צטט: עמי 8 2009-03-27 20:39:28

צטט: avimedia 2009-03-27 19:01:26

צטט: עמי 8 2009-03-27 18:42:26

סליחה אבי,

ראיתי את תגובתך האחרונה, רק אחרי ששלחתי את זו שלי. ובכן אתה פוטוריסט! אנאכרוניסט! (לא נעים לי אבל גם:) פאשיסט!

הלאה משטר הדיכוי!!!

עמי,

מאיפה הגיע הפאשיסט!?

 סתאאאם, אתה לא רואה שזה בצחוק? ורק בגלל שכמה מהפוטוריסטים היו - לא כחלק אימננטי מההגיגים שלהם, אלא יותר כחלק מהצייט גייסט של איטליה - פפשיסטים, ואפילו נהרגו/נפצעו במלחמת העולם הראשונה.

 

נרגעתי

 

 

 

הצייר פרננד לז'ה היה קומוניסט פעיל.

שאף בכל מאודו לקחת חלק במאבק להגברת

המודעות לערכים אנושיים סוציאליים בחברה

לא שוויונית ומתועשת.

אין לראות את יצירתו כתמיכה ברעיון אדם מכונה

אלא הצבת הפועל במרכז על רקע המכונה.

יש לציין שהקומוניסטים הרוסים להם סגד,

בקושי הסכימו להציג את יצירותיו בארצם. 

התערוכה שנערכה בסופו של דבר במוסקבה לא

זכתה לאהדה רבה מצד הממסד הקומוניסטי.

צטט: ראובן פלץ 2009-03-27 22:00:36

 

 

הצייר פרננד לז'ה היה קומוניסט פעיל.

שאף בכל מאודו לקחת חלק במאבק להגברת

המודעות לערכים אנושיים בחברה מתועשת.

אין לראות את יצירתו כתמיכה ברעיון אדם מכונה

אלא הצבת הפועל במרכז על רקע המכונה.

יש לציין שהקומוניסטים הרוסים להם סגד,

בקושי הסכימו להציג את יצירותיו בארצם. 

התערוכה שנערכה בסופו של דבר במוסקבה לא

זכתה לאהדה רבה מצד הממסד הקומוניסטי.

 

לז'ה התייחס ביצירתו להשפעת התיעוש על החברה בזמנו:

 

"על יצירה אמנותית לבטא את תקופתה... היצירה האמנותית השתנתה עקב השינויים שחלו בחיינו... כאשר אדם חוצה נוף במכונית או רכבת, הנוף הופך מקוטע, ומאבד את ערכו התיאורי, אך זוכה בערכו המלאכותי... אדם מודרני נחשף פי מאה מונים למידע חושי, מזה של האמן בן המאה ה-19. הדחיסה של התמונה המודרנית, הרבגוניות שלה, הפרוק לצורות, הינם התוצאה של כך" .

 

בציוריו ניתן לראות סכמטיזציה וקיטוע של גוף האדם ושל אובייקטים אחרים לצורות מכאניות צינוריות הנגזרות מהסביבה המתועשת. הציור ללא עומק פרספקטיבי, והדמויות נדחסות זו לזו והופכות לגוף אחד. פלטת הצבעים מוגבלת לצבעי יסוד...

  

אם נשווה את המציאות של תחילת המאה ה-20 לזו של תחילת המאה ה-21 הרי האדם המודרני נחשף פימיליון מונים למידע חושי מזה של האמן בן המאה ה-19...

 

הוא צייר "רובוט"- אדם מכונה, היום מדברים על סייבורג, אדם מחשב!

 על האמנים היום להביע זאת... לא להתרפק על העבר.

 

 

מה, שנתרפק על נשותינו הגרומות?

צטט: avimedia 2009-03-27 22:17:41

צטט: ראובן פלץ 2009-03-27 22:00:36

 

ז'ה התייחס ביצירתו להשפעת התיעוש על החברה בזמנו:

 

"על יצירה אמנותית לבטא את תקופתה... היצירה האמנותית השתנתה עקב השינויים שחלו בחיינו... כאשר אדם חוצה נוף במכונית או רכבת, הנוף הופך מקוטע, ומאבד את ערכו התיאורי, אך זוכה בערכו המלאכותי... אדם מודרני נחשף פי מאה מונים למידע חושי, מזה של האמן בן המאה ה-19. הדחיסה של התמונה המודרנית, הרבגוניות שלה, הפרוק לצורות, הינם התוצאה של כך" .

 

בציוריו ניתן לראות סכמטיזציה וקיטוע של גוף האדם ושל אובייקטים אחרים לצורות מכאניות צינוריות הנגזרות מהסביבה המתועשת. הציור ללא עומק פרספקטיבי, והדמויות נדחסות זו לזו והופכות לגוף אחד. פלטת הצבעים מוגבלת לצבעי יסוד...

  

אם נשווה את המציאות של תחילת המאה ה-20 לזו של תחילת המאה ה-21 הרי האדם המודרני נחשף פימיליון מונים למידע חושי מזה של האמן בן המאה ה-19...

 

הוא צייר "רובוט"- אדם מכונה, היום מדברים על סייבורג, אדם מחשב!

 על האמנים היום להביע זאת... לא להתרפק על העבר.

 

 

 

 

על פי קורות חייו והראיונות שהעניק לז'ה לעיתונות דאז,

לא בטוח שזאת הייתה כוונת המשורר.

יש לראות את יצירתו יותר בקונטקסט של פעולת התנגדות

האדם למכונה בדומה לסרטו של צ'ארלי צ'אפלין

"זמנים מודרניים" מאותה תקופה.

עם זאת אי אפשר לשלול לחלוטין את הפירוש הסובייקטיבי 

שלך על יצירתו. כי לפחות מבחינה סגנונית אכן קיים שילוב

צורני הנדסי אחיד בין ציור המכונות עם דמויות האדם,

המקבלים  את אפיונן של המכונות.

 

 

 

1

צטט: ראובן פלץ 2009-03-27 23:54:14

 

 

על פי קורות חייו והראיונות שהעניק לז'ה לעיתונות דאז,

לא בטוח שזאת הייתה כוונת המשורר.

יש לראות את יצירתו יותר בקונטקסט של פעולת התנגדות

האדם למכונה בדומה לסרטו של צ'ארלי צ'אפלין

"זמנים מודרניים" מאותה תקופה.

עם זאת אי אפשר לשלול לחלוטין את הפירוש הסובייקטיבי 

שלך על יצירתו. כי לפחות מבחינה סגנונית אכן קיים שילוב

צורני הנדסי אחיד בין ציור המכונות עם דמויות האדם,

המקבלים  את אפיונן של המכונות.

 

 

זה ברור Fernand Leger  (1881-1955)  התכוון לסייבורג ביצירתו...

 

ב-1924 יצר סרט בשם   "Ballet Mechanique"  (יש לינק לווידאו) בו הוא חקר היבטים של תנועת מרחב וזמן, תוך עימות בין הרקדנית הפופולארית Kiki  לבין מכונה.  הסרט כלל לולאות של פריימים החוזרים על עצמם (loop-printing). Leger שהיה קוביסט שילב בסרט נושאים בהם עסק בציוריו, ביניהם דחיסה וסופרפוזיציה (שילוב בו זמני) של מספר "שוטים" של דמות השחקנית, טונאליות של אפורים, ושילוב אובייקטים סתמיים כמו כובע, בקבוק ומשולשים. המצלמה משתקפת מעל פני מעטפת של כדור-מראות מסתובב (מרחב זמן היפרבולי). הסרט כולל כ-300 קטעים קצרים ואורכו כ-15 דקות של הקרנה. פסקול הסרט נכתב על ידי George Antheil , והינו דוגמה ראשונה של מה שנקרא היום צליל "תעשייתי" הסרט מצוי כיום באינטרנט.

 אם בוחנים את הסרט הוא נבואה לעריכה דיגיטאלית של היום (MTV).

בהיותו  ברשת בסופרפוזיציה אתה ואני וכלל הגולשים צופים בו ב"קולנוע הגלובאלי" מבלי להזיז את התחת (כפי שכתב צחי) מהכיסא בבית מול המחשב...

הנה עוד פריימים מהסרט

 

 

צטט: צחי כהן 2009-03-27 23:49:36

אבי, משאירים אותך יומיים ללא השגחה ותראה מה קורא פה - מה שנקרא - סחטיין.

 

לגבי דלז וגוואטארי חשוב לקרוא גם עליהם ולהבין את האנטי הגלייניזם שלהם שזה מהותי בפוסט סטרוקטורליזם. אני ממליץ על ספר טוב של

 

MICHAEL HARDT הוצאת אוניברסיטת מיניסוטה, מיניאפוליס, לונדון

 

האמת שלגביהם - הכותב של הספר טוען כבר בהתחלה שעצם היותם אנטי הגל והדיאלקטיקה הם "נכנסים" להגדרה ההגליינית של הדיאלקטיקה.

 

וכעת, מה הקשר ל DNA? המולקולה החשובה הזו היא פוטנציאל - לא יותר מזה - לסביבה יש הרבה יותר משמעות מל- DNA בהרבה מיקרים.

 

אני לומד כל הזמן פילוסופייה ופסיכואנליזה - שתיהן מרתקות וכל האמנות שלי מבוססת על קונספטים שאני מגבש מיתוך הפילוסופיה והפסיכואנליזה. אני לא חושב שזה פסול- לי זה מניב אושר.

 

אין מות מחבר כי אני משלב בתוך הקונסטלציה שנקראת פלצנית - גם את האני שלי.

 

הסידרה שלי SCREAM היא הכי קיצונית וכבר אומרים לי שהיא לא מובנת - סבבה מה לעשות?

 

לגבי המדע - האקדמיה והמדע מעודדים לדיפרנציאציה וכל הזמן נתפחים עוד מכונים העוסקים בתחומים מאוד ספציפיים אבל ודגש על האבל - המדע גם מעודד לקשר בין דיסיפלינות - לדוגמה הג'רנאל של יורם יובל - ניורופסיכואנאליס.

 

לגבי המדע והפילוסופייה - רק אדם שלא מכיר את שני התחומים באופן בוטה יטען שהם נפרדים -

 

1. יש, לדוגמה, מכון כהן לפילוסופייה של המדע - באונ' תל אביב - והוא אחלה

2. אינשטיין בוהר וגם פיזיקאים של היום - פרופ' הנרי סטאפ ופרופ' אבנר שימעוני - עוסקים המון בפילוסופייה ומדע

כך גם פרופ' גרונבאום - הם כל הזמן שואלים פילוסופיות - לא כולם עוסקים במאיצי חלקיקים שזה אחלה..

 

אגב להנרי סטאפ יצא ספר טוב לגבי ה MIND מ 2007 וב 2009 יוצא חדש (ואללה נהייתי יחצ"ן של פיזיקאים). ויש תקצירים.

 

אבי, אתה שמעת על פרופ' אדולף גרונבאום? אתה מכיר את פרופ' שימעוני ופרופ' סטאפ? סתם סקרנות

 

 

ולגבי הפסיכואנליזה - מה שדלז וגוואטרי זה מפעל אדיר - השאלה איך מבקרים אותם.

 

ז'יז'ק עשה את זה ב PARALLAX VIEW

 

 

ולגבי האמנות - לשלב הכל ולעשות מה שבא!!! אבל - האמנות משולה ל-"אמבה" היא מרגישה מה קורה בחברה בכלל ובאמנות בפרט מעיין נוזל סמיך של מימסד מצד אחד ורגל של אמבה אינדיבידואלית מצד שני, ואז אם כל התנאים ממוקמים היטב ויש איווי - האמבה מתקדמת עוד צעד בתוך הנוזל..

 

כל טוב

 

שבת שלום

 

צחי בקר טוב!

ואו אהבתי את מה שכתבת...

כתבתי לך בםוסט שמתחתי על כך שאני מכבד מאד את כנותך ואת הסינתזה שאתה מנסה לעשות בין תחומי הידע שלך ולשלבם באמנות שלך... ברור שבריזום הגלובאלי, לא כולם יבינו אותך וחלק גם "ירדו" עליך! אבל אתה ממשיך...

 כתבתי שהבקורת שלי על דלז וגוואטרי , היא במישור האימננטי שלדעתי אצלם הוא איקלישי כאשר למעשה הוא היפרבולי (לא -איקלידי, אזי אתה חלק מהשלם.. אולי אמבת-על בסגנון "נוספרה" של דה-שארדן.

יהיו כאלה שיאמרו מה כל הפלסף הזה... אני רוצה תמונה יפה להרגיש טוב, שהכתם והקו יעשו לי את היום :-)

אבל, בלי הפילוסופיה שמטעינה את התודעה, גם המאסטרפיס הגדול ביותר יראה לצופה כמקבץ כתמים וקווים סתמיים.

מה שקובע את תוצאות המדידה (בחינת יצירה ע"י צופה) , היא החלטת הצופה איזה הבט לבדוק, ובאיזה אמצעי להשתמש. כלומר, לתודעתו של הצופה תפקיד מכריע ב"מדידה" של מערכת קוונטית  - יצירת וצריכת האמנות  (Bohm and Peat 1987,

את אינשטיין בוהר קראתי, כך את קאקו גרין והוקינגס, אכן הפיזיקה המודרנית נוגעת במופשט ואמנותי מעבר לנוסחאות...

צטט: עמי 8 2009-03-27 18:33:36

" אם כבר ייבאת את הפוטוריזם לדיון, אני מבקש לצטט (באופן חופשי, מהזכרון), שניים: 1. במכתב שכתב לקנדינסקי, ערב גיבושה של "הפרש הכחול", מעיר פראנץ מארק (האקספרסיוניסט הגרמני) שהוא אינו יכול להשתחרר מהניגוד המוזר שהוא מוצא בין רעיונותיהם - המבריקים - של הפוטוריסטים, לביןהבינוניות הבלתי-מוטלת-בספק של עבודותיהם."

 מעניין, אני דווקא זוכרת שזה היה הפוך:

הרי תקופה ארוכה שהמוסדות האמנותיים סרבו להציג את עבודותיהם של הפוטוריסטים, ולו רק

בשל רעיונותיהם המהפכניים דאז. "בינוניות בלתי מוטלת בספק של עבודותיהם?"

 אוי אוי, אותי באופן אישי האמירה הזו ממש מעצבנת! דווקא חלק מהעבודות שלהם בעיני, היו כל כך

מרגשות וגיאוניות, שהדהימו אותי בפער שבין היופי שלהן, לרעיונות הפשיסטים שלהם...(שכחתם לציין

את הסגידה שלהם ל"מלחמה", (ההיגיינה של המלחמה" - כפי שמרינטי אמר) הם מצאו אסטתיקה

ויופי, במוות הגואל, ומראות המלחמה ההרסניים... וצחוק הגורל, רובם נהרגו במלחמת העולם הראשונה.

בעיני ציורים של אומרברטו בוצ'יוני למשל, נחתמו בנצח בגיאוניותם, ויפים ומרגשים עד היום מעבר

לשינויי הזמן.(דעתי האישית כמובן)

 לגבי הדיון - פילוסופיה אמנות-

 המקטרגים כאן, שוכחים שיש כבר למעלה ממאה שנה הגדרות שונות

 לאומנות (בשורוק) ולאמנות.

 הראשונה- היא שייכת יותר לתחום הדקורציה, ואומנות שימושית.

  השניה- דווקא הערך המוסף שלה, או המפריד בינה לבין הראשונה,

  הוא המקום בו כל תחומי היצירה נפגשים לכדי שיח ביקורתי.

 ומהו שיח ביקורתי אם לא חלק נכבד מתחום הפילוסופיה?

 

צטט: רוניאלי 2009-03-28 11:56:54

צטט: עמי 8 2009-03-27 18:33:36

 המקטרגים כאן, שוכחים שיש כבר למעלה ממאה שנה הגדרות שונות

 לאומנות (בשורוק) ולאמנות.

 הראשונה- היא שייכת יותר לתחום הדקורציה, ואומנות שימושית.

  השניה- דווקא הערך המוסף שלה, או המפריד בינה לבין הראשונה,

  הוא המקום בו כל תחומי היצירה נפגשים לכדי שיח ביקורתי.

 ומהו שיח ביקורתי אם לא חלק נכבד מתחום הפילוסופיה?

 

רוני

איזה יופי!

אבי, תודה על הלינק לסרט של לג'אר,.

סרט מקסים

אבל כולו ליניארי, אין בו ביט דיגיטאלי אחד בודד, הוא נעשה באמצעים כימיים, ובכלי נגינה אקוסטיים/ללא כל חיבור חשמלי.

כל התאוריה שלך מתיישבת על הסרט הזה כיוון שמישהו סרק אותו והעלה אותו לאינטרנט, לפני כן הוא לא היה היפרבולי כלל.

אתה טוען גם שאמצעים קולנועיים פשוטים כמו דיזולב שבהם משלבים פריים על פריים הם ביטוי של סופרפוזיציה, גם השתקפות בחלון היא סופרפוזיציה?

סופרפוזיציה הוא מונח ממכניקת הקוונטים המתאר את התנהגות האור בניסוי, שבו תוצאת הניסוי ניקבעת לפי צורת המדידה.

אבל בסרט של לאג'ר אתה רואה תמיד את אותו הסרט. גם באינטרנט, כש 100 גולשים ניכנסים יחד לאתר באלסקה, הם תמיד יקבלו את אותה התוצאה כשהם על אותו דף.

כך שאני מוצא את השימוש שאתה עושה במונח סופרפוזיציה יותר כתאור פרטי אמנותי שאתה נותן לכיווץ החלל והזמן לתוך המחשב הביתי שלך, ופחות במובן המדעי המקובל של המונח.

"אבל, בלי הפילוסופיה שמטעינה את התודעה, גם המאסטרפיס הגדול ביותר יראה לצופה כמקבץ כתמים וקווים סתמיים. "

אותה תודעה שטוענת/מעריכה את אוסף הקווים והכתמים כמאסטרפיס, היא הטוענת את הבד הלבן בערכיו.

המאסטרפיס הוא בד לבן "מקושקש" .

"מה שקובע את תוצאות המדידה (בחינת יצירה ע"י צופה) , היא החלטת הצופה איזה הבט לבדוק, ובאיזה אמצעי להשתמש. כלומר, לתודעתו של הצופה תפקיד מכריע ב"מדידה" של מערכת קוונטית  - יצירת וצריכת האמנות  (Bohm and Peat 1987, "

באמנות למיטב ידיעתי אין מדידה, יש רק הערכה, כך שהמשל והנימשל לא יושבים טוב.

ואכן הערכת הצופה שכוללת בתוכה את טעמו השכלתו הבנתו ניסיונו. מה שאנחנו מכנים מומחיות. היא שמפרשת את עבודת האמנות, ולפעמים אפילו טוענת אותה בערכים שהאמן עצמו לא היה מודע להם בזמן שיצר אותה.

ראה לאג'ר והסופרפוזיציה :G)

אודי

-

Man Ray, Electricity

 

 

 

צטט: avimedia 2009-03-28 09:40:34

זה ברור Fernand Leger  (1881-1955)  התכוון לסייבורג ביצירתו...

 

ב-1924 יצר סרט בשם   "Ballet Mechanique"  (יש לינק לווידאו) בו הוא חקר היבטים של תנועת מרחב וזמן, תוך עימות בין הרקדנית הפופולארית Kiki  לבין מכונה.  הסרט כלל לולאות של פריימים החוזרים על עצמם (loop-printing). Leger שהיה קוביסט שילב בסרט נושאים בהם עסק בציוריו, ביניהם דחיסה וסופרפוזיציה (שילוב בו זמני) של מספר "שוטים" של דמות השחקנית, טונאליות של אפורים, ושילוב אובייקטים סתמיים כמו כובע, בקבוק ומשולשים. המצלמה משתקפת מעל פני מעטפת של כדור-מראות מסתובב (מרחב זמן היפרבולי). הסרט כולל כ-300 קטעים קצרים ואורכו כ-15 דקות של הקרנה. פסקול הסרט נכתב על ידי George Antheil , והינו דוגמה ראשונה של מה שנקרא היום צליל "תעשייתי" הסרט מצוי כיום באינטרנט.

 אם בוחנים את הסרט הוא נבואה לעריכה דיגיטאלית של היום (MTV).

בהיותו  ברשת בסופרפוזיציה אתה ואני וכלל הגולשים צופים בו ב"קולנוע הגלובאלי" מבלי להזיז את התחת (כפי שכתב צחי) מהכיסא בבית מול המחשב...

הנה עוד פריימים מהסרט

 

 

 

 

'States of Mind III; Those Who Stay' אומברטו בוצ'יוני 1911.

 

 

 The Street Enters the House אומברטו בוצ'יוני, 1911