איש יקר שזכיתי להכיר השבוע, גלריסט ותיק ומוערך מארה"ב, סיפר לי שסגר לאחרונה את הגלריה שלו. הוא משוכנע שמה שהרג את העסק שלו - ופגע בעוד מאות גלריות - זה האינטרנט.

 

האם תופעת "הזנב הארוך" הגיעה גם לתחום הגלריות? האם מכירות האמנות יעברו למקומות אחרים, ברשת ומחוצה לה? האם בעידן שבו יש נגישות ישירה בין יוצר לקהל, נותר מקום לגלריות ולאוצרים?

 

מה צריך להשתנות? איך צריכות הגלריות להיערך? האם ידעו לפתוח את עצמן, להרחיב את הגדרת האמנות, למצוא נתיבים חדשים?

 

הרבה שאלות, אני יודע. חשוב קודם כל לשאול את השאלות. הייתי שמח לדעת אם יש לכם תשובות, או לפחות רעיונות.

הי אבנר,

 

לדעתי יש להפריד בין שני דברים: מכירות והכרה.

מכירות תמיד נעשו - בחוגי בית, בירידים, ישירות מתוך הסטודיו. מהיכרות עם אמנים שמציגים באתרים שמוכרים אמנות ישראלית אני שומעת שזה לא הולך.

אולי זה קשור באופי הישראלי - שרוצה תמיד למשש את הסחורה. בגלל זה גם לא הצליחו מערכת הטלסל של שופרסל. הישראלים תמיד חוששים שדופקים אותם. הם רוצים לראות בעיניים את מה שהם קונים - על אחת כמה וכמה אם מדובר ביצירת אמנות.

 

אבל גלריה היא הרבה מעבר לחנות למכירת ציורים. היא מוסד תרבותי המהוה סמן דרך וכמו שכבר כתבתי - היא נותנת ערך לאמנות.

 

אמן שלא מציג, שלא נראה בשדה לעולם יהיה אמן לא מוּכר והמחירים אותם יוכל לדרוש לעולם יהיו נמוכים. רק הכרה ממסדית תאפשר לו לעלות בסולם הערך.

אוצרים מוזיאליים לא בוחרים אמנים מהאינטרנט. הם כן מדברים עם גלריסטים ועם אוצרים שכבר עשו סינון ראשוני. הם לא מסתובבים במתנ"סים ובמסעדות שמציגות אמנות. אני לא שופטת - אני רק מציינת עובדות.

 

ואת כל זה צריך לקחת בחשבון.

 

בכל מקרה, הפוסט אליו קישרת מעניין מאד.

 

 

 

 

 

תודה על התגובה, דבי.

 

עד לאחרונה חשבתי כמוך - שאמנות פשוט אי אפשר לקדם ולמכור באמצעות האינטרנט. הלקוח שלי, אותו גלריסט מארה"ב, הסביר לי ששם זה כבר לחלוטין לא נכון: מכירת יצירות באינטרנט הפכה לעסק ענק, הנוגס ופוגע כלכלית בגלריות.

 

אצלנו התהליך איטי יותר, את צודקת; אבל הוא קורה. בדיוק אתמול נוכחנו בזה - יצירה של אורית נמכרת לראשונה באמצעות אתר אינטרנט; למיטב ידיעתי, מי שקנה את התמונה לא היה בתערוכה בבית האופרה, ולא ראה אותה בשום מקום מלבד באינטרנט. אחרי אירוע כזה גם אני מפסיק להיות סקפטי. דוגמא נוספת: התערוכה הבאה של אורית תיערך במוסד תרבותי, שהאוצרת שלו הגיעה אליה - נכון, דרך האינטרנט.

 

אני לא אומר, חלילה, שאין מקום לגלריות ולמוזיאונים; אני רק חושב שמוסדות תרבות אלה צריכים לחשוב על דרכים חדשות לקירוב הקהל והאמנים. אם הסיטואציה של "הזנב הארוך" תגרה את הגלריסטים לחשיבה מקורית ושונה, רק טוב ייצא מזה.

 

תודה, אבנר 

 

הי אבנר העלת נושא מענין,

לדעתי השיעתוק והשיכפול ובכלל תופעת הזנב הארוך לא תפגע באותם יצירות נדירות ,איכותיות של אמן איכותי בעל שם המציג את יצירותיו בגלריות ובמוזיאונים ונוקט בצעדים זהירים ונכונים הן בעשייתו האמנותית והן בדרך ובמקומות בהם הוא מציג את יצירותיו  .

 

ומי שמעריך איכות יפנה תמיד אל המקור...אספני וצרכני אמנות הפונים לאמנות גבוהה

לא ירכשו מתוך מבט חטוף באתר אינטרנט, אלא אם כן מדובר ביצירה הנמכרת מטעם איזהבית מכירות מוכר ומהימן הנותן את הנתונים המדויקים לגבי העבודה..וגם אז ...העדיפות היא להגיע פיזית ולבחון את המקור

 

בסופו של דבר את היהלום לא ניתן לשכפל ניתן לייצר משהו קרוב, דומה, מתחזה...

שלום נורית, ותודה על הצטרפותך לדיון - יש חשיבות רבה לכך שאנשי אמנות כמוך יטלו בו חלק.

 

תופעת "הזנב הארוך" אינה מדברת על חיסול מוחלט של נתיבי המכירה המסורתיים, ושל היצירות היקרות; היא רק טוענת שחלקם היחסי בכלל המכירות יקטן. יישום אפשרי בעולם האמנות: פחות גלריות, פחות תערוכות, יותר "תערוכות פרטיות" בביתם של אספנים עשירים - ודליפת האמנות "הזולה" יותר לנתיבי מכירה אלטרנטיביים.

 

ומכיוון שלכולנו חשוב שימור הגלריה והמוזיאון כמוסד תרבותי - צריך לחשוב איך עושים זאת, נוכח האלטרנטיבות המתרבות.

 

שבת שלום, אבנר

 

צטט: dluz 2007-07-27 22:56:18

הי אבנר,

 

אבל גלריה היא הרבה מעבר לחנות למכירת ציורים. היא מוסד תרבותי המהוה סמן דרך וכמו שכבר כתבתי - היא נותנת ערך לאמנות.

 

אוצרים מוזיאליים לא בוחרים אמנים מהאינטרנט. הם כן מדברים עם גלריסטים ועם אוצרים שכבר עשו סינון ראשוני. הם לא מסתובבים במתנ"סים ובמסעדות שמציגות אמנות. אני לא שופטת - אני רק מציינת עובדות.

---

מקרה ידוע שקרה במוזיאון ישראל:

סיבוב של אוצרים, גלריסטים, ומבקרים עשו סיבוב במוזיאון תל אביב, בין העבודות הרבות שהרשימו אותם הייתה עבודה של אמן לא מוכר.

העבודה נקראה "המריצה" והוצג בה Ready Made של מריצת בניין, המריצה ניראתה מאוד אותנטית, היה בה שילוב כמעט מושלם של ציפוי שאריות מלט וטיט, שיצר טקסטורת צבעים מעניינת תוך כדי השילוב עם החול שהיה בה.

בעודם מדיינים ומביאים דעתם בא השיפוצניק הזר (רומני, תורכי, תיאלנדי, ערבי, סיני - מחק את המיותר)  ולקח את העבודה להמשך עבודותו.

* אוצרים מוזאליים, ובכלל אנשים שחוששים, או עדיין לא מוכנים להגיע לאמנים באופן ישיר, דרך הרשת ובכלל,  כנראה, אינם מוכנים לזה, עדיין.

אני מכיר אישית, מכרים מוזיקאים, שדרך ה MYSPACE החתימו אותם על חוזה בחברת תקליטים בין לאומית.

אין לי ספק שתחום המוסיקה (שגם הרבה יותר מסחרי) מאומנות פלסטית, כבר חי משתמש ואף מחפש דרכים להתמודד עם הרשת (ככל הקשר להעתקות/הורדות וכיו"ב), ואני משוכנע שזה עניין של זמן עד שגלריות ומוזאונים ואוצרים ישתמשו יותר ויותר בכלי הזה.

מתי זה יקרה באומנות ישראלית, זה לא נגזרת רק של מה שציינה דבי - הישראלי החששן שמפחד ש"דופקים" אותו ברשת,  אלא גם בחשש של מוקדי הכח לאבד חלק גדול מהכח שלהם.

 צטט: snowwhite 2007-07-28 09:59:53

 

ומי שמעריך איכות יפנה תמיד אל המקור...אספני וצרכני אמנות הפונים לאמנות גבוהה

לא ירכשו מתוך מבט חטוף באתר אינטרנט, אלא אם כן מדובר ביצירה הנמכרת מטעם איזהבית מכירות מוכר ומהימן הנותן את הנתונים המדויקים לגבי העבודה..וגם אז ...העדיפות היא להגיע פיזית ולבחון את המקור

 

---

 אני נוטה להאמין שאת צודקת בהנחה שלך, אך אם זאת, אם אספן רוצה למצוא דברים יותר חדשים, לשים את האצבע על מה שאולי יהיה הדבר הבא, לשלב שתחום האיסוף הרפתקאנות, ולא רב איסוף "יבש".

הרי שהרשת הוא מקום נפלא להיחשף לדברים חדשים, דברים לא מכורים, רעיונות חדשים, וממנה אף ניתן להגיע לעולם ה"אמיתי" לפגוש אמן שעוד לא מכירים ואולי אף לרכוש יצירה.

 

אחלה שאלה.

אם זה נראה כמו ברווז, נשמע כמו ברווז והולך כמו ברווז, אז זה כנראה ברווז.

אם החבר שלך סגר את הגלריה שלו, אם בארץ כבר יש מכירות כאלו, אם הקף המכירות המקוון השנתי של אין-ספור מוצרים אחרים עולה בקצב דו-סיפרתי, זה יהיה קיבעון מחשבתי לומר שאומנות לא תושפע מהאינטרנט. אם יש משהו שתומס פרידמן חידד בספרו "העולם הוא שטוח" זה שאחת התכונות היותר חשובות של האדם המודרני זה היכולת להסתגל לשינויים. מי שלא ידע להסתכל סביב, לזהות את השינוי ולהתמודד איתו פשוט ישאר מאחור, כמו החבר שסגר את הגלריה שלו.

 

אני לא יודע לומר כמה, מתי ואיך, שאלו בעצם הדברים שמורידים את הוויכוח חזרה לאדמה, אבל בתור אחד שעוקב אחרי תהליכים כלכליים גלובליים גם דרך העיתונות הבין-לאומית, לי זה נראה ברור שמסחר באומנות, כמו מסחר בספרים, כמו מסחר במשחקים, כמו מסחר בכל דבר אחר יושפע בדרך כזאת או אחרת מהאינטרנט. צריכים לחשוב על סיבות מאוד חזקות למה אומנות לא תהייה מושפעת מהאינטרנט.

 

לגבי תפקיד האוצרים בקידום האומנות. אני לא חושב שהאינטרנט הולך לסלק אותם מן העולם, מי שידע להתמודד עם השינוי יוסיף כלי לארגז הכלים שלו וימשיך בעבודתו (החיונית, אוסיף את דעתי האישית). אוצר יכול להגיע לאומן דרך עמוד הבית שלו, לקבל רושם ראשוני, להיפגש עם האומן, לראות את היצירות במו עיניו (אם הוא מוצא לנכון) ולהמשיך את כל השאר.

 

צטט: dluz 2007-07-27 22:56:18

הי אבנר,

 

לדעתי יש להפריד בין שני דברים: מכירות והכרה.

 

לפי דעתי זאת הפרדה מלאכותית. מכירות הן תוצאה של הכרה ושני הדברים קשורים אחד בשני.

 

אבל גלריה היא הרבה מעבר לחנות למכירת ציורים. היא מוסד תרבותי המהוה סמן דרך וכמו שכבר כתבתי - היא נותנת ערך לאמנות.

 

גלריה יכולה להיות גם אתר אינטרנט עם פורום לשיחות, החלפת דעות, נקודות זינוק למפגשים אישיים, וכו'... כל אלו גם הם נותנים ערך לאומנות.

 

אוצרים מוזיאליים לא בוחרים אמנים מהאינטרנט. הם כן מדברים עם גלריסטים ועם אוצרים שכבר עשו סינון ראשוני. הם לא מסתובבים במתנ"סים ובמסעדות שמציגות אמנות. אני לא שופטת - אני רק מציינת עובדות.

 

על פניו יש סתירה בין העובדות שאת מציגה לבין מה שאבנר מציג. בגלל ש gentlemen do not discuss facts, יהיה נוח להעביר את הדיון לתאוריה.

אשאל, מה את חושבת מונע מאוצר לראות ציור יפה באינטרנט, באתר מכובד, ברזולוציה גבוהה ולהנות ממנו או לפחות להתעניין בו מספיק בשביל ליצור קשר עם האומן?

 

ואת כל זה צריך לקחת בחשבון.

אבנר השאלה שהעלת היא שאלה מצוינת.

ותודתי לארז אבני ששלח לי לינק והזמין אותי להצטרף ושאל אותי לדעתי.

 

השאלה מה תהיה השפעת האינטרנט על עולם האמנות מעניינת לא רק בהקשר של מסחר באמנות אלא גם בהקשר של יצירת אמנות.

 

חשבתי בהקשר זה על הפוסט המרתק של ידידתי מהקפה רוית לברן:  החזירו את הכוח לעם

בו היא דנה ב: Bemes  , ו- Memes  . במקור מוגדרת Meme  כיחידה של מידע תרבותי .  ונראה לי שאנו יכולים להגדיר אמנים כיוצרים של מידע תרבותי.

ניתן לראות כי האיטנרנט משפיע לא רק על קצב ההתפשטות של Memes  אלה הוא גם בעל השפעה על סוגי ה-  Memes שישרדו ויצלחו לזכות לתפוצה.

כלומר יש לאינטרנט את מלא הפוטנציאל לשנות מקצה לקצה את פני האמנות המוכרת לנו.

ולארז ששאל אותי מה דעתי.

כיצד ישפיע האינטרנט על המסחר באמנות? כיצד הוא ישפיע על האמנות עצמה?

אשיב כאן את התשובה שהשבתי לידידתי רוית.

 

במישור הזה - אני עדין סטודנטית שנה א' המנסה להבין את הפלא הזה המרגש,

שנקרא web 0.2

אשמח מאוד לשמוע את חשיבתכם ותחזיותיכם.

 

מאוד נהניתי מהדיון ומהאנשים המקסימים שלוקחים בו חלק.

 

ובהקשר זה - אתם מוזמנים לראות בזאת הזמנה אישית להצטרף לחברי באתר ולמרחב הפרטי שלי, שכפי שהגדרתי, יש בו אנשים שאוהבים לחשוב, ליצור, לשתף, לתרום לקהילה, לשמוח, לחלום ולהגשים.

שלומית 

 

הגיע הזמן שתבינו.תפקידם של המוזיאונים והגלריות עומד להסתיים.או להיות מקום לשתות קפה של אחה"צ.מוזיאונים בעולם מציגים עבודות על מסך גדול בקירות המוזיאון זה אומר קהל שוחר אמנות לא מגיע לשם.יש מוזיאונים וגלריות ורטואליות באיכות וברמה טובה מאוד.זה שם בחו"ל. כאן המצב מעט שונה עדיין מתנהלים כמו בגטו מסחרי .זה יכול להיות כך "אתה מכיר את הבן של אברהם?איזה אברהם?ההוא מקופ"ח בבורוכוב? בדיוק?נו?הבן שלו צייר טוב. נו?כדאי להשקיע?בוודאי. הבן של אברהם!" מוזיאונים בריצה מטורפת אחרי תורמים כמה הגיעו לתערוכה של רותקו לאחרונה? מעטים בהתחשב באמן מצויין.לסיום יש עדיין קליקות הן הולכות להפוך ללא רלונטיות בחלוף הזמן.השתתפתי בתערוכות ובביאנלות דרך האנטרנט קיבלתי חשיפה גדולה בחו"ל עיתון טלויזיה וכ"ו.וזה תוך פרק זמן לא ארוך אני כאן ברשת 3 שנים,לפני זה הייתי מבקר בגלריות ומוזיאונים.היום כבר לא.כי המוזיאונים הפכו לעסק לכול דבר אין למוזיאון שום הקשר תרבותי המצריך טרחה נסיעה חניה בכדי לראות את אותה תערוכה באנטרנט.עסק מסחרי אמרנו?החבר שלך צודק. האנטרנט ממזער את הגלריות.שדורשות 50 אחוזים מההכנסות.האמן נשאר עם כתבה או שתיים ועם פרוטות מעטות שמכסות את ההוצאות בקושי.זה המצב מהיכרות מאוד קרובה שלי ושל חבריי.עצה לאמנים לא לשלם בעד תערוכה.להציג חינם כן. לשלם? לא!גם כך ההוצאות לפני מכירה הם גבוהות לאמנים שאין להם מקורות הכנסה אחרים,זה מעשה טיפשי.

מוטי - דבריך מעציבים אותי מאד.

 

היום, בעידן שבו הג'יקלה הוא מלך, מתאים לחשוב מחשבות כאלה - מה חשוב המקור? יש הדפס של המקור, יש פוסטר של המקור ועכשיו - חידוש - קבל אימג' מפוקסל של המקור - היישר למחשב האישי שלך.

 

אבל אמנות היא החומר - העמידה מול היצירה שבה נגע פיקאסו, ון גוך - הריח של הצבע, הגודל של הבד ביחס אלי, היחס בין יצירה אחת לזו שתלויה על ידה - מעשה רקמת חיבור של האוצר.

 

אמנות היא  המקור החי ולא החיקוי המת.  

 

אני מקווה שהתחזית האפוקליפטית שלך שגויה ושאנשי תרבות אמיתיים לעולם לא יסתפקו בחיקויים זולים של המקור כי אז באמת האמנות כולה תפשוט רגל וזה כולל, כמובן, את האמנים עצמם.

 

צטט: dluz 2007-07-28 15:20:47

מוטי - דבריך מעציבים אותי מאד.

 

היום, בעידן שבו הג'יקלה הוא מלך, מתאים לחשוב מחשבות כאלה - מה חשוב המקור? יש הדפס של המקור, יש פוסטר של המקור ועכשיו - חידוש - קבל אימג' מפוקסל של המקור - היישר למחשב האישי שלך.

 

אבל אמנות היא החומר - העמידה מול היצירה שבה נגע פיקאסו, ון גוך - הריח של הצבע, הגודל של הבד ביחס אלי, היחס בין יצירה אחת לזו שתלויה על ידה - מעשה רקמת חיבור של האוצר.

 

אמנות היא  המקור החי ולא החיקוי המת.  

 

אני מקווה שהתחזית האפוקליפטית שלך שגויה ושאנשי תרבות אמיתיים לעולם לא יסתפקו בחיקויים זולים של המקור כי אז באמת האמנות כולה תפשוט רגל וזה כולל, כמובן, את האמנים עצמם.

אומנות היא לא רק חומר, היא המחשבה, הכשרון, היכולת היחודית של אדם להבעה עצמית, אמירה. להגיד אומנות היא חומר אומר לבטל את כל מייצגי הווידאו למינהם שאינם "חומריים" אך עוסקים בחומר, לבטל את כל אנשי הצילום וכמובן לבטל יוצרי מדיה למינהם.

 

מהו חיקוי מת? למה חיקוי הוא מת?

מהו הערך של המקור כאשר אין מקור, עיין ערך סימולקרה. ומהו מקור הצילום למשל? האם המקור, שהוא אותו רגע שלא ישוב עוד לעולם הוא האומנות או היכולת של הצלם לתפוס ולתעד דרך עייניו שלו את אותה הסיטואציה ולתת לה פירוש חדש ואחר. ולא, צילום הוא לא אובייקטיבי.

ושוב אני שולחת אנשים לבדוק מהי אומנות בעידן השיעתוק הטכני...

 

האומנות צועדת קדימה עם הזמן, במידה והיא לא מתווה את השינויים בעצמה. לצערי היום, האומנות לא ממש מתווה אלא יותר הולכת יד ביד עם השינוי ומנסה לייצר לעצמה במה בעולם חדש שבו החוקים השתנו.

 

להתייחס לאומנות כאל תרבות אליטיסטית תהיה חזרה לימי הביניים. רק הכומר יודע קרוא וכתוב והוא יפרש למענך את החוקים הנעלים של אלוהים. דווקא היום כשאומנות יכולה להגיע לכולם ולגעת בכולם להחזיר אותנו למעגל המוזיאון הוא טעות. אוצרים שמוצרים, עם כל הכבוד אל עבודתם מדוע שקומץ אנשים יחליט למעני מהי אומנות? להזכירך, גם הסלון הצרפתי דחה את מרסל יקירי אל מחוץ למוזיאון וביטל את המשתנה שלו במחי יד.

 

בעידן התקשורת של היום, נכון, כל צפרדע יכולה להיות מלך הביצה, ע"ע תרבות של כוכב נולד עשרים ושמונה ונולדנו לרקוד ארבע עשרה. הרייטינג פושה בנו ואנחנו תרבות פופוליסטית, וגם קפה דה מרקר נגוע במחלה הזאת.

העניין הוא איך לייצר אומנות לתוך המדיה שעומדת במבחן ההמוניות ועדיין "עומדת בסטנדרטים וקריטריונים" של "אומנות".

 

 

למאמר בנושא סימולקרה.

 

http://www.stanford.edu/dept/HPS/Baudrillard/Baudrillard_Simulacra.html

 

 

 

 

 

 

 

 Hyperreal Software