הציור הוא כהינף עין או יד או שהוא הרס וכליון גריעה והוספה ובריאה מחודשת, יצירה הריסה בריאה יצירה וכן הלאה.......כך גם בצילום טוב צילום זה הרבה יותר קל לפי דעתי ויש טכניקות שעוזרות מאוד להביא את האמירה של היוצר זה דורש תיכנון מחקר וניסוי והרבה כסף......

הציור הוא כהינף עין או יד או שהוא הרס וכליון גריעה והוספה ובריאה מחודשת, יצירה הריסה בריאה יצירה וכן הלאה.......כך גם בצילום טוב צילום זה הרבה יותר קל לפי דעתי ויש טכניקות שעוזרות מאוד להביא את האמירה של היוצר זה דורש תיכנון מחקר וניסוי והרבה כסף......

אני המון זמן חושב לכתוב ואני נילחם עם עצמי לנסות לא להגיד את מה שאני חושב, יש לי בעיה, אני מודה, קשה לי אם אנשים שלא חושבים כמוני והינה אני נשבר וכותב....

 

 

אבי אין דבר כזה אמן ואומן זאת המצאה של אנשים עם מוגבלות מסויימת שנועדה לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם או יותר טובים מאחרים, כי קשה להם להתמודד עם עבודה קשה או אם כשלון בתחומים מסוימים.

 

יש פלסוסופיה, יש מדע, יש שרטוט ויש רישום. עיוורון זאת ההכחשה-בחירה מודעת לא להתמודד ולא להשלים עם העובדות. ביום שתבין את מה שאתה רואה תוכל לצייר וליצור בעניים עצומות ( מהראש ) .

 

רב האנשים שמדברים על ההבדל בין אמן לאומן חושבים שאור וצל, רישום,  הבנה של תלת מימד, פרספקטיבה ויחסיים צבעונים זאת טכניקה, אז זהו שלא. 

 

אבי, מאיפה אתה מביא את הרעיונות האלה ! ! !

 

חנן קמינסקי (אחד מהמורים שלי לאנימציה בבצלאל) אמר לנו משהו מאוד חשוב, אם היה לכם רעיון בראש ייצרתם סרט ואף אחד לא מבין אותו זה עדיין לא הופך אותו לאומנותי.

 

 

אתה סופר אינטלגנט אבל הגיע הזמן שבמקום לדבר על עיוורון תפתח את העיניים.

צטט: shby 2009-04-06 13:02:27

צטט: avimedia 2009-04-06 11:52:36

 

הי צחי ומיכל,

חוסר היכולת של התינוק לקבוע גבולות של גופנו הפיזי, יוצרים אצלו את הבילבול אולי סוג של Psychasthenia.

אתה בטוח שהתכוונת לתופעה הזו? (פסיכסתניה?) לפי וויקפדיה מדובר על חרדות מאוד גבוהות ואבססיביות-קומפולסיביות....

אני חושבת שלהיות תינוק זה מספיק קשה ולא הייתי מוסיפה לו מחלות...

אני חושב שזהו מצבו של הגולש ברשת, כאשר גופו "מתפשט" במרחב זמן, מצלמת הרשת הופכת לעיניו וכך גם היכולת להפעיל אובייקטים מרחוק. הגולש חושב שהוא מצוי שם...והוא זז.

 

 

יש סיפור זן -

שני נזירים חוצים נהר על גשר ,

אחד אומר - "כמה טוב לדגים שם למטה"

השני אומר - "למה אתה חושב שאתה יודע אם לדגים רע או טוב?"

הראשון משיב "למה אתה חושב שאתה יודע מה אני יודע על הדגים?" 

טוב - אם אתם אומרים שכך מרגיש תינוק - אתם בטח יודעים

 

 סיפור נהדר שמזכיר לי סיפור דגים אחר.

כשבתי הייתה בת 4 היא קיבלה אקווריום עם דגים ליומולדת.

היא מאוד התלהבה, צדה את הדגים בכף ידה ושיחקה אתם.

אמרתי לה שזה אסור ומפריע להם.

לאחר זמן מה חזרתי אליה וראיתי שיש דג בידה.

גערתי בה שוב, והיא אמרה שהיא מלמדת אותם לשחות...

 

 

 

 צחי,

כפי שהבטחתי חשבתי וחזרתי אליך...

גיבור הסרט שתיארת, הסובל מאמנזיה שאינו זוכר דבר מקעקע את גופו במידע כדי לזכור.

הסייברספייס הוא סופר-קעקוע, החורט את כל המידע שבו לתוך גופו של הגולש...

הגולש (אתה ואני) הפכו לבעלי זיכרון-על שדבר אינו נשכח או נמחק...

דוגמה לכך הוא STELARC האגדי שהתאחד עם הסייברספייס, ואין לו דבר מלבדו!

הינה וידאו של המיצג שלו...

אנו הולכים ונעשים סייבורגים כאלה, האם ושם האב, אינם ממשיים יותר, האוואטאר שלהם מוקרן בקרן לייזר לתוך הרישתית שלנו, ישירות למוח...

 

נו מעניין אם יעיפו ככה את נינט טייב בפרסומת הבאה לפלאפון.. :)))))))

 

ולעניין - רפרפתי על האמן - הוא רצה להיות רקדן - ומהי המישאלה הלא מודעת - להיות בתנועה. ובכלל, אתה שם לב שהוא בתנועה?

 

הרבה יותר נכון להציג כריש בפורמלין - שלא בתנועה. הרי התינוק הלקאנייני הוא במצב נייח ומתוסכל - וכן אפילו ליד פסל - (באחד היו טיובים) הוא נע סביב הפסל והפסל נייח.

 

כלומר, יש כאן פיספוס. אם הוא היה נייח כמו התינוקות או בני האדם במטריקס - מיליונים בתוך כוורת ענקים - זה משמעותי - כי אין להם תנועה.

 

קול האם הוא מונח יחסית חדש המציין את המבט GAZE אני לא קורא הרבה על "קול האם" והאמת שהייתי באסכולה כשהיא הייתה מאוחדת - אז לא דובר בכלל על קול האם. למעשה אני תופס את קול האם כהכנסת גורם הזמן לסובייקט.

 

לאקאן התייחס היטב לויז'ואל ולאימג' - אני הוספתי שברחם אנו מקבלים את מונח הזמן שהוא יחודי לנו.

 

ומה זו תנועה - אימג' שזז במרחב לאורך זמן.

 

בקיצור ולשם סיום - אדם המקעקע את עצמו גם חש כאב. בסייברספייס אין כאב - וללא כאב אנו חוזרים לפנטזמה שהסברתי. אין עונג אין סופי כי אחרת יש כבר כאב.

 

אני מנסה לחשוב אם יש "שם אב" בסייברספייס. ובכן, יש לי משהו בנושא זה וזו האבולוצייה של הסייברסרפ. אולי חשבת על זה ואולי לא.

 

למשל - למה אני כל שנה צריך להחליף את הדפדפן שלי?

למה יש ויסטה אחרי XP - לטכנולוגייה יש אבולוצייה המצריכה ממני לחשוב אם אני משקיע או לא משקיע ומשפר ומייעל את הטכנולוגייה שלי. אני חושב ש-"שם האב" נעוץ בסייברסרפ באבולוצייה של הסייברסרפ - הרי הסייברסרפ אינו סופי. הוא מתחדש ואנו כצרכנים שוקלים אם לקנות.

 

שם האב זה ה-"חוק" מהאחר הגדול. ומשום שהסייבר ספייס עובר תהליכי השתנות והוא לא קונסיסטנטי - יש "חוק" - קדימה לקנות לייעל אבל, ברגע שאני קונה חדש אני זורק ישן - וזה מה שמעניין - האדם שלכאורה נמצא בתוך מכונה שאתה מתאר כשואבת ממנו את היותו אדם - צורך וזורק - וזה משום שהמכונה מתייעלת - אז הוא חוזר להיות אדם (כמו התשליך ביום כיפור)

 

עכשיו. אם הסייבר יהיה קבוע - לא תהייה תשוקה לאורך זמן (איווי לידע).

 

כשאני חושב על זה האדם בכלל לא כבול בתוך הסייברסרפ - לאדם יש את הכוח הבסיסי שלו בעיניין והוא קובע לסייברסרפ - כל הזמן להשתנות כדי שלאדם יהיה מעניין. אחרת לסייברספייס אין זכות קיום.

 

חג שמח

צטט: צחי כ 2009-04-07 00:03:52

 

 

 צחי,

כפי שהבטחתי חשבתי וחזרתי אליך...

גיבור הסרט שתיארת, הסובל מאמנזיה שאינו זוכר דבר מקעקע את גופו במידע כדי לזכור.

הסייברספייס הוא סופר-קעקוע, החורט את כל המידע שבו לתוך גופו של הגולש...

הגולש (אתה ואני) הפכו לבעלי זיכרון-על שדבר אינו נשכח או נמחק...

דוגמה לכך הוא STELARC האגדי שהתאחד עם הסייברספייס, ואין לו דבר מלבדו!

הינה וידאו של המיצג שלו...

אנו הולכים ונעשים סייבורגים כאלה, האם ושם האב, אינם ממשיים יותר, האוואטאר שלהם מוקרן בקרן לייזר לתוך הרישתית שלנו, ישירות למוח...

 

 

כשאני חושב על זה האדם בכלל לא כבול בתוך הסייברסרפ - לאדם יש את הכוח הבסיסי שלו בעיניין והוא קובע לסייברסרפ - כל הזמן להשתנות כדי שלאדם יהיה מעניין. אחרת לסייברספייס אין זכות קיום.

 

חג שמח

 

הי צחי,

בסייברספייס יש כאב, של המרחב זמן כולו, האגור בבסיסי הנתונים,

כיוון שהוא שלוחה של מערכת העצבים המרכזית שלנו, כאב זה הופך לכאב אישי.

סטלארק הוא אמן הכאב, הוא תלה עצמו על ווים כפי שעושים הפאקיריים בהודו, זאת להמחיש שהגוף הפיזי שלנו פג תוקף,

הגוף החדש הוא הגוף המשודרג אלקטרונית...

דהינו הסייברספייס הוא נטישת הממשי, פיזי, ומעבר לנשגב...

כמו בכול לידה המעבר כרוך בכאב. האור המפציע מסנוור את העיניים...

צטט: מ.י.כ.ל. 2009-04-06 22:12:28

 סיפור נהדר שמזכיר לי סיפור דגים אחר.

כשבתי הייתה בת 4 היא קיבלה אקווריום עם דגים ליומולדת.

היא מאוד התלהבה, צדה את הדגים בכף ידה ושיחקה אתם.

אמרתי לה שזה אסור ומפריע להם.

לאחר זמן מה חזרתי אליה וראיתי שיש דג בידה.

גערתי בה שוב, והיא אמרה שהיא מלמדת אותם לשחות...

 

הי מיכל,

אפרופו דגים...

כשהיית ילדה, גם לך היו לפני החגים שוחים דגים באמבטיה?

והיה לך קשה לאכול אותם? :-)