כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פרטי קהילה

    עסקי אמנות

    ברוכים הבאים לקהילת "עסקי אמנות".   כאן נפגשים העולמות של היוצרים ושל צרכני האמנות . מדברים על אמנות, על הכוחות המניעים את שוק האמנות, על אמנות וכסף.   אתם מוזמנים להתעדכן, ללמוד, ללמד ובעיקר ליהנות.                      חברים חדשים - נא לקרוא תחילה את נהלי הקהילה. תודה.

    אמנות ובמה

    חברים בקהילה (3832)

    שטוטית
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    יוסי בר-אל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    עמי100
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מדלן גזיאל
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    irisoded
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    friend :)
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    מצדה
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    היזם
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    Buna
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    דניאל.זי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    א ל22
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אמנות ופילוסופיה

    26/3/09 22:14
    0
    דרג את התוכן:
    2009-03-26 22:40:17
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: A_Erez 2009-03-26 21:07:37

    צטט: avimedia 2009-03-26 19:21:31

    צטט: A_Erez 2009-03-26 17:01:55

    צטט: avimedia 2009-03-26 14:27:52

    צטט: A_Erez 2009-03-26 14:03:32

     

    אני מציע גישה שונה - 

    היצירה היא משהו מופשט,

    ארז,

    אתה מוכן להסביר למה כוונתך ב: "משהו מופשט"?

     

     

    אין לי את המילים להסביר - זה מופשט ;-)

     

     

    אבל אתה מוזמן להתייחס לדברים האחרים שכתבתי לעיל,

    האם אתה,אבי-מדיה, אמן? פילוסוף? פילוספו-(א)מן?

     

     

    ארז,

    תקרא מה שכתוב בפרופיל שלי:

     אבי רוזן (אבימדיה)- אמן מדיה חדשה, הוגה דעות.

    מוזר שאין לך מילים להסביר את המילים אותן אתה כותב...

     

     

     

     

    באמת הרבה זמן לא ביקרתי בפרופיל שלך,

    גם רצוי שאברך על החלפת התמונה.

    רואה אנוכי שמוצא חן בעינייך מוטיב ההצבעה ;-)

    אולי איפה שאין מילים יש דברים אחרים..

    רגשות, דימויים, ציורים, וכל מיני מפלצות אחרות...

     

    ארז ידידי,

    תודה על הביקור בבלוג שלי!

    אני רואה שיש לך יכולת להשתמש במילים ומושגים כמו "מופשט", סמיוטיקה (סימנים שמסבירים או מילים שמתארות דברים).

    כדי להבין מושג כזה יש צורך שיהיה חומר (מוח) בין פעולה על הגוף לתגובה של הגוף...

    למשל בצילום שלי שהבחנת בו, אני מצביע על משהו כדי לסמן משהו או להסביר משהו, ומשתמש בכלי, מצלמה סלולארית...(זהו תיאור גרפי של הפילוסופיה העומדת בבסיס היצירה שלי).

    החומר הזה (מוח) הוא יצרן הפילוסופיה והמושגים, אם הוא לא היה קיים היינו נעים במרחב-זמן בדומה לאמבה, בעלת יכולת תנועה המתאפשרת בעזרת שימוש ב"רגלונים", הנוצרים משינויים בחומר התוך-תאי (ציטופלזמה) והם נשלחים קדימה ומושכים אחריהם את שאר הגוף... אין שם מוח ולא פילוסופיה, רק "קצר" פעולה ותגובה!

    במקרה זה אם היו מחברים לרגלונים מכחול טבול בצבע היו נוצרים   "ציורים", ללא פילוסופיה מסויימת, כי לא היו מילים או מחשבה שיתארו אותם ואת דרך היווצרותם:-) בקיצור כמו שתיארת:

    " דימויים, ציורים, וכל מיני מפלצות אחרות..."

    יענו הייתה אמבה "אמנית"!

    הרי אם האמבה  הייתה מתחילה לחשוב ולהמציא תיאוריות והצדקות לפעולותיה ה"אמנותיות" היתה הופכת פלספנית, לא? 

     

    ועל זה כבר כתבת פוסט נרחב ביותר בן שורה אחת! (או או)

    שאלה: אמבה...אמנית או פלספנית?


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    26/3/09 22:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-26 22:30:29
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ראובן פלץ 2009-03-26 22:13:52

    הצייר אפלטון היה אחד מגדולי האמנים

    בזמנו.

    והפילוסוף מיכאל אנג'לו לא הבין דבר בפיסול.


    כניסה אל מסתורי מילים ללא קשר לפשרן

    הוא מצב של פירוק השפה וההבנה בין הבריות.

    לנהל ויכוח לצורך ויכוח כאשר מחליפים בין

    מושגים שונים כמו פילוסופיה ואמנות מיותר.

    בצרפתית קוראים לויכוח כזה: דיאלוג בין

    חרשים -  .dialogue de sourds

     ראובן,

    נדמה לי שקרא משהו באמנות במאה השנים האחרונות, לא?

    ברגע שפיקסו הכניס עיתון או כיסא לציור שלו במקום לצייר אותם,

    הוא יצר מהפך פילוסופי ופתח את האמנות לאופקים חדשים, בלתי מוגבלים!

    התמונה כבר לא הייתה חלון אל משהו, היא הייתה לפני שטח המביע את עצמו...

    במקרה זה גם אמן יכול להיות פילוסוף, ופילוסופ  יכול להיות אמן (פיקסו אמר: אני לא מחפש אני מוצא, "רדי מאיד")... איך אומרים את זה בצרפתית?

    כך  האמן יכול  להתהלך על פני מישור האימננטיות של הפילוסופיה, מישור המציע דרך מקורית להתוודע למפעל הפילוסופי לדורותיו, אבל גם על פני מישור הקומפוזיציה של האמנות ומישור ההוראה של המדע, ובכך מציע כלים שימושיים למחשבה עכשווית על המפעלים האנושיים החיוניים הללו, היוצרים  חיתוכים והשקות של כלל המישורים.

     ראובן אני מבין שבשבילך אלה 100 שנות של בדידות  בלתי נסבלת באמנות...  

     


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    26/3/09 22:48
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-26 22:48:33
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: udi.s 2009-03-26 21:13:06

    אני אסביר
    Lisa Lyon, Mapplethorpe
    -

     

    צטט: avimedia 2009-03-26 14:27:52

    צטט: A_Erez 2009-03-26 14:03:32

     

    אני מציע גישה שונה - 

    היצירה היא משהו מופשט,

    ארז,

    אתה מוכן להסביר למה כוונתך ב: "משהו מופשט"?

     

     

     

     

    אודי,

    חבל על הזמן עם ההסברים שלך! (לא הבנתי בדיוק, יש לך עוד הסברים כאלה?)

    אני חושב שהכוונה היא  Abstract Art


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    26/3/09 23:19
    1
    דרג את התוכן:
    2009-03-27 11:34:07
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: avimedia 2009-03-26 22:30:29

    צטט: ראובן פלץ 2009-03-26 22:13:52

    הצייר אפלטון היה אחד מגדולי האמנים

    בזמנו.

    והפילוסוף מיכאל אנג'לו לא הבין דבר בפיסול.


    כניסה אל מסתורי מילים ללא קשר לפשרן

    הוא מצב של פירוק השפה וההבנה בין הבריות.

    לנהל ויכוח לצורך ויכוח כאשר מחליפים בין

    מושגים שונים כמו פילוסופיה ואמנות מיותר.

    בצרפתית קוראים לויכוח כזה: דיאלוג בין

    חרשים -  .dialogue de sourds

     ראובן,

    נדמה לי שקרא משהו באמנות במאה השנים האחרונות, לא?

    ברגע שפיקסו הכניס עיתון או כיסא לציור שלו במקום לצייר אותם,

    הוא יצר מהפך פילוסופי ופתח את האמנות לאופקים חדשים, בלתי מוגבלים!

    התמונה כבר לא הייתה חלון אל משהו, היא הייתה לפני שטח המביע את עצמו...

    במקרה זה גם אמן יכול להיות פילוסוף, ופילוסופ  יכול להיות אמן (פיקסו אמר: אני לא מחפש אני מוצא, "רדי מאיד")... איך אומרים את זה בצרפתית?

    כך  האמן יכול  להתהלך על פני מישור האימננטיות של הפילוסופיה, מישור המציע דרך מקורית להתוודע למפעל הפילוסופי לדורותיו, אבל גם על פני מישור הקומפוזיציה של האמנות ומישור ההוראה של המדע, ובכך מציע כלים שימושיים למחשבה עכשווית על המפעלים האנושיים החיוניים הללו, היוצרים  חיתוכים והשקות של כלל המישורים.

     ראובן אני מבין שבשבילך אלה 100 שנות של בדידות  בלתי נסבלת באמנות...  

     

     

    לא מדאיגה אותי הפילוסופיה של פיקאסו, הוא לא התיימר 

    להיות פילוסוף. צייר בכל סגנון אפשרי לפני שהתחיל לדבר

    והתגאה בכך שהיה צייר מקצועי. 

    גם הפילוסוף ארתור שופנהאואר לא התיימר להכריז על עצמו אמן.

    אפילו הסופר ויקטור הוגו לא קרא לעצמו אמן למרות שצייר בשעות

    הפנאי.

    האמנות התנפצה במפץ דושאן לרסיסים - בקביעה הפילוסופית שכל

    אחד אמן.

    והמצב רק "השתפר" עם הכרזתו הפילוסופית של בוייס שאין גם

    צורך בלימוד.

    נכון. למה ללמוד בעצם? אין עוד צורך לדעת לצייר גוף אדם, אפשר

    להפשיט גופה אמיתית מעורה ולשלוח as is היישר למוזיאון.

    מקסים. חופש מוחלט, יצירתיות כבירה. אין כאן מתנדב לקטיעת

    רגליו וראשו? הם נחוצים לי מאוד לתערוכה הבאה שלי ב- moma.


     


    --
    אחראי על פורום יצירות וחפצי אמנות
    באתר "קולקט" אמנות אספנות.
    26/3/09 23:55
    1
    דרג את התוכן:
    2009-03-27 00:00:39
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ראובן פלץ 2009-03-26 23:34:25

    צטט: avimedia 2009-03-26 22:30:29

    צטט: ראובן פלץ 2009-03-26 22:13:52

     

    לא מדאיגה אותי הפילוסופיה בגרוש של פיקאסו, הוא לא התיימר 

    להיות פילוסוף.

    הוא התגאה בכך שהיה צייר מקצועי. כי הציור היה מקצוע בעיניו.

    גם הפילוסוף ארתור שופנהאואר לא התיימר להכריז על עצמו אמן.

    האמנות התנפצה במפץ דושאן לרסיסים - בקביעה הפילוסופית שכל

    אחד אמן.

    והמצב רק "השתפר" עם הכרזתו הפילוסופית של בוייס שאין גם

    צורך ללימוד.

    נכון. למה ללמוד בעצם? אין עוד צורך לדעת לצייר גוף אדם, אפשר

    להפשיט גופה אמיתית מעורה ולשלוח as is היישר למוזיאון.

    מקסים. חופש מוחלט, יצירתיות כבירה. אין כאן מתנדב לקטיעת

    רגליו וראשו? הם נחוצים לי מאוד לתערוכה שלי ב- moma.

     

     הי ראובן , אני יכולה להבין את האמירה שלך, ואת התחושה  של אבדן דרך...

     אבל לא בטוחה שאני מסכימה.

     הדגשתי את המשפט "לדעת לצייר גוף אדם", להזכירך, שגוף האדם כבר צוייר כל כך הרבה,

     נחקר, ועובד, והוגש על אין סוף בדים, סגנונות, ורמות ציוריות, וירטואוזיות יותר ופחות.

     "להפשיט גופה אמיתית מעורה ולשלוח אותה כפי שהיא למוזיאון" זו בעצם נקודת המוצא שבה

     אני חושבת שיש לך טעות.

     אתה בעצם עושה השאלה של גוף האדם כאובייקט המוצע לקהל , והטענה שלך למעשה היא, שגוף האדם

    כשהוא מצוייר, זו אמנות לשמה, וכאשר גוף האדם מוצג as is זה כבר הניצול הציני והפלצני של התפיסה הפוסט

    מודרניסטית ... נכון?

    אבל אני חושבת שהטעות היא לחשוב שזו המטרה:- למצוא את הדרך הכי טובה להציג ויזואלית אובייקט לטובת אמירה

    אמנותית. אני חושבת שהמעשה של דושאמף- שבו הוא הסית את האובייקט הביתי המוכר ממקומו ושם אותו במוזיאון,

    לא היה לשם הצגת האובייקט. כאן בעצם באמת המחשבה המושכלת , (הקונספט), הפכה להיות חלק בלתי נפרד

    מהמעשה האמנותי. המטרה של דושאמף היתה להפוך את האובייקט למשהו אחר מיעודו הפונקציונלי במקור.

    אני מוצאת שלמרות שכמו בכל תחום יש הרבה שרלטנות, עדיין, המקום בו הפילוסופיה, השיח, והמחשבה המושכלת

    נכנסים לתוך מעשה האמנות, הופך את האמנות להרבה יותר חשובה, מענינת, מאתגרת, מרגשת, מאשר

    לו היתה רק משקפת את היכולת הטכנית "לדעת לצייר גוף אדם"... 

     

     


    --
    http://www.saatchi-gallery.co.uk/yourgallery/artist_profile//89954.html
    27/3/09 03:57
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-27 03:57:00
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין
    אם אתה צריך עוד הסברים, אז ככה
    זה צילום של מייפלטורפ
    הבד הלבן המסמל את הריק והוא מכסה את ראשה של האישה.
    האישה היא אמנית/שרירנית ליסה ליאון שגופה הוא העבודת אמנות שלה, והיא התפשטה.
    אז יש לנו עבודת אמנות, יש
    יש בד לבן, יש
    יש התפשטות, יש
    אז היצירה היא משהו מופשט. מ.ש.ל.
    =:G)
    וברצינות, בעיני כל תאור של המציאות הוא תאור מופשט, סוג של ראשומון.
    גם משפט מתימטי מתחיל במילה: בהנחה, אנחנו מניחים שפעולות מסויימות או צורות מסויימות או ערכים מסויימים מתארים טוב יותר את המציאות מאחרים, זוהי קביעה אכותית.
     כשדלז וגואטרי, אומרים כי האמן אינו מתחיל לצייר על בד חלק: הבד כבר רווי בקלישאות. זוהי מטאפורה. הפשטה של רעיון.
    מפריע לי כיוון שזו דיאלקטיקה מטעה, המפילה על האובייקט/הבד את האחריות למה שהוא. כיוון שהוא כבר טעון בבלה בלה בלה.
    ולא היא, האדם/הסובייקט הוא זה שגם מלכתחילה טען את הקלישאות בבד. כך לדעתי לא מגיעים  "לפעור סדקים בשמשיית הדעות"  כפי שהם מתיימרים.
    אודי
    -

     

    צטט: avimedia 2009-03-26 22:48:33

    צטט: udi.s 2009-03-26 21:13:06

    אני אסביר
    Lisa Lyon, Mapplethorpe
    -

     

    צטט: avimedia 2009-03-26 14:27:52

    צטט: A_Erez 2009-03-26 14:03:32

     

    אני מציע גישה שונה - 

    היצירה היא משהו מופשט,

    ארז,

    אתה מוכן להסביר למה כוונתך ב: "משהו מופשט"?

     

     

     

     

    אודי,

    חבל על הזמן עם ההסברים שלך! (לא הבנתי בדיוק, יש לך עוד הסברים כאלה?)

    אני חושב שהכוונה היא  Abstract Art

     

     


    --
    אודי סלמנוביץ
    www.pantharhei.com
    27/3/09 07:12
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-27 07:12:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מה יהיה?

    אני עזבתי את החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית אחרי שנה

    והלכתי ללמוד תולדות האמנות.

    אין מנוס?

    שולה


    --
    שולה רוס
    http://www.shularossart.co.il/
    27/3/09 07:33
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-27 07:33:40
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ראובן פלץ 2009-03-26 23:52:36

    צטט: avimedia 2009-03-26 22:30:29

    צטט: ראובן פלץ 2009-03-26 22:13:52

    הצייר אפלטון היה אחד מגדולי האמנים

    בזמנו.

    והפילוסוף מיכאל אנג'לו לא הבין דבר בפיסול.


    כניסה אל מסתורי מילים ללא קשר לפשרן

    הוא מצב של פירוק השפה וההבנה בין הבריות.

    לנהל ויכוח לצורך ויכוח כאשר מחליפים בין

    מושגים שונים כמו פילוסופיה ואמנות מיותר.

    בצרפתית קוראים לויכוח כזה: דיאלוג בין

    חרשים -  .dialogue de sourds

     ראובן,

    נדמה לי שקרא משהו באמנות במאה השנים האחרונות, לא?

    ברגע שפיקסו הכניס עיתון או כיסא לציור שלו במקום לצייר אותם,

    הוא יצר מהפך פילוסופי ופתח את האמנות לאופקים חדשים, בלתי מוגבלים!

    התמונה כבר לא הייתה חלון אל משהו, היא הייתה לפני שטח המביע את עצמו...

    במקרה זה גם אמן יכול להיות פילוסוף, ופילוסופ  יכול להיות אמן (פיקסו אמר: אני לא מחפש אני מוצא, "רדי מאיד")... איך אומרים את זה בצרפתית?

    כך  האמן יכול  להתהלך על פני מישור האימננטיות של הפילוסופיה, מישור המציע דרך מקורית להתוודע למפעל הפילוסופי לדורותיו, אבל גם על פני מישור הקומפוזיציה של האמנות ומישור ההוראה של המדע, ובכך מציע כלים שימושיים למחשבה עכשווית על המפעלים האנושיים החיוניים הללו, היוצרים  חיתוכים והשקות של כלל המישורים.

     ראובן אני מבין שבשבילך אלה 100 שנות של בדידות  בלתי נסבלת באמנות...  

     

     

    לא מדאיגה אותי הפילוסופיה של פיקאסו, הוא לא התיימר 

    להיות פילוסוף. צייר בכל סגנון אפשרי לפני שהתחיל לדבר

    והתגאה בכך שהיה צייר מקצועי. 

    גם הפילוסוף ארתור שופנהאואר לא התיימר להכריז על עצמו אמן.

    אפילו הסופר ויקטור הוגו לא קרא לעצמו אמן למרות שצייר בשעות

    הפנאי.

    האמנות התנפצה במפץ דושאן לרסיסים - בקביעה הפילוסופית שכל

    אחד אמן.

    והמצב רק "השתפר" עם הכרזתו הפילוסופית של בוייס שאין גם

    צורך ללימוד.

    נכון. למה ללמוד בעצם? אין עוד צורך לדעת לצייר גוף אדם, אפשר

    להפשיט גופה אמיתית מעורה ולשלוח as is היישר למוזיאון.

    מקסים. חופש מוחלט, יצירתיות כבירה. אין כאן מתנדב לקטיעת

    רגליו וראשו? הם נחוצים לי מאוד לתערוכה הבאה שלי ב- moma.

     

     

    ראובן,

    להעמיד דברים על דיוקם!

    הקולאז'ים של פיקסו היו לפני דושאן, זה שהוא צייר בכול סיגנון אפשרי אינו סותר את האקט החתרני פילוסופי שלו

    של הרדי מאייד כאמנות (גזרי עיתון ואובייקטים מוכנים כיצירות אמנות לכול דבר).

    ז"א שם הסבתא של פיקסו שלא נחשבה אמנית עד אז הפגה לכזאת אם שילבה אובייקטים לכדי קומפוזיציה!

    זו הרחבה פילוסופית של הגדרת מיהו אמן ומהי יצירה אמנותית!

    דושאן רק המשיך קו פילוסופי זה... אלו הסדקים או החריצים במטריה עליהם נכתב בפוסט למעלה.

     

    לגבי בויס, הוא לא טען שלא צריך ללמוד אמנות, הוא עמד על זה שכל מי שירצה ילמד!

    ללא מבחנים "ממסדיים"...


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    27/3/09 10:28
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-27 10:28:55
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: ראובן פלץ 2009-03-26 22:27:14

    הצייר אפלטון היה אחד מגדולי האמנים

    בזמנו.

    והפילוסוף מיכאל אנג'לו לא הבין דבר בפיסול.

    הויכוח והשכנוע בהחלט דבר חיובי. אך

    הכניסה אל מסתורי מילים ללא קשר לפשרן

    הוא מצב של פירוק השפה וההבנה בין הבריות.

    לנהל ויכוח לצורך ויכוח כאשר מחליפים בין

    מושגים שונים כמו פילוסופיה ואמנות מיותר.

    בצרפתית קוראים לויכוח כזה: דיאלוג בין

    חרשים -  .dialogue de sourds

    אם יקראו לכל ילד בשמו הדיאלוג יהיה

    נהיר יותר.

    האמנים והפילוסופים קשורים זה לזה ואינם יכולים זה בלי זה!

    לדוגמה Rafael, The School of Athens, מצייר את אפלטון שמצביע לשמיים (ארז שים לב!)

    ואת אריסטו מצביע לכיוון הקררקע-אידיאה וחומר בעולם, ומצד ימין האמן מביט עליהם בהערצה!!אין קיום לפילוסופיה ללא אמנות ולהפך. 

    גם דלז וגואטרי שמדברים על פילוסופיה ואמנות  עושים את הקישור, ואפילו יוצרים רישום המתאר את הפילוסופיה של קאנט... רישום יפיפה, מתוך "מהי פילוסופיה" עמ' 75!

    כמובן שאמנים רבים מתייחסים לפילוסופים ולפילוסופיה...טנגלי עשה סדרת פסלים מכונות המתארעם פילוסופים (ניטשה, שופנהאואר, היידגר)...

    כך דה קיריקו הושפע גם מניטשה ושופנהאואר....

    The Philosopher's Conquest  והרשימה ארוכה...

    אין מניעה לעסוק בשני התחומים, כך גם אין שום קונפליקט, נהפוך הוא!

     

     


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    27/3/09 10:30
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-27 10:30:26
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: שולה63 2009-03-27 07:12:40

    מה יהיה?

    אני עזבתי את החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית אחרי שנה

    והלכתי ללמוד תולדות האמנות.

    אין מנוס?

    שולה

     

    הי שולה,

    את משלבת את שני התחומים, ראיית עולמך רחבה יותר...

    האמנות לא תינזק מכך, נהפוך הוא.


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    27/3/09 11:22
    0
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-27 11:22:10
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: udi.s 2009-03-27 03:57:00

    אם אתה צריך עוד הסברים, אז ככה
    זה צילום של מייפלטורפ
    הבד הלבן המסמל את הריק והוא מכסה את ראשה של האישה.
    האישה היא אמנית/שרירנית ליסה ליאון שגופה הוא העבודת אמנות שלה, והיא התפשטה.
    אז יש לנו עבודת אמנות, יש
    יש בד לבן, יש
    יש התפשטות, יש
    אז היצירה היא משהו מופשט. מ.ש.ל.
    =:G)
    וברצינות, בעיני כל תאור של המציאות הוא תאור מופשט, סוג של ראשומון.
    גם משפט מתימטי מתחיל במילה: בהנחה, אנחנו מניחים שפעולות מסויימות או צורות מסויימות או ערכים מסויימים מתארים טוב יותר את המציאות מאחרים, זוהי קביעה אכותית.
     כשדלז וגואטרי, אומרים כי האמן אינו מתחיל לצייר על בד חלק: הבד כבר רווי בקלישאות. זוהי מטאפורה. הפשטה של רעיון.
    מפריע לי כיוון שזו דיאלקטיקה מטעה, המפילה על האובייקט/הבד את האחריות למה שהוא. כיוון שהוא כבר טעון בבלה בלה בלה.
    ולא היא, האדם/הסובייקט הוא זה שגם מלכתחילה טען את הקלישאות בבד. כך לדעתי לא מגיעים  "לפעור סדקים בשמשיית הדעות"  כפי שהם מתיימרים.
    אודי
    -

     

     

    אודי,

    זה הכול עניין של גבולות...

    היכן נגמר הגוף והתודעה שלך(סובייקט), והיכן מתחיל הבד (אובייקט)...

    בעידן הגלובליזציה וביחוד בעידן המדיה הדיגיטאלית, הגבולות אינם ברורים יותר.

    אם אתה נוכח באמצעות גאדג'ים אלקטרוניים כאן ועכשיו ובו זמנית באלסקה, אזי אתה מכיל את כל מה שבניהם...

    זהו פער של סדק בשמשיית הדעות המקובלת, של סובייקט ואובייקט דיסקרטיים...


    --
    אבי רוזן
    אמן מדיה חדשה

    http://www.youtube.com/user/ephemeral8
    27/3/09 11:57
    2
    דרג את התוכן:
    פורסם ב: 2009-03-27 11:57:46
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    צטט: avimedia 2009-03-27 11:34:07

    אמנות ופילוסופיה

    בהקדמה לספר "מהי פילוסופיה" מאת ז'יל דלז ופליקס גואטרי, אותו אני קורא עכשיו,  כותב  אהד זהבי בהקשר לאמנות:

      

    "הצייר, אומרים דלז וגואטרי, אינו מתחיל לצייר על בד חלק: הבד כבר רווי בקלישאות, בדעות הרווחות, ברוחות השעה. גם הסופרת אינה מתחילה לכתוב על דף ריק, וההוגה אינה מתחילה לחשוב מאפס. הם מתחילים במאבק, במאמץ למחוק, למחוץ, לקרוע לגזרים אה הבד, אה הנייר, את מצע המחשבה, כדי שבכלל אפשר יהיה לחשוב. זוהי משימה הפילוסופיה לדידם של דלז וגואטרי: לפעור סדקים בשמשיית הדעות שאנו פותחים בניסיון להגן על עצמנו מפני הכאוס ושגורמה לנו להפסיק לחשוב בעצמנו, למען עצמנו - כדי לתת למשב רוח רענן לחדור ולהניע אה המחשבה לאופקים חדשים.

    זהו פרויקט פוליטי ואתי, שהמניע העיקרי שלו הוא הבושה: הבושה לא רק לנוכח הזוועות הברורות שחוותה האנושות במאה ה20-(בושה שחלחלה אל לב-לבה של הפילוסופיה עצמה, לדעה המחברים, בפרשת הנאציזם של היידגר), אלא גם לנוכח עליבות הקיום שמציעות לנו הדמוקרטיות הנאורות של תקופתנו, ובעיקר לנוכח התפשטותו המוחלטת של הקפיטליזם המשוכלל, על היחסים החברתיים שהוא מציב, בכל אתר ובכל פינה. חשוב להתפלסף, חשוב לחשוב, כדי לא להיכנע לרוחות השעה, לא לחתור לתמימות דעים ולא להתמסר לקונצנזוס דכאני; אך כל זאת לא בשמו של אינדיווידואליזם קיצוני, אלא בשם קולקטיביות חדשה, שעתידה עוד להופיע - מבעד למושגים (או מורגשים) שיש עוד ליצור."

      

    מה דעתכם, האם האמנים נוטים להתמסרות לקונצנזוס דכאני?

     

    האם אנו חותרים לתמימות דעים של רוח השעה?

     

    האם אנו פועלים בשם אינדיווידואליזם קיצוני?

     

    מהי אותה קולקטיביות חדשה שעתידה להופיע?

     

    מהם אותם מושגים או מורגשים שיש על האמנים ליצור?

    האם עליהם ל"מחוק" את העבר מהבד עליו הם מציירים, או להשאיר את העקבות ?

    לדוגמה וידאו: רואשנברג מוחק ציור של דה קונינג...

     

     

     

     

     

     

    אבי,

    ניכנסתי קצת מאוחר לדיון המעניין הזה, וקראתי רק חלק מהדברים. החלטתי להגיב לך, היות ואתה פתחת בו.

    מסכימה בהחלט עם ראובן פלץ, וגם עם אחרים הטוענים שהרצון לנכס דיסציפלינות נוספות למלאכתם של היוצרים השונים, רק על מנת לעורר יותר עניין, הוא רצון שביסודו הוא סנסציוני ורדוד ביותר.

    הנקודה העיקרית שיש לתת עליה את הדעת, ומשום מה אבדה אצל יוצרים רבים, היא שיש לדמות את התפתחות היצירה והתגליות לשרשרת ארוכה, וכל יוצר בדורו הוא טבעת באותה שרשרת, יש חוליות לפניה, ויהיו גם רבות אחריה. אם לא ניתן כבוד לקודמים לנו, לא נוכל להתפתח, וכל השאר הוא חרטא ברטא.

    ממש אינני מבינה מה מוסיפה מחיקת עבודת צייר קודם לאמן המוחק, לא מבחינת האיכות ולא מבחינת החדשנות.

    לדעתי יש המון חיפוי על תסכול של חוסר אפשרות לחדש, ואולי חוסר כלים להתבטא בהם (כוונתי לחוסר ידע מינימלי ברישום, וציור וכדו').

    אם יש משהו שמבעיר לי באמת את הפיוזים ומעלה לי את הסעיף,הוא האקט הזה של מחיקה.

    והיוצרים שהזכרתם בזה ושכבודם במקומו מונח, מוכרים בעיקר עקב רמתם ויכולתם. אז מדוע יש להם צורך להתחכם, למעלה מהבנתי.

    את דברי לעיל אני מכוונת בעיקר לאמנים הצעירים הנמצאים בתחילת דרכם.

    רות 


    --
    אמנית סקרנית ודעתנית


    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    מה אתם חושבים? מעתה קל יותר להוסיף תגובה. עוד...
     

    הוספת תגובה על "אמנות ופילוסופיה"

    נא להתחבר כדי להגיב.

    התחברות או הרשמה