לקחתי אוויר כמו שעדן ממליץ - ולא כתבתי עכשיו משהו מאוד מריר וברור לגבי הגלרייה שלך אבל, בתור מנהלת שעשתה הכללה - שכל העבודות האמנותיות שלי - לא טובות. אני חושב שמגיעה לי התנצלות. דבי, בתור מנהלת של קהילת אמנות כל כך גדולה- את שופטת אמן מתחיל ואומרת שכל העבודות לא טובות - למה להתנהג כך? הרי אם אני רוצה אני יכול להפיל פה פצצה ואני לא עושה כן כי אינני משפיל אנשים - אבל את כמנהלת, גלריסטית ואדם עשית כן. לכתוב למישהו - חבר קהילה שהעבודות שלו - כול העבודות לא טובות - זה סוג של היבריס - יוהרה. אם כך את נוהגת, סבבה, לא לפי שיקול דעתי- כחבר בקהילה.

צטט: צחי כהן 2009-03-21 16:56:37

צטט: דבי לוזיה 2009-03-21 16:37:51

צטט: צחי כהן 2009-03-21 16:31:54

 

 

 

אתם- הגלריסטים חוטפים את הבוגרים של בתי הספר - סוג של מסחרה - ומוכרים - לאוטודידקט אין מקום אצלכם.. האוטודידקט פחות מוכר... אצלכם זו סוג של סיסטמה - בוגר מעניין מהמידרשה - והופ - לבון טון...

 

צחי

כמו שאי אפשר לדבר על אמנים כגוף אחד, כך לא ניתן לדבר על גלריות כגוף אחד.

כבר סיפרתי לא פעם שאני מייצגת גם אמנים שלא עברו את המסלול הסטנדרטי. אני עובדת כבר כמה שנים עם אמנית אוטודידקטית שפגשתי במדרחוב של נחלת בנימין.

 

אם הייתי חושבת שהעבודות שלך טובות, הייתי מציגה גם אותך.

מה לעשות  שמעט מאד אמנים אוטודידקטים עושים עבודה שעומדת בסטנדרטים שלי.

 

 

 

טוב לטעמך העבודות שלי לא טובות מעניין - אולמן חושב שכן - פביאן חושב שכן ועוד רבים - אני לא מבין למה את צריכה להתלכלך בהתייחסות אישית לעבודות שלי - שוב, קצת ביקורת עצמית. מי את ביחס אליהם? 

 

מי אני ? סתם גלריסטית אחת שתקפת אישית:

 

אז דבי - לפני שאת קוטלת תערוכה - קצת ביקורת עצמית - אתם - בעלי הגלרייות - לא מסחריים? 

את מוכנה להציג את הסידרה הקרועה שלי בחינם? ברור שלא.

וזה עוד היה לפני שראיתי שנתת לי כוכב אדום על דברי. נאה דורש, נאה מקיים, צחי.

ואפרופו, איך יכול להיות שאני עושה מעשה חסד בזה שאני מציגה אמנית אוטודידקטית? גלריסטים לא עושים דברים כאלה לפי תפישת עולמך.

 

צטט: צחי כהן 2009-03-21 17:45:43

לקחתי אוויר כמו שעדן ממליץ - ולא כתבתי עכשיו משהו מאוד מריר וברור לגבי הגלרייה שלך אבל, בתור מנהלת שעשתה הכללה - שכל העבודות האמנותיות שלי - לא טובות. אני חושב שמגיעה לי התנצלות. דבי, בתור מנהלת של קהילת אמנות כל כך גדולה- את שופטת אמן מתחיל ואומרת שכל העבודות לא טובות - למה להתנהג כך? הרי אם אני רוצה אני יכול להפיל פה פצצה ואני לא עושה כן כי אינני משפיל אנשים - אבל את כמנהלת, גלריסטית ואדם עשית כן. לכתוב למישהו - חבר קהילה שהעבודות שלו - כול העבודות לא טובות - זה סוג של היבריס - יוהרה. אם כך את נוהגת, סבבה, לא לפי שיקול דעתי- כחבר בקהילה.

 

אדוני הנכבד

אני לא שק חבטות שלך ואת המרירות שלך על גלריות אינך רשאי להוציא עלי בגלל שאני מנהלת את הקהילה הזו.

 

נכון שתליית העבודות והצפיפות לא החמיאה עם האמנות. אבל בראייה רחבה יותר של הדברים המפגש הזה בין אמנים עצמאיים לגלריות המסחריות לקהל רוכשים פוטנציאלי, הוא לא עניין של מה בכך, וצריך מאד לברך עליו.

כל התרחשות פותחת פתח לעוד אמנים להצליח, לעוד גלריות להתפתח ולעוד רוכשים להצטרף למעגל האספנים.

 

ועדות קבלה, צפיפות וטענות יהיו ויש, בכל יריד אמנות. 

 

לטעמי זו ההתרחשות הגדולה, החשובה והמוצלחת שנעשת כאן בשנים האחרונות ע"י גורם פרטי, שמצליח להשיג מימון מגופים מסחריים בעת לא קלה. (ראו לשם ההשוואה את 'אמנות הארץ' או את המכירה של 'הועד למען המלחמה באיידס').

 

 

 

 

טוב זה כבר הופך למישמש של פיקנטרייה. ממש לא בא לי.

 

אני אשמח אם תכתבי את "האני מאמין" שלך לגבי - מהם הסטנדרטים שלך לאמנות טובה. זה פרקטי, מלמד - ואולי נוכל לשתף פעולה.

 

אוכל לדעת, מה לא טוב באמנות שלי. סה"כ זה יהיה נחמד אם גלריסט יכתוב את מהם הסטנדרטים שלו. סוג של "אני מאמין".

 

אגב, את מעניקה לי עוצמה וזה מחמיא אבל המטרה כאן היא הידברות והנאה. נפגעתי מכך שכתבת שעבודותיי לא טובות. נתתי לך כוכב אדום ואת חושפת זאת לכולם - זה בסדר - אבל הלכה למעשה - את פגעת בי.

 

אני תוקף אבל גם מכיל... את לא סתם גלריסטית. ולא סתם נתנו לך לנהל קהילה כל כך גדולה.

 

אני לא מחפש שק חבטות כנגד גלריסטים. אני למד את שדה האמנות הן מבחינת יצירה והן מבחינת האנשים והמוסדות.

 

אני לא תוקף כי אני מקבל את ההכרה שאותה אני צריך כרגע.

 

טוב לי איפה שאני כרגע בעולם האמנות..

 

אני מקווה שחברים בקהילה הזו לא יגידו - שמע כל העבודה של שווה לתחת..

 

מצד שני אשמח ללמוד ולהנות בקהילה. סה"כ יש הרבה עניין ומוטיבצייה - לפעמים יש פליטות פה שצריכות לעבוד סוג של סינון.

 

אבל לעצם האקט - יש תרומה... וזה מה שחשוב. ועשר הדקות של האוויר של עדן אכן חשובות כאן. לי אישית זה חשוב..

 

כל טוב

 

 

 

 

הייתי. ראיתי. הלכתי. לא קניתי כלום. הפריע לי הגודש של העבודות, מאוד אופייני ליריד, אבל לי עשה בלגן בראש. ליריד כזה צריך ללכת מוקדם, לצאת מוקדם - לפני שלב ההמונים - ולסמן במהירות את אותן מעט עבודות שרוצים לחזור כדי להתעכב עליהן קצת.  לחזור ביום אחר.

כן, בטח, מעלה המון שאלות. על הליך הבחירה והמיון תמיד יהיו מי שיבואו בטענות ולא משנה איזה אירוע אמנותי זה. על הכסף והמסחריות כבר דיברו. הדס רשף כתבה מצוין גם על דברים אחרים. יותר משאלות, היריד מעורר תחושות. רגשות. מבחינה אמנותית טהורה יש הרבה רגעים יפים אבל בסך הכל קיימת צרימה, איפשהו. אולי זה רק אצלי; מעין תחושת עייפות מוזרה וקול קטן שמנדנד לי שאין לי מה לחפש שם אם לא באתי לקנות. כי מה זה אומר בעצם תערוכה כזאת?

זו לא תמונת מצב של מה שעושים היום באמנות בישראל, הו לא. כמעט אין וידיאו ארט. מדיה חדשה. מינימליזם.

הרוב המכריע היה עבודות פיגורטיביות ואפילו ריאליזם ופוטוריאליזם, וזה בתור מופע של יכולת וירטואוזית קצת משעמם אותי אם אין מאחורי זה אישיות ואמירה אמנותית, למשל מהסוג של ההתבוננות האטית, המהופנטת, המאוהבת באובייקט. כמה עבודות לא-פיגורטיביות טובות, ממש ניתן לספור על עשר אצבעות.

יש הרגשה של עבודות שנעשו במיוחד ליריד, גם אם זה לא נכון (והרי זה לא יכול להיות נכון).

בלתי אפשרי לפגוש במקום כזה את הנשמה היתרה של האמן. הכל כל כך יפה ונקי ומהוקצע. אין שום קרביים שפוכים ואם יש זה מתאדה באוויר המבושם. איקאה של תמונות (בעיקר תמונות, ציורים וצילומים, הרי מה קונים אם לא--). ומצד שני, כנראה יש משהו באווירה ובאירוע שמעודד מכירה. מבורך. אמנים צריכים להתפרנס - זה נפלא בעיני שאנשים קונים אמנות, ועוד בתקופה של מיתון. אבל נאמר לי שהיו פחות קניות מאשר בשנה שעברה, נו טוב, לא מפתיע.

האמנים, רבים וטובים, ודאי עשו כמיטב יכולתם. אשמה אני - שציפיתי לחגיגה של אמנות ויצאתי בתחושה טורדת שמשהו חסר ואני לא מוצאת מה. אולי זה שחוויות עמוקות חווים במקדשים וכנסיות, בטבע ובמקומות אחרים שהם אפופי שקט והוד והדר ומאפשרים בדידות ואינטימיות עם העבודה. היה קשה לנשום. היה קשה להשתהות מול עבודה אחת כשכל השפע הזה קורץ ומזמין אותך הלאה. לפיכך אין לי ספק שפיספסתי דברים טובים.

 

 אולי אפשר לתמצת בכמה מלים מה הרגשתי שחסר, בכל זאת: ענווה. פליאה. גילוי. אני בטוחה שזה היה בעבודות אינדיבידואליות פה ושם, אלא שזה אובד באווירת הסופרמרקט.

צטט: צחי כהן 2009-03-21 18:10:49

 

 סה"כ זה יהיה נחמד אם גלריסט יכתוב את מהם הסטנדרטים שלו. סוג של "אני מאמין".

 

 

 

זה רעיון מצויין!

דבי, מה את אומרת על כך?

יכול להיות מעניין "מניפסט-אני מאמין  של גלריסטית"

 

 

 

אני תמיד מרגישה שאת כל הדברים האירועים החשובים אני מפסידה , אז למה עושים את היריד הזה רק 3 ימים ,

מקווה ששנה הבאה זה יהיה חודש שאוכל לבוא לראות.

שמעתי דיעות גם כאלא וגם כאלא , אם יש שם אנשים רצינים , אז הם ילמדו מטעויות ושנה הבאה בטח יהיה יותר מוצלח.

בקשר לסגנון הדקורטיבי שהבנתי ששלט שם , יש איזה מגמה כזאת עכשיו ששולטת בעולם לכיוון יצירה מתוקה , סכרינית.

היתה לי שיחה עם אמנית ותיקה והיא טענה שזה קשור לזרמים ותקופות,

היא הביאה דוגמאות מעידן יוון  ומצרים העתיקה  ותיארה את הדמויות , התנועה ההתאפקות, ממה שהבנתי , היא טענה שזה עידן של התאפקות.

שהיו תקופות שהדמויות היו עם נימה חופשית משוחחרת , והיום זה עידן מאופק.

לא כל כך הסכמתי איתה והיה ויכוח ארוך אבל בדיעבד אולי יש גם צדק בדבריה.

 

 

 

צטט: a#mili 2009-03-21 18:43:29

אני תמיד מרגישה שאת כל הדברים האירועים החשובים אני מפסידה , אז למה עושים את היריד הזה רק 3 ימים ,

מקווה ששנה הבאה זה יהיה חודש שאוכל לבוא לראות.

שמעתי דיעות גם כאלא וגם כאלא , אם יש שם אנשים רצינים , אז הם ילמדו מטעויות ושנה הבאה בטח יהיה יותר מוצלח.

בקשר לסגנון הדקורטיבי שהבנתי ששלט שם , יש איזה מגמה כזאת עכשיו ששולטת בעולם לכיוון יצירה מתוקה , סכרינית.

היתה לי שיחה עם אמנית ותיקה והיא טענה שזה קשור לזרמים ותקופות,

היא הביאה דוגמאות מעידן יוון  ומצרים העתיקה  ותיארה את הדמויות , התנועה ההתאפקות, ממה שהבנתי , היא טענה שזה עידן של התאפקות.

שהיו תקופות שהדמויות היו עם נימה חופשית משוחחרת , והיום זה עידן מאופק.

לא כל כך הסכמתי איתה והיה ויכוח ארוך אבל בדיעבד אולי יש גם צדק בדבריה.

 

 

 

 

 

עמילי,

לדעתי אנחנו בעידן פלורליסטי, יש בו-זמנית  מתיקות ואדיקות.

בעצם יש הכול מכול והכול לגיטימי.

כן , אני גם חושבת ככה , אבל שטיילתי בין הגלריות ה"ממוסדות" בלט מאוד אותה רוח מאופקת , נימה מעוצבת , האמנות אם אותבה חשיבה הבעתית פתוחה ,מחוץ לעסק .

צטט: a#mili 2009-03-21 19:26:23

כן , אני גם חושבת ככה , אבל שטיילתי בין הגלריות ה"ממוסדות" בלט מאוד אותה רוח מאופקת , נימה מעוצבת , האמנות אם אותבה חשיבה הבעתית פתוחה ,מחוץ לעסק .

 

עמילי,

האם יש עוד מקומות בהם ניתן לראות אמנות, פרט ל:"הגלריות ה"ממוסדות" ?

למשל אנחנו "באים" לכאן, מציגים ומדסקסים, שלא בצורה "מאופקת , נימה מעוצבת"... לא פורמלית.

כאן בנעלי בית, נוצרים דברים וחשיבות חדשות...

 

צטט: רונתי 2009-03-21 19:32:14

האמנים, רבים וטובים, ודאי עשו כמיטב יכולתם. אשמה אני - שציפיתי לחגיגה של אמנות ויצאתי בתחושה טורדת שמשהו חסר ואני לא מוצאת מה. אולי זה שחוויות עמוקות חווים במקדשים וכנסיות, בטבע ובמקומות אחרים שהם אפופי שקט והוד והדר ומאפשרים בדידות ואינטימיות עם העבודה. היה קשה לנשום. היה קשה להשתהות מול עבודה אחת כשכל השפע הזה קורץ ומזמין אותך הלאה. לפיכך אין לי ספק שפיספסתי דברים טובים.

 

 אולי אפשר לתמצת בכמה מלים מה הרגשתי שחסר, בכל זאת: ענווה. פליאה. גילוי. אני בטוחה שזה היה בעבודות אינדיבידואליות פה ושם, אלא שזה אובד באווירת הסופרמרקט.

 

 הרגשתי הרגשה דומה מאד לזו של רונתי.

 

הלכתי לשם בכוונה בדיוק בשעת הפתיחה, לפני הדוחק, מתוך מטרה להתבונן בעבודות בניחותא לפני הדוחק, אבל זה לא הצליח.

למרות שעדיין לא היו הרבה אנשים, צורת התליה, העומס ואולי גורמים נוספים שלא עמדתי עליהם, לא איפשרו התבוננות ראוייה בעבודות.