לסנפירי הכריש יש רשימת המתנה, הצטרף לתור וחכה.

צטט: רונתי 2009-03-03 19:49:28

לסנפירי הכריש יש רשימת המתנה, הצטרף לתור וחכה.

 

 

מי אחרון? ;-)

ברור שאחריותו של האמן לא חלה

על נזקים ביצירה אשר הוצגה בתנאים

לא נאותים.

עם זאת אני חושב שבמידה והאמן חי

ורוצה לשמר את רמת עבודותיו, כדאי

שיציע לרוכש לבצע בעצמו את התיקון

בתשלום. אם התיקון אפשרי בכלל.

לא תמיד ניתן או כדאי לתקן יצירה.

נתינת יצירה לרסטוראטור אכן פתרון,

רק צריך לזכור שאינו האמן, הוא

עלול לחולל שינויים ביצירה.

 

 

לדעתי, לרסטורטור יש יותר סיכוי לתקן כהלכה.

אם היצירה צוירה מזמן לאמן יהיה קשה לשחזר את הצבעים המדויקים והוא עלול להתפתות לשינויים..

לרסטורטור שזה מקצועו ומיומנותו  יהיה קל יותר.

דבר הרסטורטורית:

האחריות היא של המלון ויש להם (אני מקווה) ביטוח.

 

מלונות רציניים (כמו ישרוטל, למשל) נעזרים ביועצים מקצועיים ובכך מונעים בעיות מסוג זה. יחד עם זאת, גם אמן צריך להתעניין איפה עבודתו תלוייה ולהסב תשומת לב אם יש בעייה. לא כולם מודעים לבעיות שיכולות לצוץ.

 

אגב,  באופן אישי, עוד לא פגשתי אמן שיודע לתקן נזק בציוריו בלי לשנות את הציור.

 

אפרופו אחריות - היה סיפור לפני כמה שנים עם ציור קיר גדול של בזם שנמצא במכון ויצמן בבניין המנהלה. יום אחד מישהו החליט לעשות בו דלת כדי להקל על הכניסה לאולם שהיה מצידו השני של הקיר. במזל, מישהו עידכן את בנו של בזם שהוציא צו מניעה נגד הונדליזם והעניין בוטל.

 

 

צטט: yacovgabay 2009-03-03 18:07:28

רות הנכבדת.

.

ציור שנרכש ע"י רוכש X (איש פרטי,מוסד וכיוב) הוא מעתה רכושו.נקודה.

זכותו לעשות ככל העולה על רוחו עם הציור, ללא שום יכולת השפעה מצד היוצר המקורי.

יוצר שרוצה לשמור על "כבוד יצירתו" פשוט שימכור אותה במחיר הולם מלכתחילה ואזי מובטח לו שהרוכש ידאג "להגן" ולשמור על רכישתו כמיטב יכולתו. זהו טבע האדם :

מה ש יקר נשמר ומה שזול נזרק לסל וחסל.....

 

יעקב,

בדרך כלל מסכימה איתך לחלוטין, בעיקר במקרים שאינך פוגש את היצירה במהלך חייך.

אבל, באם אתה פוגש בה ונוכח בפגימותה, זה שווה ערך לפגיעה באדם הקרוב לך, אם לא למעלה מזה.

לזאת כיוונתי את דבריי.

רות

רות

צטט: דורית ב. 2009-03-03 21:18:30

לדעתי, לרסטורטור יש יותר סיכוי לתקן כהלכה.

אם היצירה צוירה מזמן לאמן יהיה קשה לשחזר את הצבעים המדויקים והוא עלול להתפתות לשינויים..

לרסטורטור שזה מקצועו ומיומנותו  יהיה קל יותר.

 

זהו נושא לדיון בפני עצמו.

האמן אומנם אינו רסטוראטור 

ואפילו יתקשה לשחזר. אך בציור

של עצמו כל שינוי שיעשה עדיין

יהיה פרי ידו ועינו המקצועית.

לא בכל מקרה נגיעה של רסטוראטור

נותנת תשובה מניחה את הדעת.

מה גם שהרסטוראטור מוגבל

בתיקון רק עד לאחוז מסוים ביצירה.

לתקן מכלול צבעוניות של ציור 

אשר דהה דורשת ממנו לדעת

איזה צבעים היו ביצירה לפני כן.

פלטת הצבעים של האמן בדרך

כלל סובייקטיבית. זה כמעט כמו

לצייר ולאזן את כל היצירה מחדש.

וכאן בדיוק המקרה שעדיף 

שהרסטוראטור לא ינסה לשחזר.

 

 

 

צטט: דבי לוזיה 2009-03-03 22:13:30

דבר הרסטורטורית:

האחריות היא של המלון ויש להם (אני מקווה) ביטוח.

 

מלונות רציניים (כמו ישרוטל, למשל) נעזרים ביועצים מקצועיים ובכך מונעים בעיות מסוג זה. יחד עם זאת, גם אמן צריך להתעניין איפה עבודתו תלוייה ולהסב תשומת לב אם יש בעייה. לא כולם מודעים לבעיות שיכולות לצוץ.

 

אגב,  באופן אישי, עוד לא פגשתי אמן שיודע לתקן נזק בציוריו בלי לשנות את הציור.

 

אפרופו אחריות - היה סיפור לפני כמה שנים עם ציור קיר גדול של בזם שנמצא במכון ויצמן בבניין המנהלה. יום אחד מישהו החליט לעשות בו דלת כדי להקל על הכניסה לאולם שהיה מצידו השני של הקיר. במזל, מישהו עידכן את בנו של בזם שהוציא צו מניעה נגד הונדליזם והעניין בוטל.

 

 

דבי, דוגמה מצויינת שנוגעת בצד השני של המטבע,

לאמן יש זכויות יוצרים על יצירתו כל זמן שלא חתם ויתור.

לדוגמה: עירייה שקנתה פסל וגרמה לו נזק - צריכה לתת את הדין,

גם לקדישמן וגם לאגם יש זכות לתבוע את הערייה על העברת

יצירה שתוכננה לסביבה מסויימת למקום אחר.

אם היה הסכם התקשרות סטנדרטי בין אמן לקונה, היו מובהרים בו

"הוראות שימוש", כמו בכל מוצר וכן גבולות האחריות.

אודי, אני מאמין שהאספן של הירסט היה חתום על הסכם שמסיר

את האחריות על בלאי סביר מהאמן.

לגבי המלון של חגית, זה מגוחך.

כמו שדבי כתבה, יש ביטוח ואם הם לא ביטחו את היצירה,

אז אין להם סיכוי אם יבואו בתביעה מולה.

 

נזק שנגרם באשמת הרוכש הוא סוג אחד, ומה עם נזק שנגרם בגלל שימוש בחמרי עבודה זולים?
(אני לא מתכוונת לסנפירי כרישים ממולאים בכספית או להפך )

ישנן למשל לא מעט עבודות אקוורל של זריצקי, שטרייכמן ואחרים שצויירו על ניירות נחותים, ברמת נייר עיתון בערך,
והיום הן חומות, דהויות ומחוררות.

אני רואה אייך עבודות שמן שלי מתקופות מוקדמות ותפרניות שינו את צבעיהן באופן משמעותי.

אני פריקית של צבעים משובחים, ניירות איכותיים וכו' אבל לפעמים אני מתפתה לנסות חמרים תעשייתיים שאין לי מושג
אייך הם ייראו כעבור זמן.

האקספרימנטים האלה חיוניים לחוויה ולנסיון.
ומה אחר כך, אייך מתמודדים עם שינוי פני החומר??

אין לי תשובה, מעניינת אותי מאד דעתכם.

גם דה וינצי הגדול עשה נסיונות בחומרים חדשים (לתקופתו) ולרוע מזלו נכשל.כמה מיצירות המופת שלו אבדו לנצח בשל כך.חלק מיצירותיו (המונה-ליזה) מתפוררות והסעודה האחרונה שלו שינתה את צבעיה כתוצאה מאוד נסיון כושל שלו בניסויי פגמנטים שלא צלחו כהלכה.

.

כיום רצוי לשקם ציור שניזוק מסיבות אלו או אחרות אצל רסטורטור טוב.

צייר אינו רסטורטור. לכן עדיף לפנות לרסטורטור לשיקום ציור. יש לו את כל הכלים לעשות זאת. וזוהי מומחיותו.