צטט: דורית ב. 2009-02-23 18:40:04

 

 

איך יהיה חינוך לאמנות אם לא יהיו שעורים ומורים לאמנות ?

 

 

---

בדיוק לזה התכוונתי .

 

המדינה ומערכת החינוך שלה, מאשים גרבוז, מזלזלות באמנות ובלימודי אמנות, זלזול שבא לידי ביטוי בקיצוצים בתקציבים וביחס כלפי המוסדות. "היום אני רואה בחינוך את חזות הכל - זהו הביטחון", הוא אומר. "גם במדינה אומרים 'חינוך זה הביטחון', אבל הם יוצאים להילחם בעזה. לאחר מלחמת לבנון השנייה הקימו ועדת חקירה והרמטכ"ל עף. למה אין ועדת חקירה שתראה את העוול בחינוך? קורבנות רבים נפלו במערכת החינוך, והנורא מכל, שחלקם עוד בחיים אבל קורבנות".

הבעיה אינה מתמצה בתקציבים, הוא מטעים: "מדובר במהלך רחב ומסוכן יותר, שתוצאתו היא הרס ההשכלה הגבוהה. החינוך במדינה הוא אחרון בסדר העדיפויות הממשלתי. השרה שמאשרת את הקיצוצים בתקציבים לא מעלה אפילו בדעתה להתפטר, אלא חמור מכך, היא מחלקת פרסים לאמנים. זוהי לא תרומה לחברה. הקושי הכי גדול מבחינתי הוא להסביר או להצדיק לתלמידים מדוע אנחנו מתאמצים ומתעקשים ללמד מקצוע שאף אחד בחוץ לא רוצה".

 

אפשר לבקר לטוב או לרע את תרומת 

המדרשה לחינוך האמנות בארץ.

אך דברי הפוסט-מורטום של יאיר גרבוז

כל כך נכונים וטוב שנאמרו מפיו,

לו הושמעו דברים כגון אלה מעוד גיבורי

תרבות ומעל כל במה יתכן והמצב היה

משתפר.

 

 

 

 

 

 

 

אפרופו אמנות וסדר יום ציבורי - קפה דה מרקר מהווה דוגמא לכך שאמנות יכולה להיות גם בעלת רייטינג.

 

עובדה!

 

קהילת עסקי אמנות שומרת על מקום שלישי בדירוג כל הקהילות בקפה - אפילו לפני קהילת אקטואליה!

זה אומר משהו על הפוטנציאל, אתם לא חושבים? ועוד באתר המזוהה עסקית ולא תרבותית.

 2030 חברים

ועוד מציצים

-----------------------

 בסה"כ 4000 איש בערך אוהבים לדבר על אמנות , שזה יפה,

אבל  זה בועה קטנה.

 

 כמה זה מנדט בכנסת?   אפשר להקים מפלגה?

 

 

 

 

 

צטט: דבי לוזיה 2009-02-23 21:20:16

אפרופו אמנות וסדר יום ציבורי - קפה דה מרקר מהווה דוגמא לכך שאמנות יכולה להיות גם בעלת רייטינג.

 

עובדה!

 

קהילת עסקי אמנות שומרת על מקום שלישי בדירוג כל הקהילות בקפה - אפילו לפני קהילת אקטואליה!

זה אומר משהו על הפוטנציאל, אתם לא חושבים? ועוד באתר המזוהה עסקית ולא תרבותית.

דבי!

 

האין כאן מגמה ברורה של ליקוי מאורות תרבותי?

 

האם התרבות והאמנות עוברים טרנספורמציה או אולי סובלימציה, ממקומות שהיינו רגילים לראות אותה, מוזיאון גלריה אוסף, בחסות הפטרונים הממסדיים, ההוניים, והממשלתיים, למרחבים חדשים?

 

החינוך הולך אף הוא באותה המגמה, הופך להיות מקוון וגלובאלי...

 

סדר היום משתנה ממרכזי כוח ישנים לחדשים שאף הם מקוונים וגלובאליים...

 התרבות והאמנות הופכת לבעלת רייטינג דווקא במקומות מפתיעים כמו האינטרנט, והטלוויזיה!

הממסד הישן (האליטיסטי) בז לתופעה ומכנה אותה תרבות "המונים נמוכה" , אך זו התחלה של מהפכה. אלה שלא יצרו או צרכו אמנות מתחילים להשתתף בעשייה ובצריכה בהמוניהם!

 

התרבות האליטיסטית המרכזית, מתבזרת ומתנפצת  ל"מיקרו תרבות", המתבצעת ע"י "מיקרו-אמנים" ו"מיקרו-צרכנים" במיקרו מוזיאונים מרושתים כמו הקפה כאן, באתרים אישיים, פוסטים, וטוקבקים... כעת קובעי הטעם יאזינו למה שיש להמון לאמור, לטוב ולרע. אנו (כלל הגולשים) נכתיב את התרבות והאמנות, וגם את המדיניות בתחומים השונים.

 

בתרבות והאמנות ובפוליטיקה החדשה לכול אחד יש קול והוא צועק אותו ללא התערבות הממשלה, שר החינוך התרבות והספורט, ממונה מטעם, או אליטיסט צמרת...

 

על תוכניות הריאליטי בטלוויזיה  כבר דיברנו, בהקשר זה אני חייב להביא שוב את דבריה של הסופרת והפילוסופית הלן סיקסו שכתבה בעקבות מהפכת הסטודנטים של מאי 1968:

 

 "מה שלא אבד במאבק ושנמשך מאז הוא הדיבור; הוא קיים, מדובר, נשמע. מרצון או בכוח. בזה אחר זה, מי שמעולם לא דיברו לפני כן החלו מאז לדבר: הזרים, המהגרים, המובטלים. את הדיבור אי-אפשר לעצור יותר, ואיזה דיבור מפואר! הזכות לחשוב ולהגיב פוליטית אינה מסתגרת בטירות של המפלגות. לכל אזרח יש תמיד מה לומר. חשבתם שמכיוון שלא היו לנו ניירות מסודרים לא היו לנו גם מוח ולשון? אז עכשיו תקשיבו לנו".

 החינוך והיצירה נמצאים בכול מקום ו"בפינות החשוכות" ... לאו דווקא במקומות הצמרת של פעם.

בעזרת הרשת שהיא המוח, הפה  והלשון שלנו אנו אומרים לממסד בSMS, בשלט טלוויזיה, ובקליק של עכבר! " אז עכשיו תקשיבו לנו".

והם מקשיבים!!

 

 

אבי

 כבר הבאת את הציטוט הזה ואני אומרת שלדבר כל אחד יכול. במקרה זה - השאלה אם יש קהל.

הצלחת הקהילה הזו מראה לדעתי שיש לאנשים רצון ועניין לקרוא על אספקטים שונים של האמנות, אשר אין מקומות אחרים לקרוא עליהם. היכולת שלנו ליצור עניין היא תוצאה של ההטרוגניות בקהילה. מגוון הנושאים ומגוון נקודות המבט הם ייחודיים למסגרת אינטרנטית. היכולת של אמנים, גלריסטים, אוצרים ואספנים לדון יחד על נושאים שונים יכולה לקרות רק כאן.

זה לא אומר שהאינטרנט משתלט על עולם האמנות. זה כן אומר שיש שילוב מוצלח ביניהם. הרי אני דוגמא לכך - בשעות הבוקר יושבת בגלריה שלי מוקפת ביצירות אמנות ובלילה מדברת על זה דרך המסך.

 

אתה הרי יודע שאני לא מסכימה איתך שהאינטרנט היא תחליף לאמנות "חיה" ואנא ממך, אל תיקח בפעם המיליון את הדיון למקום הקבוע שלך. נסה לשלוט בעצמך.

 

"המדינה ומערכת החינוך שלה מזלזלות באמנות ובלימודי אמנות, זלזול שבא לידי ביטוי בקיצוצים בתקציבים וביחס כלפי המוסדות. "היום אני רואה בחינוך את חזות הכל - זהו הביטחון" למה אין ועדת חקירה שתראה את העוול בחינוך? קורבנות רבים נפלו במערכת החינוך, והנורא מכל, שחלקם עוד בחיים אבל קורבנות".

מדובר במהלך רחב ומסוכן יותר, שתוצאתו היא הרס ההשכלה הגבוהה. החינוך במדינה הוא אחרון בסדר העדיפויות הממשלתי. השרה שמאשרת את הקיצוצים בתקציבים לא מעלה אפילו בדעתה להתפטר, אלא חמור מכך, היא מחלקת פרסים לאמנים. זוהי לא תרומה לחברה. הקושי הכי גדול מבחינתי הוא להסביר או להצדיק לתלמידים מדוע אנחנו מתאמצים ומתעקשים ללמד מקצוע שאף אחד בחוץ לא רוצה".

                                                                                                     יאיר גרבוז

 

דבריו החמורים של גרבוז על מערכת

החינוך ושרת החינוך, גם אם נאמרו

לפני פרישתו מההוראה, חשובים מאוד.

זה לא מאבקו האישי, אלא של כולנו!

עליי רק להזכיר שאת אותם הדברים,

ממש מילה במילה, אמרנו המורים לפני

ובזמן השביתה שנמשכה כחודשיים.

ובסופה נחלנו רק השפלה נוספת 

משרת החינוך ועיתונות מגויסת להון

ולשלטון.

 

צטט: דבי לוזיה 2009-02-23 22:45:17

אבי

 כבר הבאת את הציטוט הזה ואני אומרת שלדבר כל אחד יכול. במקרה זה - השאלה אם יש קהל.

הצלחת הקהילה הזו מראה לדעתי שיש לאנשים רצון ועניין לקרוא על אספקטים שונים של האמנות, אשר אין מקומות אחרים לקרוא עליהם. היכולת שלנו ליצור עניין היא תוצאה של ההטרוגניות בקהילה. מגוון הנושאים ומגוון נקודות המבט הם ייחודיים למסגרת אינטרנטית. היכולת של אמנים, גלריסטים, אוצרים ואספנים לדון יחד על נושאים שונים יכולה לקרות רק כאן.

זה לא אומר שהאינטרנט משתלט על עולם האמנות. זה כן אומר שיש שילוב מוצלח ביניהם. הרי אני דוגמא לכך - בשעות הבוקר יושבת בגלריה שלי מוקפת ביצירות אמנות ובלילה מדברת על זה דרך המסך.

אתה הרי יודע שאני לא מסכימה איתך שהאינטרנט היא תחליף לאמנות "חיה" ואנא ממך, אל תיקח בפעם המיליון את הדיון למקום הקבוע שלך. נסה לשלוט בעצמך.

דבי,

זה שיש ערוץ חופשי  המאפשר לדבר על דברים ורעיונות חדשים, ולהשמיעם למרות שממסד או ממשל אינו מעוניין בכך, הוא מהפכני!!!

כך נולדים ונובטים רעיונות שצומחים ומשנים סידרי עולם, האמנות תמיד היתה חתרנית, ונשכה את ידם של "אדוניה" גם אם בצורה אלגורית או מוסוות. ברור שבעל המאה אינו רוצה ביקורת בוטה נגדו, לכן יפעל לרסן ולתרבת את ה"פראים" שמציגים את ערוותו בפומבי. הוא ישחק אם תקציבים כך שהאמנות והתרבות תהיה על סף חידלון ברעב והכחדות...המורה לאנגלית בבסמ"ת היה משאיר תלמידים רבים על ציון גבולי 54, ודאג להזכיר "אנשים הגרים בבתי זכוכית אינם משליכים אבנים"... התנהגו יפה תקבלו עובר -55 לא תתנהגו תקבלו שלילי...

מי שעוסק בהשרדות אינו חושב על "מותרות". זה מצב התקציבים במדינה.

לצערי מוזיאונים וגלריות, הן חלק ממערך דומה גם אם אינם מודעים לכך. המנהלים, האוצרים, ואספנים אף הם סוג של ממסד הפועל (כאמור אפילו אם לא במודע באותן השיטות...) מקדם את מה שנראה לו ומסנן אחרים(יקדם את המקורבים, לא את אלה של המתחרים, ללא קשר לאמנות). במתכונת המסורתית הקיימת אין דרך אחרת... אמן מתווך צרכן, או "שדרן" תרבות מרכזי וצרכנים "קולטני" תרבות פסיביים רבים, כל זה בהנחיה מהממשל המרכזי "שזורק עצמות" למערכת כדי לקיימה בתת-תזונה כרונית.

הקטע שהבאתי שוב, מציין את קו השבר של מהפכת הסטודנטים שאיפשר שידור של תכנים ורעיונות מכל אלה שהושתקו עד אז, וקליטתם בידי רבים. האינטרנט הוא פועל יוצא של התהליך, וקפה דה מרקר הוא פלטפורה לא רק לרעיונות אלה לקידום אישי ותצוגת אמנות שלא באפיקים המסורתיים.

דבי, כפי שציינת את מחלקת את זמנך בין הגלריה לקפה, זהו תהליך שרוב המוסדות המסורתיים עוברים היום.

כדי לשרוד הם מבינים שהתמהיל חייב להשתנות דרסטית לטובת האינטרנט, מהבנקים, עיריות, משרדי הממשלה ושאר השרותים המקוונים... וכולם כולם רצים אחרי הלקוחות ומחפשים מה דעתו, ואיך הוא היה מעדיף לקבל מה.

הבעיה היום בחינוך לאמנות, שרוב המוסדות מנוהלים בידי אנשים ואמנים "מסורתיים" בטכניקות מהעבר,   ומכשירים דור צעיר של אמנים שרואה את "כיבוש" הגלריה כמטרה המרכזית של פועלו...

ההווה ועתיד יגלו להם  שבהגיעם סוף סוף לגלריה  הנכספת, ימצאו אותה ריקה, כיוון שכולם יהיו באינטרנט. 

יש צורך דחוף בהחלפת תקליטון...

 

דבריו החמורים של גרבוז על מערכת

החינוך ושרת החינוך, גם אם נאמרו

לפני פרישתו מההוראה, חשובים מאוד.

זה לא מאבקו האישי, אלא של כולנו!

עליי רק להזכיר שאת אותם הדברים,

ממש מילה במילה, אמרנו המורים לפני

ובזמן השביתה שנמשכה כחודשיים.

ובסופה נחלנו רק השפלה נוספת 

משרת החינוך ועיתונות מגויסת להון

ולשלטון. "  ראובן פלץ

---

 

 

 

 

ברגע שיהיו לנו  10.000 חברים פה בפורום אמנות נקים מפלגה .

 

דבי את רוצה לעמוד בראש.  יש מתנדבים אחרים?   או אולי ראובן . או אבי , (אבי אתה בעצם לא, כי אסור לך לעזוב את המחשב , ותצטרך ללכת לישיבות אמיתיות עם אנשים אמיתיים )

 

  יש לכם המלצות  ?

צטט: a#mili 2009-02-24 09:32:26

דבריו החמורים של גרבוז על מערכת

החינוך ושרת החינוך, גם אם נאמרו

לפני פרישתו מההוראה, חשובים מאוד.

זה לא מאבקו האישי, אלא של כולנו!

עליי רק להזכיר שאת אותם הדברים,

ממש מילה במילה, אמרנו המורים לפני

ובזמן השביתה שנמשכה כחודשיים.

ובסופה נחלנו רק השפלה נוספת 

משרת החינוך ועיתונות מגויסת להון

ולשלטון. "  ראובן פלץ

---

 

 

 

 

ברגע שיהיו לנו  10.000 חברים פה בפורום אמנות נקים מפלגה .

 

דבי את רוצה לעמוד בראש.  יש מתנדבים אחרים?   או אולי ראובן . או אבי , (אבי אתה בעצם לא, כי אסור לך לעזוב את המחשב , ותצטרך ללכת לישיבות אמיתיות עם אנשים אמיתיים )

 

  יש לכם המלצות  ?

 

עמילי,

היום כבר מצביעים עם מחשב.אפילו בכנסת רצו לבדוק את "המוח של המחשב" בהצבעות כפולות...

בעופרת יצוקה, בעוטף עזה למדו מרחוק מהבית באמצעות מחשבים ואינטרנט.

אותו כנ"ל היה בשלום הגליל 2...כאשר המערכת המסורתית תיעלם, זה מה שישאר...

עמילי אתה רואה לאן הכול מתכנס צ'טים ושיחות ועידה בווידאו...

שלושה דברים:

1) לקח הרבה זמן עד שגיליתי את הפורום (תודה דפנה ש.) מפני שבחיים לא הייתי חושב שדיוני אומנות מעניינים עד מאוד מתנהלים באתר עיסקי. מצד שני זה שהאתר נקרא "עסקי אומנות" אומר דרשני, כי במדינתנו הקטנטונת ביטחון והשרדות הם קורח אבל המאמץ התודעתי העיקרי מכוון לעולם הכלכלי. הטייקונים שלנו, ההיי טק שלנו (לא בגלל התיחכום אלא בגלל מאות המיליונים שגייס) היו לדוגמה ודגם לשאיפות הלאומיות. רוח, אומנות, היו להשקעות בלבד.

 

2) ובכול זאת, כמו שכבר נאמר, מדינתנו הקטנטונת יצרה הרבה אומנים מוכרים בעולם הגדול, כשהעולם הגדול הוא בעיקר ארה"ב, ושם בעיקר בקהילה היהודית שהיא גם בעלת אמצעים כלכליים וגם חלקה בעולם האומנות שם חורג בהרבה ממשקלה באוכלוסיה. (אפשר לציין גם שאנחנו מיצאים לא פחות פושעים מאומנים וגם זה ניתן לייחס בחלקו למערכת החינוך ולערכים חברתיים כללים).

 

3) גם אם העולם הוא כבר כולו אינטרנטי, מרושט ואינטראקטיבי, לא כול מה שנעשה בו הוא אומנות. המחשב והאינטרנט הם רק כלים שצריך ללמוד להשתמש בהם ולכך צריך מורים (אפילו אינטרנטיים) שמין הסתם יוצרים מסורת עם עבודותיהם. וכששני אלה מתקיימים אז נוצר פער בין מי שיודע ולי שלא יודע, זאת אומרת, נוצרות,מה לעשות, עליתות. תמיד, בכול הקשר, ישמי שיידע לקבוע מה טוב, מה רע ומה חדש.

צטט: אלי דינר 2009-02-24 17:40:14

שלושה דברים:

1) לקח הרבה זמן עד שגיליתי את הפורום (תודה דפנה ש.) מפני שבחיים לא הייתי חושב שדיוני אומנות מעניינים עד מאוד מתנהלים באתר עיסקי. מצד שני זה שהאתר נקרא "עסקי אומנות" אומר דרשני, כי במדינתנו הקטנטונת ביטחון והשרדות הם קורח אבל המאמץ התודעתי העיקרי מכוון לעולם הכלכלי. הטייקונים שלנו, ההיי טק שלנו (לא בגלל התיחכום אלא בגלל מאות המיליונים שגייס) היו לדוגמה ודגם לשאיפות הלאומיות. רוח, אומנות, היו להשקעות בלבד.

 

2) ובכול זאת, כמו שכבר נאמר, מדינתנו הקטנטונת יצרה הרבה אומנים מוכרים בעולם הגדול, כשהעולם הגדול הוא בעיקר ארה"ב, ושם בעיקר בקהילה היהודית שהיא גם בעלת אמצעים כלכליים וגם חלקה בעולם האומנות שם חורג בהרבה ממשקלה באוכלוסיה. (אפשר לציין גם שאנחנו מיצאים לא פחות פושעים מאומנים וגם זה ניתן לייחס בחלקו למערכת החינוך ולערכים חברתיים כללים).

 

3) גם אם העולם הוא כבר כולו אינטרנטי, מרושט ואינטראקטיבי, לא כול מה שנעשה בו הוא אומנות. המחשב והאינטרנט הם רק כלים שצריך ללמוד להשתמש בהם ולכך צריך מורים (אפילו אינטרנטיים) שמין הסתם יוצרים מסורת עם עבודותיהם. וכששני אלה מתקיימים אז נוצר פער בין מי שיודע ולי שלא יודע, זאת אומרת, נוצרות,מה לעשות, עליתות. תמיד, בכול הקשר, ישמי שיידע לקבוע מה טוב, מה רע ומה חדש.

אלי שלום,

מאד אהבתי את ניתוח מצב האמנות המקומית והיהודית בארה"ב.

זה נכון שיש עליתות גם ברשת, אך יש גם פתחון פה לאלה שלא היה להם מעולם, זה מעודד.

מי שרוצה לנסות אמנות בקטן ברשת יכול זאת, ללא כול חשש. סביר שההתחלות לא תהיינה מזהירות...

אבל מהמיליונים שינסו בטוח יצא משהו טוב!

החוק של המספרים הגדולים באמת קובע שבהינתן מספר גדול מספיק של אירועים, צפוי שיקרו גם אירועים מאוד לא סבירים. לדוגמה, אם אירוע שהסיכוי להתרחשותו הוא מיליונית הוא 'אירוע פלאי', אז ברגע ממוצע מעורבים כשבעה ישראלים באירוע פלאי - פשוט מכיוון שיש כמעט שבעה מיליון ישראלים.