צטט: a#mili 2009-04-01 16:20:34
זה נכון: כל אחד יכול!!! אבל:
ברשותכם, אביא פעם נוספת את הסיפור על הספר של מידאס. כזכור, מידאס ביקש (וקיבל) שכל מה שיגע בו יהפוך לזהב. כאשר בתו האאובה הפכה לפסל מזהב, הוא ביקש להחזיר את המתנה האיומה הזו. האלים הסכימו, אבל הצמיחו לו כעונש, אזני חמור. מחשש שמא זה יוודע בממלכה, הוציא מידאס להורג כל אחד מהספרים שלו, על פי התור. בסופו של דבר, כשראה שעוד מעט לא יישארו ספרים בממלכה, השביע את הספר התורן שלו לא לגלות את הסוד - אפילו לא לאשתו.
אחרי שסיפר את המלך, חזר הספר לביתו והסתובב טרוד ואחוז-שרעפים במשך שבועות. לא עזר שום שכנוע של אשתו שיגלה לה את הסוד הקשה כל-כך ויקל בכך על לבו המתייסר. בסופו של דבר, הציע לו אשתו שאם אינו יכול לגלות לה את סודו, שילך ויחפור בור בשדה ויגלה לו את אשר עימו.
ואכן כך היה: הספר הלך לשדה מרוחק, חפר בור עמוק, נכנס לתוכו וצעק שלוש פעמים בקול גדול: "למלך יש אזני חמור!". אח"כ חזר הביתה חופשי, קל ושמח.
יש המשך לסיפור, אבל הוא קצת סוטה מהעניין שלי לאמור: האם הקטרזיס, הפורקן, הביטוי-העצמי של הספר של מידאס, יכול להחשב מעשה-אמנות? הוא נהנה, הוא שיחרר מחסומים, הוא ביטא את עצמו ועוד ועוד. בניסוח יותר בוטה: האם ניתן להבחין בין צעקה ריקה לבין צעקה בעלת תוכן ולכן, מעשה אמנות?
אבי, נראה אותך בלי חארטה קיברנטית: פה מדובר על משהו מהותי: האם האמנות מותרת לכל אם לאו?
/null/text_64k_1#