שלום לכולם ונעים להכיר,

אני כותבת בשמה של דודתי ואני שמחה ונרגשת להזמין אתכם לאירוח שיתקיים כאן בקהילה, ביום חמישי הקרוב ה-2.4  בשעה 14:00 בדיוק, נא לדייק

דודתי דר' אסתר מלץ היא פסיכיאטרית מומחית ופסיכוגריאטרית.

נושא האירוח:התמודדות עם מצבים העולים בזמן אינטרקציה טיפולית עם אוכלוסיה מגוונת.

במהלך האירוח ננסה לדון בנושאים הקשורים בבריאות הנפש: כגון - מצבים פוסט-טראומטיים, חרדות, דכאון, מחלות הקשורות בזקנה ובאיבוד הזכרון ומחלות סופניות ועוד.

האירוח מיועד לאנשי מקצוע העוסקים במקצועות הפרא-רפואיים (עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, מטפלים ברפואה אלטרנטיבית, פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, מטפלים אישיים).

אתם כבר מוזמנים לעלות שאלות

תבואו מבטיחה שיהיה מעניין

תודה רבה ושבוע נעים 

איזה כיף! סוף סוף מומחה אמיתי בקפה.

השאלה שלי היא-

האם למאמן יש את הכלים לזהות מצבים נפשיים (כמו חרדה, היסטריה וכו')? האם במקרים כאלו לא עדיף לשלוח אותו לאנשי מקצוע מנוסים?

תודה רבה

ענבל.

שלום שלום.

אשמח לקחת חלק במפגש כזה.

מאחר ואני ירוקה פה בענינים האלה, האם מדובר על מפגש LIVE או משהו וירטואלי?

תודה

אילנה ויילר-שנוי לטובה 

מבורך..........

ראוי וחשוב  לכל מטפל גם האספקט הזה.

אנא מסרי כתובת להיכן להגיע.

חברים חקרים,

לא צריך להגיע לשום מקום!

דר' אסתר מלץ תגיע אלינו לכאן לקהילה ותענה על כל שאלה רצינית שתשאל על ידכם.

האירוח הוא ביום חמישי ואתם כבר עכשיו מוזמנים לשאול כאן את השאלות.

בברכה,

נשמע מעניין

תודה על ההזדמנות:)

שלום,

קצת מחוץ לנושא האירוח (או שלא) רציתי לדעת מה דעתה של הרפואה הקונבנציונלית על הרפואה הלא קונבנציונלית? האם אתם חושבת שישנם מטופלים שיכולים להפיק תועלת ורווח מכל סוגי הרפואה? האם ישנם מקרים בהם ניתן להיעזר רק ברפואה קונבנציונלית או להפך? ואם כן אילו?

תודה

ידוע שאחד הדברים הכי חשובים ובסיסיים להצלחת טיפול הוא יצירת אמון בין המטפל והמטופל.

מהם הטיפים שלך להצלחת העניין?

האם זה רק עניין של כימיה או שבאמת קיימים כלים יוצרי אמון?

שלום רב,

היו לי מספר לא מבוטל של ניסיונות ללכת לטיפול פסיכולוגי ללא הצלחה. תמיד הרגשתי שאני מבינה היטב מדוע המטפל שלי אומר לי את מה שהוא אומר, תמיד הבנתי מה מטרת השאלות ומעולם לא הרגשתי שהמטפל שלי מצליח להוביל אותי למסקנות או לתובנות שלא הצלחתי לעלות עליהן בעצמי.

האם כל זה אומר שאינני מתאימה לטיפול? האם המטפלים לא התאימו לי? האם הטיפול הפסיכולוגי המסורתי לא מתאים לכל אחד?

האם היית ממליצה לנסות טיפולים אחרים? למרות שהבעיה היא שאני חושבת שכל תופעות האימון האישי נתפשת בעייני כשרלטנות ולכן יהיה לי קשה לנסות סוג כזה של טיפול, האם אני צודקת?

תודה רבה על זמנך

שאלה של תמר: (הובאה לכאן מקהילה אחרת כדי לא ליצור שרשור כפולל בשתי הקהילות)

שלום שמי תמר

ראיתי את המומחית המגיעה לפורום ביום חמישי ושלל שאלות שמציפות אותי עלו...אשמח אם תהייה התייחסות מפיה ומאחרים

אני מורה לפלדנקרייז, מלמדת צעירים(35+) וזקנים...כאשר .לרובם יש הפרעות ביציבה והתמודדות עם כאבים ביומיום.

אנ מרגישהי שתלמידי מאמצים  נקודת ההתייחסות  למצבם הגופני  - ונפשי דרך הכאב(כפי שאני עשיתי ורבים אחרים עושים) ...זו הפריזמה - הפרספקטיבה דרכה רואים את העולם

.בפלדנקרייז אני מנסה להראות את הפריזמה בחיים  דרך מה ניתן לעשות עם הגוף, עד כמה הוא יכול לעשות פונקיות יומיומיות בנוחות  ולא משנה המכאויבם/ מצבו/עיצוב.

וכלומר האם הגוף עם העקמת או הגיבנת יכול בנוחות לשרוך נעליים אז יופי הוא משוכלל דיו  ובכך להסתפק - לא לחפש את הכאב בכוונה בתנועה אלה את הדרך לעשות את הפונקציה המתבקשת במינימום מאמץ ומקסימום תועלת.

פעמים רבות   יש לי תחושה שתלמידי בעיקר אלו המבוגרים מבינהם מחפשים אות את הכאב ו....ולא מסתפקים בביצוע תנועה פונקציונאלית נוחה ויעיל כתלמידים צעירים יותר(אשר כואבים  לא פחות)

לעיתים יש לי תחושה ...שהם מקיימים מערכת יחסים עם ה"כאב"והוא הופך יישות עבורם. והם אינם מוכנים להניח לו , גם שניתנת להם האפשרות לכך.כאילו הם מחפשים אותו.

אז מלבד הסברים תלויי הבדלי תרבות דורית - כשבדורות אחרים - עקרון הנוחות , נתפס כערך לא ראוי, לעשות מינימום מהיכולת(בשביל לברר גבולות אפשריים למערכת לקלוט) נתפס דבר כאחר כל כך עד אני יודעת שלעיתים ההנחיה על אף  שהיא ניתנת בעברית נתפסת בעיניהםכשפה אחרת  , (גם אצל צעיריםולעיתים עלולה להיתפס בצורה שלילית לפי : נוחות=עצלות= כשלון  ) .

הסברה שלי היא ש הכאב  טבוע בדימוי גוף שלהם, ובדימוי העצמי שלהם ולפיכך הוא חלק מהם ,,,וקשה להם להיפרד ממנו.

ובכך  שאני מנחה לעבוד ברכות, בנוחות, לא להגיע למקום הכואב, אני לא נותנת להם לפגוש עצמם במקום שהם מכירים ...כך שאולי נוצר פרדוקס של ה"נוחות" המוצעת מתפרשת "כאי - נוחות"  בשל החוסר וודאות של המצב החדש - ללא כאב.

אולי יש גם אתחוסר  האמונה שאפשר להטיב עם  הגוף והמצב לא חייב להתדרדר ואזי להסתמך על הכאב יותר בטוח - מכיוון שזה מצב מוכר.

אולי?

אז איך מתמודדים פסיכולוגית  עם הכאבים הגופניים  שבהזדקנות

לפי פלדנקרייז

הטיפול בהפרעות יציבה – זה לא השינוי של המעלות, אלא להביא את האדם למודעות להתארגנות יותר יציבה, דינאמית ודימוי הגוף. פלדנקרייז = לראות את האדם השלם . לכבד גבולות  היכולת,   לאפשר לתלמיד למצוא חלופות להרגל המביא לרגיעה ,לגמישות ולעיתים להקלה בכאב.  הגדרת הבריאות: רווחה גופנית, נפשית, פסיכולוגית, חברתית, כלכלית. לאו דווקא העדר מחלה.   בפלדנקרייז מטפלים בבריאות. יכולות להיות מחלות. באיזה שהוא מקום  נמצא את הרווחה – גופנית, נפשית, תחושתית ומה שלא יהיה. היא תשפיע כבר על השאר כי אין הבדל בין גוף לנפש.  יצא לי ארוך....התלהבתי...קצת ....שבוע טוףתמר   

בתור סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה אשמח לשמוע את דעתך- האם היכולת לטפל היא לא משאב מוגבל אשר חבל "למכור" אותו לזרים עבור כסף?

בהמשך לכך, איך את מתמודדת עם העומס הנפשי שיוצר מפגש טיפולי (בהנחה שנוצר אחד כזה)? איך את מצליחה שלא "לקחת" את המטופלים איתך הביתה?

תודה על נוכחותך המבורכת כאן!

שלום לכולם וצהריים טובים,

אני שמחה ונרגשת להתארח  בקהילה ומודה לכם מאוד על קבלת הפנים החמימה.

אנחנו מייד מתחילים