אני מבקשת לעלות לדיון את ספרי "העוצמה הרגשית".

הספר מבוסס על תגלית והוא בעל השלכות רבות חשיבות.
 
על הספר:

רבים , בעלי יכולות אנליטיות וריאליות מוגברות, מתמודדים עם קשיים בתחומים שונים למרות כישרונותיהם. הם מתקשים בתחום החברתי ובהפגנת רגישות לבני זוגם, מתקשים בחלוקת קשב ובהתמודדות עם שינויים ונוטים להתקפי זעם. מדוע זה קורה? כיצד ניתן לשנות זאת?

מדוע צפוי מתאם בין אלרגיות ונטייה להשמנה? בין אסתמה ונטייה לרדת לפרטים? בין יכולות אנליטיות ורמה גבוהה של שומנים בדם? בין כישורים אנליטיים ונטייה לחרדות? בין גאונות וסרבול מוטורי?

בספר "העוצמה הרגשית" אבחון חדשני, המבוסס על עובדות מחקריות ידועות רבות, לתופעות הבעייתיות הבאות: הפרעת קשב, ריכוז והיפר אקטיביות, קשיי למידה שונים, הפרעת אישיות אנטי חברתית, אוטיזם, פיגור ונטייה להתמכרויות ולהתנהגויות הרסניות. לאבחנה מהפכנית זו השלכות טיפוליות חדשניות ומבטיחות המעוררות תקווה של ממש.

ישנם תחומים בהם אנו חשים ביטחון ביכולותינו ומנתבים את עצמנו בצורה מוצלחת. בתחומים אחרים (כגון התחום הזוגי/ החברתי/ המקצועי או הכלכלי) אנו מתקשים להאמין ביכולותינו וחשים שנגזר עלינו להתמודד עם קשיים שמכאיבים לנו. כיצד משנים רגשות בעייתיים המקשים עלינו להצליח?

אנשים שחשים ניואנסים חברתיים ומפגינים קסם חברתי. אחרים כלל לא תופסים סיטואציות חברתיות ומפגינים התנהגות חברתית מגושמת למרות מאמציהם. ישנם שמצליחים לקדם את עצמם ולזכות בהערכה. אחרים מתקשים להשיג הכרה למרות יכולותיהם. כיצד רוכשים ומטמיעים יכולות רגשיות חשובות?
 
פרופסור אהרון בן זאב נשיא אוניברסיטת חיפה, פילוסוף בעל שם עולמי העוסק בתחום חקר הרגשות כתב: "הגב' אלמוג מציגה בספרה תובנות רבות ומקוריות, אשר להן השלכות מעשיות ואקדמיות בעלות ערך רב בתחום חקר המערכת הרגשית. הנני מעריך כי הספר והמודל אשר מוצג בו יעוררו התעניינות מדעית וציבורית רבה".

אתם מוזמנים לאתר הספר:

www.emotional-power.com

מצורפת מצגת (מומלצת).

פרסומת - נמחק ע"י גנאדי

זה קצת כמו השאלה למה אנשים עשירים הם אומללים.

זה לא באמת ככה.

האנשים ה"הומניים", שמתקשים להסתדר בעולם הטכנולוגי, שנופלים חסרי אונים בכל פעם שהם צריכים להתמודד עם חישוב מתמטי, שלא מוצאים עבודה מכניסה בשעה שאילו שמצליחים להנדס מחשב או לחזות תנודות בשוק ההון מרויחים מעולה, האנשים ה"הומניים" חייבים לספר לעצמם משהו.

אז המציאו לנו כינוי "חנונים" ומספרים שאנחנו לא טובים בקשרים חברתיים.

נו, אם זה מה שיעשה לכם טוב ...: )

אבקש קצת להרחיב על התיאוריה המהפכנית עליה מבוסס הספר:

יש לנו שני סוגי זיכרון. הזיכרון המודע הוא הזיכרון אליו אנו מודעים. בנוסף, מוטמע בנו זיכרון לא מודע. הרגשות שלנו אינן אקראיים, אלא הם האמצעי בעזרתו מנתבת אותנו המערכת הרגשית ליישם את הזיכרון הלא מודע שמוטמע בנו. אנו מודעים לרגשות המתעוררים בנו אך לא למטרות הרגשיות האמיתיות אליהן מנתבים אותנו רגשותינו.

התקופה המשמעותית ביותר בה אנו מטמיעים זיכרון רגשי לא מודע היא תקופה הילדות. הבעייתיות באופן פעילותה של המערכת הרגשית היא בכך שהיא לא מנתבת אותנו בהכרח להצליח ולהיות מאושרים אלא ליישם את המטרות הרגשיות הלא מודעות שלנו ללא שיקולי כדאיות. אין זה מקרה שהתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי בעייתי בילדותנו הם התחומים שבהם אנו מתקשים היום.

דוגמאות שימחישו זאת:

§         ילד שספג מהוריו זלזול ביכולותיו וכאדם מבוגר מתקשה להצליח בתחום המקצועי. בכל פעם שהוא מתחיל לעבוד במקום עבודה חדש הוא חש לחץ, חרדה וקושי נפשי. רגשות אלו גורמים לו להכשיל את עצמו שוב ושוב.

§         אדם שנדחה רגשית בינקותו על ידי הוריו וממשיך לחוש דחוי, שלא בצדק, כל חייו. בבגרותו, הוא חש חרדה של ממש הגורמת לו לבודד את עצמו ולהימנע מקשרים עם אנשים אחרים, למרות שהדבר מכאיב לו.

§         אשה שהטמיעה חוסר ביטחון עמוק בהוריה וזיכרון רגשי דל ובעייתי בתחום המשפחתי. כאשר היא מנסה לקיים מערכות יחסים זוגית מתעוררים בה רגשות של מחנק וקושי הגורמים לה  להתנהג באופן שמכשיל את יחסיה הזוגיים.

הקשיים שלנו (בתחום הזוגי/ החברתי/ המקצועי או הכלכלי) אינם מקריים ובוודאי אינם גזירת גורל. הספר נותן לקורא כלים לחקור ולהבין את עולמו הרגשי והלא מודע. הספר כולל דרכים לשינוי הזיכרון הרגשי הבעייתי שהוטמע בנו מבלי שהייתה לנו שליטה על תוכנו, וכיום מנהל את חיינו.

רכישת מיומנות ויכולות

הזיכרון הרגשי הוא שעומד מאחורי מיומנויות ויכולות רבות וחשובות. למשל, נוכל להבחין במהירות האם לאדם יש יכולת רגשית חברתית. אנשים שלא הטמיעו זיכרון רגשי מספק בתחום זה יגלו התנהגות חברתית מגושמת גם אם ישקיעו בכך מאמצים רבים.

הדבר נכון באין ספור תחומים אחרים. ישנם אנשים בעלי יכולת יוזמה ואילו אחרים מתקשים בכך. ישנם אנשים בעלי יכולות זוגיות ואחרים לא מצליחים לגלות רגישות לבני/בנות זוגם.

באמצעות הטמעה רגשית, תהליך עליו הספר דן בהרחבה, נוכל להטמיע ולבסס יכולות רגשיות.

מאפייני התפיסה הרגשית

נושא מרתק בו דן הספר הוא התפיסה האנושית, כלומר באופן בו אנו קולטים ומפרשים מידע המגיע אלינו. התפיסה הרגשית שלנו היא התפיסה הדדוקטיבית – אנו תופסים מצב עכשווי בהסתמך על זיכרון רגשי רלבנטי שהטמענו בעבר. תפיסה זו היא יעילה ורבת עוצמה אך סובייקטיבית וחלקית.

היא סובייקטיבית שכן אנו תופסים את המציאות על סמך ניסיון העבר שלנו. מי שהטמיע זיכרון רגשי חיובי יתפוס כך את מציאות חייו, מי שהטמיע זיכרון רגשי כאוב יתפוס כך את עולמינו.

כפי שנראה בהמשך התפיסה המודעת אינה יעילה והתפיסה הרגשית היא התפיסה העיקרית שלנו. נוכל לתפוס ביעילות רק מידע שיש לנו זיכרון רגשי רלבנטי קודם לגביו.

דוגמאות לכך:

§         אדם אחד חש סיטואציות חברתיות בניגוד לאדם אחר שאינו קולט ומבין אותן כלל.

§         אדם אחד מגלה רגישות כלפי בת זוגו ואילו אדם אחר אטום לזוגתו ואינו יכול לחוש ולהבין אותה.

§         אדם אחד חש הזדמנויות עסקיות ואילו אדם אחר כלל אינו מבחין בהם.

האבחנה החדשנית ברמה העולמית של "רמת עוררות נמוכה"

ישנם סמים שמדכאים את המערכת הרגשית, כדוגמת הרואין ואלכוהול. סמים אלו מפחיתים את עוצמת הפעילות של המערכת הרגשית ומפחיתים את עוצמתן של  תגובותינו הרגשיות.  לסמים אלו תופעות לוואי נפשיות וגופניות מובהקות. הם גורמים להתנהגות אימפולסיבית ולא מאוזנת. אדם הצורך סמים אלו מתקשה לגלות רגישות לאחרים, מתקשה ליישם ערכים וכללים חברתיים, ומתקשה לפעול בצורה מאוזנת ויעילה בתחומים נרחבים. במינונים גבוהים – סמים אלו גורמים להתנהגות אלימה, לקושי לדחות סיפוקים ולהתקפי זעם.

אין זה מקרה שהתופעות הנפשיות והגופניות הנגרמות מסמים מדכאים זהות לאלו שמאפיינות את התסמונות היפר אקטיביות, הפרעת אישיות אנטי סוציאלית ואוטיזם. יש לציין שתרופות מעוררות, שפעולתן מנוגדת לזו של סמים מדכאים, מסייעות לשפר את התנהגותם של היפר אקטיביים ושל אנטי סוציאליים.

כאשר לא מוטמע זיכרון רגשי מספק ישנן יכולות רגשיות לקויות ומתעצבת רמת עוררות נמוכה. אנשים רבים בעלי רמת עוררות רגשית נמוכה בדרגות ביניים הם בעלי יכולות אנליטית ויצירתיות: מהנדסים מצליחים, אנשי מדע, אנשים בעלי יכולות מוסיקליות ויצירתיות או אנשים העוסקים בתחומים אחרים הדורשים התעמקות בפרטים.

לצד היכולות האנליטיות והיצירתיות לאנשים בעלי אישיות כזו קשיים בתחומים הדורשים יכולות רגשיות. הם מתקשים בתחום החברתי, מתקשים בחלוקת קשב, נוטים לרדת לפרטים, מתקשים להתמודד עם שינויים ונוטים להגיב בהתקפי זעם.  לתובנות אלו השלכות טיפוליות המעוררות תקווה של ממש.

התפיסה המודעת שלנו היא התפיסה האינדוקטיבית. אנו תופסים את המציאות באמצעות איסוף פרטים והפיכתם למושג בעל משמעות. למשל, איסוף צלילים והפיכתם למילה בעלת משמעות. תפיסה זו אינה יעילה. לא נוכל לתפוס מידע ביעילות אם ננסה לשים לב לכל אות ואות הנאמרת לנו, לכל פרט בחדר בו אנו נמצאים וכדומה. אנשים בעלי רמת עוררות נמוכה מאוד מסתמכים על תפיסה זו ועל כן יתקשו לקלוט מידע ביעילות. זו אחת הסיבות המרכזיות לקשר בין אוטיזם ופיגור.

הספר מכיל כלים משמעותיים שיאפשרו לאנשים בעלי מבנה אישיותי כזה  להתמודד טוב יותר עם קשייהם וליהנות מיכולותיהם וכישרונותיהם.

מדד העוררות מאפשר לאבחן בצורה מעמיקה מצבים נפשיים וגופניים שכיחים ולכך השלכות רבות חשיבות.

לפני שאת מפתחת תיאוריות מהפכניות, תקראי קצת על אספרגר.

זה יסביר לך הרבה דברים.

היי יוסי,

קראתי רבות על אספרגר.

תקרא שוב על רמת עוררות נמוכה, על היכולות הרגשיות המותנות בזיכרון רגשי ספציפי. בתחומים שבהם לא הטמענו זיכרון רגשי מספק לא נהיה בעלי יכולות מספקות - הדבר נכון כמובן גם ליכולות רגשיות-חברתיות.

בספר איבחון חדשני ומבוסס גם לתסמונת הזו, איבחון בעל השלכות טיפוליות המעוררות תקווה של ממש.

 בהקשר של הדיון כולו - אוסיף שבהחלט  ניתן להטמיע יכולות חשובות באמצעות תהליך של הטמעה רגשית. הספר דן בכך בהרחבה.

כל טוב,

קרן

כיצד יתכנו יתרונות הישרדותיים בחרדות, דיכאונות ורגשות כאובים המנתבים אותנו בצורה בעייתית?

המערכת הרגשית היא המערכת הלא מודעת רבת העוצמה שלנו, העומדת מאחורי  הניתוב הרגשי, המיומנויות והיכולות שלנו בתחומים נרחבים ומהותיים ומאחורי האופן בו אנו קולטים ומפרשים את המציאות.

  המערכות הנפשיות שלנו, בדומה למערכות הגופניות, התפתחו באופן שממקסם את סיכויי הישרדותנו. כיצד יתכן שיש הגיון הישרדותי ברגשות כאובים המנתבים אותנו בצורה בעייתית?

יש לנו שני סוגי זיכרון. הזיכרון המודע הוא הזיכרון אליו אנו מודעים. בנוסף, מוטמע בנו זיכרון רגשי לא מודע. הרגשות שלנו אינם אקראיים, אלא הם האמצעי בעזרתו מנתבת אותנו המערכת הרגשית לפעול על פי הזיכרון הרגשי מוטמע בנו. אנו מודעים לרגשות המתעוררים בנו אך לא למטרות הרגשיות האמיתיות אליהן מנתבים אותנו רגשותינו.

מבט על הטבע מלמד שישנם בעלי חיים רבים שמתקיימים בסביבות חיים שנתפסות אצלנו כבעייתיות, דוגמא לכך היא הפינגווינים החיים בקוטב. בע"ח אלו לא יוכלו להתקיים בסביבות חיים שנתפסות על ידנו כנוחות יותר וזאת משום שיכולותיהם התפתחו במהלך אבולוציה כך שיתאימו לסביבות חיים אלו. כך גם אנחנו – התגובות הרגשיות שלנו מנתבות אותנו לפעול על פי הזיכרון הרגשי שלנו, המוטמע בנו כדרכי הישרדות לא מודעות, וליצור לעצמנו סביבת חיים הדומה מהותית סביבה בה עוצבה אישיותנו ואליה יכולותינו מותאמות. סביבת חיים שאינה בהכרח חיובית.

התקופה המשמעותית ביותר בה אנו מטמיעים זיכרון רגשי לא מודע היא תקופת הילדות.

המערכת הרגשית מנתבת אותנו באמצעות תגובותינו הרגשיות. רגשותינו משפיעים באופן מהותי גם על מחשבותינו. לדוגמא: שיקולי ההיגיון של אנשים המצויים בקצוות הקשת הפוליטיות מושפעים באופן מכריע מהאידיאולוגיה המוטמעת בהם.

הבעייתיות באופן פעילותה של המערכת הרגשית היא בכך שהיא לא מנתבת אותנו בהכרח להצליח ולהיות מאושרים אלא ליישם את המטרות הרגשיות הלא מודעות שלנו ללא שיקולי כדאיות. אין זה מקרה שהתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי בעייתי בילדותנו הם התחומים שבהם אנו מתקשים היום.

דוגמאות שימחישו זאת:

§         אדם שנדחה רגשית בינקותו על ידי הוריו וממשיך לחוש דחוי, שלא בצדק, כל חייו. בבגרותו, הוא חש חרדה של ממש הגורמת לו לבודד את עצמו ולהימנע מקשרים עם אנשים אחרים, למרות שהדבר מכאיב לו.

§         אשה שגדלה בסביבה שבה היה מחסור חומרי של ממש. בבגרותה מצבה הכלכלי השתפר, אך היא חשה חרדות של ממש מהוצאת כספה. חרדות אלו גורמות לה ליצור לעצמה מחסור חומרי של ממש הפוגע באיכות חייה.

תפיסה זו שונה לחלוטין מזו המקובלת כיום. פרויד יצא מתוך הנחה סמויה שהמערכות הנפשיות שלנו מנתבות אותנו להרגיש טוב ומפחיתות חושות שליליות באמצעות מנגנוני הגנה שונים. הדוגמאות שראינו ממחישות עד כמה אין זה נכון. דוגמא נוספת שתמחיש זאת - אשה שגדלה בסביבה אלימה ומתחתנת עם בעל אלים. היא יודעת שהוא מסב לה כאב, אך מנותבת על ידי רגשותיה ליצור לעצמה סביבת חיים דומה לזו שבה גדלה.

היום נוהגים להתייחס לחרדות ולדיכאונות כ"קלקול". אין זה נכון. חרדות ודיכאונות הן תגובות רגשיות רבות עוצמה המנתבות אותנו לנהוג על פי הזיכרון הרגשי הלא מודע המוטמע בנו.

הקשיים שלנו (בתחום הזוגי/ החברתי/ המקצועי או הכלכלי) אינם מקריים ובוודאי אינם גזירת גורל. אנחנו לא חייבים להתמודד כל חיינו עם המטען הרגשי הבעייתי שהוטמע בנו, מבלי ששלטנו על תוכנו. לא נוכל לנהוג בניגוד לרגשותינו, אך נוכל לשנות את עולמינו הרגשי הלא מודע באמצעות תהליך של הטמעה רגשית. תהליך כזה יגרום לשינוי הניתוב הרגשי הבעייתי בתחומים בהם אנו מתקשים.

אתם מוזמנים לקרוא עוד באתר הספר "העוצמה הרגשית" וכן לצפות במצגת הנמצאת באתר הספר ומצורפת להודעה הראשית בדיון זה.

אחת הבעיות האוביקטיביות המשמעותיות הוא הצורך בריכוז אדיר שמנתק מהסביבה. גם מיושבי השולחן שליד.

לא רוצה להשמע לא רציני אבל הדבר הפרימיטיבי הראשון שניתן להקיש: "באגים זה לא סוציאלי"

מה יספרו בפגישה עם החברה?

גם תאורטיקנים המגיעים לשלב היישום מאבדים את היכולת לשתף אחרים בעיסוקם.

קוד הוא לא אישות ידידותית אבל אולי התאוריה מאחורי כן.

(דעה פרטית)

רמת עוררות רגשית נמוכה מאופיינת בקושי בחלוקת קשב. קושי כזה יגרום לקושי להתעלם מרעשי רקע, וקושי בסינון מידע.

תפיסה היא האופן בו אנו תופסים ומפרשים את המציאות. 

יש לנו שני סוגים של תפיסות:

התפיסה הרגשית היא התפיסה "מלמעלה למטה" -  פירוש המצב העכשווי באמצעות השלכה של זיכרון רגשי לא מודע שהטמענו באירועים דומים בעבר. דוגמא לכך: הפירוש השונה שניתן למשפט זהה שיאמר ע"י אדם אהוב או אדם שאנחנו מסתייגים ממנו.

תפיסה זו היא יעילה מאוד שכן באופן מיידי יש לנו תמונה כוללת  על המצב, אך היא סובייקטיבית וחלקית. היא סובייקטיבית שכן אנו תופסים את המצב בהתאם לזיכרון הרגשי שמוטמע בנו. מי שניסיון  חיובי יתפוס כך את המציאות. מי שניסיון חייו כאוב יתפוס כך את עולמנו. תפיסה זו היא חלקית שכן נוכל לתפוס ביעילות רק מידע שיש לנו זיכרון רגשי רלבנטי לגביו. למשל: אדם אחד יתפוס סיטואציות חברתיות שאחר לא יקלוט כלל.

התפיסה המודעת היא התפיסה "מלטה למעלה" - איסוף פרטים והפיכתם למושג בעל משמעות. למשל - איסוף הצלילים וצירופם למילה. תפיסה זו לא יעילה. תרגיל שימחיש זאת: האם תוכל להקשיב לאדם - ולנסות להקשיב לכל צליל וצליל, לצרף את הצלילים למילה ובו זמנית לשים לב לכל פרט בחדר וכדומה?

אנשים בעלי רמת עוררות רגשית נמוכה מאוד מסתמכים על תפיסה זו ולכן הם אינם יכולים לקלוט מידע ביעילות. זו הסיבה למתאם הגבוה בין אוטיזם ופיגור.

אנשים רבים בעלי יכולות אנליטיות ויצירתיות הם בעלי רמת עוררות נמוכה בדרגות ביניים. אנשים אלו יטו להסתמך יותר על התפיסה המודעת ולכן יטו לרדת לפרטים, יתקשו לסנן רעשי רקע (פעולה הדורשת את ראיית התמונה השלמה) ויתקשו בכלל עם חלוקת קשב.

 אתה מוזמן לקרוא עוד באתר הספר "העוצמה הרגשית"

מדוע קיים קשר בין דיכוי הפעילות הרגשית והעלאת הסיכון למחלות לב?

מדוע צפוי מתאם בין אלרגיות ונטייה להשמנה? בין אסתמה ונטייה לרדת לפרטים? בין יכולות אנליטיות ורמה גבוהה של שומנים בדם? בין כישורים אנליטיים ונטייה לחרדות? בין גאונות וסרבול מוטורי?

סמים מעוררים כדוגמת קוקאין ואדרנלין מעלים את רמת העוררות ויוצרים תופעות רגשיות כגון חרדות ודיכאונות. לסמים אלו תופעות גופניות מובהקות כגון העלאה מיידית של לחץ הדם.

סמים מדכאים כדוגמת אלכוהול והרואין מפחיתים את רמת העוררות ואת עוצמת הפעילות הרגשית ויוצרים תופעות נפשיות וגופניות מובהקות כגון: קשיי תקשורת, קושי בהטמעה ויישום של ערכים וכללים חברתיים, אימפולסיביות, קושי לדחות סיפוקים, סרבול מוטורי ועוד. שימו לב - סמים אלו מדכאים שכן הם מדכאים או מפחיתים את הפעילות של המערכת הרגשית, הם לא גורמים לדיכאון!

אין זה מקרה שהתופעות הנפשיות והגופניות של סמים אלו זהות לאלו של אוטיזם והפרעת, קשב, ריכוז והיפר אקטיביות. מכאן אנו למדים מדוע תרופות מעוררות (שמעלות את רמת הפעילות של המערכת הרגשית לא את רמת הפעלתנות!), מסייעות לבעלי תסמונות אלו שרמת הפעילות הרגשית אצלם נמוכה.

האבחנה החדשנית של רמת עוררות רגשית נמוכה בפרט ושל מדד העוררות הרגשית בכלל מוליך לאבחון חדשני ופורץ דרך הן לגבי תופעות נפשיות והן לגבי תופעות גופניות.

אלרגיות וקשיי נשימה הן תופעת לוואי של סמים מדכאים. התרופות לאלרגיות ואסטמה הן כמובן תרופות מעוררות: אדרנלין וקורטיזון מרפאים אלרגיות ואסטמה. העובדה שאדם בהתקף של אלרגיה מקבל מינון מתאים של אדרנלין ולא מפתח תופעות לוואי בעייתיות מראה שרמת האדרנלין שלו הייתה נמוכה מלכתחילה.

קיים מתאם גבוה בין תסמונות הנובעות מרמת עוררות רגשית נמוכה, שהתסמינים שלהן זהים לאלו שנגרמים מסמים מדכאים,כגון אוטיזם והפרעת קשב וריכוז ובין אלרגיות ואסטמה. אין זה מקרה. הספר "העוצמה הרגשית" מציג עובדות רבות נוספות המבססות קשר זה.

בספר "העוצמה הרגשית" מוצג הקשר בין תסמונות ותופעות גופניות בעייתיות ובין רמת עוררות רגשית נמוכה.

לדוגמא: תרופות רבות המדכאות את רמת העוררות הרגשית לאורך זמן, מעלות את הסיכון להתקפי לב.

מחקרים רבים מבססים את הקשר בין מאפיינים נפשיים והתנהגותיים של רמת עוררות נמוכה ובין סיכון מוגבר להתקף לב. למשל:

• בדידות חברתית מגבירה את הסיכון להתקפי לב. 
•  אנשים שגדלו בסביבה רגשית קרה בילדותם פיתחו מחלות לב בשיעור רב יותר מן הממוצע. סביבה כזאת מעודדת התפתחות של אישיות בעלת רמת עוררות נמוכה. 
• מחקר מצא שקיים סיכון מוגבר לקבלת התקף לב בקרב נשים שאינן מביעות רגשות במהלך מריבה עם בעליהן.
•  אנשים נשואים חוו התקפי לב פחות מלא-נשואים – הדבר מתיישב עם ההשערה שבעלי רמת עוררות נמוכה הם אנשים אינדיבידואליסטים בעלי נטייה חלשה יחסית להינשא ולהקים משפחה.

בספר מוצגות עוד עובדות רבות התומכות בקשר זה.

אנשים בעלי רמת עוררות רגשית נמוכה יהיו בעלי נטייה מוגברת לפתח אחת או יותר מהתופעות הגופניות של רמת עוררות רגשית נמוכה. לא את כולן. הדבר מוסבר בספר.

תופעות נוספות בעלות קשר לרמת עוררות רגשית נמוכה: רמת טריגליצרידים (שומנים בדם) גבוהה/ סכרת מסוג 2/ אימפוטנציה/ יובש בעור/ נטייה להשמנה.

המשמעות של הדברים אדירה: נוכל לאבחן טוב יותר תופעות לוואי של תרופות, את הסיכון של אנשים לפתח מחלות בעלות קשר לרמת העוררות הרגשית, לפי רמת העוררות שלהם ובכלל לפתח אמצעים תרופתיים למחלות ומצבים שונים בעלי קשר לרמת העוררות הרגשית.

אתם מוזמנים לקרוא עוד באתר הספר:

www.emotional-power.com

האבחנה שעשויה לשנות את הגדרת הדיכאון העולמית!

כיום הגדרת הדיכאון העולמית כוללת בטעות 2 מצבים מנוגדים: דיכאון רגשי וריקנות רגשית. היא אכן כוללת בתוכה הגדרות מנוגדות ,למשל תחושת עצב ורגשות אשמה או אנהדוניה (חוסר יכולת ליהנות מדברים). רעב מוגבר או חוסר תיאבון. 

ישנם שני מצבים מנוגדים: 

הראשון - דיכאון רגשי - מצב בו עולה מאוד רמת העוררות הרגשית, האדם דרוך, חש מאויים, אוכל מעט, וחש תחושת עצב/ רגשות אשם. דיכאון הוא דוגמא לניתוב רגשי בעייתי. כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי, הרגשות שלנו, המנתבים אותנו ליישם את הזיכרון הרגשי ללא שיקולי כדאיות, יכשילו אותנו.

השני - ריקנות רגשית - מצב בו רמת העוררות נמוכה, האדם חש ריקנות רגשית, הדחפים מתגברים, האם חש רעב מוגבר ומתקשה לחוש הנאה. אנו חשים הנאה ומשמעות רק כאשר אנו פועלים בהתאם לעולמינו הרגשי הלא מודע. הזיכרון הרגשי הלא מודע המוטמע בנו כדרכי הישרדות בלתי מודעות. (הן לא בהכרח בעלות ערך חיובי אובייקטיבי).  כאשר אנו מיישמים אותן אנו חשים את תחושת המשמעות. כאשר ישנה ריקנות רגשית, האדם מתקשה לחוש שיש משמעות למעשיו ומתקשה לחוש הנאה.

הגדרה זו עשויה לשנות את הגדרת הדיכאון העולמית.

הרחבה בנושא דיכאון רגשי: 

אתם מוזמנים לקרוא עוד באתר הספר "העוצמה הרגשית":

www.emotional-power.com

מדוע אנו נתקלים שוב ושוב באותם קשיים? האם הקשיים שלנו הם גזירת גורל? לכולנו תחומים בהם אנו נתקלים שוב ושוב באותם קשיים למרות מאמצינו. היינו רוצים לשנות... אך נדמה לנו בטעות שמדובר בגזירת גורל. יש לנו גם תחומים אחרים בהם אנו זוכים להצלחה וחשים בטוחים בעצמנו וביכולותינו.

דוגמאות:

§         ישנם אנשים שמצליחים מאוד בעבודתם ומוקפים חברים אך חשים שלעולם לא יהיו אהובים באמת.

§         ישנם אנשים שמצליחים מבחינה כלכלית אך שחשים שלעולם לא יזכו להכרה והערכה חברתית.

§         ישנם שמשקיעים מאמצים רבים אך נתקלים שוב ושוב בקשיים כלכליים שמקשים עליהם מאוד.

§         ישנם אנשים מוכשרים שחשים שלעולם לא יזכו להערכה מקצועית. הם רואים כיצד אחרים מתקדמים והם לא זוכים להכרה לה הם ראויים.

§         ישנם אנשים שחשים אכזבה מהדרך בה ילדיהם ניתבו את חייהם. ישנם שמתקשים בקשריהם עם בני המשפחה והדבר מכאיב להם מאוד.

§         ישנם אנשים שמתקשים מאוד ביחסיהם עם בני/בנות זוגם שמסבים להם כאב וצער. הם חשים שזו גזירת גורל ואין באמת זוגיות אחרת... 

הקשיים שלנו אינם אקראיים. העובדה שהם חוזרים על עצמם נובעת מכך שהם נובעים מהדרך בה אנו מנתבים את חיינו. מההחלטות שאנו עושים. ממה שאנו מקרינים. מהאנשים עימם בחרנו לקשור את חיינו. 

המערכת הרגשית שלנו מנתבת אותנו באמצעות תגובותינו הרגשיות. רגשותינו אינם אקראיים. הם האמצעי של המערכת הרגשית לנתב אותנו לפעול עפ"י הזיכרון הרגשי הלא מודע שמוטמע בנו. אין זה מקרה שהתחומים שבהם הטמענו זיכרון רגשי בעייתי בילדותנו הם התחומים שבהם אנו מתקשים היום.   

האם אנו מחליטים החלטות בעייתיות בצורה לא מודעת? כן!

מבט על הטבע מלמד שישנם בעלי חיים רבים שמתקיימים בסביבות חיים שנתפסות אצלנו כבעייתיות, דוגמא לכך היא הפינגווינים החיים בקוטב. בע"ח אלו לא יוכלו להתקיים בסביבות חיים שנתפסות על ידנו כנוחות יותר וזאת משום שיכולותיהם התפתחו במהלך האבולוציה כך שיתאימו לסביבות חיים אלו. כך גם אנחנו – התגובות הרגשיות שלנו מנתבות אותנו לפעול על פי הזיכרון הרגשי שלנו, המוטמע בנו כדרכי הישרדות לא מודעות, וליצור לעצמנו סביבת חיים הדומה מהותית לסביבה בה עוצבה אישיותנו ואליה יכולותינו מותאמות. סביבת חיים שאינה בהכרח חיובית. סביבת חיים זו היא הסביבה ההרמונית שלנו, שכן אישיותנו פועלת בהרמוניה – באופן בו עוצבה.

 המערכת הרגשית מנתבת אותנו ליישם את כלל הזיכרון הרגשי הלא מודע שלנו ללא שיקולי כדאיות. היא אינה מבחינה בין זיכרון רגשי חיובי וזיכרון רגשי בעייתי. תגובותינו הרגשיות משפיעות באופן מכריע על מחשבותינו (ראו למשל עד כמה אידיאולוגיה פוליטית משפיעה על שיקולי ההיגיון) ועל החלטותינו. כאשר מוטמע בנו זיכרון רגשי בעייתי, ינתבו אותנו רגשותינו לקבל החלטות בעייתיות שיגרמו לנו להיתקל שוב ושוב באותם קשיים.

איננו יכולים לעשות שינוי אמיתי בחיינו רק באמצעות החלטה מודעת או ידיעה. שינוי כזה יכול לנבוע רק משינוי הרובד הרגשי הלא מודע. זה אפשרי!אתם מוזמנים לקרוא עוד באתר הספר "העוצמה הרגשית"
www.emotional-power.com

שלכם,

קרן אלמוג – מחברת הספר "העוצמה הרגשית"