פרטי קהילה
עסקי אמנות
חברים בקהילה (3832)
פורום
- 1
- 2
מה זה "ציור רטינלי"?
| 24/3/09 10:28 |
0
| ||
לעמי תודה על הדיון החשוב הזה.,
אבי , (לצערי כרגיל אין אפשרות יותר מכוכב אחד ביום )
זה כל כך מעניין , האינטרנט עבורי יש בו עושר אדיר בגלל החשיפה הגדולה ליצירות אמנות, שמתי לב שהרבה יצירות בניהם של המאסטרים , באופן מפתיע משעממות אותי.גם בביקורים שלי במוזאונים אני מדלגת על הרבה מאוד אגפים.
אני מחפש כל הזמן זויות חדשות , ויצירות שיפתיעו אותי, גם יצירות שהתלהבתי מאוד לפני חודש פתאום משעממות אותי , וניראות לי אפלות.
גם ביצירה שלי כלפי עצמי קיימת בדיעבד אותה תחושה , של תנועה ולא לעמוד במקום , אני אומנם יוצרת מכל נושא סדרות , אבל בדיעבד אני מודעת לשינויים המהירים אצלי ואני לא תמיד שמחה עם זה. הרבה פעמים חושבים שפתחתי איזה סגנון מחדש , אבל לא, זו הדרך שלי , בשינוי מתמיד.
אני גם למדתי שיש צורך לפתח כתב יד סגנון שהוא אישי , אבל זה משעמם ומעייף ולא מעניין אותי לחזור לאותו מקום התחלתי, יש חושבים שזו דרך לא מקובלת , ולא נכונה, אבל אני לא מסוגלת אחרת.
וניראה לי שסוף סוף אני יכולה להאשים משהו בזה"
זה האינטרנט אשם
זה רק אצלי קורה? מה קורה אצלכם?
הנה כמה דוגמאות להמחשת המעברים :
-- עמילי גלבמן | |||
"של חוסר יכולת ההסתגלות " ......המציאות ה"שטוחה". .....אבי 
| 24/3/09 10:52 |
0
| ||
עמילי, ראשית ברכות על שפע העבודות הטובות! הרגשותי דומות, ביחס לחלק מהמאסטרים... הרבה יצירות "גדולות" אותן ראיתי קודם בספרים, חוברות וכו', "איכזבו" אותי במוזיאון... מה שדמיינתי לא היה שם
לגבי היצירה של עצמנו זה טבעי שנחוש באופן דומה, לאחר זמן... אפילו מאטיס הגדול טען: שהיה משנה את יצירותיו כולן לו נצרך לעשות אותן שוב... הרי אנחנו מתפתחים בזמן ובמרחב. אנחנו חיים ב"משך" היוצר מנגינה, אין טעם להתעקש ולהינעל על תווים בודדים.
-- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 24/3/09 23:09 |
2
| ||
נכון, הרבה פעמים קורה שסוף סוף פוגשים את המקור... ופלופ!! הכזבה. הסיבה לכך היא החסיפה המרובה להעתק. כפי ששקיעה נראת לנו פחותה מגלוייה (סליחה על האנכרוניזם.. פחותה מהמסך, צריך לומר היום) גם ציור. איך אפשר להתרשם אחרת מהמונה ליזה אם רואים אותה מאחורי זכוכית מחוסנת, אינץ' אוביה, ירוקה, ומעל ראשם שלך לפחות עשרים איש עם מצלמות שעומדים לפניך? זאת המציאות, המדבר של הממשי. אבל, כשאתה פוגש יצירה שלא ראית קודם, לא היכרתה (ליתר דיוק, לא היכרתי אני, מה לעשות, הרבה חורים בהשכלה) כמו התופרת הקטנה של ורמיר, שם, בגלריה צדדית בלובר, בלי זכוכית ובלי אנשים לפניי, איזה אושר. שום צילום, שום מסך, שום וירטואליה אלקטרונית לא יכלו להביא אותי לתחושה ההיא. האנטרנט פותח את העולם בפנינו. תחליף מצויין לחוסר האפשרות להיות בכול מקום בכול זמן. אבל תחליף. העולם של היום שייך לתחליפים? נכון. האורה, החד פעמיות של החשיפה ליצירת המקור שייך לעבר? נכון. זה מה יש. אבל אני לא רואה סיבה לחגוג. שבוע הבא אני נוסע לארגנטינה לשבועיים, ובחזרה, 14 שעות המתץנה במדריד. איזה חגיגה. בפרדו יש תערוכה גדולה של פרנסיס בייקון (סנוף לכול המדהימים הקלאסים: ולךסקס, גויה, זורברן, אל גרקו,...), עברתי על הספרים שיש לי, ויש לי. בספרדית אומרים Quién te quita lo bailado, בתירגום חופשי: מה שחוויתה לא ילקח. | |||
| 31/3/09 23:02 |
0
| ||
שאבי ידידי,
אתה חייב להיזהר בדבריך!
"ויתכן שעל מסך המחשב זה לא יעבור כלל"....
אתה מכניס שיקולים מעולם הסייברספייס לתוך ציור?! ממתי יש להתחשב במחשב בציור? ברגע שקבעת עובדה זו, המחשב יבלע את הציור... ראה הוזהרת.... אם ראית בחדשות, את הרובוט הממוחשב ASIMO של חברת הונדה, הרי הוא קורא מחשבות, ויוכל לצייר במקום האמן! (האמן חושב הרובוט(ים) מצייר, בלד השני של העולם)...
-- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
- 1
- 2
/null/text_64k_1#