צטט: udi.s 2009-03-18 10:32:24

אבי, הרסת אותי מצחוק

האדם לא שואף להתחבר למכונה, האדם שואף להתחבר לאישה.

השיר הוא תפילה לאלוהים לסמל מעמד/כסף.

האישה במודעה הזאת מודבקת למכונית בכסף, אין כאן כל חיבור טכנולוגי.

כסף=מעמד=סקס

זה כל מה שדיירי האח הגדול יודעים מבינים ומבקשים.

The best things in life are free
But you can keep 'em for the birds and bees
Now give me money. that's what I want

-

גם בוטיצלי והכנסייה ידעו את זה.

 

 

אודי,

תחשוב על החלקים עליהם דברת ואת זיקתם למכונאות, ותבין את הערגה באיחוד של אדם-מכונה (סייבורג).

חבר שלי טס באחד הימים, המושב שלו היה 15A, חלום חייו התגשם הוא בילה, וגם וישן מספר שעות בסמוך למנוע ... ובסוף הגיע לאמריקה! אין ראווה יותר טובה מזה.

צטט: ראובן פלץ 2009-03-18 09:29:39

 

 

 

משפטי המפתח בספר הזה של דהבור:

Nous n'allons pas mettre l'image à

l'épreuve de la réalité, mais mettre 

."la réalité à l'épreuve de l'image

תרגום: "אל לנו לשים את התמונה לפני

עובדות המציאות, אלא את עובדות המציאות

לפני התמונה". 

הוא טוען למעשה שיש להיאבק נגד חברה

שכל מצעה מסתכם במופעים - מסחריים.

עד כמה דבריו כל כך נכונים ואקטואליים

בימים אלה!

 

 

ראובן,

ובכן, מהי המציאות? ומהי התמונה?

הרי מרד הסודנטים של מאי 1968, היה בדיוק על נושאים אלה...

החופש לקרא את המציאות באופנים סובייקטיביים של כול אחד ואחד, ולא עפ"י תכתיב של קובעי המדיניות, הדעות והטעמים!

הסופרת והפילוסופית הלן סיקסו כתבה בעקבות מהפכת הסטודנטים :

"מה שלא אבד במאבק ושנמשך מאז הוא הדיבור; הוא קיים, מדובר, נשמע. מרצון או בכוח. בזה אחר זה, מי שמעולם לא דיברו לפני כן החלו מאז לדבר: הזרים, המהגרים, המובטלים. את הדיבור אי-אפשר לעצור יותר, ואיזה דיבור מפואר! הזכות לחשוב ולהגיב פוליטית אינה מסתגרת בטירות של המפלגות. לכל אזרח יש תמיד מה לומר. חשבתם שמכיוון שלא היו לנו ניירות מסודרים לא היו לנו גם מוח ולשון? אז עכשיו תקשיבו לנו" .

והרי תוכניות הריאליטי היום מאפשרים בפועל את האמירה: "לכל אזרח יש תמיד מה לומר"...

הרי אין אנו רוצים להמליך שוב מלך שיקבע איך לראות את המציאות?!

צטט: דבי לוזיה 2009-03-18 09:01:40

צטט: אלי דינר 2009-03-17 19:19:16

 "יחד עם זאת קיים סוג חדש של ואניטס, דרמתי פחות וחילוני יותר, כמעט משעשע, בעל טעם דקדנטי מסוג חדש, שהתפתח במאה העשרים ובעיקר במחצית השנייה שלה. כאן שואפים לייצג דימויים חזותיים המתווכים ע"י טכנולוגיית השידור ההמונית שלהם – שלטי פרסומת, מסכי קולנוע, טלוויזיה ומחשב. אלה קובעים איך להתלבש, איך להתנהג, מה לאכול ולאן ללכת... כדי להיות קיימים, כדי להיות שייכים למציאות. התהפכו היוצרות – מעכשיו העולם האמיתי יהיה זה שיחקה את עולם הדימוי.

 בהיותם מעשה ידיים מלאכותי, צבעוני ובלתי מתכלה, מתפקדים הדימויים המשודרים הללו כמגן דמיוני בפני כוחות הטבע ותהליכי ההתהוות והשינוי החברתיים. זאת משום שדימויים סינתטיים אלה לעולם אינם מזדקנים, שכן גם הדגמים וגם הדוגמנים המוצבים בהם, סטנדרטיים הם וניתנים להחלפה.הדימויים המשודרים סומנו והועלו לספירת האמנויות היפות ע"י הפופ-ארט. בכך נסגר המעגל שבו, חברה המבוססת על שיווק וצריכה מצליחה להציב את הסחורה כחפץ יחיד לסגידה, ומכוננת פולחן מונותיאיסטי מסוג חדש המאחד אליטות והמונים לקולקטיב מדומה אחד.

הדימויים הללו הם מלאכותיים אבל אינם וירטואליים. הנעורים הסינתטיים והנצחיים המיוצגים בהם ושידורם ההמוני – על יופיים הפולש והבלתי מתכלה – שואף להחליק עד דק את הפערים העמוקים הקיימים בין בני האדם, בין מעמדות ובין תרבויות, ומעלה על נס את הדמיון בהופעה, דמיון אשר אינו אלא דמיון מדומה."

 

הי אלי

את מי אתה מצטט כאן ומתוך איזה קונטקסט? (אנא תן לינק).

הי דבי,

אני לא מצטט. כתבתי את הטקסט כנלווה לתערוכה שלי "הבלים" ב-2003. הנה לינק לדף באתר עם עבודות שהיו בתערוכה (לא כולן, חלק)

 http://www.flickr.com/photos/eliahu_diner/sets/72157607431753273/

תודה על העניין, אלי

צטט: אלי דינר 2009-03-18 13:39:04

צטט: דבי לוזיה 2009-03-18 09:01:40

צטט: אלי דינר 2009-03-17 19:19:16

 "יחד עם זאת קיים סוג חדש של ואניטס, דרמתי פחות וחילוני יותר, כמעט משעשע, בעל טעם דקדנטי מסוג חדש, שהתפתח במאה העשרים ובעיקר במחצית השנייה שלה. כאן שואפים לייצג דימויים חזותיים המתווכים ע"י טכנולוגיית השידור ההמונית שלהם – שלטי פרסומת, מסכי קולנוע, טלוויזיה ומחשב. אלה קובעים איך להתלבש, איך להתנהג, מה לאכול ולאן ללכת... כדי להיות קיימים, כדי להיות שייכים למציאות. התהפכו היוצרות – מעכשיו העולם האמיתי יהיה זה שיחקה את עולם הדימוי.

 בהיותם מעשה ידיים מלאכותי, צבעוני ובלתי מתכלה, מתפקדים הדימויים המשודרים הללו כמגן דמיוני בפני כוחות הטבע ותהליכי ההתהוות והשינוי החברתיים. זאת משום שדימויים סינתטיים אלה לעולם אינם מזדקנים, שכן גם הדגמים וגם הדוגמנים המוצבים בהם, סטנדרטיים הם וניתנים להחלפה.הדימויים המשודרים סומנו והועלו לספירת האמנויות היפות ע"י הפופ-ארט. בכך נסגר המעגל שבו, חברה המבוססת על שיווק וצריכה מצליחה להציב את הסחורה כחפץ יחיד לסגידה, ומכוננת פולחן מונותיאיסטי מסוג חדש המאחד אליטות והמונים לקולקטיב מדומה אחד.

הדימויים הללו הם מלאכותיים אבל אינם וירטואליים. הנעורים הסינתטיים והנצחיים המיוצגים בהם ושידורם ההמוני – על יופיים הפולש והבלתי מתכלה – שואף להחליק עד דק את הפערים העמוקים הקיימים בין בני האדם, בין מעמדות ובין תרבויות, ומעלה על נס את הדמיון בהופעה, דמיון אשר אינו אלא דמיון מדומה."

 

הי אלי

את מי אתה מצטט כאן ומתוך איזה קונטקסט? (אנא תן לינק).

 

הי דבי,

אני לא מצטט. כתבתי את הטקסט כנלווה לתערוכה שלי "הבלים" ב-2003. הנה לינק לדף באתר עם עבודות שהיו בתערוכה (לא כולן, חלק)

 

 http://www.flickr.com/photos/eliahu_diner/sets/72157607431753273/

 

תודה על העניין, אלי

 

אלי, לא יפה!

אתה מחביא את הפנינים שלך, ולא מראה לחברים?!

צטט: avimedia 2009-03-18 09:48:38

צטט: ראובן פלץ 2009-03-18 09:29:39

 

הוא טוען למעשה שיש להיאבק נגד חברה

שכל מצעה מסתכם במופעים - מסחריים.

עד כמה דבריו כל כך נכונים ואקטואליים

בימים אלה!

 

 

בוקר טוב ראובן,

אז מה אתה מציע?

האם עלינו להאבק ובאיזה אופן?

 

גי דהבורד היה מקורב בהשקפותיו

לקומוניזם. הוא ניהל מאבק חריף נגד

הקפיטאליזם האמריקאי.

המאבק נגד שתי תפיסות חברתיות כמו

הקומוניזם והקפיטאליזם רק מחזק

אותן. יש לתת להן את הזמן להתרסק

מעצמן.

ראינו כיצד הקומוניזם הרוסי קרס ועתה

גם הקפיטאליזם החזירי האמריקאי

במשבר קשה.

דרושה כפי הנראה דרך שלישית, דרך

ביניים המאפשרת לכל אדם בחברה

להתקיים בכבוד.

צטט: avimedia 2009-03-18 12:49:37

צטט: ראובן פלץ 2009-03-18 09:29:39

 

 

 

משפטי המפתח בספר הזה של דהבור:

Nous n'allons pas mettre l'image à

l'épreuve de la réalité, mais mettre 

."la réalité à l'épreuve de l'image

תרגום: "אל לנו לשים את התמונה לפני

עובדות המציאות, אלא את עובדות המציאות

לפני התמונה". 

הוא טוען למעשה שיש להיאבק נגד חברה

שכל מצעה מסתכם במופעים - מסחריים.

עד כמה דבריו כל כך נכונים ואקטואליים

בימים אלה!

 

 

ראובן,

ובכן, מהי המציאות? ומהי התמונה?

הרי מרד הסודנטים של מאי 1968, היה בדיוק על נושאים אלה...

החופש לקרא את המציאות באופנים סובייקטיביים של כול אחד ואחד, ולא עפ"י תכתיב של קובעי המדיניות, הדעות והטעמים!

הסופרת והפילוסופית הלן סיקסו כתבה בעקבות מהפכת הסטודנטים :

"מה שלא אבד במאבק ושנמשך מאז הוא הדיבור; הוא קיים, מדובר, נשמע. מרצון או בכוח. בזה אחר זה, מי שמעולם לא דיברו לפני כן החלו מאז לדבר: הזרים, המהגרים, המובטלים. את הדיבור אי-אפשר לעצור יותר, ואיזה דיבור מפואר! הזכות לחשוב ולהגיב פוליטית אינה מסתגרת בטירות של המפלגות. לכל אזרח יש תמיד מה לומר. חשבתם שמכיוון שלא היו לנו ניירות מסודרים לא היו לנו גם מוח ולשון? אז עכשיו תקשיבו לנו" .

והרי תוכניות הריאליטי היום מאפשרים בפועל את האמירה: "לכל אזרח יש תמיד מה לומר"...

הרי אין אנו רוצים להמליך שוב מלך שיקבע איך לראות את המציאות?!

 

על זה נאמר: מילים כמו חול ואין מה לאכול.

חופש הדיבור אכן שוחרר במהפכות וגרם

בעקיפין לנפילת הקומוניזם הרוסי.

במדינות הקפיטליסטיות הוא אומנם קיים. 

הבעיה היא לא חופש ההבעה אלא מי גורף

את הקופה בסופו של יום ומי נשאר רעב.

מה גם שרק 1/5 מאוכלוסיית כדור הארץ

נהנית מפריווילגיה זו, שאר העולם מה שמכונה

העולם השלישי חיי ברעב, מנוצל ונבזז ע"י

כוחות השוק.

אם יש פתרון לכך הוא טמון במודעות חברתית

מושכלת שתחתור לסגירת פערי ההשכלה בין

אוכלוסיות עשירות ואוכלוסיות נחשלות.

דוגמה לכך אנו רואים בהודו שהצליחה בשנים

האחרונות לסגור פערים טכנולוגיים בתחום

המחשבים עם המדינות המפותחות.

צטט: avimedia 2009-03-18 13:58:54

צטט: אלי דינר 2009-03-18 13:39:04

צטט: דבי לוזיה 2009-03-18 09:01:40

צטט: אלי דינר 2009-03-17 19:19:16

 "יחד עם זאת קיים סוג חדש של ואניטס, דרמתי פחות וחילוני יותר, כמעט משעשע, בעל טעם דקדנטי מסוג חדש, שהתפתח במאה העשרים ובעיקר במחצית השנייה שלה. כאן שואפים לייצג דימויים חזותיים המתווכים ע"י טכנולוגיית השידור ההמונית שלהם – שלטי פרסומת, מסכי קולנוע, טלוויזיה ומחשב. אלה קובעים איך להתלבש, איך להתנהג, מה לאכול ולאן ללכת... כדי להיות קיימים, כדי להיות שייכים למציאות. התהפכו היוצרות – מעכשיו העולם האמיתי יהיה זה שיחקה את עולם הדימוי.

 בהיותם מעשה ידיים מלאכותי, צבעוני ובלתי מתכלה, מתפקדים הדימויים המשודרים הללו כמגן דמיוני בפני כוחות הטבע ותהליכי ההתהוות והשינוי החברתיים. זאת משום שדימויים סינתטיים אלה לעולם אינם מזדקנים, שכן גם הדגמים וגם הדוגמנים המוצבים בהם, סטנדרטיים הם וניתנים להחלפה.הדימויים המשודרים סומנו והועלו לספירת האמנויות היפות ע"י הפופ-ארט. בכך נסגר המעגל שבו, חברה המבוססת על שיווק וצריכה מצליחה להציב את הסחורה כחפץ יחיד לסגידה, ומכוננת פולחן מונותיאיסטי מסוג חדש המאחד אליטות והמונים לקולקטיב מדומה אחד.

הדימויים הללו הם מלאכותיים אבל אינם וירטואליים. הנעורים הסינתטיים והנצחיים המיוצגים בהם ושידורם ההמוני – על יופיים הפולש והבלתי מתכלה – שואף להחליק עד דק את הפערים העמוקים הקיימים בין בני האדם, בין מעמדות ובין תרבויות, ומעלה על נס את הדמיון בהופעה, דמיון אשר אינו אלא דמיון מדומה."

 

הי אלי

את מי אתה מצטט כאן ומתוך איזה קונטקסט? (אנא תן לינק).

 

הי דבי,

אני לא מצטט. כתבתי את הטקסט כנלווה לתערוכה שלי "הבלים" ב-2003. הנה לינק לדף באתר עם עבודות שהיו בתערוכה (לא כולן, חלק)

 

 http://www.flickr.com/photos/eliahu_diner/sets/72157607431753273/

 

תודה על העניין, אלי

 

 

אלי, לא יפה!

אתה מחביא את הפנינים שלך, ולא מראה לחברים?!

הי אבי, תודה.

השם של הציור הוא זכור את הטרפנטין והיה תלוי בכניסת הסטודיו הקודם שלי למשך כשנתיים. המעניין הוא שכבר הרבה שנים אני משתמש במכלי נרות זיכרון להחזיק את השמן ואת הטרפנטין איתם אני עובד ורק אחרי שסיימתי את הציור הזה קישרתי בין הדברים. יחי הלא-מודע.

הציור היה חלק מתערוכת הבלים מפני שגם הוא בה להצביע על יומרנותו של האדם לייצג מציאות. ככול היותר הוא מסוגל לייצג את המבט שלו בגבולות הכלים שברשותו. נראה לי שעד כאן אנחנו מסכימים.

אתה כתבתה:

"הרזולוציה של המסך ואיכות הדימוי הדיגיטאלי, משתפרים מרגע לרגע! מחר, בעוד שבוע, חודש, או שנה, אנו נביט בטבע בסופר-רזולוציה מיידית בהתאם להעדפות של כל אחד ואחד מהצופים".

אני כתבתי בהבלים:

"כגודל המאמץ הציורי להפקת דמיון, כך גודל השוני שבין הציור למציאות. ככל שגובר המאמץ לגרום לכך שהציור ידמה לדבר מה אחר שמחוצה לו, הופך הציור לציורי יותר, נהיה מודע יותר למהותו המלאכותית."

לדעתי הטענה שלי נכונה גם בעידן ההיפרספייס. הגברת הרזולוציה (הכול בפוקוס, למשל, או מפוברק להפליא כדי שיראה לא בפוקוס) מגבירה את תחושת המלאכותיות. זאת ועוד, האפשרות שכול אחד מהצופים יארגן לעצמו תמונת מציאות ולא יהיה מודע שתמונה זו היא פיברוק זה תאור של מצב פסיכוטי. אני מזכיר לך את סופו של הסרט ברזיל.

שובו של המחברמאוד הרשים אותי, לפחות החלק הקטן, העקרוני, שהצלחתי להבין. בכול מקרע אני חושב שיהיה לו סרט המשך שיקרה המציאות מקה שנית. 

צטט: אלי דינר 2009-03-18 16:59:20

 

אלי, לא יפה!

אתה מחביא את הפנינים שלך, ולא מראה לחברים?!

 

הי אבי, תודה.

השם של הציור הוא זכור את הטרפנטין והיה תלוי בכניסת הסטודיו הקודם שלי למשך כשנתיים. המעניין הוא שכבר הרבה שנים אני משתמש במכלי נרות זיכרון להחזיק את השמן ואת הטרפנטין איתם אני עובד ורק אחרי שסיימתי את הציור הזה קישרתי בין הדברים. יחי הלא-מודע.

הציור היה חלק מתערוכת הבלים מפני שגם הוא בה להצביע על יומרנותו של האדם לייצג מציאות. ככול היותר הוא מסוגל לייצג את המבט שלו בגבולות הכלים שברשותו. נראה לי שעד כאן אנחנו מסכימים.

אתה כתבתה:

"הרזולוציה של המסך ואיכות הדימוי הדיגיטאלי, משתפרים מרגע לרגע! מחר, בעוד שבוע, חודש, או שנה, אנו נביט בטבע בסופר-רזולוציה מיידית בהתאם להעדפות של כל אחד ואחד מהצופים".

אני כתבתי בהבלים:

"כגודל המאמץ הציורי להפקת דמיון, כך גודל השוני שבין הציור למציאות. ככל שגובר המאמץ לגרום לכך שהציור ידמה לדבר מה אחר שמחוצה לו, הופך הציור לציורי יותר, נהיה מודע יותר למהותו המלאכותית."

לדעתי הטענה שלי נכונה גם בעידן ההיפרספייס. הגברת הרזולוציה (הכול בפוקוס, למשל, או מפוברק להפליא כדי שיראה לא בפוקוס) מגבירה את תחושת המלאכותיות. זאת ועוד, האפשרות שכול אחד מהצופים יארגן לעצמו תמונת מציאות ולא יהיה מודע שתמונה זו היא פיברוק זה תאור של מצב פסיכוטי. אני מזכיר לך את סופו של הסרט ברזיל.

שובו של המחברמאוד הרשים אותי, לפחות החלק הקטן, העקרוני, שהצלחתי להבין. בכול מקרע אני חושב שיהיה לו סרט המשך שיקרה המציאות מקה שנית. 

אלי,

עכשיו צריך לברר קרבה ביננו!

מאיפה בדיוק הגיעו ההורים של לארגנטינה? עוד יתברר שאנחנו בני דודים מפולניה או רוסיה :-)

"שובו של המחבר מתאר "אחרית ימים", שאולי ענחנו כבר מצויים בה, כאשר לא יהיה יותר "טבע נקי" בראשיתי, לברוח אליו מהטכנולוגיה... כבר היום רוב הגידולים מהונדסים גנטית, ובעלי מרכיבים "אנושיים". אני חושב שכבר סיפרתי, בטיול שלי בברלין נדהמתי לגלות שכול עץ מסומן, עם שלט בארקוד, ויש כאלה שמרושתים ומשדרים מצוקות של מחסור במים או מחלות...

עקרונית אפ תתחבר לרשת תוכל לחוש את זעקת הצמח, או את שמחתו!!!

היצירה העתידית היא לא רק סופרזולוציה מבחינת כמות הפיקסלים, והצבעים, אלא בתוספת של שכבות מידע לגבי מה שנראה ונחוש על-ידי  הצופה.

היצירה העתידית סינסטזיה רב חושית ברזולוציה גבוהה ובמהירות בלתי נתפסת.

זה כמו לטוס במטוס על-קולי בגובה אפס...

אם אין לך טייס אוטמטי (מחשב), אתה מתרסק...

עודף המידע בסייברספייס, מכניס את החושים הרגילים לתמונות בודדות, בקצב איטי לרוויה.

לכן רבים רואים במדיה הדיגיטאלית כאוס.

צטט: ראובן פלץ 2009-03-18 16:42:02

 

על זה נאמר: מילים כמו חול ואין מה לאכול.

חופש הדיבור אכן שוחרר במהפכות וגרם

בעקיפין לנפילת הקומוניזם הרוסי.

במדינות הקפיטליסטיות הוא אומנם קיים. 

הבעיה היא לא חופש ההבעה אלא מי גורף

את הקופה בסופו של יום ומי נשאר רעב.

מה גם שרק 1/5 מאוכלוסיית כדור הארץ

נהנית מפריווילגיה זו, שאר העולם מה שמכונה

העולם השלישי חיי ברעב, מנוצל ונבזז ע"י

כוחות השוק.

אם יש פתרון לכך הוא טמון במודעות חברתית

מושכלת שתחתור לסגירת פערי ההשכלה בין

אוכלוסיות עשירות ואוכלוסיות נחשלות.

דוגמה לכך אנו רואים בהודו שהצליחה בשנים

האחרונות לסגור פערים טכנולוגיים בתחום

המחשבים עם המדינות המפותחות.

 

 

נכון מאד ראובן!

היכן שהטכנולוגיה "תופסת" את ההמונים כמו בהודו או בסין, שם מתגלים ניצנים של דמוקרטיה.

כיוון שאתה לא יכול להיות מרושת מחד, ולא להיות "שקוף" מנגד.

ברוסיה ניהלו ערוצי תקשורת מקבילים, האחד ממשלתי והשני מחתרתי.

אתה לא יכול לעבוד על כולם כול הזמן.

צלחת הלווין והאינטרנט, מביאים את המידע וההשכלה לכול פינה נידחת.

מקלוהן כתב ב1964, על פלא הרדיוטרנזיסטור, כאשר בחור הכי נידח באפריקה ללא חשמל ומים מוצאים אנשים מאזינים לBBC.

מרגע שהמדיה הופכת לויראליט, היא מתפשטת במרחב ומדביקה את כולם... אין מנוס.

הרעיונות שהיא נושאת מפילים משטרים, ומשנים חברות.

נכון, יש צורך במודעות חברתית והיא: הצפת העולם במידע וטכנולוגיה, זה יעשה רק טוב.

צטט: אלי דינר 2009-03-18 16:59:20

 

הי אבי, תודה.

השם של הציור הוא זכור את הטרפנטין והיה תלוי בכניסת הסטודיו הקודם שלי למשך כשנתיים. המעניין הוא שכבר הרבה שנים אני משתמש במכלי נרות זיכרון להחזיק את השמן ואת הטרפנטין איתם אני עובד ורק אחרי שסיימתי את הציור הזה קישרתי בין הדברים. יחי הלא-מודע.

הציור היה חלק מתערוכת הבלים מפני שגם הוא בה להצביע על יומרנותו של האדם לייצג מציאות. ככול היותר הוא מסוגל לייצג את המבט שלו בגבולות הכלים שברשותו. נראה לי שעד כאן אנחנו מסכימים.

אתה כתבתה:

"הרזולוציה של המסך ואיכות הדימוי הדיגיטאלי, משתפרים מרגע לרגע! מחר, בעוד שבוע, חודש, או שנה, אנו נביט בטבע בסופר-רזולוציה מיידית בהתאם להעדפות של כל אחד ואחד מהצופים".

אני כתבתי בהבלים:

"כגודל המאמץ הציורי להפקת דמיון, כך גודל השוני שבין הציור למציאות. ככל שגובר המאמץ לגרום לכך שהציור ידמה לדבר מה אחר שמחוצה לו, הופך הציור לציורי יותר, נהיה מודע יותר למהותו המלאכותית."

לדעתי הטענה שלי נכונה גם בעידן ההיפרספייס. הגברת הרזולוציה (הכול בפוקוס, למשל, או מפוברק להפליא כדי שיראה לא בפוקוס) מגבירה את תחושת המלאכותיות. זאת ועוד, האפשרות שכול אחד מהצופים יארגן לעצמו תמונת מציאות ולא יהיה מודע שתמונה זו היא פיברוק זה תאור של מצב פסיכוטי. אני מזכיר לך את סופו של הסרט ברזיל.

שובו של המחברמאוד הרשים אותי, לפחות החלק הקטן, העקרוני, שהצלחתי להבין. בכול מקרע אני חושב שיהיה לו סרט המשך שיקרה המציאות מקה שנית. 

אלי,

הציור אכן מתאר את הטרנספורמציה של חומר<--> רוח.

פחיות הנרות מאבדות את המסה שלהן אל האויר שמסביב, או שהאויר "מתגבש" והופך לקופסאות הנרות...

E=MC2.

נר הנשמה והזכרון הופכים לאובייקט קונקרטי על הבד, תוך כדי המאבק שלך בבד, מאמץ שהשקעת בו  ידע, מחשבה וזיכרונות, בצורה מודעת ולא מודעת.

האויר בחלקו העליון של הציור הפך ל"דליל" יותר, משם התפזק לחלל ה"פיזי" של החדר, אותו נשמת, והפעלת את המערכת (אתה), שסגרה את המעגל באמצעות היד והמכחול...

זוהי פעולה שאמאנית...

הואניטאס במודעות מיוחדת הופכים לנשגב!

צטט: avimedia 2009-03-18 11:41:2

אודי, תחשוב על החלקים עליהם דברת ואת זיקתם למכונאות, ותבין את הערגה באיחוד של אדם-מכונה (סייבורג). חבר שלי טס באחד הימים, המושב שלו היה 15A, חלום חייו התגשם הוא בילה, וגם וישן מספר שעות בסמוך למנוע ... ובסוף הגיע לאמריקה! אין ראווה יותר טובה מזה.

אני מבינה מדבריך שלאדם ערגה,

משאלת-לב לאיחוד מכונה-אדם-אנדרואיד מתוכנת...???

יכול להיות שלחבר שלך יש פטיש-Fetish למנועי-מטוסים....כי אני לא מבינה את האושר הזה,לטוס כ"כ הרבה שעות טיסה קרוב לרעש המנועים,זה לא משהו שהייתי שואפת אליו... הסיירבוגמנים שאני מכירה ומסתובבים ביננו הם מושתלי-איברים,רקמות וכו' לצורך קוסמטי או רפואי-הצלת-חיים,לא מתוך ערגה להיות אדם-מכונה...