יהודה פתח לי את התיאבון כשהביא את סיפור הקופים.

לשמחתי קיבלתי את הסיפור אתמול בבוקר ובערב הנחתי ערב נשים בנושא אימון ובחרתי לפתוח את הערב בסיפור הקופים.

מייד היתה התעוררות בחדר כל אחת לגבי האוטומוט שלה... היה מבורך :-)

פותחת את הסופ"ש המבורך בהזמנה לשמוע על הסיפורים והמשלים שהשאירו את חותמם אצלכם.

ואתחיל אני עם שיר "אוטוביוגרפיה בחמישה חלקים" מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי שהולך איתי ומאד חזק בעיניי...

תהנו :-)

אני הולך ברחוב.

במדרכה יש בור עמוק: אני נופל לתוכו.

אני אבוד... אני חסר ישע.

אין זו אשמתי.

לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.

אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.

אני נופל לתוכו שוב.

אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.

אבל אין זו אשמתי.

ושוב לוקח לי נצח לצאת.

אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק: אני רואה אותו.

אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל.

עיני פקוחות:

אני יודע היכן אני.

זוהי אשמתי.

אני יוצא מיד

אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק:

אני עוקף אותו.

אני הולך ברחוב אחר.

אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים

(מתוך "ספר החיים והמתים הטיבטי")

ומה עם הפרה שלך ?

חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר.
הוא החליט לבקר שם לזמן קצר. בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה.

כשהגיע, הוא ראה את  הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה  ומשפחתך מצליחים לשרוד?"

האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים."

החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ותדחוף אותה".
  התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניעו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.

התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.

המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו...
כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.

כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה.

ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שחקו בחצר.

הצעיר הרגיש עצוב ומאויש. הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד.

הוא החיש את צעדיו. כשהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב.

הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום.

הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם.
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליו של הפרה הקטנה): "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? " האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה,  מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".

לכל אחד מאתנו יש פרה קטנה, שמגבילה ועושה אותנו תלויים, שאינה מאפשרת לנו לפתח את כישורינו ויכולתנו.

אנו מסתפקים במה שהפרה הקטנה מייצרת. וכך מנציחים מצב של בינוניות,

שאינו מאפשר לנו להסיר את הכיסוי מעינינו ולראות ולהגשים את יכולתנו האדירה.

מהי הפרה הקטנה שלך? כיצד תדחוף אותה מעל התהום ?
.

צטט: amicar 2009-03-20 11:41:52

 

ומה עם הפרה שלך ?

חכם אחד טייל עם תלמידו הנאמן ביער כשמרחוק הבחין במקום בעל מראה דל ביותר.
הוא החליט לבקר שם לזמן קצר. בדרך הוא דיבר עם תלמידו על חשיבותם של ביקורים המאפשרים להכיר אנשים ועל הלמידה שרוכשים מחוויות כאלה.

כשהגיע, הוא ראה את  הדלות של המקום ותושביו. בבית הישן וההרוס התגוררו זוג הורים ושלושת ילדיהם כולם יחפים ולבושים בבגדים קרועים ומלוכלכים. החכם התקרב לאיש, שהניח שהוא אב המשפחה ושאל אותו: "בסביבה זו אין מקורות עבודה וגם לא מרכזי מסחר, כיצד אתה  ומשפחתך מצליחים לשרוד?"

האיש ענה לו בשקט: "חבר, יש לנו פרה קטנה. היא מניבה כמה ליטר חלב בכל יום. חלק מהתוצר אנו מחליפים עבור מזונות מסוימים בעיר הסמוכה, בחלק השני אנו מכינים יוגורט, גבינה וכד' לעצמנו וכך אנו שורדים."

החכם הודה לו על המידע, הסתכל סביבו מספר רגעים, בירך לשלום והלך. באמצע הדרך פנה לתלמידו וצווה לו: "חפש את הפרה הקטנה, קח אותה לתהום שם ממול ותדחוף אותה".
  התלמיד המבועת התנגד למורו, התווכח עמו וניסה להניעו מבקשתו, הרי הפרה הקטנה הייתה אמצעי המחייה היחיד של אותה משפחה. אבל החכם הלך משם ולא ענה לו.

התלמיד המדוכא ביצע את פקודת מורו. הוא מצא את הפרה הקטנה, הוביל אותה עד לתהום הקרובה דחף אותה וראה כיצד היא מתגלגלת בין האבנים ומתה.

המראה הזה נשאר חרוט בזיכרונו...
כעבור מספר שנים, אכול רגשי חרטה, הצעיר החליט לעזוב את מורו ולחזור לאותו מקום כדי להתוודות בפני המשפחה ולעזור להם.

כסף לא היה לו, הוא החליט שיעבוד חינם בשבילם כדי לעזור להם לקנות פרה קטנה חדשה.

ככל שהתקרב למקום ראה שהסביבה השתנתה, העצים פרחו, הבית היה יפה ונקי והילדים שחקו בחצר.

הצעיר הרגיש עצוב ומאויש. הוא היה בטוח שהמשפחה הענייה נאלצה למכור את ביתה כדי לשרוד.

הוא החיש את צעדיו. כשהגיע לבית התקבל על ידי איש מאוד אדיב.

הצעיר שאל על המשפחה שהתגוררה בבית לפני מספר שנים. ענו לו שהמשפחה ממשיכה להתגורר במקום.

הוא לא הצליח להבין מה התרחש, הסתכל על הילדים והכיר אותם, הם נראו יותר גדולים ובריאים, אבל הם היו ללא ספק אותם ילדים שביקר אצלם עם מורו מספר שנים קודם.
הוא שיבח את מה שראה ושאל את האיש (את בעליו של הפרה הקטנה): "כיצד הצלחת לשפר את המקום ולשנות את חייך? " האיש השיב לו בהתלהבות: "הייתה לנו פרה קטנה שנפלה לתהום ומתה,  מאותו רגע היינו חייבים לעשות דברים אחרים ולפתח מיומנויות חדשות שקודם לא ידענו שאנו מסוגלים להן, ככה הצלחנו להגיע להישגים שהינך רואה".

לכל אחד מאתנו יש פרה קטנה, שמגבילה ועושה אותנו תלויים, שאינה מאפשרת לנו לפתח את כישורינו ויכולתנו.

אנו מסתפקים במה שהפרה הקטנה מייצרת. וכך מנציחים מצב של בינוניות,

שאינו מאפשר לנו להסיר את הכיסוי מעינינו ולראות ולהגשים את יכולתנו האדירה.

מהי הפרה הקטנה שלך? כיצד תדחוף אותה מעל התהום ?
.

 

 הי עמי,

זו פרה או כפרה? 

סיפור זן:

נזיר זן ותלמידו הולכים בדרך כפרית ולפני יובל מים רואים נערה לבושה בבגדים יפים לא צנועים במיוחד.

פונה אליהם הנערה ומספרת: אני הולכת לכפר השכן לפגוש את חברי והנה הנהר הזה בדרך. אין כאן שום גשר ואם אנסה לחצות אותו ירטבו בגדי, מה אעשה?

מורה הזן לקח את הנערה על ידיו ונשא אותה לגדה השניה מבלי שתרטב .

המשיכו המורה ותלמידו בדרך ללא שדיברו על המקרה. כך עברו יום ועוד יום והתלמיד אכול מבפנים ולא יכול עוד להתאפק, שואל את מורו: מורי, הן נזיר אתה!? כיצד יכולת לקחת נערה על ידיך ולשאתה כך?

עונה המורה: אומנם נשאתי נערה על ידי, אבל אני כבר הנחתי אותה מזמן. אך מה איתך? אתה נושא נערה זו כבר מספר ימים ולא מניח?

איזה משאות מהעבר אנחנו נושאים איתנו?

איפה היינו היום בלי המשא הזה?

מה יעזור לנו להפרד מהמשא? 

וואו, זהו הרגע לחלוק עימכם/ן את משל הפרפר-

בכפר סיני לפני הרבה שנים היה אדם זקן חכם מאוד. אדם זה היה מסתכל לתוך ידיהם הסגורות של אנשים וידע לומר מה יש להם בתוך היד, לייעץ להם ולכוון אותם.

באותו כפר היה איש שהתנגד לדרכו ורצה להכשיל אותו. אמר האדם בליבו אני אתפוס פרפר ואחזיק אותו בידיי ואשאל את האיש החכם מה יש לי ביד?

האיש החכם ללא ספק יענה לי כי יש לי ביד פרפר ואז אקשה עליו ואשאל אותו האם הפרפר מת או חי? במידה ויענה כי הפרפר חי אמית אותו במעיכה, במהירות אפתח את ידי ואומר לו ראה הפרפר מת.

במידה ויאמר כי הפרפר מת ,אפתח את ידי ואראה לו כי הפרפר חי ואפריח אותו.

הגיע האיש אל החכם ופרפר בידיו, המתין בתור וכשהגיע תורו פנה אל האיש החכם ושאל אותו מה יש לי ביד? אחז האיש החכם את ידיו ואמר לו כי ביד יש לו פרפר, צחק האדם בליבו ואז שאל האם הפרפר חי או מת?

הביט האיש החכם בעיניו של האיש ואמר לו בחירה זו האם יחיה או ימות הפרפר נתונה בידיך ואתה תבחר.

שיחרר האיש את הפרפר לחופשי והתנצל בפני האיש החכם.

הבחירה להצלחה ( הצלחה היא הדוגמא אשר בחרתי ) היא בידיי, אם ארצה אשא אותה מעלה ואפריח אותה כפרפר, הצלחתי תהיה גדולה עד כדי כך שתגיע השמיימה, במידה ולא ארצה לעשות דבר עם הצלחתי- אמחץ אותה ואמית אותה ( = אהיה פסיבית ולא איישמה ).

שבת שלום אנשים נהדרים,

רולין

שלום לכל חבריי

הנה סיפור, שהעליתי באחד מהפוסטים שלי על פרדיגמות:

הפיל והיתד מאת חורחה בוקאי

פעם אחת היה פילפילון  , שהיה מופיע בקרקס. הוא ידע לרתק את הצופים בזכות הכישורים המופלאים שלו, וכולם נהרו לקרקס , ביחוד כדי לצפות בהופעתו. בתום ההופעה, בעלי-הקרקס , היו מובילים את הפיל אל מאחורי הקלעים וקושרים אותו בחבל עבות ליתד, שהיתה נטועה באדמה.  

הפיל היה משועמם לעמוד שעות רבות קשור ליתד. יום אחד, הוא החליט ללכת לטייל . הוא ניסה להתקדם מעט , ואז החבל , שהיה כרוך סביב רגליו התהדק. " אאוץ- כואב" יבב, והתישב, כדי להרגיע את כאביו. ביום למחרת , חשב הפיל לנסות לנוע לכיוון אחר. הוא התקדם מספר צעדים ואז " אאוץ –איי- כואב לי" זעק מכאבים. כך ניסה הפיל עוד פעם או פעמיים, ולאחר מספר נסיונות כושלים וכואבים במיוחד, ויתר על הרעיון.  

עברו השנים, והפיל-פילון הקטנטן הפך לפיל גדול ועוצמתי. האוזנים שלו התרחבו, גופו גדל למימדים של מספר טונות , החדק שלו התארך להפליא, וגם זנבו ארך. יום אחד, הלכתי לבקר את הפיל, מאחורי הקלעים , הייתי חייב להכיר את החיה המופלאה הזאת . ראיתי אותו עומד קשור בחבל ליתד ופניו נפולות .  

הייתי המום.  

"פיל , למה פניך נפולות? ולמה, בכלל, אתה קשור כך ליתד- צא החוצה לטיול בטבע, לך לפגוש את ה-פִּילָה החתיכה, שהגיעה לקרקס ". 

סיפר לי הפיל על כל נסיונותיו , בעבר, להשתחרר מהיתד , עוד כשהיה פיל קטנטן , ועד כמה הוא סבל מכאבים בגלל החבל שנכרך סביב רגליו.  

"אבל, פיל, עברו שנים מאז... אתה גדלת והתעצמת , אתה כל כך חזק ועוצמתי, שבכוחך לעקור את היתד שהאדמה במחי-רגל. בוא, קום על רגליך וראה כמה זה פשוט!" 

"אאוץ-כואב" ענה לי הפיל  

" אני לא יכול.....".  

כוכב הים שלי

איש אחד הולך על שפת הים ורואה מאות כוכבי ים שנסחפו עם הגאות אל החוף, ונשארו שם.

הוא רואה במרחק מישהו שתופס כוכבי ים אחד אחד וזורק אותם בחזרה לים.

הוא שואל אותו: "הרי יש פה מאות כוכבי ים, אתה באמת מאמין שתצליח להציל את כולם?"

והשני עונה לו: "את הכוכב הזה אני יכול להציל..."

מצרף סיפור זן קצר שכתבתי בעצמי :

{במאמר מוסגר אציין בהומור שזאת תופעת לוואי שמתרחשת אחרי 15 שנות אימון והדרכה בטאי-צ'י } 

בהר מרוחק במחוז סצ`ואן היה מנזר זן ידוע שאליו היו נוהגים לעלות לרגל כל מי שחיפש להגיע להארה דרך הזן וכך גם גיבור סיפורנו מצא את דרכו אל המנזר עליו שמע רבות מפי יודעי דבר שאמרו לו להיות עם עין פקוחה ואוזן קשבת לכל המתרחש.

שהוזמן גיבורנו לשתות כוס תה בחברת ראש המנזר( שהיה נוהג לכבד את אורחיו ולהעניק להם טיפים מתובנותיו)  שמח מאד על ההזדמנות וידע שהוא עומד לקבל הזדמנות חד פעמית לטיפ שיוביל אותו להארה.

לאחר חילופי קידות התיישב גיבורנו וראש המנזר מזג לו תה לספל וקד לו שוב. האורח קד בחזרה והמתין בדריכות למוצא פיו של הנזיר. הנזיר לגם מהתה ולאחר כמה דקות של שתיקה שאל את האורח: "למה אתה מחכה ? התה שלך מתקרר עדיף שתשתה אותו בעודו חם"

לפעמים תוך חיפוש אחר "הנעלם" אנחנו מפספסים את "מה שיש" .... אולי ניתן לקשר את זה למתן דגש על החוזקות , מה דעתכם ? 

במביבו איזה רעיון נפלא לשבת

מסלול החיים 

ילד ישב בחצר ביתו, על ערסל, מביט לשמיים.

ניגש אליו אביו,

"על מה אתה חושב?", שאל אותו.

"אני תוהה מה אהיה כשאהיה גדול",

ענה לו, וארשת פניו רצינית עד מאד.

"אתה מתכוון, באיזה מקצוע תעבוד", קבע.

"הו לא, מקצוע כבר בחרתי לי מזמן".

"אז למה אתה מתכוון?"

"אני מתכוון, איזה אדם אהיה, ואיך יהיו חיי"

"אני יודע זאת"

"???"

"בוא אחרי לחדר"...

הם נכנסו לחדר, על הרצפה היה פרוש שטיח משחק,

עם כל מיני מסלולי כבישים.

האב לקח מכונית צעצוע קטנה, "זה אתה",

והניח אותה על השטיח, "ואלו הם החיים שלך".

"אני רוצה לנהוג!", הכריז הילד.

"יפה".

כלל ראשון - אתה חייב תמיד לדעת שההגה בידיים שלך,

לא של אף אחד אחר, לצערי, אפילו לא שלי".

הילד, המלא תחושת חשיבות, החל להסיע את המכונית.

"אתה מתחיל לנסוע בקו ישר, ככה זה כשאתה קטן".

הילד הגיע לצומת, והרים עיניים שואלות אל אביו.

"בצמתים כאלה עוד תיתקל הרבה בהמשך החיים,

הם מעידים כי התחלת להתבגר, ויש בידך היכולת לבחור.

והכלל שני - אתה מחליט להיכן לפנות.

אני יכול לייעץ לך, אבל לא להחליט במקומך!"

"אני ממשיך ישר..."

"קדימה"

"רגע, לא הבנתי", התעורר הילד, "לבחור בין מה למה, אבא?"

"בין הטוב לרע, בין האסור למותר, בין היפה למכוער"

"וכאן?"

"כאן זה לא חשוב, כי כאן לבחירה אין משמעות,

אבל עוד יהיו פעמים שלבחירה תהיה משמעות עמוקה מאד,

והבחירה שלך- תעצב את מי שאתה. לעיתים, תבחר בטוב, לעיתים- ברע,

ולעיתים - החיים יתנו לך אפשרות להתעלם ולהמשיך לנסוע הלאה,

כמו שעשית עכשיו. זה, מה שנקרא, בריחה מהתמודדות.

לא תמיד תהיה לך האפשרות לברוח, לעיתים תהיה חייב להתמודד"

"אז למה נתת לי להמשיך ישר?"

 "כי לעיתים זו גם אפשרות."

האב המשיך בהרצאתו

"כלל שלישי- נקודת ההתחלה, הזינוק, היא הדבר היחיד שנקבע בלי שתוכל לשלוט עליו, כל השאר בידך.

לא תמיד תוכל לבחור כיצד ייראו המאורעות בחייך, אבל תמיד תוכל לבחור כיצד להגיב להם.

אתה לא בוחר את המפה, אבל אתה בוחר את המסלול.

כל בחירה תצטרף למסכת ההחלטות הארוכה שלך,

שייצרו, למעשה, את נתיב חייך, ואת האדם שתהיה."

"יש לי שאלה"

"שאל, בן"

"למה אמרת שכל השטיח זה החיים שלי, אם הם רק זה?" והילד סימן את המסלול שעשה.

"החיים שלך הם באמת כל השטיח, רק שאלו..." הצביע על החלקים הזנוחים, "החיים שהחלטת לא לחיות".

בקשת החכם מאלוהים

יום אחד ביקרו כמה אנשים בביתו של אדם. "היינו רוצים שתלמד אותנו את מה שלמדת בכל השנים הללו", אמר אחד מהם. "אני זקן", ענה האיש.

"זקן וחכם", אמר אחד המבקרים. "בסופו של דבר, תמיד ראינו אותך מתפלל, כל השנים. על מה אתה מדבר עם אלוהים? מה הם הדברים החשובים שעלינו לבקש?" האיש חייך.

"בהתחלה, בער בי להט הנעורים, המאמינים בבלתי-אפשרי. ואז הייתי כורע ברך מול אלוהים ומבקש ממנו שייתן לי כוח לשנות את המין האנושי". "עד מהרה, נוכחתי שמדובר במשימה הנמצאת מעבר לכוחותי. ואז התחלתי לבקש מאלוהים שיעזור לי לשנות את הדברים שסביבי".

"אם כך, אנו יכולים לאשר שחלק גדול מרצונך התמלא", אמר אחד האורחים. "הדוגמה שהצבת השפיעה על אנשים רבים בסביבתך".

"אכן עזרתי לרבים בדוגמה שהצבתי להם. ובכל זאת, ידעתי שאין זו התפילה המושלמת. רק כעת, בסוף ימי חיי, הבנתי מה היה עלי לבקש בהתחלה".
"מה היה עליך לבקש בהתחלה?", שאלו האורחים.

"את הכוח לשנות את עצמי".

צטט: shall we dance 2009-03-20 22:15:25

מצרף סיפור זן קצר שכתבתי בעצמי :

{במאמר מוסגר אציין בהומור שזאת תופעת לוואי שמתרחשת אחרי 15 שנות אימון והדרכה בטאי-צ'י } 

 

בהר מרוחק במחוז סצ`ואן היה מנזר זן ידוע שאליו היו נוהגים לעלות לרגל כל מי שחיפש להגיע להארה דרך הזן וכך גם גיבור סיפורנו מצא את דרכו אל המנזר עליו שמע רבות מפי יודעי דבר שאמרו לו להיות עם עין פקוחה ואוזן קשבת לכל המתרחש.

שהוזמן גיבורנו לשתות כוס תה בחברת ראש המנזר( שהיה נוהג לכבד את אורחיו ולהעניק להם טיפים מתובנותיו)  שמח מאד על ההזדמנות וידע שהוא עומד לקבל הזדמנות חד פעמית לטיפ שיוביל אותו להארה.

לאחר חילופי קידות התיישב גיבורנו וראש המנזר מזג לו תה לספל וקד לו שוב. האורח קד בחזרה והמתין בדריכות למוצא פיו של הנזיר. הנזיר לגם מהתה ולאחר כמה דקות של שתיקה שאל את האורח: "למה אתה מחכה ? התה שלך מתקרר עדיף שתשתה אותו בעודו חם"

 

לפעמים תוך חיפוש אחר "הנעלם" אנחנו מפספסים את "מה שיש" .... אולי ניתן לקשר את זה למתן דגש על החוזקות , מה דעתכם ? 

מקסים!!!

בדיוק היה לי השבוע אימון עם מתאמנת שעסוקה ב"אין" ומתעלמת מה"יש" ...

מרוב שאנחנו עסוקים באין... או בתשובות חיצוניות אנחנו עשויים לפספס את ה"יש" הגדול ביותר.

הסיפור המקסים שלך  ממחיש זאת...

תודה!

וואו'!!!

אנשים יקרים,

איזו חגיגה מופלאה!

נהנתי מכל אחד מהסיפורים שלכם...

ובהחלט אעשה בהם שימוש.

תודה ושבוע מבורך,

שירלי