ז'וליה קריסטבה כותבת בפתיח לספרה "בראשית הייתה האהבה, פסיכואנליזה ואמונה" הוצאת רסלינג 2009.

"לאחר "האלוהים המת" שצלצל תחילה כשחרור  לאחר שנטבח באושוויץ ובגולאג, ושוב לאחר חזרתו במטוסים שהפילו את מגדלי התאומים בניו יורק, אנו יודעים שנותרה לנו דת אחת: האהבה.

די להפעיל מרקע או צג כלשהו בכוכב הלכת שלנו, שעבר גלובליזציה, כדי להיווכח שכל ה-realities shows  מפשפשות בסודות האהבה, שכל  ה- soap operas מוסיפות שמן למדורה ומטשטשות את דמעות האהבה, ושהשחקניות והשחקנים אינם אלא גופים המוכרים את האהבה".

Sprinkle LOve

צטט: avimedia 2009-03-20 20:11:54

בראשית הייתה האהבה

ז'וליה קריסטבה כותבת בפתיח לספרה "בראשית הייתה האהבה, פסיכואנליזה ואמונה" הוצאת רסלינג 2009.

 

"לאחר "האלוהים המת" שצלצל תחילה כשחרור  לאחר שנטבח באושוויץ ובגולאג, ושוב לאחר חזרתו במטוסים שהפילו את מגדלי התאומים בניו יורק, אנו יודעים שנותרה לנו דת אחת: האהבה.

די להפעיל מרקע או צג כלשהו בכוכב הלכת שלנו, שעבר גלובליזציה, כדי להיווכח שכל ה-realities shows  מפשפשות בסודות האהבה, שכל  ה- soap operas מוסיפות שמן למדורה ומטשטשות את דמעות האהבה, ושהשחקניות והשחקנים אינם אלא גופים המוכרים את האהבה".

מאחר שהצופים הם חלק בלתי נפרד ואינטראקטיבי ממערכת זו, המזינה את עצמה במשוב מגביר, האם ניתן לחשוב שהצלחת חסרת תקדים של תוכניות הריאליטי, נובעות מקביעה זו של האהבה כדת ההמונים?

 

Sprinkle LOve

By chirpy20

 

כבודה של קריסטבה במקומו מונח אבל:

א. מלאני קליין- 100 שנים לפני קובעת שטבע האדם הוא לקשר - תיאוריית "יחסי אובייקט".

ב. מוצאים היום חלקים במוח (ז'ורנאל אוף נוירופסיכואנליסיס) - שגורמים לנו לרצות אהבה.

לסיכום אהבה - הרבה יותר מדת. היא מהות בלא מודע והיא מהות פיזיולוגית..

צטט: צחי כהן 2009-03-20 23:50:36

צטט: avimedia 2009-03-20 20:11:54

בראשית הייתה האהבה

ז'וליה קריסטבה כותבת בפתיח לספרה "בראשית הייתה האהבה, פסיכואנליזה ואמונה" הוצאת רסלינג 2009.

 

"לאחר "האלוהים המת" שצלצל תחילה כשחרור  לאחר שנטבח באושוויץ ובגולאג, ושוב לאחר חזרתו במטוסים שהפילו את מגדלי התאומים בניו יורק, אנו יודעים שנותרה לנו דת אחת: האהבה.

די להפעיל מרקע או צג כלשהו בכוכב הלכת שלנו, שעבר גלובליזציה, כדי להיווכח שכל ה-realities shows  מפשפשות בסודות האהבה, שכל  ה- soap operas מוסיפות שמן למדורה ומטשטשות את דמעות האהבה, ושהשחקניות והשחקנים אינם אלא גופים המוכרים את האהבה".

מאחר שהצופים הם חלק בלתי נפרד ואינטראקטיבי ממערכת זו, המזינה את עצמה במשוב מגביר, האם ניתן לחשוב שהצלחת חסרת תקדים של תוכניות הריאליטי, נובעות מקביעה זו של האהבה כדת ההמונים?

 

Sprinkle LOve

By chirpy20

 

 

 

כבודה של קריסטבה במקומו מונח אבל:

 

א. מלאני קליין- 100 שנים לפני קובעת שטבע האדם הוא לקשר - תיאוריית "יחסי אובייקט".

 

ב. מוצאים היום חלקים במוח (ז'ורנאל אוף נוירופסיכואנליסיס) - שגורמים לנו לרצות אהבה.

 

לסיכום אהבה - הרבה יותר מדת. היא מהות בלא מודע והיא מהות פיזיולוגית..

 

 

צחי,

"ב. מוצאים היום חלקים במוח (ז'ורנאל אוף נוירופסיכואנליסיס) - שגורמים לנו לרצות אהבה. "

אכן הסגידה לתרבות המסך ולתוכניות ריאליטי בפרט, מדגישות את יכולת הצופה לגעת ב"נקודות" חמות  שמעוררות אצלו רגשות (ביופידבק - מוח תודעה) של אהבה?

"לסיכום אהבה - הרבה יותר מדת. היא מהות בלא מודע והיא מהות פיזיולוגית.."

תלוי בדת...

הנצרות  למשל מהללת אהבה אלוהית "אלוהים אהב אתכם לראשונה" , "אלוהים הוא אהבה" - כל אלה הנחות  המבטיחות לאדם המאמין קביעות של נדיבות וחסד...

האם זה מה שקורה לצופה מול אורה המהפנט של איקונת המסך?

זה מזכיר את אחת ממסקנותיו של פרויד מתחילת

המאה שעברה בקשר למה שהוא מכנה האיד (id).

היות שבעולם התקיימו, במשך כ-400 מיליון שנים,

בעלי חוליות שלהם (וגם ליצורים שקדמו להם)

היה מכנה משותף, מעבר למאפיינים הפיזיים,

הבא לידי ביטוי בכך שכולם מונעים על ידי יצרים.

על פי הלך מחשבה זה, אין זה הגיוני כלל לסבור

שהיצרים החייתים נעלמו כלא היו בנפשו של האדם.

פרויד הניח כי היצרים החייתיים עודם קיימים, גם

אם בצורות עקיפות. כך ניתן לנסח את ה"רשות"

הנפשית הראשונה מבין שלוש: האיד, או - הסתמי.

האיד הוא, לדברי פרויד: "כל אשר ילוד אישה מביא

איתו מלידה, כל אשר טבוע בו מראש מכוח מבנהו,

הווה אומר, כל הדחפים שמקורם בארגון הגופני",

כלומר - סך היצרים הנפשיים הקמאיים שלנו,

בצורתם הפשוטה ביותר. האיד נוהג לפי עקרון ההנאה:

רדיפה אחרי ההנאות, ובריחה מן הכאב.

בתחילה ציין אותו פרויד בליבידו - יצר המין, האנרגיה

המינית, אך החל מ-1920, בעקבות מלחמת העולם

הראשונה, קבע שני יצרים שונים בבסיס האיד:

הארוס - האהבה, יצר החיים - והתנטוס - המוות,

יצר ההרס.

צטט: ראובן פלץ 2009-03-21 12:32:33

 

זה מזכיר את אחת ממסקנותיו של פרויד מתחילת

המאה שעברה בקשר למה שהוא מכנה האיד (id).

 

היות שבעולם התקיימו, במשך כ-400 מיליון שנים,

בעלי חוליות שלהם (וגם ליצורים שקדמו להם)

היה מכנה משותף, מעבר למאפיינים הפיזיים,

הבא לידי ביטוי בכך שכולם מונעים על ידי יצרים.

על פי הלך מחשבה זה, אין זה הגיוני כלל לסבור

שהיצרים החייתים נעלמו כלא היו בנפשו של האדם.

פרויד הניח כי היצרים החייתיים עודם קיימים, גם

אם בצורות עקיפות. כך ניתן לנסח את ה"רשות"

הנפשית הראשונה מבין שלוש: האיד, או - הסתמי.

האיד הוא, לדברי פרויד: "כל אשר ילוד אישה מביא

איתו מלידה, כל אשר טבוע בו מראש מכוח מבנהו,

הווה אומר, כל הדחפים שמקורם בארגון הגופני",

כלומר - סך היצרים הנפשיים הקמאיים שלנו,

בצורתם הפשוטה ביותר. האיד נוהג לפי עקרון ההנאה:

רדיפה אחרי ההנאות, ובריחה מן הכאב.

בתחילה ציין אותו פרויד בליבידו - יצר המין, האנרגיה

המינית, אך החל מ-1920, בעקבות מלחמת העולם

הראשונה, קבע שני יצרים שונים בבסיס האיד:

הארוס - האהבה, יצר החיים - והתנטוס - המוות,

יצר ההרס.

 

האיד (האידיוט) הישן של פרויד מלפני מאה שנים היה מעוניין באמת, ואילט האידיוט החדשבקש להפוך את האבסורד לכוחה העליון של המחשבה, כלומר ליצור.

דלז וגואטרי כותבים: "האידיוט הישן  ביקש להבהיר לעצמו בכוחות עצמו מה אפשר להבין , מה רציונלי ומה בלתי רציונלי, מה אבוד ומה גאול, ואילו האידיוט החדש מבקש להשיב לעצמו את האבוד את הבלתי מובן ואת האבסורד"

האיד הישן אבד את שפיותו כדי שהחדש יזכה בה...

הרשת מאפשרת לחדש חוויה זו של סמיכות וקיום הדדי של

צטט: avimedia 2009-03-21 12:42:52

צטט: צחי כהן 2009-03-20 23:50:36

צטט: avimedia 2009-03-20 20:11:54

בראשית הייתה האהבה

ז'וליה קריסטבה כותבת בפתיח לספרה "בראשית הייתה האהבה, פסיכואנליזה ואמונה" הוצאת רסלינג 2009.

 

"לאחר "האלוהים המת" שצלצל תחילה כשחרור  לאחר שנטבח באושוויץ ובגולאג, ושוב לאחר חזרתו במטוסים שהפילו את מגדלי התאומים בניו יורק, אנו יודעים שנותרה לנו דת אחת: האהבה.

די להפעיל מרקע או צג כלשהו בכוכב הלכת שלנו, שעבר גלובליזציה, כדי להיווכח שכל ה-realities shows  מפשפשות בסודות האהבה, שכל  ה- soap operas מוסיפות שמן למדורה ומטשטשות את דמעות האהבה, ושהשחקניות והשחקנים אינם אלא גופים המוכרים את האהבה".

מאחר שהצופים הם חלק בלתי נפרד ואינטראקטיבי ממערכת זו, המזינה את עצמה במשוב מגביר, האם ניתן לחשוב שהצלחת חסרת תקדים של תוכניות הריאליטי, נובעות מקביעה זו של האהבה כדת ההמונים?

 

Sprinkle LOve

By chirpy20

 

 

 

כבודה של קריסטבה במקומו מונח אבל:

 

א. מלאני קליין- 100 שנים לפני קובעת שטבע האדם הוא לקשר - תיאוריית "יחסי אובייקט".

 

ב. מוצאים היום חלקים במוח (ז'ורנאל אוף נוירופסיכואנליסיס) - שגורמים לנו לרצות אהבה.

 

לסיכום אהבה - הרבה יותר מדת. היא מהות בלא מודע והיא מהות פיזיולוגית..

 

 

 

צחי,

 

"ב. מוצאים היום חלקים במוח (ז'ורנאל אוף נוירופסיכואנליסיס) - שגורמים לנו לרצות אהבה. "

אכן הסגידה לתרבות המסך ולתוכניות ריאליטי בפרט, מדגישות את יכולת הצופה לגעת ב"נקודות" חמות  שמעוררות אצלו רגשות (ביופידבק - מוח תודעה) של אהבה?

 

"לסיכום אהבה - הרבה יותר מדת. היא מהות בלא מודע והיא מהות פיזיולוגית.."

 

תלוי בדת...

הנצרות  למשל מהללת אהבה אלוהית "אלוהים אהב אתכם לראשונה" , "אלוהים הוא אהבה" - כל אלה הנחות  המבטיחות לאדם המאמין קביעות של נדיבות וחסד...

האם זה מה שקורה לצופה מול אורה המהפנט של איקונת המסך?

 

 

רוברט אינדיאנה "אהבה"

 אבי,

שכחת את  את כל הפסוקים האימרות ואת חב"ד.

על מכוניותיהם כתוב "אנחנו אוהבים הקב"ה". וכבר בתקופת התנאים נאמר " ואהבת לרעך כמוך" ועוד כהנה וכהנה. אז לא רק בנצרות עסקו בערך האהבה.

האם מישהו כאן יודע אם האהבה מוזכרת בקוראן?

גם שכחת אבי, את השנאה המפעפעת מדי פעם בכל אחד מאתנו. או הקנאה המוריקה את פנינו.

רות 

פסל - מוזיאון ישראל בירושלים

אלוהים לא נעלם, הוא עדיין 

נמצא באהבה הזוגית.

בגימטרייה:

אהבה + אהבה = 13+13= 26     

יהוה = 26

צטט: rutpal1 2009-03-21 14:16:38

 אבי,

שכחת את  את כל הפסוקים האימרות ואת חב"ד.

על מכוניותיהם כתוב "אנחנו אוהבים הקב"ה". וכבר בתקופת התנאים נאמר " ואהבת לרעך כמוך" ועוד כהנה וכהנה. אז לא רק בנצרות עסקו בערך האהבה.

האם מישהו כאן יודע אם האהבה מוזכרת בקוראן?

גם שכחת אבי, את השנאה המפעפעת מדי פעם בכל אחד מאתנו. או הקנאה המוריקה את פנינו.

רות 

הי רות,

בכל דת כנראה מדברים על אהבה..

גם ביהדות וגם באיסלם, הטבע האנושי מושך איכשהו לקוטב הנגדי...

בספרה, "קריסטבה מצביעה על אנלוגיה בין פסיכואנליזה ובין אמונה דתית – אל שתיהן פונים סובייקטים התרים אחר יציבות – ומראה כי בשני התחומים ניכרת חשיבות השפה והאהבה, העוברת תהליך של התקה, אם כלפי האל ואם כלפי המטפל, היא טוענת שבניגוד לדת, המוכרת "שלוות שווא" למאמיניה, הפסיכואנליזה מסייעת למטופל להפוך לישות אוטונומית יחידה, ללא השתייכות וללא כנסייה."

השאלה הנצחית היא באם קיימת אהבה ללא ניגודיה: השנאה, הקנאה, הנקמה, ועוד.

כשם שאין אור ללא חושך, קור ללא חום, יופי ללא כיעור, בקיצור תופעות הקונטרסט.

הניגודיות היא חכמת הבריאה. והיא גם הדחף להתקדמות בכל שיטחי החיים.תאמינו או לא, אפילו ביצירות אמנות...

אגב, מדוע רוב המתדיינים מביאים מובאות וציטטות משל אחרים. הרבה יותר מעניין היה, לדעתי,לשמוע את דעתכם.

רות

צטט: ראובן פלץ 2009-03-21 14:45:29

פסל - מוזיאון ישראל בירושלים

 

אלוהים לא נעלם, הוא עדיין 

נמצא באהבה הזוגית.

בגימטרייה:

אהבה + אהבה = 13+13= 26     

יהוה = 26

ואהבת את רעך כמוך!

כיוון שהכריזו על "מות האלוהים",

אין יותר רפרנס אליו נשאף...

מה שנותר זה אתה,

לגבי הזולת (האחר) אין אתה בטח מה תחושותיו.

נותרת הרפרנס של עצמך,

לרוב אתה אוהב את עצמך...

צטט: avimedia 2009-03-21 15:05:13

צטט: ראובן פלץ 2009-03-21 14:45:29

 

פסל - מוזיאון ישראל בירושלים

 

אלוהים לא נעלם, הוא עדיין 

נמצא באהבה הזוגית.

בגימטרייה:

אהבה + אהבה = 13+13= 26     

יהוה = 26

 

 

ואהבת את רעך כמוך!

כיוון שהכריזו על "מות האלוהים",

אין יותר רפרנס אליו נשאף...

מה שנותר זה אתה,

לגבי הזולת (האחר) אין אתה בטח מה תחושותיו.

נותרת הרפרנס של עצמך,

לרוב אתה אוהב את עצמך...

 

 

אני מבין מכך שיש לשנות את הפתגם הידוע:

"ואהבת לרעך כמוך" לאהבת לעצמך כמוך.

צטט: ראובן פלץ 2009-03-21 15:17:53

צטט: avimedia 2009-03-21 15:05:13

צטט: ראובן פלץ 2009-03-21 14:45:29

 

פסל - מוזיאון ישראל בירושלים

 

אלוהים לא נעלם, הוא עדיין 

נמצא באהבה הזוגית.

בגימטרייה:

אהבה + אהבה = 13+13= 26     

יהוה = 26

 

 

ואהבת את רעך כמוך!

כיוון שהכריזו על "מות האלוהים",

אין יותר רפרנס אליו נשאף...

מה שנותר זה אתה,

לגבי הזולת (האחר) אין אתה בטח מה תחושותיו.

נותרת הרפרנס של עצמך,

לרוב אתה אוהב את עצמך...

 

 

אני מבין מכך שיש לשנות את הפתגם הידוע:

"ואהבת לרעך כמוך" לאהבת לעצמך כמוך.

נכון ראובן,

אם אנו חיים בעולם הוליסטי "נוספרה" הרי שאנו חלק של שלם אחד גדול...

כמו  תאי הגוף שלך היוצרים את ראובן, הם חלק משלמות כזאת.

 ראה נקודת אומגה של דה-שארדן ... מה שנתפס "רעך" הוא חלק ממך

צטט: avimedia 2009-03-21 15:05:13

 

ואהבת את רעך כמוך!

כיוון שהכריזו על "מות האלוהים",

אין יותר רפרנס אליו נשאף...

מה שנותר זה אתה,

לגבי הזולת (האחר) אין אתה בטח מה תחושותיו.

נותרת הרפרנס של עצמך,

לרוב אתה אוהב את עצמך...

היא אהבה עצמית, אהבת נרקיס, הנרקיסיזם.

אולי האהבה העצמית היא זו המבטלת את

אלוהים. האדם אל עליון - עד ליום מותו.

אך איזה פספוס. רק פרי עץ-החיים הפריד

התגשמות חלום זה.