צטט: a#mili 2009-03-12 15:31:49

רמי,

הדר גד לא אוהבת לכתוב בקהילה וחבל,

ויש כל כך הרבה מעבר לציורים הראלסטים שלה ,

, בחרת דוגמא נפלאה ,

 אבל מאוד לא מייצגת את החשיבה של רק אסטיתיקה.

הרקפת הנבולה הזאת היא ציירה ליד הקבר של סבתה  בעין הוד.

היא ישבה שם ימים על גבי ימים שכל החרקים אוכלים אותה. 

 הרקפת הנבולה יש בה הרבה סמיליות למקום והזמן.

 

 

האמת שיש בעיני משהו די מעליב בלחפש רק אסטיתיקה ביצירות

 ולנסות בכח להתעלם ביצירה ומתכנים שהיא מעבירה,

מעניין שאחד כמוך שלמד אצל כל הגדולים , זה מה שלקחת מהם לחיים.

 

 

נו הדר , הגיע הזמן שתגידי פה משהו.

אמילי

הסיפור על הרקפת הנבולה על קבר סבתה של הדר,

לא מוסיף ולא גורע מההנאה שלי מהעבודה.

הדר בחרה לא לצרף טקסט לעבודה, בחכמה.

ההסבר שלך בעיני הרבה יותר מעליב את היצירה, את האמנית

ואת הבחירה שלה.

זה הסבר של מורה לילדים, לא הסבר על אמנות.

אני למדתי לקחת מיצירה מה שיש בה ולא לחפש סיפורים

שלא נמצאים בה או רכילות על הרקע לעשייתה.

צטט: ra ami 2009-03-13 08:02:39

צטט: a#mili 2009-03-12 15:31:49

רמי,

הדר גד לא אוהבת לכתוב בקהילה וחבל,

ויש כל כך הרבה מעבר לציורים הראלסטים שלה ,

, בחרת דוגמא נפלאה ,

 אבל מאוד לא מייצגת את החשיבה של רק אסטיתיקה.

הרקפת הנבולה הזאת היא ציירה ליד הקבר של סבתה  בעין הוד.

היא ישבה שם ימים על גבי ימים שכל החרקים אוכלים אותה. 

 הרקפת הנבולה יש בה הרבה סמיליות למקום והזמן.

 

 

האמת שיש בעיני משהו די מעליב בלחפש רק אסטיתיקה ביצירות

 ולנסות בכח להתעלם ביצירה ומתכנים שהיא מעבירה,

מעניין שאחד כמוך שלמד אצל כל הגדולים , זה מה שלקחת מהם לחיים.

 

 

נו הדר , הגיע הזמן שתגידי פה משהו.

אמילי

הסיפור על הרקפת הנבולה על קבר סבתה של הדר,

לא מוסיף ולא גורע מההנאה שלי מהעבודה.

הדר בחרה לא לצרף טקסט לעבודה, בחכמה.

ההסבר שלך בעיני הרבה יותר מעליב את היצירה, את האמנית

ואת הבחירה שלה.

זה הסבר של מורה לילדים, לא הסבר על אמנות.

אני למדתי לקחת מיצירה מה שיש בה ולא לחפש סיפורים

שלא נמצאים בה או רכילות על הרקע לעשייתה.

 

הי רמי,

אני מסכים איתך רק חלקית. סיפורו האישי של האומן ו/או הטריגר שהוביל לעבודה ספציפית הם הדבר האחרון שמעניין. עד כאן אני מסכים.

אני לא חושב שיצירת אומנות נמדדת/נגמרת בסכום החומרים שבה (בד מוכתם בצבע ובשמן הוא קודם כול קשה לכביסה, אחר כך סמרטוט). ייחודה של האומנות (אישית אני מתייחס לציור כי הוא המדיום העיקרי שלי) ביצירת תמונה חזותית בה הקשר בין מרכיביה (חלוקת הבד, אופן הנחת הצבע, קשר בין קטמים לקווים, וגם הדימויים שבו) משליך לתובנה על חיי האדם.

אחרת חבל על הטירחה, מספיק הריבוע השחור או הלבן 

שם הציור "שמן על בד"

אחרי לקלף את כול השכבות

אמנים הם קודם כל בני אדם. מה מיוחד כ"כ באמנים? במה השוני? יש אמניות שהן בעלות אישיות מוסרית נפלאה ויש אמנים שהם 'חולירות' אמיתיים אבל גאונים.

אמר כבר מישהו שאם נסרב להקשיב לכל מוסיקה שכתב מי שאמר פעם הערה גזענית או אנטישמית - נוותר עם ציוץ הציפורים.

מישהו באמת יודע איזה אדם היה מיכאלאנג'לו?

 רוב המדיינים כאן הינם אמנים או קרובים לאומנות ועצם הדיון מנקודת מבט זאת הופכת אותו לבעייתית. 'אנחנו כ"כ מוסריים' זהו, שאנחנו לא ויש אמנים מכל מין ומכל סוג. גם כאלה שאת עבודותיהם אני מעריץ אבל לא הייתי לוקח מידם כוס מים.

צטט: אלי דינר 2009-03-13 09:24:04

 

 

הי רמי,

אני מסכים איתך רק חלקית. סיפורו האישי של האומן ו/או הטריגר שהוביל לעבודה ספציפית הם הדבר האחרון שמעניין. עד כאן אני מסכים.

אני לא חושב שיצירת אומנות נמדדת/נגמרת בסכום החומרים שבה (בד מוכתם בצבע ובשמן הוא קודם כול קשה לכביסה, אחר כך סמרטוט). ייחודה של האומנות (אישית אני מתייחס לציור כי הוא המדיום העיקרי שלי) ביצירת תמונה חזותית בה הקשר בין מרכיביה (חלוקת הבד, אופן הנחת הצבע, קשר בין קטמים לקווים, וגם הדימויים שבו) משליך לתובנה על חיי האדם.

אחרת חבל על הטירחה, מספיק הריבוע השחור או הלבן 

שם הציור "שמן על בד"

 

אחרי לקלף את כול השכבות

אלי שלום,

גם אני לא חושב שיצירת אמנות היא סכום חומריה, אלא סכום הקריאות שהיא

מייצרת אצלי.

יש יצירות שמייצרות תובנות אסטתיות ויש כאלו שמייצרות תובנות על

חיי האדם.

הדיון כאן הוא על האדם היוצר, האם יצירתו נשפטת גם על פי אשיותו?

בעיני, יוצר שבחר לפרוש את אישיותו ודעותיו בתוך יצירתו, מבקש שיפוט כזה.

יוצר, שמגיש לי את יצירתו "נטו", מבקש ממני לשפוט את היצירה ולא את אישיותו

המוסרית.

יש באתר דיון מאוד מענין אצל מצדה לגבי מוסריותו של נבוקוב ומוסריותה של יצירת

המופת שלו "לוליטה".

בדקתי עם עצמי למה? הדברים שכתבת לא נעימים לי,

אני מאמינה שאין  אמן שהיה מעוניין שתתיחס ליצירותיו רק לאסטתיות שלה ,

כי האמן מחפש  ליצור ראקציה הזדהות ,ותקשורת בלתי אמצעית עם הצופה.

אסטיתיקה זה הרקע ליצירה.

היצירה של הדר יש בה רבדים מאוד עמוקים , הדר היא מסוג האמנים שיוצרים יצירה ועובדים בפרך עליה ,

מהבוקר עד הערב

 אפשר לחוש את האינטינסביות בעבודות שלה, לכן הם כל כך מרגשות.

לדבר כל כך שטוח רק על אסטתיקה , בשבילי זה אבסורד.

אם היית אדם שלא למד מעולם אמנות , הייתי מבינה , אבל (שוב אני חוזרת ) זה שאתה  למדת אמנות

זה  לא מובן.

אני בכלל חושבת שהאמנות העכשווית ללא עומקים ותכנים אישיים של היוצר , היא בעיני לא אמנות אלא אומנות,

ציורים שמסתכמים באסטתיות זה עבורי ציורי אוירה,ציורים קישוטיים ,שטוח , רדוד ,  וזו אומנות.

צטט: a#mili 2009-03-13 10:33:31

 

בדקתי עם עצמי למה? הדברים שכתבת לא נעימים לי,

אני מאמינה שאין  אמן שהיה מעוניין שתתיחס ליצירותיו רק לאסטתיות שלה ,

כי האמן מחפש  ליצור ראקציה הזדהות ,ותקשורת בלתי אמצעית עם הצופה.

אסטיתיקה זה הרקע ליצירה.

 

---

היצירה של הדר יש בה רבדים מאוד עמוקים , הדר היא מסוג האמנים שיוצרים יצירה ועובדים בפרך עליה ,

מהבוקר עד הערב

 אפשר לחוש את האינטינסביות בעבודות שלה, לכן הם כל כך מרגשות.

לדבר כל כך שטוח רק על אסטתיקה , בשבילי זה אבסורד.

אם היית אדם שלא למד מעולם אמנות , הייתי מבינה , אבל (שוב אני חוזרת ) זה שאתה  למדת אמנות

זה  לא מובן.

אני בכלל חושבת שהאמנות העכשווית ללא עומקים ותכנים אישיים של היוצר , היא בעיני לא אמנות אלא אומנות,

ציורים שמסתכמים באסטתיות זה עבורי ציורי אוירה,ציורים קישוטיים ,שטוח , רדוד ,  וזו אומנות.

 

 

 

---

אמילי

אולי במקום לבדוק רק עם עצמך תנסי לבדוק קצת מה המשמעות של "עומק",

על בסיס מה את קובעת שדיון אסטתי לא מכיל רבדים ועומק?

על בסיס מה את קובעת שאסתטיקה לא יכולה לייצג תכנים אישיים של יוצר?

את כל כך נעולה בעולמך הצר והמצוייר.

תני לי לתת לך עצה קטנה לבחינת טיעונים בדיון:

קחי את היצירה שאת מכירה, תשכחי אותה לרגע ונסי לטעון את הטענות שלך

לגבי אמנות כמו מוסיקה..אדריכלות...קולנוע

אולי תביני שהצהרות אסתטיות הן חזקות לא פחות לגבי התרבות מאשר

הצהרות "מוסריות". אולי תביני שדיון אסתטי יש לו רבדים, הסטוריה ועומק.

אסתטיקה זה לא קישוט - זו הצהרה אמנותית.

מוסר, זו תפישה חברתית סוציולוגית, שאין לה כל קשר עם אמנות

אלא אם הצהיר האמן שהוא מבקש להביע ביצירתו הצהרה מוסרית.

 

ואם היינו מגלים שהדר שדדה בנק?

האם אז הרקפת שלה הייתה פחות מוסרית?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צטט: ra ami 2009-03-13 09:50:55

 

אלי שלום,

גם אני לא חושב שיצירת אמנות היא סכום חומריה, אלא סכום הקריאות שהיא

מייצרת אצלי.

יש יצירות שמייצרות תובנות אסטתיות ויש כאלו שמייצרות תובנות על

חיי האדם.

הדיון כאן הוא על האדם היוצר, האם יצירתו נשפטת גם על פי אשיותו?

בעיני, יוצר שבחר לפרוש את אישיותו ודעותיו בתוך יצירתו, מבקש שיפוט כזה.

יוצר, שמגיש לי את יצירתו "נטו", מבקש ממני לשפוט את היצירה ולא את אישיותו

המוסרית.

יש באתר דיון מאוד מענין אצל מצדה לגבי מוסריותו של נבוקוב ומוסריותה של יצירת

המופת שלו "לוליטה".

 

רמי שלום,

אנחנו סובבים סביב אותה הנקודה!

מי שקובע את התרשמותך מהיצירה הוא אתה בלבד. או כל סובייקט אחר הבוחן אותה. כול אחד יראה ויחווה אותה אחרת!

הרי זאת לא נוסחה מתמטית.

אם היה לך במקרה קילקול קיבה באותו היום החוויה האמנותית תהיה על-הפנים...

ואם במקרה עומדת לידך מישהי או משהו נחמד ונדלקת, הרי שסיכוי גדול שתחווה את היצירה אחרת.

גם האמן עצמו אינו מודע לעיתים מדוע עשה כך או אחרת ביצירה...

ומה אז יגידו צרכני האמנות...

הקו או הכתם מפעילים "שדים" שונים בתת-המודע שלנו.

אני עוקבת בעניין אחר התגובות שעולות כאן.

אך,

האם היום זה לא שונה?

הרי מצב כזה עדיין לא היה , זה משהו חדש. העולם סובל ממשברים בכל התחומים-

משפחתי, חברתי , כלכלי , אישי ומה לא?

ואנחנו, ראשית כאנשים , אבל גם כאמנים , סובלים מזה גם כן.

מסתבר , שכל מה שניסינו עד היום , כאמנים  (אם היתה לנו אחריות מוסרית או לא) לא יצר לנו עולם טוב יותר.

עזבו...מה שהיה היה!

אבל,

האם לא ניתן ללמוד מזה לגבי האחריות המוסרית שלנו מכאן והלאה?

צטט: a#mili 2009-03-13 13:43:51

ומה באשר לאחריות מוסרית ?
"יש בארץ אמן מוכשר (לא אזכיר את שמו)

אשר אמר בראיון פומבי דברים קשים נגד

הנכים. מאותו רגע  נמוג ערך כל עבודותיו

בעיניי." ראובן

---

כל כך הרבה השלכות ניזרקות לי בראש  שאני חושבת על 3 השורות הללו .

החלטתי שחשוב לי לשמוע  את דעתכם , האם האמנים מודעים לעצם הראקציה שנוצרת סביב יצירתם ,

 הצגת יצירה כנראה יוצרת הד , האם אפשר להפריד בין היצירה לבין האדם שעומד מאחור.

מה מצפים מאמן ?  האם צריך להיות לו באופן מיוחד גם אחריות מוסרית.

מבלי לפגוע באף אחד, אני חושבת שאומנים מייחסים עודף חשיבות עצמית להשלכות המוסריות והחברתיות שלהם ושל יצירותיהם.יצירות אומנות לא ממש השפיעו על החברה אלא השתנו בהתאם לשינויים בחברה.

מה שקרה כאן , לדעתי, שלא היתה הפרדה בין האדם ובין היצירה וזה מאוד אנושי. כשאדם כועס על דעותיו של אמן מסויים ,הכעס גורם לו ,לפעמים,לבטל את שאר התכונות הטובות ,או היצירות -במקרה זה- ולא מאפשר לו להסתכל על היצירות כדבר העומד בזכות עצמו.לפעמים, אפילו יותר מזה, אדם אינו מסוגל לאפשר לעצמו להינות מיצירה של אומן, שהוא בעצם, לדעתו, אדם שלילי.לא שופטת אם זה נכון לעשות כך או לא , אלא רק ציינת עובדה.

זה הרבה יותר פשוט מכל הדברים הגדולים שנאמרו פה.

ברגע שמבינים את זה, יכול האמן  להחליט אם הוא נוטל סיכון מקצועי כאשר הוא משמיע את דעתו, והוא נאמן לעצמו או שמחליט לומר את דברו בד' אמותיו.

אסטיתיקה זה דבר מאוד חשוב,

זה חשוב כי זה נעים ,

זה חשוב כי זה מריח טוב,

 זה חשוב כי זה נעים לעין ,

אבל בזה זה מסתיים.

(שהייתי בת 12 חלמתי שיהיה לי חבר בלונדיני עם עיניים כחולות   כי כנראה זה היה מאוד אסטתי בעיני באותם ימים , וחבר בלונדיני לילדה בת 12 זה היה מאוד COOL.

אחרי שהשגתי את המטרה הבנתי שלפעמים בלונדנים עם עיניים כחולות הם טמבלים .

מאז גיל 12 חיפשתי דברים קצת יותר מורכבים מאסטיתיקה.)

יצירה עבורי זה ישות , יצירה אמנותית טובה שמרגשת ומדברת אלי בכל הרבדים.

אם נחזור לעבודות של הדר גד ( ששם יש לנו איזשהי הסכמה לגבי יצירה טובה)

אז היצירה של הרקפת הנבולה מרגשת אותי בגלל היכולת שלה להעביר לי את  הלך חשיבה חוויה שסובבת הרקפת הנבולה.

בגלל שהיצירה כל כך סיקרנה אותי הלכתי לשיח אמנים , שם שמעתי את הדר גם מדברת על הרקפת הנבולה.

הלכתי לשיח אמנים בגלל שרציתי לחוות את היצירה דרך הדר.

החוויה של הרקפת הנבולה אני אישית לא אשכח , כי יוצרת אצלי הזדהות.

היא מעבירה תכנים שמתאימים לי שנותנים משהו חיובי לחיים שלי.

היא בשום פנים ואופן לא רק אסטתית.

ואם היינו מגלים שהדר שדדה בנק? 

האם אז הרקפת שלה הייתה פחות מוסרית? רמי

זה נחמד.

צטט: נועם דוייב 2009-03-13 14:19:43

אני עוקבת בעניין אחר התגובות שעולות כאן.

אך,

האם היום זה לא שונה?

הרי מצב כזה עדיין לא היה , זה משהו חדש. העולם סובל ממשברים בכל התחומים-

משפחתי, חברתי , כלכלי , אישי ומה לא?

ואנחנו, ראשית כאנשים , אבל גם כאמנים , סובלים מזה גם כן.

מסתבר , שכל מה שניסינו עד היום , כאמנים  (אם היתה לנו אחריות מוסרית או לא) לא יצר לנו עולם טוב יותר.

עזבו...מה שהיה היה!

אבל,

האם לא ניתן ללמוד מזה לגבי האחריות המוסרית שלנו מכאן והלאה?

אינני יודע האם זה מה שניסו כאן עד היום..."עיסקי אמנות", הסבירו כאן שקודם כול זה כסף... פרנסה, קידום האמן והגלריה, למכור להתפרסם,  וכו'

ורק אחר כך כל השאר...

האינסטלטור דורש כסף על הסתימה...

אתה יכול לדחוף את העקרונות היפים שלך לת..