פוסט חדש שכתבתי בעקבות המצב הכלכלי הפוקד את כולנו:

אם אין לחם שיוכלו עוגות.

זה המשפט שמרי אנטואנט זכורה גם בזכותו לרע. היום זה נשמע כמו חוסר רגישות חברתית אפילו יותר מצרפת במאה ה- 18.

ימים לא קלים עוברים על כולם בחודשים האחרונים. כל אחד וסיבותיו עימו- אם בגלל המצב רוח, המיתון, המלחמה, הבחירות, הממשלה ולא חסר עוד. לא מפתיע כי דווקא בימים אלא אני מוצאת את עצמי נדרשת ליצירתיות מחשבה הרבה יותר מאי פעם- האנשים שאני חוברת אליהם, סדנאות חדשות, שפים חדשים וחיפוש אחר שיתופי פעולה מקוריים ואחרים. בחודשים האחרונים הפקנו בשיתוף עם צוות השפים סדנאות מגוונות ומקוריות. וכן זה עובד.

 אוהבי הבישול והאפייה עדיין מוצאים נחמה בערב נעים, עם יין איכותי ואוכל משובח.

Oyamada Yasuto סושי מאסטר והשף טל כהן בסדנת סושי משולבת, סדנא לסטודנטים בתקציב מתאים,     "שף בבית"- שיעורי בישול פרטיים בבית הלקוח יעם השפית שרון כהן, סדנאות לחגים כמו סדנאות לארוחות חגיגיות של הסדר עם מתכונים מעוררי חכך של שלושה שפים, שפית שרון גבאי בסדרה לבשלן המתחיל חושפת מגוון טכניקות עבודה בסיסיות ומתכונים שימושיים לכל המתחילים במלאכה, ומלמדת טכניקות, בראנץ בוקר ביום שישי, קפה ומאפה אחר הצהריים, השפית גבריאלה וידרה, שפית צעירה שהשתתפה עד שלבי הגמר בתוכניתו של השף עזרא קדם "המטבח" מעבירה סדנאות באווירה נינוחה ונעימה.

ניהול מרכז לסדנאות בישול ואפיה הוא אומנם העיסוק שלי אבל הרבה יותר מזה- זה היה סוג של חלום, אהבת חיים ותחביב שלפני 4 שנים הפכתי למקצוע. בחיים הפער בין שלב התאהבות לשגרה מתעורר אחרי שלושה חודשים (אל תתפסו אותי במילה), אן אומנות המטבח היא בשבילי באמת אהבת חיים. אני אוהבת את העשייה ואת המקום. אני אוהבת לראות איך השף כובש את קהל שומעיו בסערה ונוצרת לה קבוצה מגובשת שלא הכירה אחד את השני לפני שעה, לראות אנשים יוצאים בסוף סדנא מדושני עונג ושבעים "היה נורא כיף וטעים"  ואני אוהבת לראות אותם חוזרים בסדנא הבא.

מקווה שהתקופה הנוכחית תעבור בהקדם ואוכל לחזור לעשייה המהנה של ימי השגרה ואנשים יוכלו לפרגן לעצמם עוד סדנא ועוד בילוי וליהנות מאוכל איכותי ולימוד באווירה מהנה עם חברים וכוס יין. מה שיישאר לי ממנה זאת באמת אותה יצירתיות ותשוקה של אנשים שאוהבים לאכול אוכל טעים, ללמוד עוד טכניקות מעוד שפים  ולחזור לאן .