יש סברה שגורסת שקמצנותו או נדיבותו של בן/בת הזוג שאנו מחפשים, נמדדת בדייט - לאן הוא יוביל, מה הוא יזמין, האם הוא יזמין אותי לארוחת ערב או רק לקפה, האם הוא מצפה שאשתתף איתו בתשלום החשבון? - אני חושבת שזו בכלל לא אינדיקציה המשקפת את אופיו של האדם העומד מולי [הוא תמיד יכול "לשחק אותה" כדי להרשים אותי, אבל האמת בסוף תתגלה]. לכן, התבגרתי, והפסקתי לבחון את הפן הזה בדייטים.
פעם נהגתי להתקשט ולהתרגש לקראת הדייטים שלי. נוכחתי לא פעם שהצד השני מגיע לעתים ברישול-מה, אפילו בנעלי בית.
היה בחור שהתעקש על פגישה בבית - השקיע בערב גבינות ויין, והסתבר שאת התכנית האומנותית הוא ציפה ממני להכין - אם מבחינת תכני-השיחה ואם מעבר לזה... זה קומם אותי מאוד.
מתוך שלל המצבים הללו - ואחרי פגישות ספונטניות על הספסל בגן, שהיו הכי מוצלחות - החלטתי שבשבילי "כוס קפה - זה פָּאסֶה". מה שחשוב זה השיחה, ההיכרות, ולא התפאורה - לכן, יש לדעתי מקום לדייטים ספונטניים מהסוג של: "אני אגיע בטרנינג, נשב ברכב/על הדשא/על הספסל/על שפת הים ונפטפט", או לחלופין אפילו פגישה אחרי יום עבודה במקום כלשהו. חוסך בזמן התארגנות והתגנדרות מול המראה, שאולי יכול להיות לחינם.
וכפי שאומרת הפרסומת: "את הכי יפה כשנוח לך".
[בטח יהיו מי שיגידו שיופי הוא לא הקריטריון היחיד הנמדד בדייט ואסכים איתם - אך יש שיגידו שעל אף הכל, כרטיס הביקור שלנו הוא המראה החיצוני... אבל זה נושא לדיון אחר, אני מניחה].
כך, לשאלתך איריס, על הדרך - נפתרת בעיית המיתון בדייטים ((:
הוספת תגובה על "דייטים בצל המיתון"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה