צטט: נוגה 1 2009-03-13 14:21:36

 

מבלי לפגוע באף אחד, אני חושבת שאומנים מייחסים עודף חשיבות עצמית להשלכות המוסריות והחברתיות שלהם ושל יצירותיהם.יצירות אומנות לא ממש השפיעו על החברה אלא השתנו בהתאם לשינויים בחברה.

מה שקרה כאן , לדעתי, שלא היתה הפרדה בין האדם ובין היצירה וזה מאוד אנושי. כשאדם כועס על דעותיו של אמן מסויים ,הכעס גורם לו ,לפעמים,לבטל את שאר התכונות הטובות ,או היצירות -במקרה זה- ולא מאפשר לו להסתכל על היצירות כדבר העומד בזכות עצמו.לפעמים, אפילו יותר מזה, אדם אינו מסוגל לאפשר לעצמו להינות מיצירה של אומן, שהוא בעצם, לדעתו, אדם שלילי.לא שופטת אם זה נכון לעשות כך או לא , אלא רק ציינת עובדה.

זה הרבה יותר פשוט מכל הדברים הגדולים שנאמרו פה.

ברגע שמבינים את זה, יכול האמן  להחליט אם הוא נוטל סיכון מקצועי כאשר הוא משמיע את דעתו, והוא נאמן לעצמו או שמחליט לומר את דברו בד' אמותיו.

 

 

הי נוגה,

מאה אחוז איתך!

זה את היצירה והרגע...

ברגע הבא הכול יכול להשתנות... וישתנה.

היצירה היחידה שאני נזכרת בה

שהיא לא מוסרית עבורי,

זה היה המייצג שהרעיבו עד מוות את הכלב.

לא היה מוסרי בעיני לקחת כלב להתעלל בו , ולקרוא לזה אמנות,

לא היה מוסרי בעיני שגלריה לאמנות רצתה להשיג יחסי ציבור בדרך כל כך מרושעת.

לא מצא חן בעיני שהגיעו לגלריה הרבה אנשים , בכדי לראות את הזוועה של הכלב המורעב למוות, עמדו מהצד ולא עשו מאומה.

כואב לי, שיש דברים כאלא בעולם , לא הייתי רוצה שיהיו דברים כאלא יותר.

לא הייתי מוכנה לראות שום יצירה של אותו איש שעשה מעשה כזה .

זה עבורי יצירה לא מוסרית.

ואם יצירה לא מזיקה לאף אדם , אין לי בעיה איתה ,

אם אמן מקשקש שטויות על הומואים אין לי בעיה עם זה , אין לי בעיה עם דיבורים !

יש לי בעיה עם מעשים !

 להוביל דרך האמנות  לדבר הרסני, זה לא מוסרי.

שלום רב,

הדיון מתקרב לליבי כמי שעסוקה באיך?  ולא ב למה?

את הלמה?  של היצירות שלי ניתן לראות (אמרו לי חכמים וטובים).

דחף היפוי הוא מרכיב  נכבד בעשיה  שלי .

ובסופו של דבר הכל בעיני המיתבונן.

שבת שלום,

מירית

מעניין התת-ויכוח שנוצר כאן על "אסתטיקה".

מסתבר שבאמנות אין דבר כזה - יצירה שהיא רק אסתטית. אי אפשר לנתק אסתטיקה מאתיקה (ומוסר) באמנות. אני לא מדברת על האתיקה של האמן אלא של היצירה כפי שמועברת בצפייה.

העבודות של הדר "אסתטיות" אבל גם כד פרחים או מכונית חדישה הם אסתטיים. האם זה אותו דבר?

כשאמן (טוב) יוצר משהו (יצירת אמנות) כי זה יפה בעיניו, אנחנו אף פעם לא חשים שהיופי הוא skin deep אלא להיפך, האמן משתמש ביופי כדי לקחת אותנו למקום אחר. אמנות אף פעם אינה סתם יפה.

באמנות טובה גם לכיעור יש יופי משלו.

אני לא מדברת על האתיקה של האמן אלא של היצירה כפי שמועברת בצפייה. "  רונתי

מדויק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הדיון סבב  הצהרות של אמנים ודעות לא רלוונטיות (ליצירתם),

והמסקנה שלי שאין להצהרות כאלא שוב חשיבות,

החשיבות באותם מסרים שמעוברים דרך יצירה.

צטט: a#mili 2009-03-14 11:15:54

אני לא מדברת על האתיקה של האמן אלא של היצירה כפי שמועברת בצפייה. "  רונתי

---

 

מדויק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הדיון סבב  הצהרות של אמנים ודעות לא רלוונטיות,

והמסקנה שלי שאין להצהרות כאלא שוב חשיבות,

החשיבות באותם מסרים שמעוברים דרך יצירה.

 

 ומה הם המסרים הללו?

אך ורק ובלבד מה שהצופה החתרן, ה"פוסל במומו" ו"מחלץ" מהיצירה, ולזה אין כמעט שום קשר למה שהתכוון האמן, שאיננו קיים יותר בעבור הצופה.

 אבי

ההקשרים ביצירה טובה עוברים הלאה ,משפיעים על הצופה .

יצירה יכולה להשפיע לתרום או להיות הרסנית אמן שכושר הביטוי שלו טוב מעביר מסרים והצופה הוא מובל בתוך

חווית היצירה,

 הפרשנות היא מיועדת לצופה .

 והצופה יכול כל  אחד עם אלפי פרשנויות אישיוןת ליצירה.

השאלה היא    :

מה אפשר לצפות  מאמן ? 

האם צריך להיות לו באופן מיוחד גם אחריות מוסרית  לגבי אותם מסרים שהיה מעוניין שיועברו ביצירתו.

צטט: a#mili 2009-03-14 13:37:39

 

 אבי

ההקשרים ביצירה טובה עוברים הלאה ,משפיעים על הצופה .

יצירה יכולה להשפיע לתרום או להיות הרסנית אמן שכושר הביטוי שלו טוב מעביר מסרים והצופה הוא מובל בתוך

חווית היצירה,

 הפרשנות היא מיועדת לצופה .

 

 והצופה יכול כל  אחד עם אלפי פרשנויות אישיוןת ליצירה.

 

השאלה היא    :

 

מה אפשר לצפות  מאמן ? 

האם צריך להיות לו באופן מיוחד גם אחריות מוסרית  לגבי אותם מסרים שהיה מעוניין שיועברו ביצירתו.

 

"היופי בעיניי המסתכל" "והפוסל במומו פוסל", מה נעשה?

האמן יצרף חוברת עם הסברים, מה על הצופה להבין ומה הוא התכוון?

האמן אינו אחראי למה שאחרים מבינים ביצירתו...

מרגע שהיצירה "הושלמה"

"הצופה יכול כל  אחד עם אלפי פרשנויות אישיוןת ליצירה."

וזה מה שיפה כאן! 

Quote: רונתי 2009-03-13 18:00:15

מעניין התת-ויכוח שנוצר כאן על "אסתטיקה".

מסתבר שבאמנות אין דבר כזה - יצירה שהיא רק אסתטית. אי אפשר לנתק אסתטיקה מאתיקה (ומוסר) באמנות. אני לא מדברת על האתיקה של האמן אלא של היצירה כפי שמועברת בצפייה.

העבודות של הדר "אסתטיות" אבל גם כד פרחים או מכונית חדישה הם אסתטיים. האם זה אותו דבר?

כשאמן (טוב) יוצר משהו (יצירת אמנות) כי זה יפה בעיניו, אנחנו אף פעם לא חשים שהיופי הוא skin deep אלא להיפך, האמן משתמש ביופי כדי לקחת אותנו למקום אחר. אמנות אף פעם אינה סתם יפה.

באמנות טובה גם לכיעור יש יופי משלו.

הי רונתי, מסכים איתך לגמרי.

זה שהצופה מפרשן עבודה בכול דרך שהי זה נכון אבל זה לא אומר כלום על היצירה או על האחריות המוסרית של האומן. צופה מסוים יכול לקרוא לבן לצבע שחור ואחר שחור לצבע לבן,צופה אחד רואה צליבה ומרגיש שזו זוואה ואחר עשוי לומר שבטח זה הגיע לו. הצופה קיים כציבור עצום של בני אדם מתרבויות/רקעים שונים שיכולים לפרשן בכול דרך אפשרית. מספר הפרשנויות האפשריות הן לא פחות ממספר בני האדם. אין בקביעה זו (לא מסכים איתך אבי) שום משמעות לגבי האומנות.

אני גם לא מסכים עם הקביעה שאומנים חושבים את עצמם יותר מידי כשמיחסים חשיבות לדיון על מוסריות עבודתם.

לחיים האישיים של האומן, לפוזות שלו או לאמירות שונות שלואין חשיבות אומנותית. קראווג'ו היה רוצח. לכך אין קשר ליצירתו. אם כי, כמו שטענתי בתחילת הדיון, זה יכול להיות שיקול פרטי של מישהו האם לצרוך את עבודתו או לא, אבל זה לא אומר כלום על טיבעה האומנותי ו/או המוסרי.

אני גם מסכים איתך רונתי שלכול עבודה יש מרכיב מוסרי, גם אם היא פורמליסטיות ביותר, אבסטרקטית ביותר. עבודת אומנות היא חלק מהשיח התרבותי בחברה מסוימת וכול מה שיש בה מתיחס בדרך זו או אחרת לכול מה שקורא באותה חברה, בהצבעה או בהתעלמות (אני לא מדבר כאן על אומנות מגויסת לרעיון כולשהו, אלא על מעמדה של האומנות ככזו).

אבי, האומן לא מחליט מי בסופו של דבר יראה את עבודתו, אבל כשהוא עובד עליה הוא חושב על נעמן מסוים. הוא מגדיר אותו מראש, גם אם הוא לא מודע לכך. תמיד יש נמען מובלע. גם בעידן האינטרנט אומן חושב/פועל בתחום המוכר לו, גם כשהוא מחליט לפרוץ צורה, הוא מכיר מה הוא פורץ ואת מי הוא יפתיעה וכך הוא מכוון את עבודתו.

תוך כדי פריצת הדרך הוא ילמד דברים חדשים על האומנות, על עצמו ועל קהלים חדשים אפשריים, אותם יקח בחשבון בעבודתו הבאה. לקביעה שכול צופה ממלא משמעות ליצירה אין משמעות בדיון הזה. לומר לוורהול שמרק קאמפבל לא טעים הוא אפשרי אבל לא לעניין.

צטט: אלי דינר 2009-03-14 23:08:41

 לקביעה שכול צופה ממלא משמעות ליצירה אין משמעות בדיון הזה. לומר לוורהול שמרק קאמפבל לא טעים הוא אפשרי אבל לא לעניין.

אלי איפה היית כול היום? הפסדת אקשן... סתם

 

דווקא בעניין המרק הטעים או לא, או הקולה הטעימה והטובה, בהקשר של וורהול הוא מאוד לעניין, כי הציור של המרק והקולה בא להעביר את המסר של ה"פופ" כפי שהוא תיאר את האידיאל האמריקני של שוויוניות, בה העשיר והעני קונים ונהנים מאותו המוצר בדיוק . "אדם יכול לצפות בטלוויזיה מכול מקום ולצרוך קוקה-קולה או מרק קמפבל, הוא  יודע שהנשיא קנדי ומרלין מונרו שותים קולה, הוא  יודע שגם הוא יכול לשתות קולה. שום סכום כסף שבעולם לא יקנה קולה טובה יותר מזאת ששותה הברנש בפינת הרחוב. כל ה"קולות" שוות וטובות".

 הוא גם רצה להיות כמו מכונה ולייצר אמנות בסרט נע, כמו שמייצרים וצורכים מרק וקולה, למכונות אין בעיות של טרנסנדציה-נשגבות, לגביהן שאלות אלה הן כמו שאלות של טעם המרק. איזה משמעות נותן לאמנות צופה שהוא "מכונה"?

 

צטט: avimedia 2009-03-15 00:27:25

צטט: אלי דינר 2009-03-14 23:08:41

 לקביעה שכול צופה ממלא משמעות ליצירה אין משמעות בדיון הזה. לומר לוורהול שמרק קאמפבל לא טעים הוא אפשרי אבל לא לעניין.

אלי איפה היית כול היום? הפסדת אקשן... סתם

 

דווקא בעניין המרק הטעים או לא, או הקולה הטעימה והטובה, בהקשר של וורהול הוא מאוד לעניין, כי הציור של המרק והקולה בא להעביר את המסר של ה"פופ" כפי שהוא תיאר את האידיאל האמריקני של שוויוניות, בה העשיר והעני קונים ונהנים מאותו המוצר בדיוק . "אדם יכול לצפות בטלוויזיה מכול מקום ולצרוך קוקה-קולה או מרק קמפבל, הוא  יודע שהנשיא קנדי ומרלין מונרו שותים קולה, הוא  יודע שגם הוא יכול לשתות קולה. שום סכום כסף שבעולם לא יקנה קולה טובה יותר מזאת ששותה הברנש בפינת הרחוב. כל ה"קולות" שוות וטובות".

 הוא גם רצה להיות כמו מכונה ולייצר אמנות בסרט נע, כמו שמייצרים וצורכים מרק וקולה, למכונות אין בעיות של טרנסנדציה-נשגבות, לגביהן שאלות אלה הן כמו שאלות של טעם המרק. איזה משמעות נותן לאמנות צופה שהוא "מכונה"?

 

הי אבי,

לגבי השיוויונות המדומה שבצריכה והדימוים שבציור כתבתי דף נלווה לתערוכה שלי ב-2003 (כבר 6 שנים?). קפלה קטנה וצנועה מול כול הקטדרלות.

 http://www.arteria.co.il/HE/content_page_12.html

שבוע טוב לכולנו.

צטט: אלי דינר 2009-03-15 07:31:04

צטט: avimedia 2009-03-15 00:27:25

צטט: אלי דינר 2009-03-14 23:08:41

 לקביעה שכול צופה ממלא משמעות ליצירה אין משמעות בדיון הזה. לומר לוורהול שמרק קאמפבל לא טעים הוא אפשרי אבל לא לעניין.

אלי איפה היית כול היום? הפסדת אקשן... סתם

 

דווקא בעניין המרק הטעים או לא, או הקולה הטעימה והטובה, בהקשר של וורהול הוא מאוד לעניין, כי הציור של המרק והקולה בא להעביר את המסר של ה"פופ" כפי שהוא תיאר את האידיאל האמריקני של שוויוניות, בה העשיר והעני קונים ונהנים מאותו המוצר בדיוק . "אדם יכול לצפות בטלוויזיה מכול מקום ולצרוך קוקה-קולה או מרק קמפבל, הוא  יודע שהנשיא קנדי ומרלין מונרו שותים קולה, הוא  יודע שגם הוא יכול לשתות קולה. שום סכום כסף שבעולם לא יקנה קולה טובה יותר מזאת ששותה הברנש בפינת הרחוב. כל ה"קולות" שוות וטובות".

 הוא גם רצה להיות כמו מכונה ולייצר אמנות בסרט נע, כמו שמייצרים וצורכים מרק וקולה, למכונות אין בעיות של טרנסנדציה-נשגבות, לגביהן שאלות אלה הן כמו שאלות של טעם המרק. איזה משמעות נותן לאמנות צופה שהוא "מכונה"?

 

 

הי אבי,

לגבי השיוויונות המדומה שבצריכה והדימוים שבציור כתבתי דף נלווה לתערוכה שלי ב-2003 (כבר 6 שנים?). קפלה קטנה וצנועה מול כול הקטדרלות.

 http://www.arteria.co.il/HE/content_page_12.html

 

שבוע טוב לכולנו.

 

 

הי אלי,

אהבתי את הטקסט על ה"ואניטאס"...

"הדימויים המשודרים סומנו והועלו לספירת האמנויות היפות ע"י הפופ-ארט. בכך נסגר המעגל שבו, חברה המבוססת על שיווק וצריכה מצליחה להציב את הסחורה כחפץ יחיד לסגידה, ומכוננת פולחן מונותיאיסטי מסוג חדש המאחד אליטות והמונים לקולקטיב מדומה אחד. הדימויים הללו הם מלאכותיים אבל אינם וירטואליים. הנעורים הסינתטיים והנצחיים המיוצגים בהם ושידורם ההמוני – על יופיים הפולש והבלתי מתכלה – שואף להחליק עד דק את הפערים העמוקים הקיימים בין בני האדם, בין מעמדות ובין תרבויות, ומעלה על נס את הדמיון בהופעה, דמיון אשר אינו אלא דמיון מדומה".

בינתיים הדימויים הממשיים הפכו למידע! אנו כבר לא רוצים כול כך את האובייקט אלא את הICON שלו, הלוגו יותר חשוב מהמוצר...

ברשת המידע הוא המצרך ששווה כסף, וסוגדים לו.

הדימוי המדומה הפך למאד ממשי.