אז זהו, אני סיגלתי לעצמי מנטרה חדשה – "טובת הילד".
כל מה שאני עושה ואעשה אי פעם בחיי יהיה אך ורק לטובת הילד.
לא שזה לא היה ככה קודם, גם קודם פעלתי לטובתם אבל לא נקבתי בצמד המילים המשעשע.
ומדוע לעשות את זה עכשיו? – כי זה מה שכולם אוהבים לישמוע.
לא שזה משנה הרבה, כי מהר מאד נוכחתי לדעת שכשיש חפיפה בין טובת האם וטובת הילד המערכת פועלת תמיד לטובת הילד, וכשאין חפיפה שכזו מגיעה השלישייה הבאה "זה לא מקובל", אין לי מושג מתי נולדה השלישייה ובטח הייתה זו לידת עכוז.
מה שכן הצלחתי לעשות זה לישבור את פקידת הסעד, היא די מהר הבינה שיש לה עסק עם שני ילדים מגודלים ואינפנטיליים והיא במקרה הטוב סוג של רטייה על הפצע. אז בכל פעם שעולה נושא חדש או תלונה חדשה, מעבר לכל ההסברים אני תמיד דוחף את משפט המפתח "ולטובת הילדים.....".
דוגמאות יש בשפע, אתן שתים להדגמת המנטרות:
שנתיים וחצי לא קיבלתי את הילדים לחגים. הנושא הופנה לפקידת הסעד שתעשה סדר. זה היה לפני החג המופלא של ראש השנה. ביקשתי לקבל את הילדים לערב החג, נתתי הסבר פשוט, שנתיים וחצי הם לא היו אצלי וחשוב שהם יהיו גם אצל אבא. תוך פרק זמן לא ארוך קיבלתי טלפון מפקידת הסעד. היא בישרה לי חגיגית שהילדים יהיו בערב ראש השנה אצל האמא וכנ"ל בערב סוכות. איך אומרים בעדינות נכנסתי להלם? – "בלעתי את הלשון". לא בדיוק הבנתי כיצד הצליחה היא להגיע לאבחנה כה מהירה וחדה והחליטה שאני אמשיך להיות אבא של תמונות. שאלתי את השאלה המטופשת המתבקשת: למה?התשובה איכשהו ערערה את עצבי המתוחים גם ככה. כי הגברת אמרה שהאח שלה חוזר מחו"ל והילדים מאד יתאכזבו אם לא יראו אותו בערב החג. ברוב תמימותי שאלתי אז מה, ומה כבר ההבדל, ומדוע בכלל שיתאכזבו – הם בקושי מכירים אותו (מה לעשות – עובדה). למרות הזעזוע שניכר בתגובתי, פקידת הסעד לא התבלבלה ואמרה מיד: הגברת אמרה שזה חשוב לילדים והם יתאכזבו – אתה לא אמרת ולטובת הילדים חשוב שלא יתאכזבו. נכון לא אמרתי, מה יש לי כבר להגיד? שנתיים וחצי הם לא היו איתי בחגים, לא עוררתי בהם ציפיות אז ממה שיתאכזבו? אחרי יומיים של התאוששות מהלם הקרב וניתוח של התרחיש המדהים, הרמתי טלפון לפקידת הסעד. אמרתי לה: תגידי, מי לדעתך גרם לאכזבה לילדים? מדוע בכלל סיפרה להם שהאח שלה חוזר ועוררה בהם ציפיות? הרי אני לא הבטחתי להן שהן יהיו איתי בערב החג, על מנת שלא לעורר בהן ציפיות שעשויות להסתיים באכזבה. ברור מעל לכל ספק שהאמא במקרה הזה פעלה בניגוד לטוב הילד. שמעתי סוג של הסכמה סמויה אבל אין מה לעשות, כרגע הילדים יתאכזבו לטענת האם ואת הנעשה אין להשיב.
ומה לא מקובל?הגברת עברה באופן חד-צדדי למקום מגורים מרוחק ממני. זה בהחלט מקובל במדינת ישראל וכמובן לא נידרשת הסכמה של האבא. אלא מה, המקום מלבד המרחק הוא סוג של חור וכאשר האבא לא יכול לישהות עם הילדים בביתם אין מה לעשות איתם שם.
ברוב חוצפתי ביקשתי שפקידת הסעד תמליץ לטובת הילדים שפעם בשבוע כשהאמא ממילא נוסעת ומביאה את הילדים להוריה תביא אותם לביתו (מרחק של 500 מ'). הסברתי לפקידת הסעד שלא רק שזה לא לטובת הילדים שהאמא מביאה אותם להוריה ולא אלי, זה לרעתם שהרי הם מקבלים תמונה מעוותת על ההיררכיה המשפחתית וחשיבותו של האבא בחייהם. לחיזוק טיעוני אמרתי שלמעשה כשהאמא התכוונה לעבור היא קודם כל נכנסה למו"מ איתי, ובמו"מ היא הבטיחה שתסיע אותם בכל ימי הסדרי הראייה אלי (זה היה כמובן לפני שהבינה שהיא יכולה לעשות מה שבא לה באופן חד צדדי).אני מניח שנכון לעכשיו אני לא צריך להזכיר שוב את המשולש הקדוש ששמעתי כתגובה.
אז זהו: "טובת הילד" "טובת הילד" "טובת הילד" "טובת הילד" "טובת הילד" "זה לא מקובל" "זה לא מקובל" "זה לא מקובל" "זה לא מקובל" "זה לא מקובל" "זה לא מקובל"
משאיר לכם למלא את החסר (אמא, אבא).............................
חג אביב שמח
הוספת תגובה על "טובת הילד או משחקי מילים"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה