רקע לשאלה:
זוכרת בהתחלה..בחודשים הראשנים חשבתי לעצמי..אין לי יכולת לתת להם חלב בייצים ולחם..אחותי היתה מגיעה לקנות בשבילי מצרכים. הוא חנק אותי כלכלית..והוריד אותי על הברכיים. האמת שהוא ממש נילחם בי כלכלית וגם הצליח.

לפעמים היתה לי מחשבה אז..לפני 10 שנים..מיקי את אמא. בתור אמא הילדים שלך צריכים להיות מוגנים ועם אוכל במקרר..אין לך יכולת..תני לו  משמורת.  לפעמים הייתי חושבת..אוקי..אולי לוותר ולחזור אליו..לבקש לחיות יחד..רק על מנת שכלכלית לילדים יהיה הכל. כמעט וויתרתי. ואפילו חשבתי ..רגע למה לא?יש לו יכולת לפרנס..אולי זה הזמן לנתק את חבל הטבור שלי שמחובר אליהם..

ושהוא יגדל אותם..

מחשבות שעברו במוחי בזמן של מיתון עצמי ואיבוד עצמי..הלכתי בנתיב התרסקות..ובכל זאת התרוממתי על הרגליים..אבל בדיאבד..האם היה טוב יותר להעביר משמורת..שלילדים שהיו צעירים אז..יהיה יותר?

ושנינו ..כהורים ..לא חסכנו באהבה..רק שהיכולת הכלכלית שלנו היתה שונה.

השאלה היא:

האם בגלל המיתון היום יש אמהות שהיו מעבירות משמורת לאב..על מנת שלילדים יהיה קל יותר להתמודד עם המצב הכלכלי

והחוסר החומרי?

האם להשאיר ילדים במצב כלכלי קשה...[לעומת האב שיכול לפרנס] בגלל אי יכולת לשחרר..או לראות את טובת הילדים..

השאלה מתייחס לילדים בוגרים..לא לתינוקות..

מחשבות...

משמורת משותפת הוא הפתרון הנכון גם למצבים כאלה.

גם היום יש כאלה שאומרים לי שהייתי צריך לחנוק אותה כלכלית ואם הייתי מקשיב להם אז המצב היה שונה.

אני לא מבין על מה הם מדברים, זה לא לחנוק אותה, זה לחנוק את הילדים ואת זה אסור לאף אחד מההורים לעשות.

צטט: שמוליקיפiד 2009-03-06 20:31:37

משמורת משותפת הוא הפתרון הנכון גם למצבים כאלה.

 

גם היום יש כאלה שאומרים לי שהייתי צריך לחנוק אותה כלכלית ואם הייתי מקשיב להם אז המצב היה שונה.

אני לא מבין על מה הם מדברים, זה לא לחנוק אותה, זה לחנוק את הילדים ואת זה אסור לאף אחד מההורים לעשות.

שאני התחלתי את מסע הגירושין.לא היו אתרים ומידע נגיש לכל אחד..והרגשתי ממש לבד במלחמת חורמה..ממש ניגררתי לזה

ולגרוש שלי היה עורך דין תותח. למזלנו היום..יש למתגרשים חדשים כלים שהם יכולים להשתמש בהם..הפורומים ..הקהילות..כל אתרי היעוץ..נותים מידע והרבה כוח למתגרשים להתמודד עם מה שהולך להיות נתיב ..שלא חייב להיות מלא קוצים.

אפשר גם אחרת.

היום בדיאבד..הייתי את ההתחלה של המסע הזה עושה אולי אחרת.

השאלה היא..אם במצב כלכלי שכזה יהיו אמהות שקשה להן במיוחד לפרנס את הילדים..אם הן תעביר משמורת לאב?

האם אתה רואה בזה את טובת הילד?

האם זה נכון לעשות?

האם יש באי השחרור של המשמורת..גם שהמצב כלכלי קשה..מעין אגואיסטיות של האם? אולי הפחד להשאר לבד?

הפחד שתפקיד האם נלקח ממנה?

אני התחבטתי בשאלה הזו די הרבה...

לדעתי האישית, יש כאן שני עניינים שונים בתכלית - יכולת כלכלית לפרנס כחד-הורית, ומשמורת משותפת.

אני יכולה לתת לך עצות מתוך ניסיוני האישי -

בנוגע ליכולת הכלכלית, אפשר לנהוג בכמה אופנים:
1. בנוסף לעבודתי המסודרת במשרה מלאה, עבדתי גם בלילות בעבודה צדדית כדי להשלים הכנסה ולהיות מסוגלת "לגמור את החודש". במקרה שלי זה היה מאוד נוח כי אני מקלידה מאוד מהר, וקיבלתי עבודות פרטיות שיכולתי לעשות מן הבית - הדפסת מאמרים, ספרים, דיסרטציות. פשוט השתמשתי בכישורים שלי, כדי לנסות ולהרוויח עוד כמה "גרושים" לטובת כלכלת הבית.
2. מעולם לא החסרתי מבתי דברים שהייתה צריכה, או שביקשה. אבל הכל בגבולות היכולת - אני לא עודדתי אותה לקנות מותגים, והיא הבינה למה והתחשבה בכך. גם כאשר היא רצתה מאוד - הסברתי לה בדיוק במילים האלה: "נכון שמה שיש לחברה שלך אין לך, אבל תחשבי על זה שמה שיש לך בוודאי אין לחברה שלך - לכן אין לך סיבה לקנא".
היו ימים שהיא באה אליי ואמרה שהיא רוצה לקנות נעליים חדשות, אז אמרתי לה: "זה סובל דיחוי לעוד חודש?" וכך פעלתי, ניווטתי תמיד את ההוצאות ההכרחיות, על פי סדר עדיפות. לפעמים מנעתי מעצמי דברים כדי שלילדה לא יחסר. לפעמים לקחתי הלוואה כדי להסתדר.
זו מלחמה לא קלה, גם לאנשים נשואים.

בנוגע למשמורת משותפת:
אני התגרשתי כאשר ההגדרה הזו לא הייתה עדיין באופנה. בכלל לא היו הגדרות כאלה ואחרות - חתמנו על הסכם משותף, התגרשנו וגידלנו את הילדה בשיתוף פעולה מלא, גם מבחינת לינה, גם מבחינה חינוכית, גם מבחינה כלכלית. היה בינינו שיתוף פעולה לאורך כל הדרך - היום קוראים לזה משמורת משותפת, וטוענים להפחתת מזונות בשל כך - ובעצם במי שזה עלול לפגוע זה לא רק בהורה החלש כלכלית אלא גם בילד.
הגרוש שלי תמיד בא לקראתי כאשר ביקשתי את עזרתו, והמוטו שלו היה: "אם טוב לאֵם-בתי, טוב גם לבתי" - והכוונה לשלווה ולרוגע שיש כאשר אנו יודעים שאנו מסוגלים לסגור את החודש בלי לקבל טלפון כל יומיים ממנהל הבנק.

בכל אופן - בהצלחה.

טובה.

השאלה לא התייחסה אלי באופן אישי.

העלתי נושא שבעבר העלתי אותו וחשבתי עליו..כיווןן שהייתי במצב כלכלי ממש קשה בארץ

עכשיו שהמיתון כבר הגיע..שהמצב הכלכלי משתנה לרעה..השאלה היתה ועודנה קיימת:

האם יש אמהות שהיו מוכנות לוותר על משמורת..ולהעביר אותה לאב [שלו יש יכולת לפרנס את ילדיו בכבוד] כדי שלילדים מבחינה כלכלית יהיה כל טוב?????. זו השאלה..[אולי לא הייתי ברורה]

מיקי

צטט: מיקיusa 2009-03-08 03:08:47

השאלה לא התייחסה אלי באופן אישי.

העלתי נושא שבעבר העלתי אותו וחשבתי עליו..כיווןן שהייתי במצב כלכלי ממש קשה בארץ

 

עכשיו שהמיתון כבר הגיע..שהמצב הכלכלי משתנה לרעה..השאלה היתה ועודנה קיימת:

האם יש אמהות שהיו מוכנות לוותר על משמורת..ולהעביר אותה לאב [שלו יש יכולת לפרנס את ילדיו בכבוד] כדי שלילדים מבחינה כלכלית יהיה כל טוב?????. זו השאלה..[אולי לא הייתי ברורה]

 

מיקי

מיקי היקרה,

השאלה הזו נוגעת לכל מי שנקלע למצב כלכלי קשה. וכן גם תשובתי.

שאלתך הייתה ברורה בהחלט -
החלק הראשון של תשובתי היה - תרומה קטנה ברעיונות ל"איך להסתדר בזמן מיתון". החלק השני של תשובתי נגע בדיוק לשאלת העברת הילדים ממשמורת כזו לאחרת, ואני אומרת, כדי לחדד את תשובתי [בשפה גששית]: "ילד זה לא כבל מאריך". כלומר - הבאנו ילד לעולם, גם הבעל וגם האישה - צריכים לדאוג לרווחתו הכלכלית, כמובן, על פי אמות המידה המקובלות עליהם, ועל פי היכולת הכלכלית.
הבעיות מתחילות כאשר מנסים להתאים את אמות המידה ואת רמת החיים לרמת החיים של החברה שסביבנו, שלפעמים לא תואמת, וזה יוצר חור בכיס ומעבר לכך - חוסר חינוך לילדים, כי הם לומדים שכל גחמה שלהם נענית כאן ועכשיו ולא לומדים לדחות סיפוקים רגעיים, לזמנים אחרים, כשאפשר.

התשובה שלי מקיפה גם את נושא שאלתך, ספציפית, וגם מוסיפה טיפים להתמודדות נכונה [על פי דעתי, כמובן].

בהצלחה לכולם,

טובה

צטט: מיקיusa 2009-03-07 03:03:31

השאלה היא..אם במצב כלכלי שכזה יהיו אמהות שקשה להן במיוחד לפרנס את הילדים..אם הן תעביר משמורת לאב?

האם אתה רואה בזה את טובת הילד?

האם זה נכון לעשות?

האם יש באי השחרור של המשמורת..גם שהמצב כלכלי קשה..מעין אגואיסטיות של האם? אולי הפחד להשאר לבד?

הפחד שתפקיד האם נלקח ממנה?

 

אם בריאותן הנפשית עשוייה להפגע או שנפגעה כתוצאה מכך יש בהחלט מקום לישקול צעד שכזה.

אני חושב שילדים מספיק עמידים על מנת להתמודד עם קושי כלכלי וטובת הילד היא להיות עם שני הוריו.

להביא ילדים לעולם זה אגואיסטי בכל מקרה. המניע לגידול הילדים גם אם הוא אגואסטי צריל להעשות לטובת הילדים. גם כשאת מתארת את הפחד להשאר לבד, נראה לי שלא מדובר באבחנה חדה ודוקא הדאגה לשלומם היא המרכיב המרכזי ממנו את פוחדת. שלא לדבר על הגעגועים שגם הם רגש לגיטימי.

בכל מקרה כל אחד צריך לעשות את החישובים שלו.

אם האם חושבת שתהיה מסוגלת להסביר לילדים מדוע השאירה אותם בידי האב - שתעשה את זה.

מבחינתי משמורת משותפת היא הפתרון הרצוי, בטח לטובת הילדים.

השאלה נשאלה על מנת לבחון :

יחס ריגשי מול מציאות עגומה. [ לא באופן אישי].

אמא עם משמורת שאינה יכולה לפרנס את ילדיה..האם תוותר על משמורת לטובת פרנסת הילדים..או לא תוותר על מנת לא לנתק את חבל הטבור.

זו השאלה.

צטט: מיקיusa 2009-03-11 15:27:38

השאלה נשאלה על מנת לבחון :

יחס ריגשי מול מציאות עגומה. [ לא באופן אישי].

 

אמא עם משמורת שאינה יכולה לפרנס את ילדיה..האם תוותר על משמורת לטובת פרנסת הילדים..או לא תוותר על מנת לא לנתק את חבל הטבור.

 

זו השאלה.

מיקי,

שאלתך הייתה מאוד ברורה, והיא גם נענתה מספר פעמים.

בשורה התחתונה - התשובה היא מאוד סובייקטיבית - ולכן היא גם מאוד אישית. אין אמת אחת. כל אחד נוהג על פי תחושותיו או סדרי העדיפויות שלו בחיים. מה שנכון לאדם אחד - לאו דווקא נכון לאדם אחר. אם מישהו יבוא וישאל אותי האם כדאי לו לנהוג כך - אני אספר לו איך אני נהגתי, אבל לעולם לא אגיד לו: תנהג כך או אחרת.
התשובה טמונה עמוק בתוך מי שנמצא בדילמה הזו.

בהצלחה.

שלום,

גם אני עובר הליך גירושין, בבית המשפט, ואולי בגלל זה השאלה שלי תישמע נאיבית:

כולכם מדברים על הגרוש שחונק כלכלית את גרושתו, ואני לא מבין איך זה בכלל יתכן?

הרי נקבע סכום מזונות, מן הסתם עם קשר כלשהו למציאות ההוצאות של הגרושה, אז איפה יש כאן אפשרות לגרוש להחליט שזהו, ושהוא לא משלם?

עד כמה שידוע לי הוצל"פ מאד יעילים בעניין גרושים שלא משלמים, לא?

(וזאת מעבר לזכות/חובה ההורית לכלכל את ילדיך שלך).

צטט: כפיר דן-ארי 2009-03-12 12:54:20

שלום,

גם אני עובר הליך גירושין, בבית המשפט, ואולי בגלל זה השאלה שלי תישמע נאיבית:

כולכם מדברים על הגרוש שחונק כלכלית את גרושתו, ואני לא מבין איך זה בכלל יתכן?

הרי נקבע סכום מזונות, מן הסתם עם קשר כלשהו למציאות ההוצאות של הגרושה, אז איפה יש כאן אפשרות לגרוש להחליט שזהו, ושהוא לא משלם?

עד כמה שידוע לי הוצל"פ מאד יעילים בעניין גרושים שלא משלמים, לא?

(וזאת מעבר לזכות/חובה ההורית לכלכל את ילדיך שלך).

יקירי,

אני מאחלת לך שלא "תתקלקל". אך אל מול בעלים צדיקים כמוך, ישנם גם אלה ה"תחמנים" - אלה שדואגים "לפברק" תלוש משכורת נמוך ממה שנהגו להשתכר כל השנים, כדי לטעון שאין להם ממה לחיות... אלה שפשוט נעלמים כאילו בלעה אותם האדמה, ומופיעים אחרי שאת כל רכושם עליי אדמות [כולל הרכוש המשותף עם האישה] הם רשמו על שם המאהבת... אלה שמייצרים "חובות מולבנים" כדי להציג תמונה של אי-יכולת לכלכל את ילדיהם... ועוד כהנה וכהנה פעולות יצירתיות - אתה לא תאמין עד כמה.

לא פלא שעורכי הדין שאליהם פונות נשים במטרה להתגרש, מיד מציידים אותן בעצות מקבילות כיצד "לדפוק" את הבעל, לפני שהוא יקדים אותן, בבחינת: "הקדימי תרופה למכה".

לשמחתי ולמזלי, אני והגרוש שלי לא התקרבנו אפילו ברדיוס של קילומטר לבתי-משפט, את כל הפרוצדורה סגרנו ביחד בינינו והלכנו מוכנים ומזומנים עם הסכם ו"שיעורי בית" לפתוח תיק ברבנות. בלי ריבים, בלי עימותים, בלי ניסיונות הונאה אחד כלפיי השני, בלי מלחמות על גב הילדים, ועם קשר נהדר עד היום... אני מאחלת לכולם מכל הלב [שלא יתגרשו, אבל אם אין ברירה...אז] לפחות כך.

צטט: טובה. 2009-03-15 21:43:11

צטט: כפיר דן-ארי 2009-03-12 12:54:20

שלום,

גם אני עובר הליך גירושין, בבית המשפט, ואולי בגלל זה השאלה שלי תישמע נאיבית:

כולכם מדברים על הגרוש שחונק כלכלית את גרושתו, ואני לא מבין איך זה בכלל יתכן?

הרי נקבע סכום מזונות, מן הסתם עם קשר כלשהו למציאות ההוצאות של הגרושה, אז איפה יש כאן אפשרות לגרוש להחליט שזהו, ושהוא לא משלם?

עד כמה שידוע לי הוצל"פ מאד יעילים בעניין גרושים שלא משלמים, לא?

(וזאת מעבר לזכות/חובה ההורית לכלכל את ילדיך שלך).

יקירי,

אני מאחלת לך שלא "תתקלקל". אך אל מול בעלים צדיקים כמוך, ישנם גם אלה ה"תחמנים" - אלה שדואגים "לפברק" תלוש משכורת נמוך ממה שנהגו להשתכר כל השנים, כדי לטעון שאין להם ממה לחיות... אלה שפשוט נעלמים כאילו בלעה אותם האדמה, ומופיעים אחרי שאת כל רכושם עליי אדמות [כולל הרכוש המשותף עם האישה] הם רשמו על שם המאהבת... אלה שמייצרים "חובות מולבנים" כדי להציג תמונה של אי-יכולת לכלכל את ילדיהם... ועוד כהנה וכהנה פעולות יצירתיות - אתה לא תאמין עד כמה.

לא פלא שעורכי הדין שאליהם פונות נשים במטרה להתגרש, מיד מציידים אותן בעצות מקבילות כיצד "לדפוק" את הבעל, לפני שהוא יקדים אותן, בבחינת: "הקדימי תרופה למכה".

לשמחתי ולמזלי, אני והגרוש שלי לא התקרבנו אפילו ברדיוס של קילומטר לבתי-משפט, את כל הפרוצדורה סגרנו ביחד בינינו והלכנו מוכנים ומזומנים עם הסכם ו"שיעורי בית" לפתוח תיק ברבנות. בלי ריבים, בלי עימותים, בלי ניסיונות הונאה אחד כלפיי השני, בלי מלחמות על גב הילדים, ועם קשר נהדר עד היום... אני מאחלת לכולם מכל הלב [שלא יתגרשו, אבל אם אין ברירה...אז] לפחות כך.

 

אם כבר מתגרשים

שיתגרשו כמו שאת התגרשת..אין ספק..בהסכמה ועם מגשר זו הדרך!!!!