בבואכם אל זוגיות חדשה, מכל סוג שהוא (עם מחוייבות או בלעדיה), את מי אתם מביאים?

לדוגמא:

האם אתם חסרי אמונה והם (שמנגד) צריכים לשקם את אמונכם במין השני?

האם אתם למודי ניסיון ועתירי ידע?

עם הגנות?

אולי שיחררתם שליטה ואתם מסתכנים?

את מי אתם מביאים אל "שולחן הדיונים"?

ככל הידוע לי, כל עוד אדם איננו סגור על עצמו

ולא יודע כיצד לייצר זוגיות, לא יצליח ליצור זוגיות.

אני יודעת שאף אחד לא יכול להכניס בי חששות

או פחדים או תהיות לגבי קשר כלשהו חוץ ממני עצמי.

לכן, החלטתי לאחרונה לקחת אחריות על מעשיי

ועשיתי סוויץ חזק בראש, קודם כל אני אמצא את עצמי

וכשאהיה בטוחה ושלמה עם ממצאי, אפתח בקשר חדש

עם בני המין השני.

הפעם החלטתי שאני הולכת לכיוון הזוגיות ממקום שבו

אני שלמה עם עצמי ב100% שזה מה שאני רוצה בחיי...

יש לי עוד כמה דברים להספיק לסדר לפני שאני נוטלת את

עצמי בידי כוחה של האהבה ואני יודעת שהפעם זה יהיה טוב

ויהיה הכי נכון שאפשר...

נתתי לעצמי הרבה להתאהב וללכת שבי אחרי ליבי ואחרי

רגשותי המסתחררים, פחות להגיון ויותר לאשליה...

זהו, אני סיימתי עם זה ועכשיו צוברת את הכוחות להמשך.

בהצלחה לכל מי שמחפש אהבת אמת, קודם תהיו שלמים

עם עצמכם, זה כבר יבוא...

וכמו שאחותי האהובה אומרת... כשהוא יגיע אני אודיע...

תחשבו טוב, יהיה טוב!

אני מביא את עצמי על 49 שנותי.

אם אביא מישהו אחר ממילא לא יצא מזה כלום.

נכון, לפעמים, בהתחלה, הן קיטנות אמונה ומשוכנעות שזה לא ממש אני, לדעתן אני קשור איכשהו לאוסף סיפורי אלף לילה ולילה. אך למי שיש הרבה סבלנות לקרציה כמוני, לומדת שאני זה אני.

צטט: שמוליקיפiד 2009-03-23 11:30:21

אני מביא את עצמי על 49 שנותי.

אם אביא מישהו אחר ממילא לא יצא מזה כלום.

נכון, לפעמים, בהתחלה, הן קיטנות אמונה ומשוכנעות שזה לא ממש אני, לדעתן אני קשור איכשהו לאוסף סיפורי אלף לילה ולילה. אך למי שיש הרבה סבלנות לקרציה כמוני, לומדת שאני זה אני.

נאמנות ובעיקר אל עצמנו היא מעלה נעלה.

אני רוצה לפתוח את החשיבה (במילים פחות נחמדות:להקשות) -

אני מאמינה שכל התנסות בחיינו, בעיקר ההתנסויות היותר קשות, באות ללמד אותנו דבר אחד או שניים לגבי עצמנו.

(אמא שלי בכלל אומרת שהאדם שמקשה עלינו הכי הרבה בא ללמד אותנו את השיעור הגדול ביותר)

אני למשל נכנסתי אל נישואיי כעצמאית יתר, צודקת תמיד ופריקית של שליטה.

כמו שאתה מבין, הרבה שיתוף לא היה כאן.

איך אמרת: זו מי שהייתי אז והבאתי אותי.

המראה שהציב לי בעלי לשעבר והעובדה הברורה שלא כך רציתי לחוות מערכת יחסים העמידה אותי מול דילמת השינוי - מה המטרה והאם אשיג אותה בשימור הקיים.

היום אני פריקית של שליטה בגמילה (או לפחות מתיימרת) וכל יום בחיי הגירושים מלמד אותי דבר או שניים על שיתוף ומערכת קבלת החלטות שיוויונית.

האם זה תמיד נכון להשאר נאמנים לדפוסי התנהגות שלנו? האם הצלחת מערכת היחסים הבאה תלוהי בבן/בת שאנחנו בוחרים ואז אין לנו צורך בשינוי? 

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-03-23 12:44:55

האם זה תמיד נכון להשאר נאמנים לדפוסי התנהגות שלנו? האם הצלחת מערכת היחסים הבאה תלוהי בבן/בת שאנחנו בוחרים ואז אין לנו צורך בשינוי? 

נאמנים צריך להשאר לעצמינו ולאנשים הסובבים אותנו.

אין נאמנות בהכרה לדפוסי התנהגות, דפוס התנהגות נגזר מהגנטיקה והשפעות חיצוניות  שחווינו בימי חיינו.

ישנם כמובן דפוסי התנהגות שאם נהיה מודעים להם ניתן לשנותם, קשה - אבל אפשרי.

למשל ליסגור את המכסה של משחת השיניים, או להרים את מושב האסלה ביציאה מהשרותים.

על מנת לדעת שזה מפריע למישהו אנחנו חייבים שמישהו יחזיק מראה עבורינו.

הצלחת מערכת היחסים תלוייה כמובן בבן הזוג שנבחר, בן הזוג שנבחר תלוי באופן מהותי ביותר במהות שלנו.

כדרישה נחפש את בן הזוג שיאפשר לנו לישמור על דפוסי ההתנהגות שלנו. ככל הנראה לא נמצא את זה ולפעמים אפילו להיפך (ממש לא מומלץ). בעיקרון אין מצב שלא יידרש שינוי כללשהו כשנכנסים לזוגיות. זה עשוי ליקרות אולי ביחסים בין אדון לעבד כאשר לאדון אין צורך בשינוי משמעותי.

המוטיווציה לשינוי דפוס התנהגות יכולה לינבוע גם מהסובבים אותנו שהם לאו דוקא בני זוג. לשם כך אנחנו צריכים הכרה והחלטה שהשינוי נדרש.

בסופו של דבר לרוב דפוסי ההתנהגות בחיינו אנחנו נשארים נאמנים, בין מרצון, מחוסר יכולת לשנות, או מחוסר הכרה.

לפריק של שליטה יהיה קשה מאד לשנות משהו בתפיסה שלו.

השינוי לדעתי עשוי להיות בעיקר בשוליים.

בהצלחה.

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-03-23 13:51:20

את מי אתם מביאים לשולחן?

אני מביאה קודם כל את עצמי.

לא עושה השוואות, לא מצפה, אלא רואה את הבן אדם כמות שהוא.

ההגנות היחידות שיש לי הן כלפי הילדה שלי, אותה אני לא מערבת ביחסים חדשים, על מנת לא ליצור ציפיות.

צטט: עפר:) 2009-03-24 00:10:24

אני מגיע עם הידיעה שזוגיות זה לא forever .לפעמים זה קצת מפריע.

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-03-24 01:09:00

צטט: עפר:) 2009-03-24 00:10:24

אני מגיע עם הידיעה שזוגיות זה לא forever .לפעמים זה קצת מפריע.

 

 

גם החיים הם לא forever. למי זה מפריע?

למי שלא הספיק לעשות את כל מה שתכנן.