פסק דין מעניין בעניין פרטיות תיבת הדואר האלקטרוני של עובדים שהוקצבה על ידי מעסיקיהם ניתן בעניינה של טלי, שתבעה את מעסיקתה, חברת פאנאיה. טלי טענה שהמעסיקה פיטרה אותה עקב הריונה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (עב 10121/06). טלי גם ערערה על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים להתיר את פיטוריה. מנגד המעסיקה דרשה אישור רטרואקטיבי לפיטורין וכל התיקים אוחדו.
המעסיקה טענה שפיטוריה של טלי הודעו לה טרם כניסתה להריון, היא הבינה זאת ובמקביל החלה מחפשת מקום עבודה חלופי. הוכחת חיפוש עבודה על ידי טלי טרם למועד ההודעה על הפיטורין היתה מוכיחה את הטענה.
ואכן, על מנת להוכיח טענה זו, צירפה המעסיקה העתקי הודעות דואר אלקטרוני של טלי ממחשבה במקום עבודתה שנעשו באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני שהמעסיקה העמידה לרשותה. ההודעות כללו קובץ מצורף (קורות חיים) ומשפט כמו "רצ"ב קורות החיים בהמשך לשיחתנו, אודה לעזרתך". ההודעות נשלחו לנמענים שמרביתם נראו כחברות השמה לכוח אדם.
טלי הגישה בקשה לפסול את צירופן של הודעות דואר אלקטרוני אלו וטענה כי זו האזנת סתר אסורה ופגיעה בפרטיותה.
בית המשפט חזר על ההלכה הידועה, כי זכות לפרטיות קיימת גם במקום העבודה, אבל רק ביחס לאותם מקומות והיבטים בהם רשאי היה העובד לצפות לפרטיות. גם אז, אם הוכחה הסכמה של העובד לפגיעה בפרטיותו - אין ציפייה לפרטיות. הרי גם חוק הגנת הפרטיות אוסר על פגיעה בפרטיות "ללא הסכמה" ומשניתנה ההסכמה - אין בעיה.
בית המשפט הזכיר את החידושים הטכנולוגיים כגון דואר אלקטרוני וגישה לאינטרנט ככאלו שנועדו לייעל את העבודה, אך גם מאפשרים לעובד שימושים פרטיים במהלך העבודה בכלים אותם מסר המעסיק לידיו.
בית המשפט הזכיר כי למעסיק אינטרסים שונים, החל בזכות הקניינית במחשב ובשרת, עבור ברצון לצמצם את מידת הזמן ה"מבוזבז" במקום העבודה וכלה בחשיפה לתביעות עקב שימוש לא ראוי של עובדים בציוד שהועמד לרשותם (כמו למשל משלוח דואר פוגעני מתיבת דואר בבעלות המעסיק).
למרות זאת, העובד זכאי למתחם מסויים של פרטיות ונשאלה השאלה מה הקיפו של אותו מתחם. בהתחשב בשעות הרבות בהן שוהה העובד במקום העבודה ובהתחשב בכך שפעמים רבות העובד "לוקח את העבודה הביתה", קיימת תניה מכללא ("הסכמה משתמעת" בלשון המשפטנים) לפיה העובד יהיה זכאי לבצע פעולות אישיות שאינן שורות למקום עבודתו גם במהלך העבודה, ובלבד שהדבר נעשה באופן סביר מבחינת היקף הפעולות ותוכנן.
בית המשפט בחן את זכות המעסיק לפקח על הדואר האלקטרוני של עובדיו תחילה במשפט משווה. בארה"ב, למשל, אסורה חדירה להודעות דואר האלקטרוני פרטיות (אלא אם העובד הסכים לכך במישרין או במשתמע, אלא אם היא נערכת במהלך העסקים רגיל וכיוב'). המבחנים השולטים בארה"ב הם מבחן הציפייה הסבירה לפרטיות העובד, מחד, תוך התחשבות בתוכן המידע ומידת החדירה לפרטיות, מאידך.
הכלל המתאים במסגרת יחסי עבודה, כך קובע בית המשפט, הוא שהעובד רשאי לבצע שימוש סביר בדואר האלקטרוני שהועמד לרשותו ומנגד זכאי המעסיק לפקח על כך על ידי בדיקת היקף השימוש ללא כניסה לתוכנן של הודעות (בדומה לפלט שיחות טלפון). כלל זה כפוף, כמובן, לכל הסכמה אחרת בין הצדדים.
עוד קובע בית המשפט שעיון בתוכן ההודעות, בלא הסכמה אחרת, אסור. אולם, גם איסור זה צריך להיות מאוזן מול אינטרסים של המעסיק. כשיש אינטרס ספציפי משמעותי המצדיק זאת - ניתן להתיר עיון בתוכן ההודעות (המבחנים: הפגיעה נועדה לשרת תכלית אמיתית ולא סתם התנכלות, הפגיעה בפרטיות היא מינימלית ולא ניתן להשיג אותה תוצאה בדרך אחרת, וכי התועלת אינה נמוכה מהנזק אותה היא גורמת).
בהחלת המבחנים על המקרה בחן בית המשפט את ציפיית העובד לפרטיות ובמקביל את מדיניותו המוצהרת והנוהגת של המעסיק ביחס לניטור הודעות פרטיות. כלומר, אם למעסיק היתה מדיניות מוצהרת ("נספח שימוש באמצעים טכנולוגיים" שיצורף להסכם ההעסקה למשל) שנאכפה - לא היה כל פסול בניטור ההודעות, אם היה בהיקף סביר.
במקרה הספציפי דובר בתיבת דואר האלקטרוני שניתנה לעובדת לשם ביצוע עבודתה ולא היתה תיבה פרטית או עם סיסמא אישית; החברה הבהירה לעובדת שנערך ניטור של תיבות הדואר האלקטרוני שעל שרת החברה; ההסכמה ניתנה על ידי העובדת להודעות שהיא ידעה שעלולות להחשף והיה עליה להמנע מראש מלכלול שם הודעות שהן פרטיות; בפועל, חלק מההודעות היו פרטיות, חלקן בענייני עבודה וחלקן אף מעורב (כמו חיפוש מחליפה); ההודעות עצמן הן העברה טכנית של קורות חיים ואין בהן פרטיות מיוחדת; העיון בהודעות לא נעשה לצרכי התנכלות אלא לצרכי הוכחת נקודה ספציפית במקרה ספציפי והוא ראוי. סך הכל מלמד כי העובדת נתנה את הסכמתה המשתמעת לפגיעה בפרטיותה.
נדחתה טענת העובדת שזו האזנת סתר, שכן אין "בו זמניות" בין משלוח ההודעות להאזנה. גם אם אין צורך בסימולטניות, הרי כשלא מדובר ביירוט הודעות בדרכן אלא פשוט בהעתקתן מתיבת הדואר על המחשב - זו אינה האזנה אסורה.
פסק הדין מלמד אותנו עד כמה חשובה הערכות מוקדמת וניהול נכון של מערך היחסים המשפטיים מול העובדים מחד, כמו גם על כי עובד החרד לפרטיותו צריך לשמור עליה בעצמו ולא להניח שבית המשפט יסייע בידיו. מי שרוצה לשלוח הודעה פרטית - מוטב שלא יעשה זאת ממחשבו במקום העבודה.
על המעסיקים להכין מדיניות שימוש אמצעים טכנולוגיים שתקיף את מכלול האמצעים הטכנולוגיים הידועים והעתידיים, כמו דואר אלקטרוני אך לא רק (גם תוכנות שיתוף קבצים, תוכנות מסרים מידיים, בלוגים וכדומה). על המעסיקים אף לכלכל את צעדיהם בזהירות, ובמקרים הספציפיים להתייעץ עם מומחה, על מנת לוודא שבפעולתם אין משום הפרת החוק.
הח"מ מתמחה בתחום המשפט, האינטרנט והקניין הרוחני.
הוספת תגובה על "פרטיות עובדים בתיבות הדואר האלקטרוני של המעסיק"
נא להתחבר כדי להגיב.
התחברות או הרשמה