כל אחד הוא מיוחד ואין שני לו. חשבתי לדבר על פרידה קאלו וה"מאבק" הקשה והמתמיד שלה במידת היחודיות שלה.
תגובתי מתחלקת לשניים.
ראשית, אני מודה ומתוודה שיש בי רתיעה טבעית,
כשאני קורא הצהרות כוללניות, תקיפות והחלטיות
כמו זו לעיל. מין הרמוניה גלובאלית כזו.
איני בא להטיל ספק חלילה בכוונות הטובות
של אלה המשתמשים בה....
אך מכונן בי ספק רב לגבי אמינותה ונכונותה.
בעוונותיי הרבים, יצא לי להכיר כמה וכמה
חסרי כל ייחוד ומיוחדות שהן, שיש להם
הרבה מאוד "שני" בנמצא, ולא לגמרי אחטא כאן,
אם אעז לומר שאני לא היחיד שחווה זאת.
ולעניין פרידה קאלו האגדית,
לדעתי, חברו פה מספר מרכיבים שייצרו את האגדה.
כאשר "התקופה" מהווה את השחקן הראשי במחזה.
תקופה בה לא ציפו מאישה "לרצות ולהתעקש להיות מישהי".
אפילו אם במישהי הכוונה למימוש עצמי וחירות אישית טוטאלית.
סביר להניח שבתקופתה היו עוד נשים בעלות עוצמות
ואנרגיות אדירות ששחו נגד הזרם...
אך מה שמייחד את פרידה קאלו זו עצמאותה האנרגטית
ורצונה לנגן כינור ראשון, ולא רק להיקרא "האישה של...".
ההיסטוריה ידעה לפרוש כנפיים אוהבות על נשים
שבלטו משכמן ומעלה (גם התנ"ך סוגד להן).
ואני זוכר איך ישבתי מרותק לכסא בקולנוע, כשהוצג
הסרט הנודע "כרמן" של ביזה.
גמני התאהבתי בכרמן. עד היום אוהב למעשה.
/null/text_64k_1#