הורים רבים חושבים שדי בכך שהם שואלים את ילדם האם הכינו שיעורים והאם התכוננו למבחנים.יש כאלה שיודעים לגעור היטב ,לכעוס ולהעניש בגין ציונים רעים או לצקצק בלשון ולפרגן כאשר הילד מביא הביתה ציון טוב ורוב ההורים סבורים שהתפקיד שלהם הוא לעבוד ושל הילד ללמוד ואם הם עושים את העבודה שלהם אין סיבה שהילד לא ילמד ויצליח.
ובכן הורים יקרים אם אתם מחפשים צדק אולי תוכלו במצב המתואר למעלה להשקיט את מצפונכם אבל אם אתם רוצים שהילד שלכם באמת יצליח בלימודים בתיכון וכסטודנט יש לכם חלק גדול מאד בתפקיד הזה.ראשית אם לא עשיתם כן מומלץ לכם לקרוא את הספר שאתם אוחזים ולהבין מה עובר ועם מה מתמודד הילד שלכם מידי יום.
כן....אני יודע.....גם אתם הייתם תלמידים וגם אתם עברתם את התהליך אבל כנראה שגם ההורים שלכם "עזרו" לכם כמו שאתם "עוזרים" לילדכם.
הזמנים השתנו.בעוד שבשנות ה60 הספיקו 10 שנות לימוד לקבל משרה טובה ,הספיקו 12 שנות לימוד בשנות ה70 ,תעודת בגרות בשנות השמונים , תואר ראשון בשנות ה90 ובשנות ה2000 מדובר רק בשלב הראשון עם לימודי תואר שני.
אם ילדכם יגיע למרוץ החיים החדש עם אופניים בזמן שאחרים דוהרים מסביב במכוניות מרוץ הוא לא יגיע רחוק.
כבר ראיתי הורים עוזרים לילדם לפתור בעיות בסלון כאשר ההורים מעשנים ,שותים קפה ,צופים במשחק כדורגל בקולי קולות ועונים לילד במחצית על שאלה בחשבון כאשר הוא יושב על הברכיים וכותב על השולחן הנמוך בסלון.ככה לא בונים חומה!
ילדכם זקוקים להרבה יותר מזה.הם זקוקים בראש ובראשונה לסיוע אישי ,נפשי , הוא זקוק שתהיו שם ותעודדו אותו כשנכשל ולא כדי שתענישו אותו , הוא זקוק לעידוד שקשה לו ,הוא זקוק לעזרה ממך,להכוונה אולי מורה פרטי ואולי כתף להישען עליה.
אם הילד שלך מביא הביתה מבחן לא טוב ואתה מעניש אותו אתה מתרחק מהמטרה.דווקא בזמן הזה הוא זקוק לך.רוב החרדות מהמבחנים הם הפחד מתגובת ההורים ,חרדה ממבחנים היא גורם מוביל בסיבות לכישלון.
כהורה אתה צריך להיות המכבש של התלמיד שלך, של הסטודנט שלך ,להבין את הצרכים שלו ואת העזרים שלו עוד לפני שהוא נתקל בקשיים עצמם.
השתדל למנוע ממנו דאגות כלכליות ,אישיות , משפחתיות.תלמיד לא יכול ללמוד אם הוא צריך להתמודד עם הבעיות שלך בעבודה או בבעיות זוגיות וכדומה.אתה חייב לבנות לו בועה בה יוכל להיות במיטבו וללמוד במצב אופטימאלי.
על מנת שהתלמיד שלך ישיג את התוצאות הרצויות הוא חייב להסתובב בחברה טובה.הבט סביב כל הזמן וראה מי החברים שלו.המבט שלך והיכולת שלך להבחין מהיכן יכולות להגיע הבעיות טובות בשלב זה משלו בין אם הוא בן 15 או 21.דבר איתו , שכנע אותו,הסבר לו ,הלחם עליו ובשבילו.
אל תשווה את ילדך לאחרים ואל תשאל אותו מדוע התלמיד ההוא קיבל ציון כזה ומדוע החבר השני קיבל ציון דומה.כל אחד הוא עולם בפני עצמו ,לכל אחד הבעיות שלו והיכולות שלו.
אבחן את הילד שלך ולמד האם ה\יש בעיה שאתה יכול לסייע ,לקות למידה ,קושי מסוים פיזי או אחר.למד את סביבת העבודה שלו וראה היכן אתה יכול לשפר.תלמיד לא יכול לספק לעצמו תאורה טובה יותר ,חלון עם זכוכית בידודית על מנת ליצור שקט או שולחן די גדול להניח עליו את כל החומר הלימודי.זה תפקידך ,עליך לראות את הכל לפניו או לשאול אותו מידי פעם לצרכיו ולהקרין לו שזה בסדר לבקש.
פרגן לו כשהצליח ,עודד אותו והסק איתו מסקנות להבא כשנכשל.
תלמידים טובים לא מצליחים סתם ,הם לא מצליחים פתאום.הם מצליחים רק כאשר כל המערכת מסביב עובדת כמו שעון.
כן ,נכון ,ישנם תלמידים המצליחים גם בתנאים קשים וללא כל הסיוע הזה ההבדל הוא כמו להגיע לאילת באוטובוס ישן בנסיעה של 6 שעות או בטיסה בת 40 דקות.איך היית רוצה שיגיע התלמיד שלך מת"א לאילת? ולא זו לא בעיה במתמטיקה.
לסיום זכור הצלחה של התלמיד שלך היא הצלחה גם שלך וגם בזכותך.כישלון שלו כולו שלו ושלך .מבחינה כספית אגב הרבה יותר זול להשקיע בתלמיד למטרות לימודים מהשקעות שתצטרך להשקיע בגלל מחסור בלימודים.
בהצלחה.


מתוך הספר "טוב מאד" אימון אישי לתלמידים להצלחה בלימודים 

מסכימה איתך... כמעט בל

בשנות השבעים, איפה שאני גדלתי... אמהות ומורות היו מענישות ואפילו מכות, מורות היו מעמידות בפינה ומשפילות, היו מסמנות איקס על עבודה שטרחת עליה, לא היה הבדל בכמות המעורבות של ההורים, להיפך ההורים על 10-12 שנות לימודיהם לא יכלו להדגים הרגלי עבודה ואסטרטגיות למידה.... הכשל החינוכי היה אפילו גדול יותר במושגים של היום... ותראה איזה דור לתפארת.

אני זוכרת שבמשפחה של חברתי הטובה, שאמא היהתה אקדמאית, ישבו ממש להתאמן למבחנים, ולהכין שעורים...  אז נכון היא דוקטור ואני לא ... : )

אני חושבת שההורות היום היא "קצת" חסרת ביצים ומתגוננת, בדיוק כמו הרפואה המתגוננת, והחינוך המתגונן... מין עידן מתגונן, שבו רוב הזמן אתה המום מעומס הגרויים והכיוונים והמסעות.

אבל מאחר והאחריות היא של ההורים, אנחנו דורשים מהם להתאפס מיד !

ילד שמח לא צריך שילמדו אותו ללמוד.

ילד בטוח בעצמו לומד מהאויר.

ילד אינטיליגנט טס לשמים.

אסטרטגיות למידה שגויות מנחיתות אפילו את הגאון.

מורה עצבנית וממורמרת מציגה תהליכי למידה "דכאוניים".

להמשיך ? : )

כשהתוכן מעניין, ואתה רוצה ... אתה איינשטיין !

( שאל ילד מצוי אם הוא אוהב ללכת לבה"ס... או כמה ימים יש עד החופש הגדול החל מעכשיו )

הבן שלי סופר !

אני מנסה בנימוס להסתיר את העשן שיוצא לי מהאוזניים כשאני קוראת את אוסף הסיסמאות שלך .  אני ממליצה לך להיכנס לדיון של גיא בן דוד על יצירתיות בבתי ספר. מצרפת קישור.http://cafe.themarker.com/view.php?t=949302

צביקה,

הנושא שאתה מעלה, בלבנו הוא. יש הרבה אמת במאמר שלך. חשוב לתת לילד סביבה תומכת. חשוב להלחם בשבילו. זה הילד שלנו.

אני רואה את הדבריים אחרת בכמה מישורים:

מה רוצים להשיג

מצוינות וציונים גבוהים, בעיני, זה לא המפתח להצלחה היום. זה היה נכון עד לפני כמה שנים. לא עוד. המפתח להצלחה בחיים המודרנים זה כישורים חברתיים ואינטלגנציה רגשית. לא במקום כישורי חשבון, אבל בהחלט הדגש, בעיני, עבר לשם.

הדרך

אני בהחלט חושב שנכון לתמוך בילדים שלנו בדרך שהם בוחרים. להיות שם, לעודד, לפרגן, לאהוב, לחבק, לתת משוב חיובי ולפעמים גם להראות את הצעד הבא. מצד שני, חשוב שהילד יתמודד עם ה"קשיים" שביה"ס מעמיד מולו. הילד ולא אנחנו. לנכות את השטח בשביל הילד? זה כמו ללעוס בשבילו את האוכל וללכת בשבילו. הוא לא ילמד לאכול לבד ולא ילמד ללכת. רוב הכשלונות בביה"ס הם זניחים. אפשר תמיד לתקן וללמוד מזה. בחיים המחיר הרבה יותר גדול. כשיש לילד סביבה תומכת אמיתית, הוא גדל ומתפתח.

דוגמא אישית

לדעתי, הדבר אולי החשוב ביותר, הכלי החזק ביותר שיש לנו מול ילדינו זו הדוגמא האישית. לחיות כמו שאנחנו מאחלים לילדים שלנו לחיות. אני לא מוכן לחיות תחת מכבש המצוינות והתחרותיות. כן, אני שאפתן ואני משיג הרבה, אבל לא במחיר חיים של תנאי והשוואה בלתי פוסקת לאחרים.

אני מאמין בחיים של חירות וחגיגה. כך אנ יחיי וכך אני מחנך את ילדי.

באהבה,

+ אורן 

www.loveandfortune.co.il 

אורן תודה על התגובה העינינית.כל אחד קורה ולוקח את הדברים מנקודת הראות שלו.

כשאני מתכוון לנקות את השטח עבור הילד אני מתכוון לדוגמא מסוג זה:

נער לומד בבית ספר ובמקביל לומד במסגרת קבוצת מחוננים לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן.הלימודים באוניברסיטה מתקיימים פעמיים בשבוע מהשעה 15:00 עד השעה 22:00.את הלימודים בבית הספר הוא מסיים לצורך העניין בכל אחד מהימים הללו ב13:45.

הנער רוצה ללמוד באוניברסיטה ואף נהנה מכך.

אני אישית מצדד בכך שמי שיכול ידאג לנסיעה חלקה לאותו נער אם באמצעות מונית או שיסיע אותו בעצמו על מנת שיגיע בזמן ,יאכל במקום ארוחה קלה ויוכל להתחיל את הלימודים במסגרת האוניברסיטה לאחר מנוחה קלה ,שבע ולא מיוזע.זה בשבילי לכבוש לו את הדרך.

אפשר גם לא ,לתת לו להגיע בדקה ה90 במקרה הטוב באוטובוס , רטוב בחורף או מיוזע בקיץ ולהמתין שיחזור בלילה בטרמפים ויסיים את השיעורים.

לכבוש את הדרך לתפיסתי היא להבין מה הם צריכים ולהקל עליהם.יש לא מעט הורים שחושבים שאותו נער או ילד צריך להסתדר לבד ולעשות הכל בצורה טובה ומושלמת כי גם להם לא עזרו.....

בשורות טובות

היי נגה.

תודה לתגובתך.יש כמה משפטים שאני לא יכול לקבל בצורה שלווה כמו למשל

ילד שמח לא צריך שילמדו אותו ללמוד.

ילד בטוח בעצמו לומד מהאויר

ילד צריך שיכוונו אותו כל הזמן.גם אם בבית הספר הוא מקבל את כל מה שהוא צריך.זו צריכה להיות רק ההתחלה ולעזור לו לרוץ הלאה בבית.על אחת כמה וכמה אם הוא נתקל בקשיים בבית הספר.

מהאויר ומשמחה לבד לא קורה הרבה בטווח ארוך.

חג שמח ובשורות טובות

צביקה

ריטה

לגבי העשן שעצור אצלך באזניים - תאפשרי לו לצאת.

רק כך יתפנה מקום לקבל דברים שונים וחדשים מאלה שאת מצדדת בהם.

כמי שלמדה אימון בגומא את צריכה לזכור את השיעור המדבר על היכולת לאפשר.אולי שכחת -שווה רענון.

גם להגיב צריך לדעת ביחוד להקשיב ואם קשה זה בדיוק מקום נפלא להתאמן עליו.

שיהיה לך ולבני ביתך חג שמח

אשמח לשמוע את התאוריה שלך

את של בן דוד אני מכיר ומכבד.

צטט: צביקה ברגמן 2009-04-05 23:41:13

היי נגה.

 

תודה לתגובתך.יש כמה משפטים שאני לא יכול לקבל בצורה שלווה כמו למשל

 

ילד שמח לא צריך שילמדו אותו ללמוד.

ילד בטוח בעצמו לומד מהאויר

ילד צריך שיכוונו אותו כל הזמן.גם אם בבית הספר הוא מקבל את כל מה שהוא צריך.זו צריכה להיות רק ההתחלה ולעזור לו לרוץ הלאה בבית.על אחת כמה וכמה אם הוא נתקל בקשיים בבית הספר.

 

מהאויר ומשמחה לבד לא קורה הרבה בטווח ארוך.

 

חג שמח ובשורות טובות

צביקה

ילד צריך שיכוונו אותו כל הזמן !

מסכימה עם זה.

אבל למידה היא פעולה עצמאית... שמושפעת גם מסקרנות, גם מתחושת בטחון ומסוגלות... ומיכולתה של המורה להנהיג למידה...את זה לא ניתן לכוון מבחוץ.

לא ניתן להטיל את צמצום הפערים של הכשל החינוכי הקיים על פעילות הורית בלבד.

אתה יכול להעצים את ילדך ולכוון אותו לתפקוד אופטימלי בבית. ואז הוא חוזר אל מורה עצבנית, או "קשוחה" או סתם כזאת שלא רואה שליחות בעבודתה ( וסליחה... לא מכלילה. יש כאלה פשוט : ) ) ... ואז מה תשנה המכוונות ? חוץ מתקווה שהדרך שאני סוללת למרות זאת ? תביא אותו גבוה יותר מהמצב הנוכחי ?

אני חושבת שעמדתי הציגה פרספקטיבה של אם ל-3 ילדים בעלי פוטנציאל אדיר, מכוונים ומתוכנתים להצלחה  ולהגשמה ... הלומדים במערכת חינוכית "פרטית" הישגית ביותר.  ומתוך חוויה אישית שנוצרה לאחרונה שמספיק שאחד מהם נתקל באוירה שאינה מעוררת למידה בבה"ס, וחסר מוטיבציה...כדי להטיל דופי במכוונות ההורית שלי ...

ותודה על תשובתך.

אני רוצה שהילדים שלי יהיו מאושרים.

אני מלמדת אותם שהשמיים הם הגבול, שאני בגב שלהם, שכסף הוא רק אמצעי לא מטרה

והכי חשוב - לקחת אחריות על החיים והבחירות שלהם.

פה הדגש שלי.

למדתי בחיים לא להתערב לאחרים בחינוך ילדיהם, אלוהים יודע שאני עוד מגרדת את תחתית נעלה של אימי,

כך שלא אתייחס ל"נכון לא נכון" במאמר. אם עובד לך, כולם מאושרים, החיים דבש - אשריך!

מירב ונגה - תודה על התגובה והדיון הפורה.

אני מסכים עם שכתבתן.מאחר וכל אחד נמצא בסיטואציה שונה, במערכת לימודים שונה,עם ילדים שונים וכדומה , לא ניתן להסכים על הכל.

אני חושב שאפשר לסכם על כך שלהורים יש תפקיד חשוב והוא חייב להיות אקטיבי בין אם לשלוח את הילד ללמוד במוסד פרטי ובין אן ללמד אותו ללמוד ולצמוח על מנת שיוכל להגשים את עצמו ללא תקרת זכוכית.

שיהיה חג שמח ורק בשורות טובות

צביקה ברגמן

צטט: מירב מאמנת לחיים 2009-04-06 02:21:49

אני רוצה שהילדים שלי יהיו מאושרים.

אני מלמדת אותם שהשמיים הם הגבול, שאני בגב שלהם, שכסף הוא רק אמצעי לא מטרה

והכי חשוב - לקחת אחריות על החיים והבחירות שלהם.

פה הדגש שלי.

 

למדתי בחיים לא להתערב לאחרים בחינוך ילדיהם, אלוהים יודע שאני עוד מגרדת את תחתית נעלה של אימי,

כך שלא אתייחס ל"נכון לא נכון" במאמר. אם עובד לך, כולם מאושרים, החיים דבש - אשריך!

 

 

 

 כמה שאני מסכים איתך. בלי נכון ולא נכון. בטוח לא חייבים וגם לא צריך.

לצאת מעריצות המצוינות לחירות והגשמה