טוב רק עכשיו חזרתי והפסדתי דיון סוער. אנסה להתיחס לנקודות שעלו אחת אחת.
1. לפני שנה וחצי נסעתי ללונדון במיוחד כדי ללכת ליריד המפורסם frieze. מאוד התרגשתי, משתתפות שם מיטב הגלריות ומציגים מיטב האמנים. יצאתי משם באכזבה עמוקה ועם הרגשה מאוד דומה למה שתארו רונה וחגית. אין מה לעשות זה יריד וצבע טרי לא נפל בכלום מעמיתו בלונדון, חוץ מאשר שבניגוד ליריד בלונדון שהוא 100% גלריות מסחריות לצבע טרי יש מטרות קצת אחרות ואפרט בהמשך.
2. הטענה העיקרית של דבי היתה צפיפות התליה - אני מסכימה היה מאוד צפוף אבל חייבת לציין שכאשר החללים היו ריקים לגמרי זה נראה סביר. השילוב של צפיפות אנשים וצפיפות עבודות אמנם היתה בעייתית, אבל לא מסכימה שהיה בזה משהו לא מכובד.
3. לגבי דבריה של הדס, נראה לי שסה"כ היא פירגנה ליריד, התהיה היחידה שלה היתה לגבי רשימת האמנים שכבר צברו תערוכות יחיד והצגה במוזיאונים. היא תהתה אם לא היה נכון לתת להם במה אחרת ולתת לעוד אמנים שזקוקים לחשיפה הזדמנות.
4. לגבי דבריה של מאשה זוסמן- קשה לי שלא להתרשם שהיא נמצאת במקום שהיא יכולה להרשות לעצמה דעה כזאת. תוך פחות משנה מסיום הלימודים היא קבלה תערוכת יחיד בהלנה רובינשטיין, היא שותפה בגלריה קואופרטיב ומציגה שם תערוכת בלי סוף. זכותה לדעה כזאת.
4. לגבי טענותיו של יעקב של קשרים ויחוס , אני לא יודעת מהיכן הם לקוחים.אני ועוד אמנים שהכרתי במהלך היריד נבחרו בלי להכיר אף אחד. יותר מזה אני מכירה בוגרים מצטיינים של תכניות תואר שני בבצלאל שלא התקבלו. כך שאין לי סיבה להטיל ספק בתהליך הבחירה.
5. לגבי הועדה. שונה לחלוטין מזאת של שנה שעברה. תמהיל מוקפד של אוצרים, גלריסטים, אספנים, תאורתיקנים , 2-3 אנשים מחול ונציגות גם לדור הצעיר. 12 איש, בהחלט עדה גדולה שיכולה להבטיח שאין גורם כוח בודד שישפיע. מה אתם עוד רוצים ?
עכשיו לדעתי. נכון זה יריד מסחרי וטוב מאוד שהוא כזה. כי רק יריד מסחרי יוכל להפוך למסורת ולשרוד. מטרתו העיקרית היא להנגיש את האמנות הישראלית העכשווית לקהל הרחב ולעורר את שוק האמנות הרדום בארץ. ומטרה זו הוא השיג בגדול. אלפי אנשים ראו מאות עבודות אמנות, התרשמו, אהבו יותר או פחות אבל מאוד נהנו. היה אפשר להרגיש את זה באוווירת הפפנינג השמחה.
רובם לא קנו, אבל היום הם יודעים שיש אופציה. מחר כשיצבעו שוב את הבית יתבוננו על הקירות ויחשבו שאולי במקום להחזיר את הפוסטרים הישנים, אפשר לקנות יצירת אמנות מקורית. לא חייבים להיות עשירים כדי להנות מעבודה מקורית.
במקום לקנות נברשת באלפי שקלים ותמונה באיקאה , הם יקנו נברשת באיקאה ועבודת אמנות מקורית. זה נקרא חינוך ואם היריד יצליח לשרוד (והלואי שיצליח) נראה את התוצאה תוך מספר שנים. התעוררות של הקהל להשקיע לא רק במטבח, שטיח, דלת כניסה ומעוצבת ונברשת. אלא גם באמנות. כולם יהנו מזה , גם בעלי הגלריות וגם האמנים שלא השתתפו בצבע טרי.
נקודה נוספת שקשורה למסחור של היריד, כדי לאזן ובמקביל כחלק מהיריד נפתחה תערוכה של אמנות לא מסחרית ווידאו ומיצבים בבית מאני.פתוחה עד מאי. כולם מוזמנים ללכת.
/null/text_64k_1#