אבנר, שלום,
אני מרשה לעצמי לפנות אליך מאחר ואתה העלית את הדיון הנוכחי.
אני מתהלכת בו כבר יממה, קוראת את כל התגובות ואת כל הדעות, המחשבות, הרגשות שעולים ונקראים מתוכן.
היו רגעים לא מעטים שנעצבתי אל תוך הסערה.
ואני, איני פוחדת מסערות, סערות הן חיוֹת ופועמות, רק כשהן שלוחות רסן...הן כאלו...מכאיבות.
העלית לדיון בדרך בהירה מאוד בעיניי, את מקומן של הגלריות (והמוזיאונים) אל מול , או אולי ליד, או אולי בצד, ה- מדיה ומדיום 'חדש' - הרשת האינטרנטית/הוירטואלית.
אדם מתוך עיניו שלו הוא רואה...
מתוך ההתכווננות אל נושא הדיון, נפרצו כל המבטים -
שולחו והשתלחו מכאן לכאן - ביקורת על הממסד, וביקורת על מבקרים, וביקורת על אוצרים, וביקורת של אומנים על אומנים, ושל אומנים על אומנות, ושל...ושל... ושל...
וככל שרב הדיון (צירוף מעניין - רב הדיון - תרתי משמע, התרבה ו-רב) ורבו משתתפיו, נראה כי דווקא להיפך נהיה בו - הוא הלך וצר...וצר היה לי.
כי אם אדם מתוך עיניו שלו הוא רואה, מדוע אין בו את מעט הצניעות לשתף במבטו - ולראות מסביבו מבטים נוספים ? מדוע כמעט כל אדם שכתב כאן את תגובתו, היה סמוך ובטוח ובוטח כי מבטו הוא אור לכל הסומים שכאן ? אור לגויי האומנות ולגולים ממנה...
מילא שאומנות, כל אומנות, בכל חומר צבע וצורה, בכל מימדיה לכל המדיות שבהן היא מופיעה, חשופה עד קצותיה תדיר לשיפוט ולביקורת,
מילא שאומנות, כל אומנות חשופה ל-כלכלה, שלא אחת היא קלקלה, אבל כאן - מקום מפגש המביטים באומנות במבט על, מדוע הפך המבט למבט -אל- ? למבט שאוסר אומנות כזו או אחרת, למבט שאוסר מקום אומנותי כזה או אחר, מבט שמכתיב מבטים אחרים ?
והאם צריכים לעבור שנות (וכמה שנות ? שנות דור ?) כדי להביט ולהבין - שאומנות - באשר היא רוח (והיא - לב ליבתה הוא רוח) יכולה לטוות אלינו ובנו עולם מפעים, מרתק, עוצמתי - בו נוצרת הרוח ביד האדם, כצלמו ודמותו, מביאה בחומר חיים והווייה - לכל גוניה, חומריה , מקומותיה, מימדיה ?... הלא לא יכול להיות, לא. לא יכול להיות שהעולם הנפרש מן התגובות שכאן, הוא עולם - שמבקר אומנות במובן הרע של המילה. במובן הכי רע של המילה - שאנשים מבקרים אומנות - על פני אומנות אחרת, ומבטלים את האחרונה במחי יד, לא יכול להיות שאנשים מבקרים מקומות של אומנות על פני מקומות אחרים של אומנות, ומבטלים את האחרונים בהינף אצבע, לא יכול להיות שאנשים מבקרים מבטים המתבוננים באומנות במסלול מבט אחר , על פני מבטים אחרים ומבטלים את האחרונים בהינד עפעף...
לא יכול להיות. אני מסרבת לחיות בעולם כזה.
לכן, פניתי אליך פנייה אישית,
כי מכל תגובותיך, אני יודעת שאתה מכיל את כל המבטים...
רציתי לומר לך ת ו ד ה,
תודה שאתה מעניק במילותיך, במחשבתיך, בליבך, מקום לכולם להיות,
ולכל האומנויות, ולכל קולן ולכל מימדיהן ולכל גוניהן ולכל מקומותיהן ולכל אנשיהם,
כי רק
רק כך
היקום יפה יותר.
והוא יפה בי היום יותר,
כי אתה.
תודה...
/null/text_64k_1#