החזרה לטבע האדם היא האפשרות להגיע אל מקור הפשטות, היא מעיין החיים הנובע בליבה של האנושות, המפגש בין האדם והטבע. זוהי תמצית הגישה הנטורופתית.

הגישות המבקשות לשמור על עולמנו נקי מזיהום וטהור מהשחתה, איכות הסביבה והאקולוגיה משלבות ידיים עם השאיפה לשמור על אורח חיים מאוזן ונקי, בהרמוניה עם הטבע. והרי זה השיתוף מתבטא ביכולת של האדם להסתכל על עצמו כחלק בלתי נפרד מהבריאה המושלמת הזו, ולראות את חלקו בשמירה עליה, ומתוך זה, לקבל מהטבע את שיש לו לתת לנו.

בעולם העתיק חי האדם את חייו בטבע פראי, מגבש תפיסות השרדותיות של הבנה של הטבע ושימוש בו. השמירה עליו הייתה מובנת מאליה, ואולי האפשרות שלא ישמור על הטבע, איימה עליו עוד יותר. איתני הטבע היו בלתי מרוסנים, ובן רגע היה הטבע יכול להפוך את תמונת החיים על פיה.

האדם לא שלט בטבע, אלא השתלב בתוכו. מתוך תפיסה זו צמחו הרפואה הטבעית והחקלאות הטבעית, הלומדות את רזי הטבע ונשמעות לו. רפואת הצמחים שצמחה מתוך התבוננות, ניסוי ותהייה, והחקלאות הטבעית שינקה מיערות פרושים ומנהרות שזרמו ביניהם, הניבו שלל פירות וירקות, עצים וצמחים.

מרפאי העבר היו אנשים שהרגישו את הצמחים, קראו להם בשמות, וראו את סגולותיהם. הנטורופתיה, הזרם שאסף את כל זרמי הרפואה העממית ואיגד אותם לכדי תורה, נהגתה על ידי היוונים הקדמונים, ביניהם היפוקרטס, מי שידוע כאבי התורה. כך גם הרפואה הסינית שהינה הנטורופתיה הסינית, קשת רחבה של כלים המציעים איזון עם הטבע. וכן הלאה.

ברבות השנים התפתח העולם, והאדם ביקש לגדול ולהיות יותר. העולם המזרחי נשאר כשהיה, בתהליך איטי של חיים בצל הטבע ובתוכו. כך גם מדינות אפריקה שלא הגיעו אליהן האירופאים, וכך גם ביבשת אמריקה הדרומית שלא ראתה אדם לבן. באירופה מתחילה סערה, ימי הביניים, והאדם מגלה את האפשרות לכבוש ולהעביד, להתעשר ולהתבוסס בחומר. האדם מתחיל לאמץ דתות שונות, הנולדות ממש בימים ההם, לאחר עידן של אמונה עממית ואלילית. הנצרות מגיעה מארצנו הקטנה אל רומי הגדולה, והרומאים נהיים ביזנטיים, ומפיצים את הדת והאמונה באל אחד בכל ארצותיהם הכבושות. הטבע נדחק לפאתי המודעות. האדם בשגרת יומו עסוק במלחמה, בנסיון להשתחרר מהשעבוד, לשלם מיסים ולגדל את ילדיו בשלום. האמונה באל אחד ממלאת את משבצת האמונה ותשומת הלב החוצה, וההתבוננות בטבע נהיית שולית. מרפאות בצמחים ושמנים מועלות על המוקד בשל היותן מוגדרות כמכשפות, והחושך מתערבב באור.

במאה השבע עשרה לערך, מתחילה המהפיכה התעשייתית באנגליה, ומתפשטת לאירופה כולה. אמריקה שנכבשה במאה הארבע עשרה על ידי ספרדים, גם היא מושפעת התנודות של המדע ההולך ומשתלט. כאן מגיעה השאלה האמיתית, איך המדע שנובע ומסתמך על הטבע, מתפרט ממנו ונפרד, עד היותו ככלי הורס של הטבע.
המהפיכה המדעית מביאה את הטבע לתוך מעבדות, ומנסה לחקות יצירה מושלמת של אלוהות, שעשתה הכל בחסד.
במעבדות האלו התגלה שמן הלבנדר מחדש על ידי מדען צרפתי, והחייה את תורת הארומתרפיה המתחדשת, ובהן בודד הרכיב הפעיל של הערבה הלבנה שנהיה לתרופת האספירין, הנותנת תחליף חסר לכאב. ושוב, אור וחושך מתערבבים להם יחד. המטרה לגדול ולהתפתח נמהלת בהרגשה של פספוס והבנה חסרה של שלמות הטבע ותוצריו.
ר' נחמן מברסלב אמר: "אם אתה מאמין שהם יכולים לקלקל, האמן שהם יכולים גם לתקון".וראה זה פלא, העידן החדש צומח ומתפשט, ועל אף שמשקה אגוז הקולה ועלי הקוקה נהיה לפחית אלומיניום עם משקה "קוקה קולה", ועל אף שמשקה הקקאו בטקסים הרוחניים של האינקה בפרו, בגלגול דרך ספרד ואנגליה, נהיה לשוקולד חלב פרה הנמכר בכל מקום, והדובדבן המתוק הפך למתמתיק מלאכותי המוסף למזון דיאטתי בשם מניטול, ישנם גם מיצויים אלכוהוליים של צמחים, אבקות שמשלבות ידע, מחקר ואהבה לטבע, היכולות להציל חיים, זרעונים וירקות אורגניים שמספרים על עולם נקי יותר, ומונעים בעיות עיכול , אלרגיות ועוד.
העולם היום מלא בהתמודדויות, והמזון המתועש מצד אחד, נותן לנו את האפשרות לייעל את ההגנה הטבעית שלנו מול העולם הזר הזה ושאינו טבעי, אך בשלב מסוים, ההתמודדות כושלת, והאדם נחשף לזיהום, שהוא חוסר איזון עם הטבע. היכולת להביא את המערכת החיסונית שלנו ליעילות היא היכולת לחשלה, לחשוף אותה למגוון רחב של זיהומים, וכך נולדו החיסונים. ועולה השאלה האם הדרך הזו הכרחית, ואם לא, האם אפשר למנוע מהגוף להיחשף לזיהומים?

תעשיית המזון היום נעה על פי גישה כלכלית המכתיבה את המוצר הסופי. נאמני הסיבה יזעמו על האריזות שאינן מתכלות, והשומרים על אורח חיים בריא, יתהו על החומרים המשמרים המוכנסים למזון. והאדם שביקש נוחות, ביקש להתפתח ולגדול, ושכח לשלב את הקצב עם הטבע, הוא הצרכן. היכולת לפתח קרייירה, לגדל ילדים ולהמשיך ולנשום, מביאה לפעמים למצבים אקוטיים עד כרוניים של בריאות לקויה ומחלות.
האפשרות למזון ביתי וטבעי, ההתחשבות בגוף הנושא אותנו, כמו שמתחשבים במכונית הנוסעת, המודעות לשיטות טיפול טבעיות והשימוש באורו של הטבע, הם אלו שיביאו את האדם החדש לאיזון. העידן החדש הוא העידן שבו בחר האדם לשים ליבו לעצמו ובו בזמן לטבע. האדם כחלק מהטבע, ובעצם, הטבע הוא כתפאורה לאדם, בעולם הזה. הרי הטבע לא עולה עם האדם לעולמות עליונים.

אין מן הנמנע לראות את גדולת הרפואה האלופתית, הנעה על פי הסימפטומים וממיינת לפיהם את העולם. אין לשכוח את נפלאות הפניצלין בריפוי שיתוק ילדים שנבע מזיהום חיידקי בימים עברו, כמו שאין מן הנמנע לראות את נזקי האנטיביוטיקה של ימינו, את השגשוג של זני החיידקים הפורחים על מצע של אנטיביוטיקה שמינוניה הולכים וגדלים, והמוטציות החיידקיות יחד איתם.
מקרה יפה לראות בו את עוצמת הטבע, הוא המקרה הבא: ב-1989, באנגליה, השתולל סטרפטוקוקוס אלים במיוחד, שאף אנטיביוטיקה לא עצרה, והוא אף שגשג עליה יותר. רק שמן עץ התה, המופק מעץ המללוקה האוסטרלי, החזק פי 15 מאנטיביוטיקה, עצר אותו. הדבר התגלה אחרי שעלי המללוקה ניתנו כתה ליורדי הים האנגלים על ידי הילידים האוסטראלים, האבוריג'ינים, במאה ה-17, כדי להחזיר להם את כח החיים אחרי המסע הארוך.
כך האור איננו מסכים לחושך, גדל ונהיה ליותר אור.

בעבר אושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים חולים שחוו אילוזיות והזיות, חזיונות שווא ותופעות פסיכיאטריות שונות. היום הם היו מאובחנים בחוסר תזונתי בויטמיןB12, שמביא לפגיעה עצבית במוח. היום הרפואה האלופתית תורה על נטילת כדור בבליעה, שיעבור בקושי את חומצות הקיבה, ואילו כדורי המציצה שמיוצרים על ידי חברות תוספי המזון אולי יעברו מהר יותר אל זרם הדם, בשל נטילתם מתחת ללשון. עדיין אפשר לראות את התפתחות הרפואה וגדולתה, ושני העולמות נתונים במחלוקת ביניהם.

כדוגמא, אפשר לראות את ממתיק הסורביטול, שמקורו בפירות, רב סוכר אלכוהולי. בטבע הוא מצוי יחד עם סיבים שעוזרים לו לצאת מהגוף, וחוסר ספיגתו בגוף אינה מזיקה. הכמות שנותרת ממנו בגוף לאחר אכילת מנות פרי רבות היא זניחה. בצורתו המודרנית, מופק החומר במעבדות בתמיכת חומרים כימיים, ומוכנס למזון בכמות יחסית גבוהה ממה שיכול הגוף להתמודד איתו. הדבר מביא למחלות מעיים ודלקות במערכת העיכול, היות והוא משלשל חזק, עקב תהליך אוסמוזי שהוא יוצר עקב חוסר ספיגתו. הגוף מנסה להשוות ריכוזים עם צינור העיכול, המכיל מבחינתו רעל שצריך לנטרל, ולהפריש מהגוף, ומכניס מים רבים לצינור העיכול. הגוף מתייבש מחד ומאידך, הצואה יוצאת בשטף מים רבים, ללא תמורה קלורית.
ממתיק נוסף, העשוי מסוכר, הוא הסוכרלוז. הוא מופק מסוכר לבן פשוט שמוכלר ונהיה לממתיק מתוק פי 600 מסוכרוז. הוא התגלה בניסיון להפיק קוטל חרקים בקולג' המלכה אליזבת ב-1976, על ידי ששיקנט פנדיס, סטודנט הודי, והמרצה שלו.
ארגון הבריאות האמריקאי עדיין לא אישר אותו מעולם, והוא משומש במזונות רבים.
לעומתם, צמח הסטיביה, הממתיק הטבעי, נאסר לאחרונה לשימוש בישראל, עקב אי הימצאותם של מחקרים המוכיחים את יעילותו. איפה ואיפה בשפת העם.

נראה לעין כי הרפואה האלופתית אמרה את שלה, והוכיחה לעולם המתהווה את נפלאותיה ויכולתיה המדעיות לחקור ולהוכיח. אך האם די בכך? או שמא שילוב בין השניים יביא לסינרגיזם שיאפשר ריפוי אמיתי של מחלות העידן החדש, הרי הם חוסר בבריאות.
ומהי הבריאות?
היום, הגורם מספר אחד בפגיעה בבריאות הציבור ידוע כלחץ הנפשי המתון, "הסטרס" כפי שמכונה בשפה האנגלית. הלחץ הינו אוסף של חרדות, פחדים, תסכול, יאוש, כאב וכעס, המתבטאים בתופעות בריאותיות שונות, באלרגיות, דלקות, מחלות אוטואימוניות ועוד.

יש השפעה מניעה של הגוף בשעת לחץ, וכשהוא מתמשך, הגוף מותש ומפתח בשלבים שונים, תגובת קריסה כללית עם אזהרות שבאות לפניה.
הטבע הינו גורם מרגיע בפני עצמו, החיבור לזרימה הטבעית של הדברים, הרמוניה עם הטבע ואיזון יכולים להביא לשלווה, שהיא האפקט המאזן של הלחץ. השלווה הינה קרש ההצלה לעולם בו ההסתכלות הגבוהה מעל הדברים יכולה להביא לריפוי. שגרת היום המהירה, עודף התגובות אותן יש עלינו לממש, ההתמודדויות הבלתי פוסקות מול העולם, דורשות מאיתנו מהירות פעולה, שבלחץ אנרגטי לא מדוד, עלולות להתפרש כדרישה לאורח חיים לחוץ, ואין זה כך. עלינו לשכלל את מהירות התגובה שלנו ויעילותה, מבלי לגייס את כל כוחות הנפש והגוף למאמץ, לאורך זמן, מה שיתיש את המערכת ויביא לקריסה.

נוכל לעשות זאת על ידי תזונה שתזין את הכלי ותחזק את הגוף, על ידי איזון של הנפש ברגיעה, דמיון מודרך וחופש לעיתים קרובות, ועל ידי מתן מזון רוחני לנשמה הצמאה לאור, במדיטציה, תפילה, התעלות ואהבה.

כל זאת הטבע מגיש לנו במרחב של שקט ושלווה המאפשרים התקרקעות, השתרשות והתעלות, צמיחה ופריחה.

האיזון עם הטבע הינו המפתח לאושר שלנו, לשלוות היום ושמחת החיים. מרחב להיות בו באשר תהיו.