אוי כל כך מתבקש לצטט את זה כאן...

 

"א:  שקועים היינו בוויכוח על האלמוות והרשינו ללילה שיירד עלינו, מבלי שנדליק את המנורה. לא ראינו איש את פני רעהו. באדישות ובמתיקות, שכוחה רב מן ההתלהבות, חזר קולו של מסדוניו פרנאנדס ואמר כי הנפש היא בת-אלמוות. הוא שכנע אותי כי מותו של הגוף הוא אולי האירוע הפחוּת בחשיבותו מכל מה שיכול לקרות לאדם. שיחקתי בתערו של מסדוניו, סגרתיו ופתחתיו. בסמוך היה אקורדיון מפיק מתוכו את צלילי הטנגו לא-קומפרסיטה, דבק עצוב המוצא חן בעיני רבים, כיוון שלימדו אותם שהוא ישן-נושן... הצעתי למסדוניו שנתאבד כדי שנוכל לדון בבעיה ללא הפרעות.

ת: (בלגלוג) אך כמדומה שההצעה לא יצאה אל הפועל?

א: (אפוף מיסטיות) באמת איני זוכר אם לא התאבדנו אותו לילה."

(בתוך: בורחס, דיאלוג על דיאלוג, גן השבילים המתפצלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1976, תרגם יורם ברונובסקי )

 

שושי שמיר

 

 

צטט: ראובן פלץ 2009-03-07 12:33:58

ראובן,

אתה מנסה לקבוע "מיהו יהודי"...

יש תפיסות רבות!כנ"ל לגבי אמנות...

בעיניי אחד "ריק" הוא פלסף ללא תוכן,

ובעיניי אחר זוהי אמנות הנשגב!

יש  מקום לכולם...

כבר אמרתי העיקר היא כוונת ומודעות בצד היוצר,

את אלה בצד הצרכן אינני  יודע ואחראי להן.

דיברת על הונאה!של מי?!

 

 avimedia

צטט: ליאור שטיינר likush- 2009-03-07 12:25:50

או שהוא בעצמו הופך ל"מרטיר" בהקרבה,בקריסה ואפסיות הגוף?

לרטוריקה של התאבדות?או ריחוף?

 

האין זו הסיטואציה אצל כול אמן בעת יצירה?

 

זה מזכיר לי יותר ספורט אקסטרים.

 

צטט: avimedia 2009-03-07 13:22:58

צטט: ראובן פלץ 2009-03-07 12:33:58

ראובן,

אתה מנסה לקבוע "מיהו יהודי"...

יש תפיסות רבות!כנ"ל לגבי אמנות...

בעיניי אחד "ריק" הוא פלסף ללא תוכן,

ובעיניי אחר זוהי אמנות הנשגב!

יש  מקום לכולם...

כבר אמרתי העיקר היא כוונת ומודעות בצד היוצר,

את אלה בצד הצרכן אינני  יודע ואחראי להן.

דיברת על הונאה!של מי?!

 

 

 אבי,

היה לנו כבר דיון ארוך על סייגים באמנות

ונדמה לי שהגענו גם להסכמה. 

אני לא מנסה לגייר איש, אני רק חושב

שאקט ביטול הכול הוא מעשה התאבדות.

וכידוע לך ההתאבדות הוא מעשה אסור

בתורה ובכל זאת יש המאבדים עצמם 

לדעת. כפי הנראה אין מה לעשות,

זו דרכו של העולם.

 

אני לא מתכוון כלל להונאה של הצופה. הצופה

המבין מסתגל גם להתאבדות ואפילו מבקש

במקרים מסוימים המתת חסד.

אם יש הונאה היא הונאה עצמית של האמן

כי מה יוכל לצייר לאחר שקבע כי הבד

הריק הוא שיא יצירתו.

 

צטט: ראובן פלץ 2009-03-07 13:36:32

אני לא מתכוון כלל להונאה של הצופה. הצופה

המבין מסתגל גם להתאבדות ואפילו מבקש

במקרים מסוימים המתת חסד.

אם יש הונאה היא הונאה עצמית של האמן

כי מה יוכל לצייר לאחר שקבע כי הבד

הריק הוא שיא יצירתו.

ראובן החיים וגם האמנות הן עליות וירידות...

יש שיאים רנסנסיים ויש שפלים גותיים, או להפך.

זהו תהליך, אם תכך כו אחד מהאמנים שנגדם יצאת, מדושאן, שוויטרס, קלין ארמאן, בויס וכו...

הרי הם לא התחילו מריק או סובלימציה, זהו תהליך, שאחריו אולי הריק יתמלא...

צריך לתת כבוד לתהליך זה.

אני לא מבקש מאמן "תעודת הכשר" ופוליגרף ליד כול עבודה.

היצירה היא צורך קיומי של האמן קודם כול,

אם לא השתכנעת זו בעייתך!

האם אתה יכול להגיד לאמן "אתה עושה הונאה עצמית?"

ואולי אתה עושה הונאה עצמית? איך נדע?

נקרא למשהו הידוע שלא עושה הונאה עצמית... אתה מכיר?

והרי אני לא דורש כסף עבור העבודה האמנותית  שלי !

מכסימום תגיד: "זה לא אמן, זה פלספן..."

הרי זה נושא הפוסט הענק  הזה?

 

 

צטט: avimedia 2009-03-07 13:54:56

צטט: ראובן פלץ 2009-03-07 13:36:32

אני לא מתכוון כלל להונאה של הצופה. הצופה

המבין מסתגל גם להתאבדות ואפילו מבקש

במקרים מסוימים המתת חסד.

אם יש הונאה היא הונאה עצמית של האמן

כי מה יוכל לצייר לאחר שקבע כי הבד

הריק הוא שיא יצירתו.

ראובן החיים וגם האמנות הן עליות וירידות...

יש שיאים רנסנסיים ויש שפלים גותיים, או להפך.

זהו תהליך, אם תכך כו אחד מהאמנים שנגדם יצאת, מדושאן, שוויטרס, קלין ארמאן, בויס וכו...

הרי הם לא התחילו מריק או סובלימציה, זהו תהליך, שאחריו אולי הריק יתמלא...

צריך לתת כבוד לתהליך זה.

אני לא מבקש מאמן "תעודת הכשר" ופוליגרף ליד כול עבודה.

היצירה היא צורך קיומי של האמן קודם כול,

אם לא השתכנעת זו בעייתך!

האם אתה יכול להגיד לאמן "אתה עושה הונאה עצמית?"

ואולי אתה עושה הונאה עצמית? איך נדע?

נקרא למשהו הידוע שלא עושה הונאה עצמית... אתה מכיר?

והרי אני לא דורש כסף עבור העבודה האמנותית  שלי !

מכסימום תגיד: "זה לא אמן, זה פלספן..."

הרי זה נושא הפוסט הענק  הזה?

 

 

 

אבי,

שלא תהיה אי הבנה. כל האמנים אשר מנית

מקובלים עליי.

אני יוצא בעיקר נגד מספר תעלולים שנעשו על ידם.

ולוקח את הרע וגם את הטוב בעסקת חבילה.

הם בהחלט תרומו את תרומתם האישית לאמנות

and the show must go on

מאז השתנו דברים באמנות. הרצון העז של האמן

ללכת לפני המחנה אינו חזות הכול.

היום בכלל הנטייה ללכת לפני המחנה איבדה את

משמעותה. אמנים רבים מושפעים מאמנים שקדמו

ל"מתפלספים" דושאן, בויס וקליין על ציר הזמן.

לדוגמא: לוסיאן פרוייד, בלתוס, בוטרו, ריכטר ועוד.

בקיצור. האמנות לא מתה עקב פועלם. יש אמנות

לכול טעם ולכל דורש.

 

אגב, למען האמת ההיסטורית,

הפסל הצרפתי סז'אר הקדים את ארמן בדחיסת

גרוטאות. דחיסת הפסולת בגלריה הייתה למעשה

"סוג של גניבת קניין רוחני" היה על כך ויכוח נוקב.

הסערה בעקבות הגימיק הזה השתלמה בסופו

של דבר לארמן לקידום הקריירה האישית.

 

 

פסלי  פסולת של  סז'אר  caezar

צטט: ראובן פלץ 2009-03-07 16:14:19

אבי,

שלא תהיה אי הבנה. כל האמנים אשר מנית

מקובלים עליי.

אני יוצא בעיקר נגד מספר תעלולים שנעשו על ידם.

ולוקח את הרע וגם את הטוב בעסקת חבילה.

 

 קורט שוויטקס עשה זאת לפניהם ב"מרץ"  "סחורות", שלו..

וגם הוא למד זאת מפיקסו שהיה אספן זבל לא קטן...

האם ליצירות אלה אתה מתכוון כאשר אתה " יוצא בעיקר נגד מספר תעלולים שנעשו על ידם" ?

 

ראובן אני "מת" על ההתפלספות הזאת ביננו!!

אבי, 

 

ההקשר - יכול להיות גם חרב פיפיות לאמנות.

האמן או המומחה מחפש תמיד את ההקשר ההיסטורי

כדי לבסס את טיעונו.

אמן א' - ישלב ביצירה פיסת עיתון מהאשפה ויתלה בגלריה.

אמן ב' - ייקח זאת רחוק יותר ויציג אסלת שירותים במוזיאון.

אמן ג' - יעיף את האסלה והעיתון ויציג את הגלריה ריקה.

אמן ד' - ידחס בגלריה הריקה שוב אסופת אשפה.

אמן ה' - ימלא את הגלריה בבדלי סיגריות ובשאריות ממסיבה.

ואמן ו' - יסיק שאם הזבל שכולם הציגו יכול להיחשב לאמנות

אז אין כל צורך במיומנות וכל אחד יכול להיות אמן.

רותי דירקטור מביאה בספרה על האמנות העכשווית את 

דברי הסופר הצרפתי הונורה דה בלזאק שחזה כבר בשנת

1831 את הצפוי לאמנות המאה העשרים. לדבריו תהליך

העבודה יקבל משקל גדול יותר מהתוצאה, והמעשה

האמנותי - המנסה לקלף את שכבות האשליה - עתיד

להוביל את הציור לקראת הרס עצמי ואיון.

חברים יקרים,

רק קפצתי למארס ליומיים לרגל עסקי וכבר אתם מעוררים מהומה על לא-מאומה:

האמנות אינה פילוסופיה (בדיוק כשם שאיננה נשגבת), למרות שלשתיהן זכות-יתר דומה ויוצאת דופן בעולם הרוח, לאמור לחקור גם את עצמה וגם תחומי-דעת אחרים.

ואם מדברים "יהודית" כאן, אז אני מזכיר לכולם: לא שעטנז, לא גדי בחלב אימו; האיונים של מלוויץ, של דושאן, של איב קליין וכל היתר, היו בעצם חקירות פנים-אמנותיות, ולא מחוות פילוסופיות משום סוג. הדממה של ג'ון קייג' אינה אלא חקירה (מוסיקלית, אלא מה?) של מה שמכונה "דמימה" - אלמנט שכל מוסיקאי משתמש בו.

אז לא לעשות סלט. ואם כן, שהוינגרט יחכה בחוץ עד ההגשה ושהסלט, חלילה לא יתעייף: בואו נראה אילו תערוכות מוצגות כעת במוזיאון תל-אביב, ומה ההצדקה להצגתן; אולי נבדוק אילו יחסים מתכוננים בין המרחב הקיברנטי, הסובייקט המתפעל אותו והאובייקט של שניהם: האם יש מקום לדבר כאן על אמנות? ומה, אולי עם קצת אהדה לפשיזם המבטל בהבל-פה את כל מה ששולה השכנה לא מבינה בתוך עשרים ואחת דקות? ולמה לדבר עם ארנבת מתה הוא אכן מעשה אמנות? אולי  פרח  מזכרוננו  שתתפקידה העיקרי של האמנות הוא להציע הסבר אלטרנטיבי (למדע מצד א' ולדת מצד ב') לעולם? למה  צריכים עוד  הסבר?  שאלה  טובה,  ואולי נפצח בדיון  בעניינה בשבוע הבא.

צטט: A_Erez 2009-03-06 21:44:15

 

מתי גרגר חול הופך לערמה?

 

 וזאת שאלת-השאלות, השאלה הכי טובה ואין עליה אלא תשובה אחת בלבד: תלוי באיזו שפה. כלומר: כל שאלת האמנות היא תלוית-הקשר (=תרבות) ורק על זה שווה לדבר (בשבוע הבא...). כל היתר זה חירטוטים.

צטט: ראובן פלץ 2009-03-06 22:13:03

צטט: avimedia 2009-03-06 20:41:13

 

אצל היהודים אין ריק יש את הקדוש ברוך הוא,

כפי שציטטת "מלוא כל הארץ כבודו" על כן

נאמר והעיקר, העיקר לא לפחד כלל. 
עניין פסל ומסכה רק אצל הלא מאמינים באל

לא גשמי. 

דבר ידוע הוא הפחד של האמן מפני הבד הריק אך בכל זאת

הוא צריך להתגבר עליו ולהתחיל לצייר.

השארת בד ריק מכל אינה נחשבת בעיניי מעשה אמנות.

אפשר לומר שהצגת הריק היא לו יצירה אלה חשיבה על

יצירה ואם חשיבה בלבד היא יצירה אפשר להמשיך רק 

לחשוב. אפילו הקדוש ברוך הוא נזקק ליותר מחשיבה

בלבד לבריאת העולם.

 

 

ראובן.

מאיזה מספר של משיכות מכחול על הבד הריק זה נחשב אמנות בעינייך?

אבי,

יכולה להיות אפילו נגיעה אחת ובלבד שתהיה פריצת "בינג בנג". 
מי כמוך יודע על אמנים יפאנים שבמשיכה אחת או שתיים

מעבירים עשרות שנות ניסיון וידע.

 

אחרת אין הבדל בין אמן וכל אחד שאינו אמן.

"נשימה אחת" - מאת אישיאי קאזואו,

 

איזה יופי!! אין לי יותר כוכבים (כול כך הרבה דברים מעניינים כותבים) אז

צטט: אלי דינר 2009-03-08 07:48:04

צטט: ראובן פלץ 2009-03-06 22:13:03

צטט: avimedia 2009-03-06 20:41:13

 

אצל היהודים אין ריק יש את הקדוש ברוך הוא,

כפי שציטטת "מלוא כל הארץ כבודו" על כן

נאמר והעיקר, העיקר לא לפחד כלל. 
עניין פסל ומסכה רק אצל הלא מאמינים באל

לא גשמי. 

דבר ידוע הוא הפחד של האמן מפני הבד הריק אך בכל זאת

הוא צריך להתגבר עליו ולהתחיל לצייר.

השארת בד ריק מכל אינה נחשבת בעיניי מעשה אמנות.

אפשר לומר שהצגת הריק היא לו יצירה אלה חשיבה על

יצירה ואם חשיבה בלבד היא יצירה אפשר להמשיך רק 

לחשוב. אפילו הקדוש ברוך הוא נזקק ליותר מחשיבה

בלבד לבריאת העולם.

 

 

ראובן.

מאיזה מספר של משיכות מכחול על הבד הריק זה נחשב אמנות בעינייך?

אבי,

יכולה להיות אפילו נגיעה אחת ובלבד שתהיה פריצת "בינג בנג". 
מי כמוך יודע על אמנים יפאנים שבמשיכה אחת או שתיים

מעבירים עשרות שנות ניסיון וידע.

 

אחרת אין הבדל בין אמן וכל אחד שאינו אמן.

"נשימה אחת" - מאת אישיאי קאזואו,

 

איזה יופי!! אין לי יותר כוכבים (כול כך הרבה דברים מעניינים כותבים) אז

 

 

ראובן,

עוד צעד קטן והגעת!

יש כאלה שיכולים לוותר על משיכת המכחול האחרונה, שתשאיר סימן על הבד...

הם יכולים לעשות את המשיכה (אמנות) עם מכחול שלא נטבל בדיו..

ויש כאלה שלא צריכים את המכחול כלל,

הם עושים את הסימן ב"דמיון מודרך"...

סימולציה וירטואלית (ולא חשוב להם שמשהו יביט אחר כך ויתפעל, או יקנה את הסימן).

זו האמנות בדרגתה הגבוה ביותר,

החומר עבר סובלימציה לרוח...

זאת מהותה של האמנות.

יש מפקפקים, שיקראו לזה "פלספנות".

כיוון שאינם בוטחים במה שעיניהם רואות,

הם דורשים "שטר ערבות" ממסדית  ליד כל קו וכתם!

The Incredulity of Saint Thomas by Caravaggio.