"בינתיים הדימויים הממשיים הפכו למידע! אנו כבר לא רוצים כול כך את האובייקט אלא את הICON שלו, הלוגו יותר חשוב מהמוצר... ברשת המידע הוא המצרך ששווה כסף, וסוגדים לו.

הדימוי המדומה הפך למאד ממשי. "

הי אבי,

בכלכלת השוק הלוגו תמיד היה חשוב יותר מהמוצר עצמו ומי שעל פניו דירג בין הלוגוים השונים הם אותם הדוגמניות/דוגמנים שכביכולח משתמשים במותגים הללו. בעצם הדירוג היה תמיד פונקצייה של כסף ושל פלח שוק אליו רוצים להגיע. פעם היה COOL להשתמש במותגים אריסטוקרטים, היום קווול להשתמש בסמלי ראפרים, אז מצלמים אריסטוקרטיםשמשתמשים בהם. 

גם קודם וגם היום הלוגו (גם האייקון?) הוא המראה המדומה בה הצרכן רוצה להשתקף. אפילו רק בכדי שמצלמת הסלולר שלו תנציח את דימויו ותשגר אותו לחלל הסייברספייס במלוא הדרו/השקר שבו.

הזדמנות טובה לכלול עוד טקסט קצר שכתבתי  לתערוכה אחרת שלי (מהעשור הקודם - אמרתי כבר פראהיסטוריה?) 

(עוד מעט אשאר בלי תחמושת!!)

http://www.arteria.co.il/artwork_cat_25.html

רק תזכיר לי: איך כול זה קשור לאחריות האומן? לאתיקה? נראה לי שגלשנו. אמילי, איפה את שהעלית הנושא ?

צטט: אלי דינר 2009-03-15 18:04:38

אבי:

"בינתיים הדימויים הממשיים הפכו למידע! אנו כבר לא רוצים כול כך את האובייקט אלא את הICON שלו, הלוגו יותר חשוב מהמוצר... ברשת המידע הוא המצרך ששווה כסף, וסוגדים לו.

הדימוי המדומה הפך למאד ממשי. "

 

הי אבי,

בכלכלת השוק הלוגו תמיד היה חשוב יותר מהמוצר עצמו ומי שעל פניו דירג בין הלוגוים השונים הם אותם הדוגמניות/דוגמנים שכביכולח משתמשים במותגים הללו. בעצם הדירוג היה תמיד פונקצייה של כסף ושל פלח שוק אליו רוצים להגיע. פעם היה COOL להשתמש במותגים אריסטוקרטים, היום קווול להשתמש בסמלי ראפרים, אז מצלמים אריסטוקרטיםשמשתמשים בהם. 

גם קודם וגם היום הלוגו (גם האייקון?) הוא המראה המדומה בה הצרכן רוצה להשתקף. אפילו רק בכדי שמצלמת הסלולר שלו תנציח את דימויו ותשגר אותו לחלל הסייברספייס במלוא הדרו/השקר שבו.

הזדמנות טובה לכלול עוד טקסט קצר שכתבתי  לתערוכה אחרת שלי (מהעשור הקודם - אמרתי כבר פראהיסטוריה?) 

(עוד מעט אשאר בלי תחמושת!!)

http://www.arteria.co.il/artwork_cat_25.html

 

רק תזכיר לי: איך כול זה קשור לאחריות האומן? לאתיקה? נראה לי שגלשנו. אמילי, איפה את שהעלית הנושא ?

 

 

 

ואוו ואוו! אלי...

איזה בומבה בפנים! סדרה של פורטרטים עצמיים מהממת.... חזקה לאלללללה!

שמת את עצמך על ספת פסיכואנליטיקאי, והגעת עד לשורשי ההוויה!

לדעתי הרבה יותר חושפני נפשית, ממה שעשו כאן  עם המיצגים של ליטל.

אלי,

 אני חושב שתעלה את הטקסטים שלך אצלך כאן בבלוג,

ולא רק באתר ה"דרום אמריקאי"... שם ראיתי שלמדת אצל

 Jan Rauchverger, Harold Rubin

גם אני למדתי אצלם...

תגיד אתה מכיר את אוסולדו רומברג?

אבי תודה, אני שמח שאהבת, אלה עבודות שהצגתי תחילה בתערוכה בסטודיו שלי בסוף 1994 ואחרי כן ב 4 או 5 מקומות בצפון הארץ. כולן משנות 1993-5.

אבל אתה באמאת חושב שזה משנה איפה הטקסטים שלי מונחים במרחב הלא אאוקלידי של הסייברספייס? הרי החור השחור הכיברנטי שואב הכול פנימה, זמן ומרחב מתאחדים כך שכולם מכירים הכול ומודעים לכול עוד בזמן שהדבר מתרחש (סליחה, לא עמדתי בפיטוי ). אולי אני אעלה אותן כאן (בעברית כמובן). אבל לכך אני צריך להדגיש הרבה זמן. קשה לתקתק עם חץ וקשט.

לא מכיר אישית את אוסבלדו רומברג, רק מכיר חלק מעבודותיו.

אני גם מסכים איתך רונתי שלכול עבודה יש מרכיב מוסרי, גם אם היא פורמליסטיות ביותר, אבסטרקטית ביותר. עבודת אומנות היא חלק מהשיח התרבותי בחברה מסוימת וכול מה שיש בה מתיחס בדרך זו או אחרת לכול מה שקורא באותה חברה, בהצבעה או בהתעלמות (אני לא מדבר כאן על אומנות מגויסת לרעיון כולשהו, אלא על מעמדה של האומנות ככזו).

אבי, האומן לא מחליט מי בסופו של דבר יראה את עבודתו, אבל כשהוא עובד עליה הוא חושב על נמען מסוים.

 הוא מגדיר אותו מראש, גם אם הוא לא מודע לכך. תמיד יש נמען מובלע. גם בעידן האינטרנט אומן חושב/פועל בתחום המוכר לו, גם כשהוא מחליט לפרוץ צורה, הוא מכיר מה הוא פורץ ואת מי הוא יפתיעה וכך הוא מכוון את עבודתו.

תוך כדי פריצת הדרך הוא ילמד דברים חדשים על האומנות, על עצמו ועל קהלים חדשים אפשריים, אותם יקח בחשבון בעבודתו הבאה.

 אלי דינר יקר ,

 בשביל הקטע הנ"ל, היה כדאי לכתוב את הדיון הזה, הוא בהיר ומדויק .

אלי ברשותך אני מעוניינת לצטט אותך עם הקטע הנ"ל ולהעביר את המסרים הללו הלאה.

תודה, עשית לי את הבוקר .

צטט: a#mili 2009-03-16 08:01:31

אני גם מסכים איתך רונתי שלכול עבודה יש מרכיב מוסרי, גם אם היא פורמליסטיות ביותר, אבסטרקטית ביותר. עבודת אומנות היא חלק מהשיח התרבותי בחברה מסוימת וכול מה שיש בה מתיחס בדרך זו או אחרת לכול מה שקורא באותה חברה, בהצבעה או בהתעלמות (אני לא מדבר כאן על אומנות מגויסת לרעיון כולשהו, אלא על מעמדה של האומנות ככזו).

אבי, האומן לא מחליט מי בסופו של דבר יראה את עבודתו, אבל כשהוא עובד עליה הוא חושב על נמען מסוים.

  

 הוא מגדיר אותו מראש, גם אם הוא לא מודע לכך. תמיד יש נמען מובלע. גם בעידן האינטרנט אומן חושב/פועל בתחום המוכר לו, גם כשהוא מחליט לפרוץ צורה, הוא מכיר מה הוא פורץ ואת מי הוא יפתיעה וכך הוא מכוון את עבודתו.

תוך כדי פריצת הדרך הוא ילמד דברים חדשים על האומנות, על עצמו ועל קהלים חדשים אפשריים, אותם יקח בחשבון בעבודתו הבאה.

---

 אלי דינר יקר ,

 בשביל הקטע הנ"ל, היה כדאי לכתוב את הדיון הזה, הוא בהיר ומדויק .

אלי ברשותך אני מעוניינת לצטט אותך עם הקטע הנ"ל ולהעביר את המסרים הללו הלאה.

תודה, עשית לי את הבוקר .

אמילי, לכבוד הוא לי

צטט: אלי דינר 2009-03-15 21:03:41

אבי תודה, אני שמח שאהבת, אלה עבודות שהצגתי תחילה בתערוכה בסטודיו שלי בסוף 1994 ואחרי כן ב 4 או 5 מקומות בצפון הארץ. כולן משנות 1993-5.

אבל אתה באמאת חושב שזה משנה איפה הטקסטים שלי מונחים במרחב הלא אאוקלידי של הסייברספייס? הרי החור השחור הכיברנטי שואב הכול פנימה, זמן ומרחב מתאחדים כך שכולם מכירים הכול ומודעים לכול עוד בזמן שהדבר מתרחש (סליחה, לא עמדתי בפיטוי ). אולי אני אעלה אותן כאן (בעברית כמובן). אבל לכך אני צריך להדגיש הרבה זמן. קשה לתקתק עם חץ וקשט.

לא מכיר אישית את אוסבלדו רומברג, רק מכיר חלק מעבודותיו.

הי אלי,

זה טוב מאד שלא עמדת בפיתוי, מה היו החיים בלי זה? אני אוהב גם "דאחקות" מחברים!

זה נכון שגוגל עוברת על כול הדפים ברשת, ו"זוכרת" אותם, אבל היא גם מחפשת את הקישורים לדפים אלה...

זאת אומרת אם הדף שלך מקושר להרבה מקומות, הוא "חשוב" יותר. כך מי שמחפש אמנות ימצא אותך יותר למעלה ברשימה ולא במקום 1438908433  בתחתית הדף. אם החומר שלך מופיע באתרים "נחשבים", זה משדרג מאד את הסטטוס שלך.

בכל מקרה, פרסום אף פעם לא מזיק.

ושוב...

מאד אהבתי את היצירות ממש "רנטגן" עצמי עד לרמת המולקולה הגופנית והריגשית.

אשר אמר בראיון פומבי דברים קשים נגד

הנכים. מאותו רגע  נמוג ערך כל עבודותיו

בעיניי." ראובן

אין קשר בין ערך העבודות לבין מוסריותו של האמן. אילו היה קשר כזה, הרי ככל שהאמן מוסרי יותר - עבודתו טובה יותר.

ישנם אמנים רבים שערך עבודתם האמנותית גדול לעין שיעור מערכם כאנשים מוסריים ולהיפך. אנו צריכים לדאוג לא לפסול את ערכם האמנותי על סמך דעותנו על המוסר. גם המוסר יחסי. ישנם אנשים הסבורים שזהו מעשה מוסרי להתנחל בכל מקום בארץ ישראל וישנם כאלה החושבים שזהו נישול של עם אחר. מי מהם מוסרי יותר ולפי איזו השקפה? ולפי איזו אמונה? הפוסל עבודה אמנותית בגלל דעותיו של האמן, הופך עצמו ללא מוסרי. הפוסל - במומו הוא פוסל.

לעניות דעתי, מותר לנו לפסול את אישיותם של אמנים אלה או את דעותיהם אך לא את ערך עבודתם. ערך העבודה של אמן אינו נובע ממוסריותו, אלא מכשרונו.