כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeעסקי אמנותראשי - עסקי אמנותאמנות ופילוסופיה

    פרטי קהילה

    עסקי אמנות

    ברוכים הבאים לקהילת "עסקי אמנות".   כאן נפגשים העולמות של היוצרים ושל צרכני האמנות . מדברים על אמנות, על הכוחות המניעים את שוק האמנות, על אמנות וכסף.   אתם מוזמנים להתעדכן, ללמוד, ללמד ובעיקר ליהנות.                      חברים חדשים - נא לקרוא תחילה את נהלי הקהילה. תודה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (3832)

    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עמי100
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מדלן גזיאל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    irisoded
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    friend :)
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מצדה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    היזם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Buna
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מוזיקאי,נגן ומורה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דניאל.זי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    א ל22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עוד...

    אמנות ופילוסופיה

    25/3/09 16:47
    13
    דרג את התוכן:
    2009-04-03 18:38:43
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בהקדמה לספר "מהי פילוסופיה" מאת ז'יל דלז ופליקס גואטרי, אותו אני קורא עכשיו,  כותב  אהד זהבי בהקשר לאמנות:

      

    "הצייר, אומרים דלז וגואטרי, אינו מתחיל לצייר על בד חלק: הבד כבר רווי בקלישאות, בדעות הרווחות, ברוחות השעה. גם הסופרת אינה מתחילה לכתוב על דף ריק, וההוגה אינה מתחילה לחשוב מאפס. הם מתחילים ‏במאבק, במאמץ למחוק, למחוץ, לקרוע לגזרים אה הבד, אה הנייר, ‏את מצע המחשבה, כדי שבכלל אפשר יהיה לחשוב. זוהי משימה הפילוסופיה לדידם של דלז וגואטרי: לפעור סדקים בשמשיית הדעות שאנו פותחים בניסיון להגן על עצמנו מפני הכאוס ושגורמה לנו להפסיק לחשוב בעצמנו, למען עצמנו - כדי לתת למשב רוח רענן לחדור ולהניע אה המחשבה לאופקים חדשים.

    זהו פרויקט פוליטי ואתי, שהמניע העיקרי שלו הוא הבושה: הבושה לא רק לנוכח הזוועות הברורות שחוותה האנושות במאה ה20-‏ (בושה שחלחלה אל לב-לבה של הפילוסופיה עצמה, לדעה המחברים, בפרשת הנאציזם של היידגר), אלא גם לנוכח עליבות הקיום שמציעות לנו הדמוקרטיות הנאורות של תקופתנו, ובעיקר לנוכח התפשטותו המוחלטת של הקפיטליזם המשוכלל, על היחסים החברתיים שהוא מציב, בכל אתר ובכל פינה. חשוב להתפלסף, חשוב לחשוב, כדי לא להיכנע לרוחות השעה, לא לחתור לתמימות דעים ולא להתמסר לקונצנזוס דכאני; אך כל זאת לא בשמו של אינדיווידואליזם קיצוני, אלא בשם קולקטיביות חדשה, שעתידה עוד להופיע - מבעד למושגים (או מורגשים) שיש עוד ליצור."

      

    מה דעתכם, האם האמנים נוטים להתמסרות לקונצנזוס דכאני?

     

    האם אנו חותרים לתמימות דעים של רוח השעה?

     

    האם אנו פועלים בשם אינדיווידואליזם קיצוני?

     

    מהי אותה קולקטיביות חדשה שעתידה להופיע?

     

    מהם אותם מושגים או מורגשים שיש על האמנים ליצור?

    האם עליהם ל"מחוק" את העבר מהבד עליו הם מציירים, או להשאיר את העקבות ?

    לדוגמה וידאו: רואשנברג מוחק ציור של דה קונינג...

     

     

     

     

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "אמנות ופילוסופיה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    25/3/09 22:52
    1
    דרג את התוכן:
    2009-03-30 00:23:03
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    1

    --
    http://fashion-to-israel.blogspot.com/
    25/3/09 23:06
    2
    דרג את התוכן:
    2009-03-25 23:11:08
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אבי,

    קצת קשה לדבר על אומנים כקבוצה או כמקשה אחת.

    ישנם אומנים, היוצרים על פי צו האופנה, שאין בו חידוש של ממש, וישנם אלה היוצרים מתוך עולמם הפנימי והאינטימי ומביאים את האיכות הפרטית שלהם.

    ישנו גם האומן היוצר לפעמים כך, ולפעמים אחרת.

     

     

    לגבי הדוגמא המעניינת של ראשנברג, זו באמת דילמה אם מדובר פה על יצירה.

    ישנו כאן אקט של שליטה וכיבוש, בעבודה קשה. כלומר, הוא רכש יצירה שיש עליה קונצנזוס שהיא אומנות נדירה, ומוחק אותה.

    אפשר לראות את המחיקה, כתהליך שעובר היוצר/ המוחק כדי להשיב לדף הריק את מלוא הפוטנציאל שהיה בו טרם נגע בו האומן המקורי. ובמילים אחרות, להשיב את הוויית היצירה באומן (דה קונינג כאן) כאשר התבונן בדף ריק זה, מעין מנהרת הזמן לאחור, לנקודת התהוות היצירה.

     

     

    לגבי הקנבס שיש למחוק ממנו את אותן קלישאות, אני חושבת אולי במובן של מחיקת הדעות הקדומות, כדי להגיע אל הקנבס כתינוק שנולד. הבעיה עם גישה זו, שהמחיקה, מוחקת יחד אתה גם את אבני השפה והתקשורת, אתם אנו יכולים לחוות את היצירה.

     

     

    לגבי הקולקטיביות החדשה, אולי יש כאן כוונה לאומנים רבים היוצרים יחד, כמו היצירה (עדיין לא בטוחה שזו יצירה, אבל נגיד שכן) של ראשברג ודה קונינג. 

     

    האם יחד בזמן או בזמנים שונים? בשיתוף פעולה או בחוסר ידיעה שהם שותפים לאותה יצירה? או אולי מתוך מאבק?

     

    האם הם אנונימיים? בדוגמא שהבאת, שם האומן המקורי הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה. 


    --
    http://www.wix.com/h_sacred_geo/michalhuller מיכל ה.
    25/3/09 23:10
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-25 23:10:54
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: צחי כהן 2009-03-25 22:53:20


    היי אבי אני חושב שאמן טוב הוא ראשית פילוסוף טוב. אגב - מהי פילוסופייה יצא ב1994 באנגלית וב 1991 בצרפתית הספר טוב אבל יש להם ספר טוב יותר המקשר לאמנות THE FOLD מומלץ

    צחי.

    מה אתה אומר לגבי השאלות בסוף, לגבי דף לבן?

    ביחוד ביחס לעבודות שלך בהן אתה מייתר את הבד, מבצע עליו רדוקציה...

    כאילו כל המסורת הציורית נעלמה ונשאר שלד העץ...

     


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    25/3/09 23:23
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-25 23:23:22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מ.י.כ.ל. 2009-03-25 23:11:08

    אבי,

    קצת קשה לדבר על אומנים כקבוצה או כמקשה אחת.

    ישנם אומנים, היוצרים על פי צו האופנה, שאין בו חידוש של ממש, וישנם אלה היוצרים מתוך עולמם הפנימי והאינטימי ומביאים את האיכות הפרטית שלהם.

    ישנו גם האומן היוצר לפעמים כך, ולפעמים אחרת.

     

     

    לגבי הדוגמא המעניינת של ראשנברג, זו באמת דילמה אם מדובר פה על יצירה.

    ישנו כאן אקט של שליטה וכיבוש, בעבודה קשה. כלומר, הוא רכש יצירה שיש עליה קונצנזוס שהיא אומנות נדירה, ומוחק אותה.

    אפשר לראות את המחיקה, כתהליך שעובר היוצר/ המוחק כדי להשיב לדף הריק את מלוא הפוטנציאל שהיה בו טרם נגע בו האומן המקורי. ובמילים אחרות, להשיב את הוויית היצירה באומן (דה קונינג כאן) כאשר התבונן בדף ריק זה, מעין מנהרת הזמן לאחור, לנקודת התהוות היצירה.

     

     

    לגבי הקנבס שיש למחוק ממנו את אותן קלישאות, אני חושבת אולי במובן של מחיקת הדעות הקדומות, כדי להגיע אל הקנבס כתינוק שנולד. הבעיה עם גישה זו, שהמחיקה, מוחקת יחד אתה גם את אבני השפה והתקשורת, אתם אנו יכולים לחוות את היצירה.

     

     

    לגבי הקולקטיביות החדשה, אולי יש כאן כוונה לאומנים רבים היוצרים יחד, כמו היצירה (עדיין לא בטוחה שזו יצירה, אבל נגיד שכן) של ראשברג ודה קונינג. 

     

    האם יחד בזמן או בזמנים שונים? בשיתוף פעולה או בחוסר ידיעה שהם שותפים לאותה יצירה? או אולי מתוך מאבק?

     

    האם הם אנונימיים? בדוגמא שהבאת, שם האומן המקורי הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה. 

    הי מיכל,

    תודה על התשובה המפורטת והדעתנית...

    אכן יש בתולדות האמנות עוד כמה מקרים של "מחיקה" או רדוקציה של העבר,

    למשל הגלריה הריקה של איב קלין,

     

    הבדים הריקים והחתוכים של לוציו פונטנה,

     

    4 דקות ו33 שניות של שקט של ג'ון קייג'

     

    בד שחור ממלביץ' ועד רותקו

    ייתכן וכול אלה הם נסיון להגיע לאותה נקודה נשגבת... של להגיד לא כלום והכול!

     


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    25/3/09 23:54
    0
    דרג את התוכן:
    2009-03-30 00:22:44
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    1


    --
    http://fashion-to-israel.blogspot.com/
    26/3/09 08:26
    0
    דרג את התוכן:
    2009-03-26 15:55:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: avimedia 2009-03-25 23:23:22

    הי מיכל,

    תודה על התשובה המפורטת והדעתנית...

    אכן יש בתולדות האמנות עוד כמה מקרים של "מחיקה" או רדוקציה של העבר,

    למשל הגלריה הריקה של איב קלין,

     

    הבדים הריקים והחתוכים של לוציו פונטנה,

     

    4 דקות ו33 שניות של שקט של ג'ון קייג'

     

    בד שחור ממלביץ' ועד רותקו

    ייתכן וכול אלה הם נסיון להגיע לאותה נקודה נשגבת... של להגיד לא כלום והכול!

     

    ייתכן.

    עדיין כל עבודה כאן יכולה גם לייצג משהו אחר, ושונה מהעבודה של דה קונינג-ראשברג.

    בעבודתו של פונטנה של החריצים בקנבס, לא נראה לי שיש כאן דף ריק או חזרה לרגע היצירה, אלא יצירה מינימליסטית, בדומה לזו של  הבד השחור (או שיש גם צבעים חלקים אחרים).

    אני חושבת שיצירה המציגה את הריק או הלא כלום, או החזרה לנקודת הפוטנציאל הרב ביותר, יכולה להיות רק אחת מסוגה.

    כלומר, ראשברג (כך הבנתי אבל אולי אני טועה) לא הולך למחוק יצירות של אומנים באופן סדרתי. יצירה אחת הביאה את מסרו.

    כך, גם לגבי היצירה השקטה של קייג' (המייצג עצמו היה חלק בלתי נפרד מהיצירה), הוא ואחרים לא יכתבו עוד יצירות שקטות באורכים שונים, משום שהמסר מוצה, וכך גם בגלריה הריקה. הגלריה הריקה מזכירה לי את "קפה כאילו" שהיה בשינקין ובו היה כל מה שצריך מבית קפה מעוצב ומסוגנן, אך ללא חומרים - מזון, מה שלא הפריע למספר לקוחות רב להגיע למקום.

     


    --
    http://www.wix.com/h_sacred_geo/michalhuller מיכל ה.
    26/3/09 08:56
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-26 08:56:49
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: צחי כהן 2009-03-25 23:54:50

    צטט: avimedia 2009-03-25 23:10:54

    צטט: צחי כהן 2009-03-25 22:53:20


    היי אבי אני חושב שאמן טוב הוא ראשית פילוסוף טוב. אגב - מהי פילוסופייה יצא ב1994 באנגלית וב 1991 בצרפתית הספר טוב אבל יש להם ספר טוב יותר המקשר לאמנות THE FOLD מומלץ

    צחי.

    מה אתה אומר לגבי השאלות בסוף, לגבי דף לבן?

    ביחוד ביחס לעבודות שלך בהן אתה מייתר את הבד, מבצע עליו רדוקציה...

    כאילו כל המסורת הציורית נעלמה ונשאר שלד העץ...

     

     

    לא הבנתי. אני קראתי את מהי פילוסופייה לפני 6 שנים - לא הכי זוכר... מה הכוונה דף לבן?

     

    אני לא חושב שאני עושה רדוקציה לבד. להיפך - אני מבצע ציור אקספרסיבי בשמן ואז קורע אותו לחתיכות ובונה אותו מחדש ע"י ניילונים או השם שלי. ומשאיר את המיסגרת חשופה. זו עבודה אקספרסיבית סימבולית - והמטרה לעשות "העצמה" - כל הסידרה נקראת SCREAM כלומר צעקה ולשאול שאלות - מה אני צועק.

    אשמח לפתח דיון רק שזה נראה לי שחצני - קטונתי. את מי שזה מעניין - סבבה - לא בציבורי.. לילה טוב

     צחי,

    בד לבן, ריק.... נקודת האפס, עליו מתעבה הרעיון של האמן, ואמור להגיע לסובלימציה בדמות הכתמים הציבעוניים שהניח האמן, שבתורם יהיו טריגר תחושתי...

    המונה ליזה זה לא הדימוי שלה, זה הכתמים שהניח האמן שעושים לנו "משהו".

    האמן צריך להתגבר על הפחד, האין אונות מול הריק של הבד הלבן...

    יש כאלה שאינם מצליחים, משותקים מהלובן והריקנות...

    מכריחים עצמם לפעול...

    יש כאלה שהופכים זאת לנושא, לדוגמה "ציור לבן" של ראושנברג...

    חיתוך הבד ע"י פונטנה יכול לסמן את התיסכול של האמן, או הנסיון לחדור מעבר לריק, אל מהויות נסתרות שפני הבד מכסים-(קריעת המטריה הפילוסופית).

    הקריעה של הבד שלך יכולה להיות באותו הכיוון... אני שואל זאת...

    אקט ההרס של הבד היא גם אמירה ביחס למסורת המתייחסת ב"כבוד" למצע הציור. הקריעה היא אקט נהיליסטי מצידך אולי?

    "זעקה" כפי שכתבת...

    אם זה אישי,  מדוע אתה מציג את ציוריל  בפומבי?


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    26/3/09 09:43
    0
    דרג את התוכן:
    2009-03-26 09:45:38
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: מ.י.כ.ל. 2009-03-26 08:26:09

    ייתכן.

    עדיין כל עבודה כאן יכולה גם לייצג משהו אחר, ושונה מהעבודה של דה קונינג-ראשברג.

    בעבודתו של פונטנה של החריצים בקנבס, לא נראה לי שיש כאן דף ריק או חזרה לרגע היצירה, אלא יצירה מינימליסטית, בדומה לזו של  הבד השחור (או שיש גם צבעים חלקים אחרים).

    אני חושבת שיצירה המציגה את הריק או הלא כלום, או החזרה לנקודת הפוטנציאל הרב ביותר, יכולה להיות רק אחת מסוגה.

    כלומר, ראשברג (כך הבנתי אבל אולי אני טועה) לא הולך למחוק יצירות של אומנים באופן סדרתי. יצירה אחת הביאה את מסרו.

    כך, גם לגבי היצירה השקטה של שנברג (המייצג עצמו היה חלק בלתי נפרד מהיצירה), הוא ואחרים לא יכתבו עוד יצירות שקטות באורכים שונים, משום שהמסר מוצה, וכך גם בגלריה הריקה. הגלריה הריקה מזכירה לי את "קפה כאילו" שהיה בשינקין ובו היה כל מה שצריך מבית קפה מעוצב ומסוגנן, אך ללא חומרים - מזון, מה שלא הפריע למספר לקוחות רב להגיע למקום.

     

     בקר טוב מיכל,

    קזימיר מלביץ' (Malevich)  מיסד זרם "הסופרמטיזם", צייר בשנת 1915 ציור של ריבוע שחור על בד לבן. במניפסט אותו פרסם הכריז: "הפכתי עצמי לצורה מצומצמת, לאפס, חילצתי עצמי מתוך נשל האמנות האקדמית. הרסתי את טבעת החנק של האופק, והשתחררתי מכליאתם של  האובייקטים. האופק הוא זה שכלא את האמן והצורות הטבעיות" . במאי 1915, כתב מלביץ' מכתב  למלחין Matiushin: "אנו מתכוונים לצמצם הכול לאפס, ואחר כך ללכת מעבר לאפס". הריבוע השחור על הבד הלבן הוא "צורה עוברית המכילה את כל האפשרויות הקיימות, התפתחותו צוברת עוצמה נוראה".

     

    גם השירה הרוסית באותה התקופה נגעה ברדוקציה. ה"פואמה של לא כלום" Poem of the End, של  המשורר Gnedov, הופיעה בכרך "מות האמנות" 1914, וכללה דף ריק ללא כל טקסט!

    היצירה  4 דקות 33 שניות של קייג' והבד הריק של ראושנברג נובעים  אולי מכאן.

    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    26/3/09 10:07
    2
    דרג את התוכן:
    2009-03-26 10:09:04
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    "הצייר, אומר אודי סלמנוביץ,  מתחיל לצייר על בד חלק : המח שלו הוא שכבר רווי בקלישאות, בדעות הרווחות, ברוחות השעה."

    -

    שאלה טובה מהי הפילוסופיה, אולי עם פעם אחת ולתמיד יפסיקו ה"פילוסופים" לבלבל בין סובייקט ואובייקט, זה יכול להיות התחלה טובה לבירור העניין, שינוי מרענן אחרי לילה קשה של עבודה, והספקתי לשתות רק 2 קפה עד עכשיו, אולי השלישי ירגיע אותי.
    אודי
    -
    -

    צטט: avimedia 2009-03-26 08:56:49

    אמנות ופילוסופיה

    בהקדמה לספר "מהי פילוסופיה" מאת ז'יל דלז ופליקס גואטרי, אותו אני קורא עכשיו,  כותב  אהד זהבי בהקשר לאמנות:

      

    "הצייר, אומרים דלז וגואטרי, אינו מתחיל לצייר על בד חלק: הבד כבר רווי בקלישאות, בדעות הרווחות, ברוחות השעה.

    -

                        סלמנוביץ מוחק ציור של ראושנברג 2009

    נשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקה
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------
    ------------------------------------------------------------------------

    נשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקהנשיקה

     

     

     


    --
    אודי סלמנוביץ
    www.pantharhei.com
    26/3/09 11:49
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-26 11:49:50
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: udi.s 2009-03-26 10:09:04

    "הצייר, אומר אודי סלמנוביץ,  מתחיל לצייר על בד חלק : המח שלו הוא שכבר רווי בקלישאות, בדעות הרווחות, ברוחות השעה."

    -

    שאלה טובה מהי הפילוסופיה, אולי עם פעם אחת ולתמיד יפסיקו ה"פילוסופים" לבלבל בין סובייקט ואובייקט, זה יכול להיות התחלה טובה לבירור העניין, שינוי מרענן אחרי לילה קשה של עבודה, והספקתי לשתות רק 2 קפה עד עכשיו, אולי השלישי ירגיע אותי.
    אודי

     

    יפה אודי,דהינו הבד הוא מימד נוסף של התודעה, מעין "צל" שלה, האמן העובד עליו מצליח להעביר את מה שהמוח רווי בו.לך כנראה אין בעיות...לא צריך "ויאגרה", הבד הלבן לא משאיר אותך אימפוטנט!יש הרבה אמנים שסובלים מתופעת אין אונות יצירתית. זה יכול להיות רגעי או תקופתי...כיוון שהמוח רווי בקלישאות, בדעות הרווחות, ברוחות השעה, הוא משתנה כול רגע.לכן התוצאה היצירתית אינה "קבועה" וידועה מראש.מה עוד אם האמן מסגל פילוסופיה אקראית (כדי לעקוף את במוח הרווי בקלישאות והמניריזם).כך נוצרים רצפים דאדאיסטיים, כאשר כל יוצר אינו מודע למה שעשה זה שלפניו וזה שאחריו.

    או ציורי ההתזה של ג'קסון פולוק, בהם אין שליטה מוחלטת בין פעולות מוח- יד- צבע –בד על הרצפה . גם אם היה לו דימוי כלשהו "אפקט הקובייה" שינה אותו לכיוונים חדשים ולא צפויים.

    באופן דומה עבד הפסל דיויד סמיט, שפיזר את חלקי פסליו על הרצפה, תוך יצירת קומפוזיציות "תחושתיות" ואקראיות.

     

    Smith working on Voltri-Bolton X, Bolton Landing, 1962 © Dan Budnik – Woodfin Camp

    ג'ון קייג' יצר יצירות מוזיקאליות המתבססות על אקראיות, בדיוק כדי להימנע מ"טעם" "העדפות" וידע מוקמים של מהו "גבוהה" ומהו "נמוך" באמנות. למשל בווידאו Water Walk

    לכן כאשר הבד (אובייקט) הוא "השלכה" או ממד נוסף של (מוח) הסובייקט, ניתן בקלות להתבלבל בניהם ולאחד אותם (מי משפיע על מי?).

    אודי, תמזוג קפה...

     


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    26/3/09 12:38
    3
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-26 12:38:16
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    בספר מבקשים השניים להעניק הסבר רחב ככל האפשר לפילוסופיה. מצד אחד הם מבררים את היחסים בין הפילוסופיה למדע ובין הפילוסופיה לאמנות. על שלוש קטגוריות הם מניחים את דבריהם:  האמנות, המדע והפילוסופיה המתמודדים לדעתם עם הכאוס. הפילוסופיה רוצה להשיג עקיבות על מישור אימננטי, כאירועים ומושגים עקביים....  דלז וגואטרי : "ללמוד פילוסופיה משמע להיות תלמיד ישיבה: אי אפשר להפסיק, כי להפסיק משמע לפרוש.כך נהג פרופ' מרגושילסקי לומר, אם עוזבים את הציור ליום הוא בורח לשבוע.הפילוסופיה מייצרת מושגים. העצם של אריסטו, הקוגיטו של דקרט, המונאדה של לייבניץ, התנאי של קאנט, הפוטנציה של שלינג, המשך של ברגסון, אלה רק מעט מן הדוגמאות, ויש מורכבויות גדולות יותר, ודמויות מומצאות לטובת המושגים: סוקרטס של אפלטון, זרתוסטרא או דיוניסוס של ניטשה וכו'. כל מושג מתייחס למושגים אחרים. המושגים מתפשטים לפיכך עד אינסוף, ואף-על-פי שהם נוצרים, לעולם אין הם נוצרים יש מאין. כדי להבין מהי פילוסופיה, מציבים אותה השניים ליד המדע. המדע, בניגוד לפילוסופיה מוותר על האינסוף כדי להרוויח את ההוראה (reference) כלומר התוויית מישור המגדיר בכל פעם מחדש מצבי עניינים של  הפונקציות או הטענות כהוראה להשיג סופים חלקיים. הסיום של הספר מחזיר לאמנות את הדימויים האסתטיים ומבקשים ליצור סופי, החוזר ומעניק את האינסופי; הנושא תחושות מורכבות באמצעות דימויים אסתטיים". הבנה זו ניתן למצוא ב "אלף מישורים",של ז'יל דלז ופליקס גואטרי, שם נמצא הקשרים ואסוציאציות סביב חיבורו של פרויד, "איש הזאבים", טוענים השניים כי המטרה של הפסיכואנליזה הקלאסית היא לצמצם את הריבוי האינסופי בלא-מודע לכדי אחדות לוגית של מסמן, המוביל תמיד אל האב. במקרה של איש הזאבים, אותו פציינט מפורסם של פרויד שעליו כתב את חיבורו בשם זה, "פרויד ממהר... לסגת אל התימות המוכרות שלו: ה-אב, ה-זין, ה-ואגינה, ה-סירוס... אבל מי אינו ער לעובדה שזאבים רצים בחבורות? רק פרויד.


    --
    דר. אנטון בידרמן,
    26/3/09 12:46
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-26 12:46:32
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אני חושבת שהבד הלבן הוא בהחלט שיקוף של התודעה. לעמוד מול דף לבן זה כמעט כמו פחד מוות.


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "אמנות ופילוסופיה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה   

    • Technology by

    לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

    המועדפים שלי