כתבתי כאן רשימה שרציתי שתקראו שעוסקת בחשיבות כתיבת יומן אישי. הרשימה מראה עד כמה כתיבת יומן אישי יכולה לעזור לה, ומציעה דרכים איך להתרגל למנהג הנעים הזה.

 כמה מכם כותבים יומן אישי, יומן אמיתי שבו אפשר לכתוב הכל והוא שלכם? ואולי ניסיתם פעם לכתוב יומן אישי, התחלתם בו, ואז השארתם אותו אחריכם, עם רק עמוד וחצי כתובים - ומאז אתם חושבים שאתם לא יכולים להתמיד בכתיבת יומן?

בספר שאני קוראת עכשיו לילדי, "יומנו של חנון", ילד חנון בגיל הטיפש-עשרה כותב יומן, אבל הוא מסרב לקרוא לו יומן. הוא קורא לו "ביטאון". ביטאון או יומן - בינתיים הוא רושם במחברת את מה שעובר עליו, מדי כמה ימים, ומספר על אירועים מרגיזים, מביכים ומצחיקים בחייו הלא-מזהירים.

ומה איתנו, האם כדאי שיהיה לנו יומן אישי?

לדעתי כן, ואסביר למה. היומן מאפשר משהו מיוחד במינו, שאולי רק טיפול פסיכולוגי או שיחה עם חברה טובה מאפשרים. היומן מאפשר לשפוך את הלב בחופשיות. ותוך כדי זה הוא מאפשר לנו לנהל פעילות חשובה מאין כמוה: לנהל פעילות מנטלית על מה שעובר עלינו.

אנסה לפרט בנקודות מה מאפשרת כתיבת יומן:

1.    הרגעה דרך הכתיבה - הכתיבה הידנית עצמה מרגיעה. מחקר הראה שיומן הכתוב ביד עזר יותר מיומן הכתוב דרך המחשב, משום שכנראה יש משהו מרגיע בעבודה הידנית של הכתיבה.

2.    פריקת החוויות - כתיבת החוויות שאנו מרגישים מאפשרת פריקה של החויות, ומקלה. הקלה זו דומה להקלה שאנו חשים בטיפול פסיכולוגי כאשר אנו מספרים את שעובר עלינו, מלבד העובדה שכאן מדובר בניר ולא באדם שיושב מולנו. הפריקה הזו היא אותה אבריאקציה שעליה כתב פרויד בהתייחסו למרכיבים העוזרים ב"טיפול בדיבור", כלומר הטיפול הנפשי שהוא המציא. כאן גם מתרחשת אבריאקציה, אבל דרך "טיפול בכתיבה".

3.    הבנה של עצמנו - כתיבת החוויות דורשת מאיתנו הגדרה וניסוח ברורים ומילוליים של החוויות, התחושות והרגשות שלנו. עצם ההגדרה הניסוח של הבלתי-מדובר למדובר - כפי שציין זאת הפסיכואנליטיקאי בן זמננו בולאס, מביאה לכך שנבין את עצמנו טוב יותר, מרגיע אותנו ומספק לנו תובנות שכליות חשובות. מתן שם וצורה לבעיות, באמצעות הכתיבה, יכולים אחר-כך לעזור רבות בקבלה ובמציאת פתרונות ואפשרויות התמודדות שישימים לחיי היום-יום.

4.    התמודדות עצמאית - חסרונו של היומן הוא גם אחד מיתרונותיו: היומן מאפשר לנו להתמודד לבד עם חוויותינו. מצד אחד חסרה בו את הדמות האנושית המקשיבה, שאין לזלזל בערכה הרב, שקיימת בשיחה עם חבר או עם פסיכולוג, אבל מצד שני - הוא מאפשר לנו התמודדות עצמאית. העצמאות היא חשובה במצבים, שבהם אין לנו אפשרות לפנות לאדם אחר, או אין לנו רצון לפנות לאדם אחר. היומן הופך אז למעין "אחר" מואנש, והופך ל"כותל השיחה" שלנו, אבל הוא בעצם אנחנו - משום שאנחנו מאנישים מחברת, ולא דמות קיימת אמיתית.

5.    קבלה של מצבים קשים - לא תמיד כשאנחנו כותבים ביומן על בעיות אנחנו מוצאים פתרונות, אבל לא פעם תיאור המצב באמצעות  הכתיבה מאפשר לנו להסתכל מהצד על מצבנו - ולהבין שאכן, מצבנו לא קל. עצם ההבנה שהמצב אינו קל יכולה להוריד מעצמנו לחץ פנימי, משום שאז אנו מעריכים נכון יותר את המצב, ודורשים מעצמנו פחות לאור המצב הקשה. אנו בעצם נעשים אמפתים כלפי עצמנו וכלפי הקושי הרגשי שחווינו, וזו חוויה חשובה ומרגיעה. ולסיכום, אשמח לתת כמה הצעות איך לגרום לעצמנו באמת לאמץ לעצמנו את מנהג היומן, שהוא מנהג חיובי ועוזר:

1.    קודם כל לרכוש מחברת שממש יפה בעינינו, ממש לטעמנו. גם כדאי לרכוש כלי כתיבה שנעים לנו לכתוב בו, ושאנחנו אוהבים אותו. שני אלו יעודדו אותנו להשתמש ביומן.

2.    לכתוב ביומן מתי שאנחנו מרגישים שיש לנו משהו לכתוב, לא לחייב את עצמנו לכתוב כל יום או כל שבוע.

 3.    לכתוב ביומן בצורה שוטפת וזורמת, כמו שאדם מדבר בטיפול פסיכולוגי: לכתוב על מה שמעניין אותנו, כמה שנוח לנו לכתוב, ובאופן שנוח לנו. כיתבו כל מה שבליבכם, בלי סינונים, בדרך אסוציאטיבית, ובלי חוקים נוקשים.

4.    אפשר לכתוב ביומן לא רק כתיבה שוטפת אלא גם רשימות שונות, כמו: תוכניות לעתיד, רשימה של דברים שאהובים עלינו, דברים שחסרים לנו, וכו'.

והערה חשובה נוספת לסיום: לפעמים אנשים מתקשים לכתוב ביומן משום שהם מתקשים בכתיבה "זורמת" וחופשית. לא פעם אנשים זקוקים קודם להתנסות בטיפול פסיכולוגי אישי, שבו יוכלו לפרוש את קשייהם מול אדם אחר,  ולהתרגל לדבר בצורה שוטפת ו"זורמת". הטיפול הפסיכולוגי, שמעודד צורת ביטוי כזו -  יאפשר להם ליצור יכולת שוטפת זו של ביטוי, כך שאחר-כך יוכלו לכתוב באופן שוטף את חוויותיהם ביומן, בצורת ביטוי שהיא עצמאית יותר. כך, הביטוי בעזרת הטיפול הפסיכולוגי הוא אימון לביטוי בנוכחות ובעזרת אדם אחר, שעוזר בסופו של דבר להפנים את היכולת הזו. ורק לאחר אימון זה היכולת הזו תופנם, ואז אפשר להשתחרר מהתלות ולהשתמש ביומן - שהוא צורת ביטוי זורם עצמאית יותר.

איזה רעיון מקסים.

אני נוהגת לכתוב ביד הרבה דברים, זה מאפשר חשיבה יצירתית בלי התעסקות בעימוד וגודל פונט. יש משהו בחוסר אפשרות לערוך שמשחרר את תשומת הלב לדברים החשובים באמת.

ואכן - מחברות יפות וכלי כתיבה נעימים. אני התפרעתי על עט נובע איכותי, וזאת אחת ההשקעות שאני הכי מרוצה מהן.