צטט: דורית ב. 2009-04-02 14:21:43

הבחירה היא הסלקציה, היא העוורון החלקי, שבזכותו מצליח האמן לחלץ מבט אחר על המציאות.

הבחירה היא הפרשנות.

 לא הייתי מצליחה לבטא את דעתי טוב יותר.

 

הבחירה-הסלקציה באה מהמודע והתת מודע כאחד.

 

 

צטט: avimedia 2009-04-02 15:03:38

צטט: A_Erez 2009-04-02 12:53:22

אתה שוב חוזר על השאלה "מה היא אמנות?"

האם זה הבסיס לכל המחשבות וכל הדיונים שאתה מעלה?

 

 

 

ברור לך הרי שלי ולאף אחד אחר פה לא תהיה תשובה, לא?

אולי השאלה היא בכלל מה קורה שמכפילים 6 ב 8 ?

ארז האם אתה אמן?

 

 

 

ואתה?

 

צטט: חגית שחל 2009-04-02 15:26:37

צטט: דורית ב. 2009-04-02 14:21:43

הבחירה היא הסלקציה, היא העוורון החלקי, שבזכותו מצליח האמן לחלץ מבט אחר על המציאות.

הבחירה היא הפרשנות.

 לא הייתי מצליחה לבטא את דעתי טוב יותר.

 

הבחירה-הסלקציה באה מהמודע והתת מודע כאחד.

 

 

 

הי דורית!

מסכים איתך...

דהינו בידי האמן מנעד אפשרויות:

מגריעה מלאה (ריק, בד לבן, וכו),

דרך השוואה מלאה, רדי מייד אחד לאחד,

ועד לדחיסה מוחלטת, דהינו להוסיף עוד ועוד על הקיים...

ולשאלתך,

מעולם לא הפריע לי עשן הארובות..

מפני שמעולם לא שאפתי לייצג את המציאות החיצונית בציורים שלי.

 

שאיפתי הייתה ועדין לייצג עולם פנימי ו/או פנימי/חיצוני.

 

יתכן מאוד שסדרות "הסימפוניה האנושית" שלי הם סוג של ייצוג פנימי/חיצוני/פנימי,

בכל מקרה, לא עשיתי ניתוחי לב פתוחים בשביל לצייר לבבות.

לא ניתוחי החלפת מפרקים על מנת לצייר מפרקים,

וכן עד כה לא ביצעתי ניתוחי מוח.

 

 

ומשיעורי שרטוט ברחתי... 

 

 

מה הייתה השאלה בכלל?

 

http://www.arthistory.sbc.edu/artartists/artartists.html

אבי, הדיון ראוי שבראויים, אבל למרות התנאים שהמסגרת הזו מכתיבה, יש לשמור על כבודן של המלים: אין מקום לדבר על עוורון בהקשר של ציור - גם לא חלקי.

הליקוי ממנו סבל פונס בסיפורו של בורחס - ואת זה נכשל צבי ינאי מלהבין - הוא אי-היכולת שלו לעשות הכללות, לא לוותר על ראית חלק מהדברים: ההכללות, ההמשגות, הן שמאפשרות לנו לראות. רק אחרי שעשינו אותן, אנחנו יכולים "לבחור": לסדר הירארכיות, ליצור מושגים חדשים, ואפילו לוותר על חלקי-מידע (שומו שמים!).

ומה, אחרי כל הפרנקופיליה, אתה עדיין מוכן להשתמש בביטוי "מציאות אובייקטיבית"? אפילו גדולי האנגלופילים כבר מוכנים - מזה זמן רב מאד אגב - לוותר על האובייקטיביות של המציאות: היא תמיד הייתה ולעולם תהיה סובייקטיבית, כפופה לנסיבות התצפית, לתנאי השפה ולהקשר התרבותי.

 

חואן מירו מספר שהמורה שלו אמר לו לצאת לחוצה להתבונן ואז לחזור לחדר ולצייר.

לפעמים צריך לצייר בעינים עצומות.

הרישום הקלאסי האקדמי נמצא במקום בו נמצא השרטט.

היום הרשם רושם בעינים עצומות.

צטט: avimedia 2009-04-02 15:40:26

צטט: חגית שחל 2009-04-02 15:26:37

צטט: דורית ב. 2009-04-02 14:21:43

הבחירה היא הסלקציה, היא העוורון החלקי, שבזכותו מצליח האמן לחלץ מבט אחר על המציאות.

הבחירה היא הפרשנות.

 לא הייתי מצליחה לבטא את דעתי טוב יותר.

 

הבחירה-הסלקציה באה מהמודע והתת מודע כאחד.

 

 

 

הי דורית!

מסכים איתך...

דהינו בידי האמן מנעד אפשרויות:

מגריעה מלאה (ריק, בד לבן, וכו),

דרך השוואה מלאה, רדי מייד אחד לאחד,

ועד לדחיסה מוחלטת, דהינו להוסיף עוד ועוד על הקיים...

 

 

גם רדי מייד הוא לא אחד ל אחד.

האוביקט מנותק מסביבתו הטבעית ומושם בסביבה אחרת, שם מקבל משמעות חדשה.

הניתוק הוא סוג שלך בחירה וסלקציה.

 

גם בצילום שלכאורה מעתיק את המציאות יש בחירה. הפריים, הקומפוזציה, החשיפה...

מאוד מסכימה עם חגית לגבי ערבוב של מודע ולא-מודע ( אני קוראת לזה אינטואיציה ).

ט: עמי 8 2009-04-02 18:18:57

אבי, הדיון ראוי שבראויים, אבל למרות התנאים שהמסגרת הזו מכתיבה, יש לשמור על כבודן של המלים: אין מקום לדבר על עוורון בהקשר של ציור - גם לא חלקי.

הליקוי ממנו סבל פונס בסיפורו של בורחס - ואת זה נכשל צבי ינאי מלהבין - הוא אי-היכולת שלו לעשות הכללות, לא לוותר על ראית חלק מהדברים: ההכללות, ההמשגות, הן שמאפשרות לנו לראות. רק אחרי שעשינו אותן, אנחנו יכולים "לבחור": לסדר הירארכיות, ליצור מושגים חדשים, ואפילו לוותר על חלקי-מידע (שומו שמים!).

עמי, אני חושבת שכדי לעשות הכללות יש צורך בסוג מסוים של התעלמות מפרטים.
מסכימה שהמילה עוורון, מציינת מגבלה ואנו מדברים על בחירה מודעת.

 

 

הציור אכן יכול להיות תוצר של סלקציה, אך לא מתוך עיוורון, אלא דוקא מיכולת להתבונן אחרת ולשלוף מן השלם את החלקי, את הפרטים, או לצייר את הצורות את הכתמים מבלי להראות את הפרטים.

אחת התכונות החשובות ליוצר היא היכולת להתבונן. היכולת להתבונן בצורה אחרת. לא על הדברים כפי שאנו מכירים אותם, להתבונן במבט חוקר, להתבונן במבט של ילד מגלה עולם. 

היכולת לראות את חלקיו ומרכיביו של השלם, היכולת לראות צבעים וצורות, היכולת לראות קוים, היכולת לראות כתמים, היכולת לפרק. 

כל צלם חובב ילחץ על המצלמה וינציח את יופיו ומרכיביו של הטבע לפרטי פרטים. אבל הצייר יכול בציורו לבודד, להראות את מה שהוא ראה במבט אחר. את מפגשי הצבעים שבטבע, את מפגשי האור והצל, את כתמים והצורות שנוצרים. את מה שבחר הצייר לראות, את מה שתפס את נשמתו.

 

אבי בהתיחסותי לפוסט  אני בהחלט חושבת שאומנות שהיא טכנאות העתקה מצילום היא סוג של העתקה ולא יצירת אומנות של אמן שבעזרת דמיון רב יוצר יצירה עצמאית שלו וכמובן שיש השפעות סוביוקטיביות שמשפיעות על היצירה..

באופן אישי אני רוצה לציין שיש לי עבודה כאן של פול-גוגן שניסיתי להעתיק בשיעור אומנות הראשון וממש לא הצלחתי להעתיק את הפרטים במדויק  האף יצא אחר לגמרי. אבל המטרה היתה גוגן ולכן היא קרויה פול-גוגן.

המורה שלי לאומנות אמר לכיתה  שיש את אלה שמעתיקים מצילום,ויוצא להם בדיוק בדיוק כמו בצילום לכאורה המטרה הושגה,

ויש את האומנים שיש להם אמירה אישית שלהם ובניגוד למה שהיה מקובל בעבר ציורי דיוקנאות מרהיבים של מלכים ונסיכים ומשתה סביב לשולחן עמוס כול-טוב,כולל ציור האוכל במדויק.אלו עבודות מדהימות עד ימינו,אבל האומנות משתנה עם הזמן או עם התקופה.

 באופן אישי אני במוזיאון אתבונן ביצירות ואשתהה אני לא פוסלת אומנות אלא מקבלת אותה כפי שהיא. באהבה ובפתיחות כיוון שצריך ראש פתוח וכישרון אישי להעלות יצירה בקו-צבע-וטקסטורות.

בהצלחה לכולם

מיכאלה 1713

אמנית-אבסטרקט

אבי, הנושא שהעלת מורכב הרבה יותר ממה שבא לידי ביטוי בדיון כאן. אם נקודת המוצא שלך היא הסרט של גרינוויי, אני מצפה שההתיחסות תהיה אכן לסרט, וסרט על פי מבנה עשייתו לא יכול להתבצע מתוך עוורון אלא מתוך תכנון מדוקדק על מנת ללכוד את הצופה ולרכוש את ההענות שלו, ואת זה לא ניתן לעשות בעוורון. אני בטוחה שחלקים בסרט נבעו  מתוך תת ההכרה אבל אז מגיע האומן ומפרש את האמן ומייצר מוצר שניתן להענות לו.

אם הכוונה שלך בדיון היא התובנות שהסרט מביא לעשיית האמנות, הדיון כפי שהוא, ראוי הרבה יותר.

תודה על הנושא המרתק. אקדיש לו עוד מעט מחשבה ואולי עוד אשוב

לאה

צטט: עמי 8 2009-04-02 18:18:57

אבי, הדיון ראוי שבראויים, אבל למרות התנאים שהמסגרת הזו מכתיבה, יש לשמור על כבודן של המלים: אין מקום לדבר על עוורון בהקשר של ציור - גם לא חלקי.

הליקוי ממנו סבל פונס בסיפורו של בורחס - ואת זה נכשל צבי ינאי מלהבין - הוא אי-היכולת שלו לעשות הכללות, לא לוותר על ראית חלק מהדברים: ההכללות, ההמשגות, הן שמאפשרות לנו לראות. רק אחרי שעשינו אותן, אנחנו יכולים "לבחור": לסדר הירארכיות, ליצור מושגים חדשים, ואפילו לוותר על חלקי-מידע (שומו שמים!).

ומה, אחרי כל הפרנקופיליה, אתה עדיין מוכן להשתמש בביטוי "מציאות אובייקטיבית"? אפילו גדולי האנגלופילים כבר מוכנים - מזה זמן רב מאד אגב - לוותר על האובייקטיביות של המציאות: היא תמיד הייתה ולעולם תהיה סובייקטיבית, כפופה לנסיבות התצפית, לתנאי השפה ולהקשר התרבותי.

 

 

עמי אני איתך!

"המציאות:  תמיד הייתה ולעולם תהיה סובייקטיבית, כפופה לנסיבות התצפית, לתנאי השפה ולהקשר התרבותי."

אם קראת את "אמנות באופק האירועים", שם אני טוען שאין דבר פרט לסובייקטיביות ולסוביקט שלי כצופה וחש, כל הנתפסים על ידי הם השתקפויות או שלוחות  הסובייקט שלי!

הסייברספייס מדגים זאת בכך שמקשר את הכול אל מערכת העצבים המרכזית שלי, וממקם הכול במרחק השווה לתגובה העיצבית של גופי~ 0.15 שניות. את זה רוב הפרנקופונים והאנגלופונים לא קלטו עדיין, כיוון שכולם מתייחסים למרחב המדיה הדיגיטאלית כאילו הייתה מדיה אופטית, בה לוקח זמן להגיע מנקודה א' לב'.