צטט: avimedia 2009-02-24 18:44:55

צטט: אלי דינר 2009-02-24 17:40:14

שלושה דברים:

1) לקח הרבה זמן עד שגיליתי את הפורום (תודה דפנה ש.) מפני שבחיים לא הייתי חושב שדיוני אומנות מעניינים עד מאוד מתנהלים באתר עיסקי. מצד שני זה שהאתר נקרא "עסקי אומנות" אומר דרשני, כי במדינתנו הקטנטונת ביטחון והשרדות הם קורח אבל המאמץ התודעתי העיקרי מכוון לעולם הכלכלי. הטייקונים שלנו, ההיי טק שלנו (לא בגלל התיחכום אלא בגלל מאות המיליונים שגייס) היו לדוגמה ודגם לשאיפות הלאומיות. רוח, אומנות, היו להשקעות בלבד.

 

2) ובכול זאת, כמו שכבר נאמר, מדינתנו הקטנטונת יצרה הרבה אומנים מוכרים בעולם הגדול, כשהעולם הגדול הוא בעיקר ארה"ב, ושם בעיקר בקהילה היהודית שהיא גם בעלת אמצעים כלכליים וגם חלקה בעולם האומנות שם חורג בהרבה ממשקלה באוכלוסיה. (אפשר לציין גם שאנחנו מיצאים לא פחות פושעים מאומנים וגם זה ניתן לייחס בחלקו למערכת החינוך ולערכים חברתיים כללים).

 

3) גם אם העולם הוא כבר כולו אינטרנטי, מרושט ואינטראקטיבי, לא כול מה שנעשה בו הוא אומנות. המחשב והאינטרנט הם רק כלים שצריך ללמוד להשתמש בהם ולכך צריך מורים (אפילו אינטרנטיים) שמין הסתם יוצרים מסורת עם עבודותיהם. וכששני אלה מתקיימים אז נוצר פער בין מי שיודע ולי שלא יודע, זאת אומרת, נוצרות,מה לעשות, עליתות. תמיד, בכול הקשר, ישמי שיידע לקבוע מה טוב, מה רע ומה חדש.

אלי שלום,

מאד אהבתי את ניתוח מצב האמנות המקומית והיהודית בארה"ב.

זה נכון שיש עליתות גם ברשת, אך יש גם פתחון פה לאלה שלא היה להם מעולם, זה מעודד.

מי שרוצה לנסות אמנות בקטן ברשת יכול זאת, ללא כול חשש. סביר שההתחלות לא תהיינה מזהירות...

אבל מהמיליונים שינסו בטוח יצא משהו טוב!

החוק של המספרים הגדולים באמת קובע שבהינתן מספר גדול מספיק של אירועים, צפוי שיקרו גם אירועים מאוד לא סבירים. לדוגמה, אם אירוע שהסיכוי להתרחשותו הוא מיליונית הוא 'אירוע פלאי', אז ברגע ממוצע מעורבים כשבעה ישראלים באירוע פלאי - פשוט מכיוון שיש כמעט שבעה מיליון ישראלים.

 

אבי, אני לא מתווכח עם המציאות, הרשת כאן והיא המדיה הדומיננתית בתקופתנו. אני טוען שגם ברשת קיימת היררכיה בין היצירות, שיש ללמוד איך להשתמש 'בעפרונות החדשים' ויש מי שעושה זאת טוב יותר וטוב פחות.

שהרשת היא יותר דמוקרטית, אנרכית במידה מסוימת, פתוחה לכניסה, מאפשרת לצרכן להפוך ליוצר? נכון ונכון! אבל זה לא אומר שלא ניתן לדרג את תוצריה לטובות, חדשניות ו/או פאסה. זה נכון גם בעידן הפוסט-מודרניזם וגם כשהוא הפך לפוסט-מורטמיזם.

אומנות, כול אומנות, צריך ללמוד. גם אוטודידקט לומד. אפילו גאון מתחנך. אתה יכול לטעון נגד תוכניות הלימוד הקיימות, להיות בעד שינוי דגש, מיקוד, בסוגי האומנות, אבל מי שטוען שאין היררכיה באיכות היצירות טועה ומטעה.

מי קובע? איך קובעים מה טוב? נכון, כאן המאבק בין העליטות השונות בעולם האומנות ובעולם הכלכלי(מי הם האוצרים/גלריות, במי הם בוחרים, מה הקשר האינטרסנטי ביניהם למבקרים?). הם קובעים את הגבולות של ההון הסימבולי בכול חברה.

ואילו ברשת יש הכול מכול. אבל למה אתה ממליץ אל אחד ולא על אחר? כי אתה חושב שיש מעניין יותר ומעניין פחות? יכול להיות שכך אתה חוטא? פתאום שופט? מצביע? מקדם יצירה אחת לעומת השנייה?