נגעת בנקודה חשובה .
אינני יודע אם התאוריה שלך ,זהה לשלי, אך אין ספק שיש ביניהן הרבה מן המשותף.
את קוראת לה התחמקות ,ואני קורא לה תיאורית ה "לבד".
אנו ,כבני האדם ,נחשבים ליצור שחי ומתפקד במסגרות גדולות, בקיצור יצור חברתי.
מאידך ,כל התיסכולים שלנו ,כל הגורמים לנו לדפרסיה ,מצבי רוח , ובעקבותיהם ,חוליים שונים ומשונים
כולם, או רובם, נובעים מיחסי אנוש קלוקלים.
וכאן אני מגיע לאפשרויות לפתרון. תאורית הלבד, המתוארת אצלך, בשם אחר,המחמקות, אך היא זהה לחלוטין.
השאלה היא ,האם האדם יכול לתפקד כישות בודדת ,מנותקת, בתוך החברה בה הוא חי, ולהמנע מכל אותם מרעין בישין ,
הנובעים מהאינטראקציה בין אנשים.
והתשובה היא בפרוש לא!
ואפילו את מציגה את ה "מתחמק" כיצור שלילי ,וכל המגיבים הסכימו עמך ,וגם אני איתם.
אם כך מהו הפתרון?
לעניות דעתי, הפתרון פשוט בתכלית.
בואו ונתיחס לכל ארוע בחיינו , כן , אפילו לנשואין ,וכן אפילו לאהבה, כבר חלוף.
בואו ונהנה ,מכל ארוע בעודו מתרחש, ונפסיק לחשוש לסיומו ,כי נדע לבטח ,שיבוא היום והוא יסתיים.
בואו וניחס נצח רק למוות ,ואפילו בו נראה רק את סיומם של חיים ותחילתו של הנצח.
וכך , לכשיגיע רגע הפרידה , רגע הסיום , נהיה מוכנים לקראתו, כי ידענו שהוא יגיע.
מה קורה לאותם אלופי ההתחמקות , שאותם תארת בכשרון רב!
הם מפחדים, הם פוחדים ליצור קשר ,מהחשש והתסכול שבפירוקו.
הם פוחדים ליצור מחויבות רגשית ,שלא יוכלו לעמוד בהתמוססותה .
הם בסך הכל יוצרים מנגנוני הגנה לנפשם השברירית.
ולכל מי שחי עם אדם כזה , או עם אשה כזו, אני מקוה שתרמתי.
הוספת תגובה על "מכורים להתחמקות"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה