אולי אפתיע אתכם בדעה שונה משל כל המתדיינים בסוגיה זו.
אני בהחלט יכולה להפריד בין יצירה (בעיקר אם היא על רמה נאותה) לבין האמן.
אומר שלמרות שאני סולדת מאדם מסוים, היצירה שלו מצוינת ועונה על כל הקריטריונים.
לעומת זאת אומר שלמרות שהאדם הנו ישות דגולה ,אדם בעל ערכים וכיו"ב, היצירות ברמה ירודה וממש לא ראויים לתצוגה.
אבל (וכמעט תמיד יש אבל...) ישנם גבולות אדומים.
לא אוכל לקבל יצירה, טובה ככל שתהיה, אם האדם הוא מפלצת נאלחה כהיטלר.
כמו כן, אם אדם ניצול שואה מכל סוג שהוא, אינו יכול לקבל יצירות נפלאות כאלו של ווגנר או רומנים ומחזות שנכתבו ע"י פושעים ביניהם כז'אן ג'נה.
לסיום: לא ייתכן שנהנה ונתרגש מיצירה במדיה כלשהי ולאחר מכן, כשיוודע לנו מיהו האדם נחטא לאמנות ונתכחש לאמת האמנותית.
אני רואה בזאת חוסר כנות.
אמן רציני צריך לדעת להפריד בין הדברים.
מסכימה שהקביעה של המוסדות,באם להציג יצירות, כן צריכה להיות מושפעת מאישיותו של האמן, אבל זאת אולי בעיה לדיון אחר.
רות
/null/text_64k_1#