צטט: איילת עמית אמנית 2009-03-02 20:45:39
אופירה
אנחנו שוב חוזרים לתפקיד האמנות -
את מסתכלת עליה ככלי - אמצעי לשיפור פני העולם.
למה זה חד משמעי שאני צריכה לקחת אחריות על ידי עשית אמנות בעלת פנים טובות וחיוביות?
אני רואה בכך - אחת האפשרויות להסתכלות מיני רבות.
אולי תפקידי בעולם להתריע? אולי תפקידי בעולם לעזור לאיוורור תחושות רעות?
אולי פעולת מחאה היא שתיצור קהילה טובה יותר....
אולי אמנות בכל זאת אינה האמצעי לחיבור אופטימלי בין אנשים, אלא מקומה לשמור על אינדיבידואליות?
למה דווקא האמנות צריכה להיות גורם מגשר?
לא דווקא, אלא הלוואי שהאמנות תהיה גורם מגשר וגם הפוליטיקה וגם המדע וגם הדתות וגם וגם וגם....
לאמנות יש יתרון, היא בלתי אמצעית ויכולה לפנות לכל אדם, זאת העוצמה שלה.
אני חושבת שיש מקום לכל סוגי האמנות. זאת שמוחא וזאת שמתריעה וזאת שנותנת לגיטימציה לרגשות, רעיונות וחשיבות שונות.
אבל אני מקבלת את דעתו של אוספנסקי שיש גם אמנות אוביקטיבית, נשגבת, שמעטים מאוד משיגים אותה,
אבל אפשר גם רק לשאוף ולנסות להגיע אליה.
היא לא כלי לשפר את העולם, אלא היא דרך להביע את הרצון הזה.
ואם מצליחים לבטא את הרצון הזה אז היצירה כבר עושה את העבודה שלה לבד.
/null/text_64k_1#