אודי תודה על ההתייחסות המפורטת והמושכלת, וגם על הפרושים הצילומיים שאתה מביא... אין ספק שזה עוזר לדיון שיכול להתפס כ "טקסטואלי יבש" לחלק מהחברים .

אבי, תודה על הלינק לסרט של לג'אר,. סרט מקסים אבל כולו ליניארי, אין בו ביט דיגיטאלי אחד בודד, הוא נעשה באמצעים כימיים, ובכלי נגינה אקוסטיים/ללא כל חיבור חשמלי. כל התאוריה שלך מתיישבת על הסרט הזה כיוון שמישהו סרק אותו והעלה אותו לאינטרנט, לפני כן הוא לא היה היפרבולי כלל. אתה טוען גם שאמצעים קולנועיים פשוטים כמו דיזולב שבהם משלבים פריים על פריים הם ביטוי של סופרפוזיציה, גם השתקפות בחלון היא סופרפוזיציה?

זה נכון כאשר הסרט נעשה הוא היה מכני, והוקרן חשמלי (מקרנה ומנורה), אבל הפילוסופיה שמאחורי הסרט היא של סופרפוזיציה, דהינו החלקיק יכול להיות בכול זמן ובגול מקום, לכן ההשתקפויות הרבות באותו המסך, וההקרנה על כדור המראות, ששוברות את התמונה בחזרה למרכיבים שלה (פיקסלים, אטומים, פוטונים של אור). ההשתקפות בחלון היא לרוב מנקודת מבט אחת של הצופה, הרואה נוף אחד, לז'ה והיו עוד כמה חלוצים רוסיים, עשה מעשה פוטוריסטי, יצר חלון המשקף עשר חלונות בהפרש זמנים (קוביזם, שפרץ יחד עם היחסות של איינשטיין)... בעולם איקלידי בדיד אתה מתמודד עם אמת אחת (שני מקבילים לא עוברים בנקודה אחת) וכאן בהיפרבולי אינסוף מציאויות בשתקפות בו-זמנית אל הצופה. אין ספק ראייה מהפכנית בתקופתו.

סופרפוזיציה הוא מונח ממכניקת הקוונטים המתאר את התנהגות האור בניסוי, שבו תוצאת הניסוי ניקבעת לפי צורת המדידה. אבל בסרט של לאג'ר אתה רואה תמיד את אותו הסרט. גם באינטרנט, כש 100 גולשים ניכנסים יחד לאתר באלסקה, הם תמיד יקבלו את אותה התוצאה כשהם על אותו דף.

באמצעים שלו הסרט היה "הצעה" או הצבעה לפוטנציאל של סופרפוזיציה, בכול הקרנה היה זהה (כמעט) כיוון שתודעת הצופה השתנתה בין צפיה לצפיה. ואילו היום לאחר שהסרט עבר דיגיטאציה הוא ברשת... אם נבדוק היטב אזי 100 גולשים שנכנסים יחד לאתר לא יקבלו את אותו הסרט, כיוון שהמחשבים שלהם שונים, כך גם המסכים, והמידע שמגיע לכול אחד ואחד, יכול להשתנות, כיוון שעובר  מסלולים וסרוורים שונים היוצרים עיבוד למידע ("קידוד" ו"פיענוח"). ביצירות שלי למשל זהו חלק חשוב בו כל גולש בכול פעם יקבל יצירה שונה וראנדומאלית! הרשת הופכת אף היא ליוצר כמוני כמוך... והיצירה היא כמו החתול של שרדינגר... אינך יודע מה איתה עד שלא תפתח על המסך שלך.

כך שאני מוצא את השימוש שאתה עושה במונח סופרפוזיציה יותר כתאור פרטי אמנותי שאתה נותן לכיווץ החלל והזמן לתוך המחשב הביתי שלך, ופחות במובן המדעי המקובל של המונח.

זהו בדיוק השימוש המדעי, כאשר ננסה לבדוק את מיקומו ואו מהירותו של חלקיק, עצם המדידה תשנה את המיקום והמהירות...

"אבל, בלי הפילוסופיה שמטעינה את התודעה, גם המאסטרפיס הגדול ביותר יראה לצופה כמקבץ כתמים וקווים סתמיים. " אותה תודעה שטוענת/מעריכה את אוסף הקווים והכתמים כמאסטרפיס, היא הטוענת את הבד הלבן בערכיו. המאסטרפיס הוא בד לבן "מקושקש" .

הוא מקושקש תודעתית, אצל סיני לבן זה מוות אצל מערבי זה טוהר ואצל אחר זה כלום, או מבו נוסף.כבר נאמר שתמונת "הסעודה האחרונה", בעבור יליד אבוריג'ני יכולה להתפרש כ"פיקניק" חביב של פנסיונרים בטלנים ומזוקנים.

"מה שקובע את תוצאות המדידה (בחינת יצירה ע"י צופה) , היא החלטת הצופה איזה הבט לבדוק, ובאיזה אמצעי להשתמש. כלומר, לתודעתו של הצופה תפקיד מכריע ב"מדידה" של מערכת קוונטית  - יצירת וצריכת האמנות  (Bohm and Peat 1987, " באמנות למיטב ידיעתי אין מדידה, יש רק הערכה, כך שהמשל והנימשל לא יושבים טוב. ואכן הערכת הצופה שכוללת בתוכה את טעמו השכלתו הבנתו ניסיונו. מה שאנחנו מכנים מומחיות. היא שמפרשת את עבודת האמנות, ולפעמים אפילו טוענת אותה בערכים שהאמן עצמו לא היה מודע להם בזמן שיצר אותה.

הצופה עורך "מדידה" (או הערכה) של היצירה הוא בוחן אותה מאספקטים שונים איקונוגרפיה  (Iconography)
תחום הלימוד העוסק בחקר המרכיבים החזותיים מבחינת תיאורם הפיזי ומשמעויותיהם. ההיסטוריון לאמנות ארווין פנובסקי הבחין בין פעולת הזיהוי של מרכיבי התמונות ונושאיהן שאותה הגדיר איקונוגרפיה, ובין הפרשנות וזיהוי המשמעויות שלהן - איקונולוגיה.

איקונולוגיה (Iconology)
מתן פרשנות לנושא היצירה על בסיס חקר ולימוד הקונטקסט התרבותי וההיסטורי שבו היא נוצרה.כאמור כל תרבות משיכת משמעויות שונות לסמלים, ועל זה יש להוסיף את הפרוש החתרני והבלתי צפוי של ה"תת-מודע", וכאמור היום גם את הפירוש של המחשב שנוסף לחגיגה...

צטט:

udi.s 2009-03-28 12:10:57

 

 

צטט: רוניאלי 2009-03-28 12:48:14

'States of Mind III; Those Who Stay' אומברטו בוצ'יוני 1911.

 

 

 The Street Enters the House אומברטו בוצ'יוני, 1911

 

 

החל מ-1909, פרץ רעיונותיהם והצהרותיהם של הפוטוריסטים פורסמו בהבלטה במניפסטים מתלהמים בעיתונות, בעצרות פומביות, בערבי תיאטרון ובפיזור כרוזים ממרומי מגדל העיר במילאנו. "רק לאחר מכן, לאחר כשלוש שנים, הוחל ביצירת יצירות אמנות פוטוריסטית" (הדס, נורית  (2002). עיונים באמנות המאה העשרים. המרכז למחקר ולפיתוח ע"ש מושינסקי, אורט ישראל., 121-124). הפוטוריסטים הבינו את כוחה של המדיה ההמונית כמפיצה וממקדת מסרים לקהל הרחב, ובחרו בה כערוץ להפצת דעותיהם.

 

הסגידה לכוח, לנשק ולמהירות, אכן הביאה רבים מהאמנים הפוטוריסטים, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, להתגייס לצבא ולפעילות פוליטית אינטנסיבית. במהלכה נהרגו בוצ'וני והארכיטקט סנט איליה, ואילו האמן קארלו קארה הפך להלום קרב.

Antonio Sant’Elia (1888-1916)  Città Nuova

 

 

Carlo Carrà -- Interventionist Demonstration, 1914

איזה היפר-טקסט הביא כאן קארלו קארה!!!

אבי ידידי, חבל שלא רואים את הציור... נסה שוב...

צריך לציין גם שהפוטוריסטים הם אבות אמנות המיצג...

הם אלו שהחלו בערבי מופעים הזויים, בבתי קפה, בהם

הציגו מיצגים מוזרים, קראו ערבי שירה בה ניסו "לפרק את המשפטים

להברות ג'יבריש, מתוך כמובן הרעיון של ניתוץ העולם המוסרני הישן...

פעם כתבתי עבודה על "השפעת הפוטוריזם על הדאדא",

שהרי, הדאדאיסטים, למרות היותם פצפיסטים, ודעותיהם הפוליטיות היו

הפוכות לשל מרינטי וחבורתו, יצרו יצירות אמנותיות הנושקות לרוח הפוטוריסטית,

לפחות בהקשר של פירוק וניתוץ התפיסות האנכרוניסטיות של העולם הישן.

צטט: רוניאלי 2009-03-28 13:24:24

אבי ידידי, חבל שלא רואים את הציור... נסה שוב...

צריך לציין גם שהפוטוריסטים הם אבות אמנות המיצג...

הם אלו שהחלו בערבי מופעים הזויים, בבתי קפה, בהם

הציגו מיצגים מוזרים, קראו ערבי שירה בה ניסו "לפרק את המשפטים

להברות ג'יבריש, מתוך כמובן הרעיון של ניתוץ העולם המוסרני הישן...

פעם כתבתי עבודה על "השפעת הפוטוריזם על הדאדא",

שהרי, הדאדאיסטים, למרות היותם פצפיסטים, ודעותיהם הפוליטיות היו

הפוכות לשל מרינטי וחבורתו, יצרו יצירות אמנותיות הנושקות לרוח הפוטוריסטית,

לפחות בהקשר של פירוק וניתוץ התפיסות האנכרוניסטיות של העולם הישן.

 

הי רוני אצלי התמונות עולות, יש גם לינקים מתחת לתמונות,

דבר נוסף שהרשים אותי זה "מכונות הרעש" של Luigi Russollo הפוטוריזט ...

The "Intonorumori" (1913), "Rumorarmonio" (1922)
& the "Enharmonic Piano" (1931)

בהשוואה לשקט והפסנתר "המטופל"  של קייג'..

Luigi Russolo, Marinetti and Piatti with the Intonorumori machines (c1914).

 

לו בד זה היה מונח בקרן רחוב, פרט לעובדי הניקיון שזהו

תפקידם לאסוף את האשפה. ספק אם איש היה טורח כלל

להרימו. איזה שימוש ניתן לעשות בבד שמישהו השחית עם

סכין חיתוך?

כל חינה של עבודה זו הוא בשל היותה גימיק פילוסופי

פרובוקטיבי שהוכר ע"י הממסד.

הדבר תואם לתאוריה של ג'ורג' דיקי. על-פי התיאורייה שלו,

התואר "אמנות" מוענק לכל עצם שנבחר להיות עבודת

אמנות על-ידי מוסד - מוזיאון, למעשה, אין כל דרך לזהות

אמנות שלא באמצעות בחירה כזו, בחירה שנימוקיה עשויים

להשתנות חדשות לבקרים.

אפשר להרחיק לכת גם לתיאוריה של ארתור דנטו. לפיה

ההיסטוריה של האמנות - הנראטיב שלפיו מתוארת התקדמות

האמנות - הגיעה אל קיצה. לדבריו, "קץ ההיסטוריה של

האמנות, פירושו כי לא ייתכנו עוד עבודות אמנות שהן

'מחוץ לתחום' או כמו שאומרים אצלנו "אין דבר כזה שאין

דבר כזה". הכל אפשרי. הכל יכול להישמע. ומאחר

שהמצב הנוכחי הוא בלתי מובנה ביסודו, שוב אי-אפשר

להתאים לו נראטיב-על."

 

צטט: ראובן פלץ 2009-03-28 14:22:33

 

 

הי ראובן,

 

מה ההבדל בין תנועת היד של צייר זן לבין תנועת היד של לוציו פונטאנה?

 

"קץ ההיסטוריה של האמנות,  (המסורתית) פירושו כי לא ייתכנו עוד עבודות אמנות שהן

'מחוץ לתחום' או כמו שאומרים אצלנו "אין דבר כזה שאין

דבר כזה". הכל אפשרי. הכל יכול להישמע. ומאחר

שהמצב הנוכחי הוא בלתי מובנה ביסודו, שוב אי-אפשר

להתאים לו נראטיב-על."

במרחב על הוליסטי כמו של הזן או הסייברספייס "הכול כלול", כיוון שאתה מקושר בזמן אמת לכול...

חשוב להבין שסופרפוזיציה זה מצב היפוטתי - הנחה - שהיא סבירה מבחינה פרקטית-ניסויית. ומהי הטענה - לפי שמתבצע תהליך הניסוי והמדידה - דגש המדידה. הפוטון הוא גם מתנהג כגל וגם חלקיק. אבי זה לא הנושא של "כל מקום" - פשוט מצב היפוטתי שהפוטון הוא במצב "על" שכל מה שקורה לו במדידה זו-  קריסה  - או איבוך (אינטרפרציה) וקבלת תוצאה של או חלקיק או גל.

 

יש, כיום, חוקר גרמני - זלינגר שעובד במעבדות שלו ומצליח להראות סופרפוזיציה גם למוקולות ענקיות. הוא חלוץ בנושא.

 

לסיכום, חשוב להבין, אבי, שנושא הסופרפוזיציה לא הולך עם הכול - אם האובייקט קורס לחלקיק - הוא לא בכל מקום ואם כגל כן.

 

חשוב להבין שזו תיאוריה שהיא סבירה יישומית אבל שוב - היא לא תופסת לגבי חלקים של הדיון כאן.

 

 

צטט: צחי כהן 2009-03-28 15:03:48

חשוב להבין שסופרפוזיציה זה מצב היפוטתי - הנחה - שהיא סבירה מבחינה פרקטית-ניסויית. ומהי הטענה - לפי שמתבצע תהליך הניסוי והמדידה - דגש המדידה. הפוטון הוא גם מתנהג כגל וגם חלקיק. אבי זה לא הנושא של "כל מקום" - פשוט מצב היפוטתי שהפוטון הוא במצב "על" שכל מה שקורה לו במדידה זו-  קריסה  - או איבוך (אינטרפרציה) וקבלת תוצאה של או חלקיק או גל.

 

יש, כיום, חוקר גרמני - זלינגר שעובד במעבדות שלו ומצליח להראות סופרפוזיציה גם למוקולות ענקיות. הוא חלוץ בנושא.

 

לסיכום, חשוב להבין, אבי, שנושא הסופרפוזיציה לא הולך עם הכול - אם האובייקט קורס לחלקיק - הוא לא בכל מקום ואם כגל כן.

 

חשוב להבין שזו תיאוריה שהיא סבירה יישומית אבל שוב - היא לא תופסת לגבי חלקים של הדיון כאן.

 

 

צחי,

בוא נדמיין לרגע הטקסט הנ"ל שכתבת, היכן הוא מצוי? אצלך במחשב ועל המסך? אצלי? אצל שאר חברי הקפה שקוראים אותו בו זמנית? בסרוור של קפה דמרקר, ברכזות ברחבי הרשת?

אצל החבר באלסקה או באוסטרליה?

הטקסט מצוי בסופרפוזיציה אצל כולם בו-זמנית...

פונקציית הגל שלו נמרחה על פני הספקטרום של כל האינטרנט, זה לא כמו ספר האמן שייצרת  שהטקסט מוביע רק בו ובו בלבד...

לא אצלי ולא באלסקה! ראה את האיור של פונקציית הגל ב"שובו של המחבר"...

לכן אתה דורש עבור הקריסה של פונקציית הגל שלך הרבה כסף$ מהרוכש!

ואילו אצלי זה כבר אצל כולם ובחינם...

למעשה זה כבר כך אצל כולם, אך אין מודעים לעובדה.

 

צטט: ראובן פלץ 2009-03-28 15:11:30

 

 

לו בד זה היה מונח בקרן רחוב, פרט לעובדי הניקיון שזהו

תפקידם לאסוף את האשפה. ספק אם איש היה טורח כלל

לקחתו. איזה שימוש ניתן לעשות בבד שמישהו השחית עם

סכין חיתוך?

 

ומה עם בד זה?

האם משהו (בגן ילדים) השחית בד נקי עם כתמי צבע?!

צטט: avimedia 2009-03-28 14:33:42

צטט: ראובן פלץ 2009-03-28 14:22:33

 

 

הי ראובן,

 

מה ההבדל בין תנועת היד של צייר זן לבין תנועת היד של לוציו פונטאנה?

 

"קץ ההיסטוריה של האמנות,  (המסורתית) פירושו כי לא ייתכנו עוד עבודות אמנות שהן

'מחוץ לתחום' או כמו שאומרים אצלנו "אין דבר כזה שאין

דבר כזה". הכל אפשרי. הכל יכול להישמע. ומאחר

שהמצב הנוכחי הוא בלתי מובנה ביסודו, שוב אי-אפשר

להתאים לו נראטיב-על."

במרחב על הוליסטי כמו של הזן או הסייברספייס "הכול כלול", כיוון שאתה מקושר בזמן אמת לכול...

 

קיים הבדל משמעותי בעיניי בין משיכות מכחול מיומנות

של אותיות קליגרפיות, סמלים עתיקי יומין בני אחיזה

בתודעת הקולקטיבית היפנית לבין השחתת בד או התפרצות

על בד גם אם החיתוך החלטי.

עבודת האמן היפני מצריכה "למידה ומיומנות" (אני יודע שהמילים

מיומנות ולמידה הן מילים גסות אצל הפילוסופים חסידי הפטפטת

של תפיסת הדאדא).

בעוד שבחיתוך הבד גם הקצב השכונתי היה עושה לא פחות טוב.

מה לעשות. יש עדיין צורך ללמוד משהו לפני שכל אחד מכריז על

עצמו אמן ומשפריץ על בד מקילומטר.

אולי כי אני נאיבי ומאמין לדבריהם של האמנים פיקאסו ושטיינדהרט

שטענו שהאמנות זה מקצוע.

כי לא כל המיליארדים שחיים על כדור הארץ הם אמנים. למרות

שאיזה אידיוט הכריז על כך.

במקרה זה אנו נמצאים שוב בפני הדילמה של הבד הלבן

האין-סופי- האפס המוחלט, הנותן לכל צופה את האפשרות

לאמץ את היצירה או לדחותה.

מצב של תיקו, מחכים לתשבי שיבוא ויתרץ קושיות.

צטט: ראובן פלץ 2009-03-28 15:58:28

 

 

קיים הבדל משמעותי בעיניי בין משיכות מכחול מיומנות

של אותיות קליגרפיות, סמלים עתיקי יומין בני אחיזה

בתודעת הקולקטיבית היפנית לבין השחתת בד או התפרצות

על בד גם אם החיתוך החלטי.

עבודת האמן היפני מצריכה "למידה ומיומנות" (אני יודע שהמילים

מיומנות ולמידה הן מילים גסות אצל הפילוסופים חסידי הפטפטת

של תפיסת הדאדא).

בעוד שבחיתוך הבד גם הקצב השכונתי היה עושה לא פחות טוב.

מה לעשות. יש עדיין צורך ללמוד משהו לפני שכל אחד מכריז על

עצמו אמן ומשפריץ על בד מקילומטר.

כי לא כל המיליארדים שחיים על כדור הארץ הם אמנים. למרות

שאיזה אידיוט הכריז על כך.

במקרה זה אנו נמצאים שוב בפני הדילמה של הבד הלבן

האין-סופי- האפס המוחלט, הנותן לכל צופה את האפשרות

לאמץ את היצירה או לדחותה.

מצב של תיקו, מחכים לתשבי שיבוא ויתרץ קושיות.

כמו אמן הזן, כך לוצ'יו פומטנה עבר תהליך ארוך של לימוד עצמי וזיכוך, עד שהגיע לאותם החתכים בבד...

 

This exhibit also documents the steps he took towards producing the mature work that he would show in exhibitions of Italian Art Informal and the Venice Biennale and Documenta in the 1960s. Early drawings and a series of studies consisting of slashes cut into colored pieces of tinfoil, several expressionistic ceramic sculptures, a black dress with slits and a handful of photographs of the artist address Fontana’s efforts to surmount the barriers erected between two and three dimensional art

יש לבדוק דברים לפני שמבטלים אותם כלאחר יד...

 

 

FONTANA, Lucio
Venice Was All in Gold, 1961
Acrylic on canvas
149 x 149 cm

Museo Thyssen-Bornemisza, Madrid

צטט: avimedia 2009-03-28 15:20:57

צטט: ראובן פלץ 2009-03-28 15:11:30

 

 

לו בד זה היה מונח בקרן רחוב, פרט לעובדי הניקיון שזהו

תפקידם לאסוף את האשפה. ספק אם איש היה טורח כלל

לקחתו. איזה שימוש ניתן לעשות בבד שמישהו השחית עם

סכין חיתוך?

 

אברהם (נתנזון) נתון - נוף צפת 1949

 

ומה עם בד זה?

האם משהו (בגן ילדים) השחית בד נקי עם כתמי צבע?!

 

 

אבי הגזמת,

יש עדיין הבדל קטן בין ציור זה לבין בד ריק.

אפשר להבין, לאהוב או שלא. אך אין כאן כל

דילמה לגבי הנוכחות.