צטט: צחי כהן 2009-03-14 14:46:08

היי אבי, כל מה שכתבת על איחוד בין סובייקטים נכון למצב הינקותי של חוסר הבדלה בין הסובייקט לאובייקט, בפסיכוזה ובלא מודע.

 

כשאני משוחח בכל מיני מסגרות - מילים של זמן ומילים של מרחב - משחררות אנרגייה ליבידינאלית. כששוחחתי עם אוטיסטית פסיכוטית אמרתי לה רגע מה השעה - ואחר כך הוספתי שיקופים של עוד מרחב וזמן - ומה התוצאה - היא קמה בבוקר שמחה ואפילו מרחה אודם - זה היה רדיקאלי - ולא הבינו מה קרה.

 

ומה קרה - פשוט עזרתי לה להגדיר זמן מרחב אוקלידי. ושוב אוקלידי לא ס"ס. להבדלת הסובייקט והאובייקט חייבים לחזור לאוקלידי. רק האוקלידי משחרר אנרגייה ליבידינאלית.

צחי,

אתה ואני נמצאים כרגע במצב האולטימטיבי של הס"ס, המפגש הוא וירטואלי בלבד...

מה שיקרה זה שגם פגישה עם משהי אוטיסטית פסיכוטית תיהיה באותה מתכונת וירטואלית...

מתרחש כאן מהפך מעניין...

זה שהמרחב זמן הפיזי שלך, אינו קיים עבורי, רק אם הוא יהפוך לוירטואלי, ותציג את הדימוי שלו כאן על המסך לפני... אחרת הפיזי שלך הוא דימיוני עבור גולש מריוחק.

דהינו דבר שאינו בעל ממד וירטואלי אינו קייים עבורי... כולל אנשים והפסיכוזות שלהם.

הוירטואלי מדיח את שלטון הממשי...

במחשבה שניה זה תמיד היה כך, הרי גם בעבר כל הממשי תורגם למודלים תודעתיים שהם וירטואליים במאה אחוז.

גם המרחב האיקלידי הוא מודל אחד מני רבים של מה שנחשב פעם ממשות.

מצורף שרטוט של דלז וגוטארי של המנגנון של האני החושב הקאנטיאני.. (זה מתוך הספר "מהי פילוסופיה" הוצאת רסלינג)

בקלות ניתן להעתיקו למרחב היפרבולי.

 

צטט: avimedia 2009-03-14 15:03:14

צטט: צחי כהן 2009-03-14 14:46:08

היי אבי, כל מה שכתבת על איחוד בין סובייקטים נכון למצב הינקותי של חוסר הבדלה בין הסובייקט לאובייקט, בפסיכוזה ובלא מודע.

 

כשאני משוחח בכל מיני מסגרות - מילים של זמן ומילים של מרחב - משחררות אנרגייה ליבידינאלית. כששוחחתי עם אוטיסטית פסיכוטית אמרתי לה רגע מה השעה - ואחר כך הוספתי שיקופים של עוד מרחב וזמן - ומה התוצאה - היא קמה בבוקר שמחה ואפילו מרחה אודם - זה היה רדיקאלי - ולא הבינו מה קרה.

 

ומה קרה - פשוט עזרתי לה להגדיר זמן מרחב אוקלידי. ושוב אוקלידי לא ס"ס. להבדלת הסובייקט והאובייקט חייבים לחזור לאוקלידי. רק האוקלידי משחרר אנרגייה ליבידינאלית.

צחי,

אתה ואני נמצאים כרגע במצב האולטימטיבי של הס"ס, המפגש הוא וירטואלי בלבד...

 האומנם? יש לנו היסטוריה - אני מביט בתמונה החדשה שלך - יש אבחנה ביני לבינך

מה שיקרה זה שגם פגישה עם משהי אוטיסטית פסיכוטית יהיה באותה מתכונת וירטואלית... לא הבנתי מה הקשר לחולה.

 

 

קורא מהפך מעניין...

צה שנלשב למרחב זמן הפיזי שלך, אינו קיים עבורי, רק אם הוא יהפוך לוירטואלי, ותציג את הדימוי שלו כאן על המסך לפני...אתה חושב שהמרחב שפה הוא וירטואלי - אין דבר כזה וירטואלי מוחלט- יש פה המון מסמנים שאתה לא מודע להם שיוצרים אבחנה ביני לבינך - גם אם זה אינטרנט זה לא ס"ס... 

דהינו דבר שאינו בעל ממד וירטואלי אינו קייים עבורי... כולל אנשים.

הוירטואלי מדיח את שלטון הממשי...

במחשבה שניה זה תמיד היה כך, הרי גם בעבר כל הממשי תורסם למודלים תודעתיים שהם וירטואליים במאה אחוז.

גם המרחב באיקלידי הוא מודל אחד מני רבים של מה שנחשב פעם ממשות.

מצורף שרטוט של דלז וגוטארי של המנגנון של האני החושב הקאנטיאני..

בקלות ניתן להעתיקו למרחב היפרבולי. מה הקשר לדלז? ומה התרומה של מרחב היפרבולי לדיון?

 

 

 

 

"זה שנלשב למרחב זמן הפיזי שלך, אינו קיים עבורי, רק אם הוא יהפוך לוירטואלי, ותציג את הדימוי שלו כאן על המסך לפני"...אתה חושב שהמרחב שפה הוא וירטואלי - אין דבר כזה וירטואלי מוחלט- יש פה המון מסמנים שאתה לא מודע להם שיוצרים אבחנה ביני לבינך - גם אם זה אינטרנט זה לא ס"ס מוחלט... "דהינו דבר שאינו בעל ממד וירטואלי אינו קייים עבורי... כולל אנשים. הוירטואלי מדיח את שלטון הממשי..." אבי אתה טועה - ולמה? הממשי הוא נגזרת של השפה והאירגון שכאן - השפה שאדבר איתך במיפגש אפשרי היא אותה שפה שאני מדבר איתך כאן - ולכן זה לא שהממשי הוא המציאות של העץ שאני רואה עכשיו שהוא "ממשי" והתמונה שלך על הדיאלוג "וירטואלית". האבחנה בין ויטואלי למציאות לא משנה כל עוד יש ביננו שיח ויש שפה. השפה היא המגדירה את האוקלידי ממשי בתוך הוירטואלי. כלומר, הוירטואלי הוא לא אנטי ממשי. הוא סוג אחר של ממשי. אבל הוירטואלי הוא ממשי ושוב - משום השפה..

צטט: צחי כהן 2009-03-14 15:32:11

"זה שנלשב למרחב זמן הפיזי שלך, אינו קיים עבורי, רק אם הוא יהפוך לוירטואלי, ותציג את הדימוי שלו כאן על המסך לפני"...אתה חושב שהמרחב שפה הוא וירטואלי - אין דבר כזה וירטואלי מוחלט- יש פה המון מסמנים שאתה לא מודע להם שיוצרים אבחנה ביני לבינך - גם אם זה אינטרנט זה לא ס"ס מוחלט... "דהינו דבר שאינו בעל ממד וירטואלי אינו קייים עבורי... כולל אנשים. הוירטואלי מדיח את שלטון הממשי..." אבי אתה טועה - ולמה? הממשי הוא נגזרת של השפה והאירגון שכאן - השפה שאדבר איתך במיפגש אפשרי היא אותה שפה שאני מדבר איתך כאן - ולכן זה לא שהממשי הוא המציאות של העץ שאני רואה עכשיו שהוא "ממשי" והתמונה שלך על הדיאלוג "וירטואלית". האבחנה בין ויטואלי למציאות לא משנה כל עוד יש ביננו שיח ויש שפה. השפה היא המגדירה את האוקלידי ממשי בתוך הוירטואלי. כלומר, הוירטואלי הוא לא אנטי ממשי. הוא סוג אחר של ממשי. אבל הוירטואלי הוא ממשי ושוב - משום השפה..

צחי,

איך אתה יכול להיות בטח שאתה מדבר עם יישות ממשית ששמה "אבימדיה"?

אולי אתה מתכתב מול מחשב ב"מבחן תיורינג", ואינך יכול לקבוע אם  זה אדם או אינטליגנציה מלאכותית, הרי לעולם לא נפגש! והתשובות שאתה מקבל "הגיוניות"...

אין כאן מפגש אפשרי ממשי, אתה משליך מנסיון העולם הממשי למציאות המדומה ולא כך היא...

איזה עץ אתה רואה צחי? אני לא רואה שום עץ שאתה רואה. השיח שלנו מושאל...רק אם תעלה לכאן צילום של עץ אולי כך תסביר את עצמך...

הנה העץ שאני רואה אצלי בחלון:

גם אתה רואה אותו?

כאן, זהו דיבור שנעשה באמצעות כתב וסימנים, ממש לא כמו "במציאות", השפה משתנה עוברת אדפטציה לוירטואלי, בשלב הראשון, ובשלב השני תשתנה לגמרי... תותאם לוירטואלי.

בהנחה שלא נפגש לעולם פנים מול פנים, איך תגדיר את החוויה שלך כאן? שוחחת עם מכונה? האנשת את המחשב? דיברת עם עצמך? שחקת בנדמה-לי?

להבא בסיטואציה דומה כאן בקפה, איך תתייחס ל"אחר" בצ'ט, כאל דמות ממשית או וירטואלית?

 

צטט: צחי כהן 2009-03-14 15:23:42

צטט: avimedia 2009-03-14 15:03:14

צטט: צחי כהן 2009-03-14 14:46:08

היי אבי, כל מה שכתבת על איחוד בין סובייקטים נכון למצב הינקותי של חוסר הבדלה בין הסובייקט לאובייקט, בפסיכוזה ובלא מודע.

 

כשאני משוחח בכל מיני מסגרות - מילים של זמן ומילים של מרחב - משחררות אנרגייה ליבידינאלית. כששוחחתי עם אוטיסטית פסיכוטית אמרתי לה רגע מה השעה - ואחר כך הוספתי שיקופים של עוד מרחב וזמן - ומה התוצאה - היא קמה בבוקר שמחה ואפילו מרחה אודם - זה היה רדיקאלי - ולא הבינו מה קרה.

 

ומה קרה - פשוט עזרתי לה להגדיר זמן מרחב אוקלידי. ושוב אוקלידי לא ס"ס. להבדלת הסובייקט והאובייקט חייבים לחזור לאוקלידי. רק האוקלידי משחרר אנרגייה ליבידינאלית.

צחי,

אתה ואני נמצאים כרגע במצב האולטימטיבי של הס"ס, המפגש הוא וירטואלי בלבד...

 האומנם? יש לנו היסטוריה - אני מביט בתמונה החדשה שלך - יש אבחנה ביני לבינך

איזה היסטוריה שלי אתה מכיר? חוץ מזאת המוצגת ברשת...

מה שיקרה זה שגם פגישה עם משהי אוטיסטית פסיכוטית יהיה באותה מתכונת וירטואלית...

לא הבנתי מה הקשר לחולה.

 

 אותו כנ"ל אין מפגשים פנים מול פנים... מכסימום אם אואטאר הסובל "מאוטיזם או פסיכוזה"

 

קורא מהפך מעניין...

צה שנלשב למרחב זמן הפיזי שלך, אינו קיים עבורי, רק אם הוא יהפוך לוירטואלי, ותציג את הדימוי שלו כאן על המסך לפני...

 

אתה חושב שהמרחב שפה הוא וירטואלי - אין דבר כזה וירטואלי מוחלט- יש פה המון מסמנים שאתה לא מודע להם שיוצרים אבחנה ביני לבינך - גם אם זה אינטרנט זה לא ס"ס... 

 

כבר אמרנו שאתה בשבילי ואני בשבילך מקבץ נתונים, המשתנה באופן מקוון...

 

דהינו דבר שאינו בעל ממד וירטואלי אינו קייים עבורי... כולל אנשים.

הוירטואלי מדיח את שלטון הממשי...

במחשבה שניה זה תמיד היה כך, הרי גם בעבר כל הממשי תורסם למודלים תודעתיים שהם וירטואליים במאה אחוז.

גם המרחב באיקלידי הוא מודל אחד מני רבים של מה שנחשב פעם ממשות.

 

מצורף שרטוט של דלז וגוטארי של המנגנון של האני החושב הקאנטיאני..

בקלות ניתן להעתיקו למרחב היפרבולי.

 

מה הקשר לדלז? ומה התרומה של מרחב היפרבולי לדיון?

 

הקשר הוא ה RHIZOME שלהם... רשת קישורית שניתן להעבירה למרחב כדורי סגור, עליו שנינו "יושבים" עליו ומקושרים בזמן אמת, כך שהאואטאר שלך הוא למעשה השתקפות שלך על המסך..

 

 

 

 

הבנתי את הנקודה החשובה - יתכן וזהו מבחן טיורינג - קראתי את פנרוז והוא כותב על כך רבות

 

או קי..

 

דבר ראשון שוחחנו בטלפון ולמה? כי אנחנו אנשים שרוצים מציאות. האוקלידית - לשמוע את קולו של השני - להבין בלא מודע שזה לא מבחן טיורינג - לאמת..

 

אבל, אתה שם לב שיש לך משאלה כמעט מודעת לכך שניפגש.. במציאות ולא רק בוירטואל.

 

ובכלל, נראה לי שהרבה מהמשתתפים בפורום יוצרים "קריסה" ונפגשים במציאות.

 

נכון זהו וירטואל אבל הוא לא אבסטרקטי וללא חוקים בשפה. יש ציפייה לתגובה.

 

אני מסכים יש להבחין בין הוירטואל למציאות - אבל לגבי החולה האוטיסטית - היא הייתה המציאות עם דיסטורשן - ומסמני הזמן והמרחב הקלו עליה.

 

ברור שאם הייתי עושה לה אנליזה הייתי מנסה לעזור לה לפתח הפרדה בין מציאות ודמיון. ואם היא הייתה בוגרת פסיכוטית ולא אוטיסטית - הינו נוגעים בטראמות שלה - נניח אונס בגיל צעיר.

 

ולפי קו המחשבה שלי - טראומה היא לא רק ריגשית - אשמה הזדהות התקה וכו

 

טראומה היא קונדנסציה בזמן ובמרחב - הכל מתכנס לנקודות או למרחב מצומצם ובטראומה הייתי מרחיב את המרחב המצומצם ע"י דיאלקטיקת זמן מרחב שכתובה בסוף המאמר באנגלית.

 

אשמח אגב, לביקורת - אף אחד עוד לא מפתח טיפול בגישת מרחב-זמן - לפי מיטב ידיעתי

מה שאני מנסה להסביר לך שחוויה פסיכוטית וחוויה אוטיסטית היא הרבה יותר "מבולגנת" מהוירטואל - יש לה לוגיקה אבל היא מאוד מורכבת לעומת העץ שהצגת התמונה שלך וכו'

צטט: צחי כהן 2009-03-15 00:43:35הבנתי את הנקודה החשובה - יתכן וזהו מבחן טיורינג - קראתי את פנרוז והוא כותב על כך רבות  או קי..  דבר ראשון שוחחנו בטלפון ולמה? כי אנחנו אנשים שרוצים מציאות. האוקלידית - לשמוע את קולו של השני - להבין בלא מודע שזה לא מבחן טיורינג - לאמת..

צחי, עם מי שוחחת בטלפון?, בתחילת דרכו של הטלפון כינו טותו "מזויף" PHONY כיוון שלא היה אפשר לראות את האדם איתו מדברים, את תווי הפנים ושפת הגוף. הטלפון הוא מרחב הווירטואלי  - סייברספייס הטכנולוגי הראשון...

 

היכן בדיוק מצויה השיחה ביננו? כמציאות וירטואלית ממוחשבת תחושה זו מוגברת. 

 

אבל, אתה שם לב שיש לך משאלה כמעט מודעת לכך שניפגש.. במציאות ולא רק בוירטואל.

 

 של מי המשאלה הזאת? שלך... איך את ה יגול להיפגש עם משהו שלא רוצה להיפגש פנים מול פנים, מאלף ואחת סיבות, (פסיכוזה?!)

 

ובכלל, נראה לי שהרבה מהמשתתפים בפורום יוצרים "קריסה" ונפגשים במציאות.

 

ייתכן ויש כאלה, אם גרים בשכנות, אך יש כאן שגרים באילת, בניו-יורק, פריז ובארגנטינה, במחירי הנסיעות של המרחב הממשי היום  "קריסה" לא באה בחשבון, גם לא שיחת טלפון, האינטרנט הוא הפתרון הנוח והזול. חוץ מזה יש את החשש להיחשף על-אמת, אולי אני נראה אחרת , זו לא התמונה שלי בפרופיל שלי? אולי הריח לא ימצא חן, ההזעה, התיקיפ בפנים, הבגדים (סטיילינג ערוץ 3)....

 נכון זהו וירטואל אבל הוא לא אבסטרקטי וללא חוקים בשפה. יש ציפייה לתגובה.  נכון יש לוירטואלי חוקים משלו... שונים מאלה של העולם הממשי, צריך ללמוד את קוד ההתנהגות :-O

אני מסכים יש להבחין בין הוירטואל למציאות - אבל לגבי החולה האוטיסטית - היא הייתה המציאות עם דיסטורשן - ומסמני הזמן והמרחב הקלו עליה.

 הסייברספייס הוא מרחב אדפטיבי, מראה "עקומה" המשנה את המרחב-זמן, כך שיראה לכול חולה האוטיסטי או אחר "תקינה", כך גם ה"נורמאלים" יראו את אלה שלא...

ברור שאם הייתי עושה לה אנליזה הייתי מנסה לעזור לה לפתח הפרדה בין מציאות ודמיון. ואם היא הייתה בוגרת פסיכוטית ולא אוטיסטית - הינו נוגעים בטראמות שלה - נניח אונס בגיל צעיר.

 

כיוון הסייברספייס הוא שלוחה של המוח והתודעה, האנליזה והתיקון ובן ה"הפרדה"  בין מציאות ודמיון, קלים יחסית לביצוע, מיפוי מרחבי זיכרון חליפיים, גירוי אזורים מענגים...

 ולפי קו המחשבה שלי - טראומה היא לא רק ריגשית - אשמה הזדהות התקה וכו . 

טראומה היא קונדנסציה בזמן ובמרחב - הכל מתכנס לנקודות או למרחב מצומצם ובטראומה הייתי מרחיב את המרחב המצומצם ע"י דיאלקטיקת זמן מרחב שכתובה בסוף המאמר באנגלית.

 

זה בדיוק אופיו של הסייברספייס, הוא יוצר עיבוי (בוז- איינשטיין) וממקד את מרחב-זמן הרשת אל תודעת הגולש, יכולת "כיול" אישית בזמן אמת של נקודת הייחודיות משמשת היטב את התראפיה 

 

אשמח אגב, לביקורת - אף אחד עוד לא מפתח טיפול בגישת מרחב-זמן - לפי מיטב ידיעתי .

 תקרא את אמנות באופק אירועים, אני נוגע שם בנקודות אלה (סכיזופרניה)

מה שאני מנסה להסביר לך שחוויה פסיכוטית וחוויה אוטיסטית היא הרבה יותר "מבולגנת" מהוירטואל - יש לה לוגיקה אבל היא מאוד מורכבת לעומת העץ שהצגת התמונה שלך וכו'

 צחי בבלוג שלי החל דיון מעניין הקשור לנושא,  עם ד"ר אשר עידן ומיכל, הייתי שמח לקבל שם את תגובותיך בתחום שלך.

 

 

 

צטט: avimedia 2009-03-11 18:59:03

צטט: עמי 8 2009-03-11 18:31:24

קצת דאגתי, האמת:  מה, האמנות  הקדימה את המדע? אז הלכתי לביקורת שהבאת ואני מרשה לעצמי להפנות אותך לפיסקה האחרונה שם, בביקורת המתייחסת אל שלאיין עם קצת פלפל-מלח.

באמת, אני מאמין שהאמנות שקולה למדע ולדת באשר להסבר על העולם.

המהפכה של פיקאסו (ובזה שלאיין טועה), היא לא בפירוק העולם לצורות-יסוד, אלא בשינוי נקודת המבט הרנסנסית (האלברטית) על העולם. זה ברמה של מהפך קוגניטיבי אבל הוא רק אחד משורשיו של הפוסטמודרניזם.

סתם, דאגתי קצת... 

 

הי עמי,

שליין בספרו דווקא מתייחס לפיקסו  ולקוביזם, בהקשר פיזיקה מודרנית...  העלמות מאביניון, 1906.  הקוביזם הופיע  במקביל לתורת הייחסות שאיינשטיין הגה- 1905. ציור זה נעדר פרספקטיבה ליניארית, הוא בעל פרספקטיבות רבות ודחוסות .

הצופה אינו צריך לזוז ממקומו במרחב וזמן כדי לצפות באובייקט מכול צדדיו, כאילו נע במהירות האור...

 

 

התחיל בזאת סזאן. זוויות  ראיה שונות באותו ציור.

רות

צטט: rutpal1 2009-03-15 16:45:44

צטט: avimedia 2009-03-11 18:59:03

צטט: עמי 8 2009-03-11 18:31:24

קצת דאגתי, האמת:  מה, האמנות  הקדימה את המדע? אז הלכתי לביקורת שהבאת ואני מרשה לעצמי להפנות אותך לפיסקה האחרונה שם, בביקורת המתייחסת אל שלאיין עם קצת פלפל-מלח.

באמת, אני מאמין שהאמנות שקולה למדע ולדת באשר להסבר על העולם.

המהפכה של פיקאסו (ובזה שלאיין טועה), היא לא בפירוק העולם לצורות-יסוד, אלא בשינוי נקודת המבט הרנסנסית (האלברטית) על העולם. זה ברמה של מהפך קוגניטיבי אבל הוא רק אחד משורשיו של הפוסטמודרניזם.

סתם, דאגתי קצת... 

 

הי עמי,

שליין בספרו דווקא מתייחס לפיקסו  ולקוביזם, בהקשר פיזיקה מודרנית...  העלמות מאביניון, 1906.  הקוביזם הופיע  במקביל לתורת הייחסות שאיינשטיין הגה- 1905. ציור זה נעדר פרספקטיבה ליניארית, הוא בעל פרספקטיבות רבות ודחוסות .

הצופה אינו צריך לזוז ממקומו במרחב וזמן כדי לצפות באובייקט מכול צדדיו, כאילו נע במהירות האור...

 

 

התחיל בזאת סזאן. זוויות  ראיה שונות באותו ציור.

רות

תודה רות, את צודקת, ביחס לסזאן.

אך את הקוביזם מייחסים "היסטורית" לפיקאסו.

לפניהם היהדם  מאנה...1882  

A Bar at the Folies-Bergère

 בציור זה יש השתקפויות ואי עיקביות אופטית, למשל דמות הגבר בצד ימין...

...ואם כבר מדברים על זוויות  ראיה שונות באותו ציור,

עשו זאת קודם בימי הביניים... כאשר רואים את אותו הקדוש בציור בזמנים שונים.

אבי.

צטט: avimedia 2009-03-15 08:31:51

צטט: צחי כהן 2009-03-15 00:43:35הבנתי את הנקודה החשובה - יתכן וזהו מבחן טיורינג - קראתי את פנרוז והוא כותב על כך רבות  או קי..  דבר ראשון שוחחנו בטלפון ולמה? כי אנחנו אנשים שרוצים מציאות. האוקלידית - לשמוע את קולו של השני - להבין בלא מודע שזה לא מבחן טיורינג - לאמת..

צחי, עם מי שוחחת בטלפון?, בתחילת דרכו של הטלפון כינו טותו "מזויף" PHONY כיוון שלא היה אפשר לראות את האדם איתו מדברים, את תווי הפנים ושפת הגוף. הטלפון הוא מרחב הווירטואלי  - סייברספייס הטכנולוגי הראשון...

 

היכן בדיוק מצויה השיחה ביננו? כמציאות וירטואלית ממוחשבת תחושה זו מוגברת. 

שיחת הטלפון הקרובה לאוקלידי היא שיא המפגש ביננו, אולי ניפגש בעתיד באחת מהתערוכות - אבל בחוויה הריגשית והאינפורמטיבית - נוצר "אמון" וכן יש לי יותר אינפו למשל ההומור שלך וקולך...

אבל, אתה שם לב שיש לך משאלה כמעט מודעת לכך שניפגש.. במציאות ולא רק בוירטואל.

 

 של מי המשאלה הזאת? שלך... איך את ה יגול להיפגש עם משהו שלא רוצה להיפגש פנים מול פנים, מאלף ואחת סיבות, (פסיכוזה?!)

כל הניסיונות שלך לדחוף את נושא הס"ס קיימים בשל רבדים סמויים - זה לא סתם שאדם חושב שהוירטואל הוא כל כך חשוב ומניח עליו דגש

 

 

ובכלל, נראה לי שהרבה מהמשתתפים בפורום יוצרים "קריסה" ונפגשים במציאות.

 

ייתכן ויש כאלה, אם גרים בשכנות, אך יש כאן שגרים באילת, בניו-יורק, פריז ובארגנטינה, במחירי הנסיעות של המרחב הממשי היום  "קריסה" לא באה בחשבון, גם לא שיחת טלפון, האינטרנט הוא הפתרון הנוח והזול. חוץ מזה יש את החשש להיחשף על-אמת, אולי אני נראה אחרת , זו לא התמונה שלי בפרופיל שלי? אולי הריח לא ימצא חן, ההזעה, התיקיפ בפנים, הבגדים (סטיילינג ערוץ 3)....

 

נו ואם יש חשש להיפגש - א. זה בגלל שיש אמון בסיסי. ב. זה הרבה יותר אנושי - האם בוירטואל יש חשש? חשש זה חלק מרפרטואר הרגשי של האדם - אין בו שום פסול. ברגע שיש רפרטואר רגשות רחב - יש יותר אנרגייה ליבידינאלית - אולי הס"ס מצמצם זאת?

 נכון זהו וירטואל אבל הוא לא אבסטרקטי וללא חוקים בשפה. יש ציפייה לתגובה.  נכון יש לוירטואלי חוקים משלו... שונים מאלה של העולם הממשי, צריך ללמוד את קוד ההתנהגות :-O

אני מסכים יש להבחין בין הוירטואל למציאות - אבל לגבי החולה האוטיסטית - היא הייתה המציאות עם דיסטורשן - ומסמני הזמן והמרחב הקלו עליה.

 הסייברספייס הוא מרחב אדפטיבי, מראה "עקומה" המשנה את המרחב-זמן, כך שיראה לכול חולה האוטיסטי או אחר "תקינה", כך גם ה"נורמאלים" יראו את אלה שלא...

 

אולי זה כלי טיפולי אבל הוא צריך לבוא בשילוב האדם - למשל הריח שהעסיק אותך יכול לגרום לאוטיסט - לחיבור לאובייקט ולנסות להבינו - זה גירוי

ברור שאם הייתי עושה לה אנליזה הייתי מנסה לעזור לה לפתח הפרדה בין מציאות ודמיון. ואם היא הייתה בוגרת פסיכוטית ולא אוטיסטית - הינו נוגעים בטראמות שלה - נניח אונס בגיל צעיר.

 

כיוון הסייברספייס הוא שלוחה של המוח והתודעה, האנליזה והתיקון ובן ה"הפרדה"  בין מציאות ודמיון, קלים יחסית לביצוע, מיפוי מרחבי זיכרון חליפיים, גירוי אזורים מענגים...

השאלה אם הס"ס כל כך טוב- איך נפרדים ממנו?

 

 

 ולפי קו המחשבה שלי - טראומה היא לא רק ריגשית - אשמה הזדהות התקה וכו . 

טראומה היא קונדנסציה בזמן ובמרחב - הכל מתכנס לנקודות או למרחב מצומצם ובטראומה הייתי מרחיב את המרחב המצומצם ע"י דיאלקטיקת זמן מרחב שכתובה בסוף המאמר באנגלית.

 

זה בדיוק אופיו של הסייברספייס, הוא יוצר עיבוי (בוז- איינשטיין) וממקד את מרחב-זמן הרשת אל תודעת הגולש, יכולת "כיול" אישית בזמן אמת של נקודת הייחודיות משמשת היטב את התראפיה 

התרפיה היא במילים - תמלול רגשות, פנטזיות - לא מבין כיצד תכייל זאת  

אשמח אגב, לביקורת - אף אחד עוד לא מפתח טיפול בגישת מרחב-זמן - לפי מיטב ידיעתי .

 תקרא את אמנות באופק אירועים, אני נוגע שם בנקודות אלה (סכיזופרניה)

מה שאני מנסה להסביר לך שחוויה פסיכוטית וחוויה אוטיסטית היא הרבה יותר "מבולגנת" מהוירטואל - יש לה לוגיקה אבל היא מאוד מורכבת לעומת העץ שהצגת התמונה שלך וכו'

 צחי בבלוג שלי החל דיון מעניין הקשור לנושא,  עם ד"ר אשר עידן ומיכל, הייתי שמח לקבל שם את תגובותיך בתחום שלך.

 

אגלוש, יום טוב