כל כך הרבה נתקלים כאן בביטוי המופרך הזה "מחשבה יוצרת מציאות". אולי הבוקר קמתי לוחמני במקצת, אבל פשוט נמאס לי לראות אותו. מחשבה לא תניח לחם לפני הילדים שלכם, מחשבה לא תמנע מהגשם להרטיב אתכם בחורף, מחשבה לא תמנע מאיזה בריון לחבוט בכם, מחשבה לא תביא אתכם להצלחה, לא תגשים לכם חזון, לא תמצא לכם אהבה, לא תשנה שום דבר למעט, אולי, ההרגשה הפנימית שלכם, אלא אם כן תבססו עליה פעולה. פעולה אקטיבית, מתוכננת, מבוקרת, לאורך זמן. זה שחשבתם על מכונית חדשה ואתם רואים את הדגם הזה בכל מקום לא מהווה שינוי במציאות - רק בתפיסה שלכם. אם תרצו ליצור שינוי במציאות תצטרכו לעשות משהו בנדון.

 

אז כן, ברור שרוב הדברים הטובים  מתחילים במחשבה, בהתכוונות לדבר (לא הכל - ההיסטוריה מכירה כמה וכמה תקלות מעניינות שנבעו מפעולה סתמית, והמחשבה באה אחר כך).  ברור לי גם שרוב המאמנים שמשתמשים במשפט הזה מודעים ומתכוונים גם לפעולה הצמודה אליו. אבל כפשוטו הוא מטעה, ואני נתקל ביותר מדי אנשים שמתייחסים אליו כפשוטו.

 

מחשבה אינה יוצרת מציאות. מחשבה אינה יוצרת דבר פרט להמרה של אנרגיה כימית לחום בתאי המוח שלנו, או במקרה הטוב, היא יוצרת קישורים נוספים בין הנוירונים במוח ותחושות שרק אנו בפנים יכולים להרגיש בהן. להאמין בכך שהיקום ישתנה לטובתי רק כי אני רוצה זהו שאמאניזם מהסוג הנחות ביותר, בדיוק כמו זה שאפשר לראות עד היום בשבטים פרימיטיביים באפריקה ובדרום אמריקה. "הסוד" ודומיו הם פשוט גלגולים ממוחזרים של טקסי זימון. רק שבמקום לזמן את השדים והאלים מנסים לזמן משהו מוגדר עוד פחות - איזו תפיסה עלומה, עמומה ומופרכת של יקום שכולו ממתין להסתובב סביבנו, אם רק נבקש יפה. העובדה שאסרף ודומיו לובשים חליפות במקום כתר נוצות ומשתמשים במחשב במקום בחופן עצמות מיובשות מסומנות ברונות אינה משנה את המהות.

 

פעולה יוצרת מציאות. אנחנו מאמנים, ואף אחד מאתנו לא נהיה כזה רק כי חשבנו על זה. אנחנו לא כוהני דת, לא מתווכים בין המתאמן לאיזו ישות עליונה. לכל היותר אנחנו מתווכים בין האדם לעצמו. יש בידנו כלים אמיתיים לסייע ליצור שינוי אמיתי לטובה בחיים האמיתיים של אנשים אמיתיים. זה דבר כל כך גדול, כל כך מרשים. לא חבל למהול את זה באמירה כל כך חלקית ומטעה?

 

אז עשו לעצמכם ולמתאמנים שלכם טובה. מחשבה לא יוצרת מציאות. פעולה עושה את זה.

מחשבה מלווה עשיה יוצרת מציאות

 

עובד יותר טוב, לא?

 

ואני מסכימה איתך. העניין הוא כמובן לא רק "לחשוב", אלא לפעול בהתאמה לחשיבה. אני מאד פרקטית.

רק שיש שם בכל זאת משהו. גם אתה מדבר עליו בעצם. כי אם אדם יושב וחושב לעצמו "אין טעם לעשות את זה" או "אני אעשה אבל לא נראה לי שזה יועיל" אז ברור שהוא מגיע לעשיה ממקום שלא כל כך יעזור. כלומר חלק מלקיחת האחריות נמצאת כבר בהתכוונות - שהיא מחשבה. ומאחר שאמרנו התכוונות, זה קצת מזכיר 'כיוון מנוע' כמו במוסך - כלומר לוודא שברור יותר לאן ולמה הולכים ועושים, ברור יותר מה רוצים שיקרה, ברור יותר לאן מתחברת הפעולה הקטנה הבאה.  איכשהו, כל ה"ברור יותרים" האלה הם מחשבות

אני מסכימה איתך שיש לפעמים תחושה שאנשים לוקחים את המשפט הזה הרבה יותר מדי רחוק והרבה יותר מדי מילולי. 

 

 

אתה צודק, וגם טועה, בו זמנית

 

צודק, כי לא מספיק לחשוב על מכונית חדשה כדי שהיא תקרה. או, במשפט שאני אוהבת לצטט ושמקורו נדמה לי אצל סטיבן קובי "אפשר לשבת עם פה פתוח ולחכות שיעוף לשם אווז צלוי, אבל זה עלול לקחת הרבה זמן"...

וטועה, כי המציאות לא מורכבת רק מנוירונים במוח, מכוניות ודברים פיזיים. חלק גדול מהמציאות מורכב מהאופן בו אנחנו תופסים אותה (למשל, האם ברגע זה אנחנו רבים, מתווכחים, או מעשירים זה את עולמו של זה? נכון שזה פתוח לפרשנות, ותלוי באופן בו מסתכלים על זה, ושהפרשנות הזו תקבע אם אנחנו מבלים יפה או מבזבזים את זמננו, נהנים או סובלים? מרוויחים או מפסידים?).

מי יצליח יותר, זה שמאמין שהוא מצליח, או זה שמאמין שהוא לוזר? מי יפגוש יותר הזדמנויות? מי יצור שיתופי פעולה יותר מועילים? מי יראה יותר אפשרויות?

עשיה לבד יכולה לגרום להצלחה, אבל היא גם עלולה לעלות במחיר מאוד גבוה של שחיקה נפשית, סטרס פגיעה בבריאות ובסופו של דבר איכות חיים לא משהו. עשיה יחד עם מחשבה (או התכוונות, או מיקוד תשומת לב, כפי שאני מעדיפה לקנות זאת) תביא לדעתי (ועל פי נסיוני) לתוצאות הרבה יותר טובות והרבה יותר מהר.

מוגש כמזון למחשבה. שבת שלום.

עדית

אה, נזכרתי, ועוד מלה בעניין:

אנחנו לא משקרים, רק חושבים אחרת ממך.... וזה לא הבדל סמנטי. זה הבדל שמגדיר האם נוכל לשתף פעולה, או שנריב.

הרשה לי להבהיר נקודה חשובה לגבי משפט חשוב זה:

מדובר בעיקר בדימוי עצמי נמוך.

עוד בהיותו ילד, האדם קולט רשמים מסוימים מהסביבה, ומהר מאוד הוא מחליט שהוא לא שווה, ולא מסוגל להגיע להישגים גדולים.

מכאן, הדרך להגשמת מחשבה זו קצרה מאוד. וכך, מציאות זו ממשיכה להוכיח לו (גם בגיל מבוגר) שמחשבתו נכונה.

 

וכאן, מגיעה עבודת המאמן: לאמן אותו לשנות את מחשבתו, ובכך ליצור לו מציאות חדשה (בהתאם לשינוי המחשבה).

 

מן הסתם, אין מדובר באי עשיה. זה החלק שמובן מאליו, ולכן, לא מדברים עליו.

 

בדרך כלל שינוי המחשבה מביא אתו עשייה. במידה שאין עשייה, המסקנה היא שלא היה כאן שינוי מחשבה.

 

צטט: adit bp 2009-03-28 13:30:18

אה, נזכרתי, ועוד מלה בעניין:

אנחנו לא משקרים, רק חושבים אחרת ממך.... וזה לא הבדל סמנטי. זה הבדל שמגדיר האם נוכל לשתף פעולה, או שנריב.

 כפי שציינתי, קמתי מעט לוחמני הבוקר. הרשיתי לעצמי פרובוקציה מהסוג שבדרך כלל נחתך בעריכה

 

מעולה שקמת במצב רוח לוחמני

וזה למה??

כי העניין של "מחשבה יוצרת מציאות" באמת מקבלת פרושים שונים ומשונים

אז התרומה של הדיון הזה גדולה!

לאנשים יש נטיה לחשוב שאם הם ישבו בסלון מול ה-TV ויחשבו חיובי

היקום ידפוק להם בדלת..ויגיש להם על מגש של כסף מה שהם "חשבו".

וברצינות..כמובן שהמחשבה שיוצרת מציאות מדברת על איך אנחנו תופסים את עצמנו

ואיך אנחנו מתנהלים כתוצאה מכך,

אפשר לקרוא לזה:  "אפקט פיגמליון", נבואה שמגשימה את עצמה..

אז זו שרשרת..משנים תפיסה..חושבים חיובי.. עושים בהתאם  ! והמציאות משתנה!!

וכל מאמן חווה עם מתאמנים במהלך תהליך האימון

איך מחשבה יוצרת מציאות!

ע"י תהליך, ע"י העלאת הבטחון העצמי והתפיסה העצמית, גילוי הכוחות והיכולות,

העשייה שבאה בעקבות הנ"ל ..וקורים דברים מדהימים!

לסיכום : המודעות והעשייה זה מה שחשוב!

ו..הכי חשוב, נרגענו?

 

 

 

מחשבה יוצרת מציאות אם אנחנו חושבים על זה,הרי שעבודת האימון היא ע"י מחשבה. נכון שבלי עשייה ופעולה המחשבה תישאר בגדר מילים בראש ולא תוביל לשינוי אבל עבודתנו כמאמנים היא לעזור למתאמן לעשות שינוי במחשבות של -. על עצמו, על העולם הפנימי והחיצוני שלו. העשייה שמלווה את המחשבות האלו היא זו שיוצרת את המציאות החלופית, הרצויה יותר. אבל המחשבה היא ההתחלה ההכרחית. בעיני זה היופי שלנו כבני אדם. למשל קחו את מודל א פ ר ת - ארוע, פרשנות, רגש, תגובה. השלב בו ניתן לעשות שינוי כדי שהתגובה שלנו תהיה שונה ורצוייה יותר, הוא שלב הפרשנות. ופרשנות זו חשיבה... שתהיה שבת נעימה ורגועה, נשאיר את הלוחמנות לראשון עד חמישי :-)

תראה חברי הטוב..

 

חלק מהענין באימון אלה משפטים "גדולים" שיוצרים בלבול, תמיהה ופעולת השרדות ...

ה"שומע" שומע , משתאה, אומר לעצמו וואו אני בתוך משהו גדול... ומיד יוצר חזון ומשיג יעדיו, כדי לא לצאת פראייר

 

 

ותחשבו על זה : )

וגם...

 

מחשבה מניעה שרשרת ארועים שיוצרים מציאות. מוסםכ ומקובל

 

איכשהו יצא לי לראות המון אנשים שגם אחרי כל התהליך לא השיגו את המציאות שהם רוצים.

 

עכשיו השאלחה היא ?

האם התהליך שגוי?

האם תפיסת המציאות שגויה ?

האם תרבות ה"גם אני יכול" עושה עוול ל"יכולות" שלנו ?

 

 

אני חושבת שאני רוצה מאוד לעשות שפגט... אני מתאמנת על זה כבר כמה חודשים... ולא נוצרת המציאות שאני מבקשת... בחיי

כי יש דברים אחרים שקורים במציאות.. כמו העובדה שהמפרקים שלי כבר לא כמו שהיו : ) ולא רק "חסמי הצלחה". וביננו איזו מטרה זאת בכלל ?

צטט: נ ג ה 2009-03-28 17:23:04

וגם...

 

מחשבה מניעה שרשרת ארועים שיוצרים מציאות. מוסםכ ומקובל

 

איכשהו יצא לי לראות המון אנשים שגם אחרי כל התהליך לא השיגו את המציאות שהם רוצים.

 

עכשיו השאלחה היא ?

האם התהליך שגוי?

האם תפיסת המציאות שגויה ?

האם תרבות ה"גם אני יכול" עושה עוול ל"יכולות" שלנו ?

 

 

אני חושבת שאני רוצה מאוד לעשות שפגט... אני מתאמנת על זה כבר כמה חודשים... ולא נוצרת המציאות שאני מבקשת... בחיי

כי יש דברים אחרים שקורים במציאות.. כמו העובדה שהמפרקים שלי כבר לא כמו שהיו : ) ולא רק "חסמי הצלחה". וביננו איזו מטרה זאת בכלל ?

 

הי נגה,

אם תתמידי, את תגיעי לשפגט.

המחשבה שלך לגבי המפרקים, וגם העובדה שלדעתך זו אינה מטרה ראויה, הם הם שיצרו את המציאות שלך.

ומכיוון שאמרתי זאת, אני אקח את המטרה הזאת לעצמי.

מהיום, המטרה שלי היא להגיע לשפגט. זאת, למרות גילי, ולמרות שכרגע, אני רחוקה מזה כרחוק מזרח ממערב.

:)

צטט: edna maimon 2009-03-28 17:32:46

צטט: נ ג ה 2009-03-28 17:23:04

וגם...

 

מחשבה מניעה שרשרת ארועים שיוצרים מציאות. מוסםכ ומקובל

 

איכשהו יצא לי לראות המון אנשים שגם אחרי כל התהליך לא השיגו את המציאות שהם רוצים.

 

עכשיו השאלחה היא ?

האם התהליך שגוי?

האם תפיסת המציאות שגויה ?

האם תרבות ה"גם אני יכול" עושה עוול ל"יכולות" שלנו ?

 

 

אני חושבת שאני רוצה מאוד לעשות שפגט... אני מתאמנת על זה כבר כמה חודשים... ולא נוצרת המציאות שאני מבקשת... בחיי

כי יש דברים אחרים שקורים במציאות.. כמו העובדה שהמפרקים שלי כבר לא כמו שהיו : ) ולא רק "חסמי הצלחה". וביננו איזו מטרה זאת בכלל ?

 

הי נגה,

אם תתמידי, את תגיעי לשפגט.

המחשבה שלך לגבי המפרקים, וגם העובדה שלדעתך זו אינה מטרה ראויה, הם הם שיצרו את המציאות שלך.

ומכיוון שאמרתי זאת, אני אקח את המטרה הזאת לעצמי.

מהיום, המטרה שלי היא להגיע לשפגט. זאת, למרות גילי, ולמרות שכרגע, אני רחוקה מזה כרחוק מזרח ממערב.

:)

 

 

אוקי אני רוצה לראות את זה !

( כמו שאת נראית בתמונה את עושה את זה !) .. ואני באה לארץ ואנחנו נפגשות ...חחח

 

אבל ברצינות...אני באמת חושבת שיש רגע מסויים שחישובי מאמץ אינם משמים את המטרה... ואפילו אם נניח שמאמץ לשיפור הגמישות יצור את השפגט המיוחל תוך שנתיים שלוש במקרה טוב... מיד אני נסוגה מהמטרה הזאת.. יותר מדי השקעה בשבילי.

אבל... אם זאת המטרה שלך וחלומך והגשמתך... אני איתך בזה. כל עוד את משלמת. לא ?

ככה נראה שפגט של הנכד שלי

 

כאשר שאלנו אותו אם הוא יודע מה זה שפגט

 

עמי