| 26/3/09 22:14 |
0
| ||
ארז ידידי, תודה על הביקור בבלוג שלי! אני רואה שיש לך יכולת להשתמש במילים ומושגים כמו "מופשט", סמיוטיקה (סימנים שמסבירים או מילים שמתארות דברים). כדי להבין מושג כזה יש צורך שיהיה חומר (מוח) בין פעולה על הגוף לתגובה של הגוף... למשל בצילום שלי שהבחנת בו, אני מצביע על משהו כדי לסמן משהו או להסביר משהו, ומשתמש בכלי, מצלמה סלולארית...(זהו תיאור גרפי של הפילוסופיה העומדת בבסיס היצירה שלי). החומר הזה (מוח) הוא יצרן הפילוסופיה והמושגים, אם הוא לא היה קיים היינו נעים במרחב-זמן בדומה לאמבה, בעלת יכולת תנועה המתאפשרת בעזרת שימוש ב"רגלונים", הנוצרים משינויים בחומר התוך-תאי (ציטופלזמה) והם נשלחים קדימה ומושכים אחריהם את שאר הגוף... אין שם מוח ולא פילוסופיה, רק "קצר" פעולה ותגובה!
במקרה זה אם היו מחברים לרגלונים מכחול טבול בצבע היו נוצרים "ציורים", ללא פילוסופיה מסויימת, כי לא היו מילים או מחשבה שיתארו אותם ואת דרך היווצרותם:-) בקיצור כמו שתיארת: " דימויים, ציורים, וכל מיני מפלצות אחרות..." יענו הייתה אמבה "אמנית"! הרי אם האמבה הייתה מתחילה לחשוב ולהמציא תיאוריות והצדקות לפעולותיה ה"אמנותיות" היתה הופכת פלספנית, לא?
ועל זה כבר כתבת פוסט נרחב ביותר בן שורה אחת! (או או)
שאלה: אמבה...אמנית או פלספנית? -- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 26/3/09 22:30 |
0
| ||
ראובן, נדמה לי שקרא משהו באמנות במאה השנים האחרונות, לא? ברגע שפיקסו הכניס עיתון או כיסא לציור שלו במקום לצייר אותם, הוא יצר מהפך פילוסופי ופתח את האמנות לאופקים חדשים, בלתי מוגבלים! התמונה כבר לא הייתה חלון אל משהו, היא הייתה לפני שטח המביע את עצמו... במקרה זה גם אמן יכול להיות פילוסוף, ופילוסופ יכול להיות אמן (פיקסו אמר: אני לא מחפש אני מוצא, "רדי מאיד")... איך אומרים את זה בצרפתית?
כך האמן יכול להתהלך על פני מישור האימננטיות של הפילוסופיה, מישור המציע דרך מקורית להתוודע למפעל הפילוסופי לדורותיו, אבל גם על פני מישור הקומפוזיציה של האמנות ומישור ההוראה של המדע, ובכך מציע כלים שימושיים למחשבה עכשווית על המפעלים האנושיים החיוניים הללו, היוצרים חיתוכים והשקות של כלל המישורים.
ראובן אני מבין שבשבילך אלה 100 שנות של בדידות בלתי נסבלת באמנות...
-- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 26/3/09 22:48 |
0
| ||
אודי, חבל על הזמן עם ההסברים שלך! (לא הבנתי בדיוק, יש לך עוד הסברים כאלה?)
אני חושב שהכוונה היא Abstract Art -- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 26/3/09 23:19 |
1
| ||
לא מדאיגה אותי הפילוסופיה של פיקאסו, הוא לא התיימר להיות פילוסוף. צייר בכל סגנון אפשרי לפני שהתחיל לדבר והתגאה בכך שהיה צייר מקצועי. גם הפילוסוף ארתור שופנהאואר לא התיימר להכריז על עצמו אמן. אפילו הסופר ויקטור הוגו לא קרא לעצמו אמן למרות שצייר בשעות הפנאי. האמנות התנפצה במפץ דושאן לרסיסים - בקביעה הפילוסופית שכל אחד אמן. והמצב רק "השתפר" עם הכרזתו הפילוסופית של בוייס שאין גם צורך בלימוד. נכון. למה ללמוד בעצם? אין עוד צורך לדעת לצייר גוף אדם, אפשר להפשיט גופה אמיתית מעורה ולשלוח as is היישר למוזיאון. מקסים. חופש מוחלט, יצירתיות כבירה. אין כאן מתנדב לקטיעת רגליו וראשו? הם נחוצים לי מאוד לתערוכה הבאה שלי ב- moma.
-- אחראי על פורום יצירות וחפצי אמנות באתר "קולקט" אמנות אספנות. | |||
| 26/3/09 23:55 |
1
| ||
הי ראובן , אני יכולה להבין את האמירה שלך, ואת התחושה של אבדן דרך... אבל לא בטוחה שאני מסכימה. הדגשתי את המשפט "לדעת לצייר גוף אדם", להזכירך, שגוף האדם כבר צוייר כל כך הרבה, נחקר, ועובד, והוגש על אין סוף בדים, סגנונות, ורמות ציוריות, וירטואוזיות יותר ופחות. "להפשיט גופה אמיתית מעורה ולשלוח אותה כפי שהיא למוזיאון" זו בעצם נקודת המוצא שבה אני חושבת שיש לך טעות. אתה בעצם עושה השאלה של גוף האדם כאובייקט המוצע לקהל , והטענה שלך למעשה היא, שגוף האדם כשהוא מצוייר, זו אמנות לשמה, וכאשר גוף האדם מוצג as is זה כבר הניצול הציני והפלצני של התפיסה הפוסט מודרניסטית ... נכון? אבל אני חושבת שהטעות היא לחשוב שזו המטרה:- למצוא את הדרך הכי טובה להציג ויזואלית אובייקט לטובת אמירה אמנותית. אני חושבת שהמעשה של דושאמף- שבו הוא הסית את האובייקט הביתי המוכר ממקומו ושם אותו במוזיאון, לא היה לשם הצגת האובייקט. כאן בעצם באמת המחשבה המושכלת , (הקונספט), הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהמעשה האמנותי. המטרה של דושאמף היתה להפוך את האובייקט למשהו אחר מיעודו הפונקציונלי במקור. אני מוצאת שלמרות שכמו בכל תחום יש הרבה שרלטנות, עדיין, המקום בו הפילוסופיה, השיח, והמחשבה המושכלת נכנסים לתוך מעשה האמנות, הופך את האמנות להרבה יותר חשובה, מענינת, מאתגרת, מרגשת, מאשר לו היתה רק משקפת את היכולת הטכנית "לדעת לצייר גוף אדם"...
-- http://www.saatchi-gallery.co.uk/yourgallery/artist_profile//89954.html | |||
| 27/3/09 03:57 |
2
| ||
-- אודי סלמנוביץ www.pantharhei.com | |||
| 27/3/09 07:33 |
0
| ||
ראובן, להעמיד דברים על דיוקם! הקולאז'ים של פיקסו היו לפני דושאן, זה שהוא צייר בכול סיגנון אפשרי אינו סותר את האקט החתרני פילוסופי שלו של הרדי מאייד כאמנות (גזרי עיתון ואובייקטים מוכנים כיצירות אמנות לכול דבר). ז"א שם הסבתא של פיקסו שלא נחשבה אמנית עד אז הפגה לכזאת אם שילבה אובייקטים לכדי קומפוזיציה! זו הרחבה פילוסופית של הגדרת מיהו אמן ומהי יצירה אמנותית! דושאן רק המשיך קו פילוסופי זה... אלו הסדקים או החריצים במטריה עליהם נכתב בפוסט למעלה.
לגבי בויס, הוא לא טען שלא צריך ללמוד אמנות, הוא עמד על זה שכל מי שירצה ילמד! ללא מבחנים "ממסדיים"... -- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 27/3/09 10:28 |
0
| ||
האמנים והפילוסופים קשורים זה לזה ואינם יכולים זה בלי זה! לדוגמה Rafael, The School of Athens, מצייר את אפלטון שמצביע לשמיים (ארז שים לב!) ואת אריסטו מצביע לכיוון הקררקע-אידיאה וחומר בעולם, ומצד ימין האמן מביט עליהם בהערצה!!אין קיום לפילוסופיה ללא אמנות ולהפך. גם דלז וגואטרי שמדברים על פילוסופיה ואמנות עושים את הקישור, ואפילו יוצרים רישום המתאר את הפילוסופיה של קאנט... רישום יפיפה, מתוך "מהי פילוסופיה" עמ' 75! כמובן שאמנים רבים מתייחסים לפילוסופים ולפילוסופיה...טנגלי עשה סדרת פסלים מכונות המתארעם פילוסופים (ניטשה, שופנהאואר, היידגר)... כך דה קיריקו הושפע גם מניטשה ושופנהאואר.... אין מניעה לעסוק בשני התחומים, כך גם אין שום קונפליקט, נהפוך הוא!
-- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 27/3/09 10:30 |
0
| ||
הי שולה, את משלבת את שני התחומים, ראיית עולמך רחבה יותר... האמנות לא תינזק מכך, נהפוך הוא. -- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 27/3/09 11:22 |
0
| ||
אודי, זה הכול עניין של גבולות... היכן נגמר הגוף והתודעה שלך(סובייקט), והיכן מתחיל הבד (אובייקט)... בעידן הגלובליזציה וביחוד בעידן המדיה הדיגיטאלית, הגבולות אינם ברורים יותר. אם אתה נוכח באמצעות גאדג'ים אלקטרוניים כאן ועכשיו ובו זמנית באלסקה, אזי אתה מכיל את כל מה שבניהם... זהו פער של סדק בשמשיית הדעות המקובלת, של סובייקט ואובייקט דיסקרטיים... -- אבי רוזן אמן מדיה חדשה http://www.youtube.com/user/ephemeral8 | |||
| 27/3/09 11:57 |
2
| ||
אבי,
ניכנסתי קצת מאוחר לדיון המעניין הזה, וקראתי רק חלק מהדברים. החלטתי להגיב לך, היות ואתה פתחת בו. מסכימה בהחלט עם ראובן פלץ, וגם עם אחרים הטוענים שהרצון לנכס דיסציפלינות נוספות למלאכתם של היוצרים השונים, רק על מנת לעורר יותר עניין, הוא רצון שביסודו הוא סנסציוני ורדוד ביותר. הנקודה העיקרית שיש לתת עליה את הדעת, ומשום מה אבדה אצל יוצרים רבים, היא שיש לדמות את התפתחות היצירה והתגליות לשרשרת ארוכה, וכל יוצר בדורו הוא טבעת באותה שרשרת, יש חוליות לפניה, ויהיו גם רבות אחריה. אם לא ניתן כבוד לקודמים לנו, לא נוכל להתפתח, וכל השאר הוא חרטא ברטא. ממש אינני מבינה מה מוסיפה מחיקת עבודת צייר קודם לאמן המוחק, לא מבחינת האיכות ולא מבחינת החדשנות. לדעתי יש המון חיפוי על תסכול של חוסר אפשרות לחדש, ואולי חוסר כלים להתבטא בהם (כוונתי לחוסר ידע מינימלי ברישום, וציור וכדו'). אם יש משהו שמבעיר לי באמת את הפיוזים ומעלה לי את הסעיף,הוא האקט הזה של מחיקה. והיוצרים שהזכרתם בזה ושכבודם במקומו מונח, מוכרים בעיקר עקב רמתם ויכולתם. אז מדוע יש להם צורך להתחכם, למעלה מהבנתי. את דברי לעיל אני מכוונת בעיקר לאמנים הצעירים הנמצאים בתחילת דרכם. רות -- אמנית סקרנית ודעתנית | |||
לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים


/null/text_64k_1#