צטט: אלי למה 2009-04-15 01:15:20

לפחדים, כעיקרון, שלוש סיבות. הטיפול במפוחדים הוא בכל מקרה אותו טיפול.
כאשר ההתנהגות המפוחדת קיימת משום ניסיון רע, ההתנהגות המפוחדת תתחלף בהמנעות וערנות להתרחשויות ספציפיות., כשיחלוף הזמן תעלם הזהירות. חוויות מסוימות יקצרו את הזמן הדרוש להחלמה. (כלב שנדרס, לדוגמא).

הפחדנות הגנטית, לעומת זאת, היא יחסית לכלבים אחרים. הפחדן נוטה לרשום בזכרונו אירועים כמסוכנים ונוטה לזהירות קבועה. ארועים שליליים נחרטים עמוק יותר בזכרונו ולאורך זמן, והוא מאופיין בתגובות הסטריות.

הפחדנות הנוצרת מחוסר היכרות עם העולם בגיל צעיר היא פחדנות קשה יותר. לא מדובר בזהירות מוגזמת המאפיינת את הפחדנים בהם דובר כאן אלא בחוסר יכולת להפנים ארועים ולהכירם. סוג של פיגור התפתחותי שבמקרים קשים לא יעלם לעולם.

(כלב שרובץ רועד ומפוחד בפינה כשיש אדם זר בבית, לדוגמא).    

תודה. ומה עם כלב שנוטה לנבוח ולנהום על מישהו שהוא רואה כל יום ומקבל ממנו צ'ופרים וליטופים? כלומר, התנהגות שאפשר אולי לכנות אותה אמביוולנטית? לאיזה סוג לדעתך זה יכול להיות שייך?

לדעתי אין דרך לזהות כלב שעובר התעללות. התנהגות חרדתית יכולה לנבוע מעבר לא מוצלח, מחוסר חשיפה, מבעיות פיזיות ועוד.

אני גם נוטה להאמין שהרב המכריע של בעלי הכלבים אינם "מתעללים" בכלביהם במובן הסאדיסטי. אני כן ערה לכך שהמון פעמים בעלי כלבים ואנשים אוהבי כלבים מתנהגים אליהם באופן לא רגיש או לא נכון. אם מתוך אטימות או מתוך חוסר ערנות/הבנה לגבי תשדורות הכלב ורצונותיו.

במקרים כאלה צריך להיות מאוד רגישים כלפי האדם הנוהג כך בכלב. הערה שתתפרש כבקורת תחסום את האדם מלשנות את דרכיו.

תודה. ומה עם כלב שנוטה לנבוח ולנהום על מישהו שהוא רואה כל יום ומקבל ממנו צ'ופרים וליטופים? כלומר, התנהגות שאפשר אולי לכנות אותה אמביוולנטית? לאיזה סוג לדעתך זה יכול להיות שייך?

ההתנהגות שאת מתארת אינה מוגדרת כפחדנות אלא תוקפנות. אין רבים כאלה אך ישנם כלבים שתוקפנותם פתאומית, הם עלולים להיות מסוכנים (לאדם מסויים או לכל אחד) וקשה יותר להכירם.

המדובר בחוסר יציבות. בעיה כזו אינה תוצאה של ניסיון רע. ראשית, בעיה גנטית. לדעתי, תקופת גורות עשירה בארועים תשפר גם את עתידו של הכלב הפגוע.

צטט: אלי למה 2009-04-16 00:39:10

תודה. ומה עם כלב שנוטה לנבוח ולנהום על מישהו שהוא רואה כל יום ומקבל ממנו צ'ופרים וליטופים? כלומר, התנהגות שאפשר אולי לכנות אותה אמביוולנטית? לאיזה סוג לדעתך זה יכול להיות שייך?

 

ההתנהגות שאת מתארת אינה מוגדרת כפחדנות אלא תוקפנות. אין רבים כאלה אך ישנם כלבים שתוקפנותם פתאומית, הם עלולים להיות מסוכנים (לאדם מסויים או לכל אחד) וקשה יותר להכירם.

המדובר בחוסר יציבות. בעיה כזו אינה תוצאה של ניסיון רע. ראשית, בעיה גנטית. לדעתי, תקופת גורות עשירה בארועים תשפר גם את עתידו של הכלב הפגוע.

תודה. אז אני מבינה שזו בעיה גנטית ואין ברירה אלא לחיות עם ההתנהגות הזו. הכלבה מקסימה אליי ואל חלק מהאנשים ותוקפנית לאחרים. בדרך כלל היא מעדיפה נשים אבל זה לא ממש עקבי.

סליחה. נשלח פעמיים בטעות ואני לא יודעת איך מוחקים.

תודה. אז אני מבינה שזו בעיה גנטית ואין ברירה אלא לחיות עם ההתנהגות הזו. הכלבה מקסימה אליי ואל חלק מהאנשים ותוקפנית לאחרים. בדרך כלל היא מעדיפה נשים אבל זה לא ממש עקבי.

המטען הגנטי אינו ניתן לשינוי. כלבים שאינם יציבים, פתאומיים ונשכנים, הם כלבים קשים לגידול. מנגד, מלבד אותן התפרצויות הם עשויים להיות נחמדים.

כמובן שלא מוטל עלינו לחטוף ביסים. על אף הקשיים, על כל אחד להכיר את כלבו ולדעת להזהר ולמנוע את התפרצויותיו. (לא להרשות ללטף את הכלב, למשל).

שגרת טיולים מתישה, משחקים סוערים ובעיקר, הקשבה, משמעת ושליטה. אלה העצות שלי.

יש לשאוף לשיפור תמידי.

היי,

שאלה: כלב תוקף מתוך פחד (בדרך כלל)?

איך יודעים מתי הוא תוקף מתוך הגנה ומתי מתוך מפחד?

איך מזהים כלב פחדן גנטית או כלב שהוא פחדן מהתעללות בעבר?

אשמח אם מישהו יענה לי על השאלות, ברשותי כלבלב קטן מסוג פאג וכרגע אני שוקלת איך ללמד אותו את הדברים הבסיסיים אך אני לא רוצה לגרום לו להיות פחדן, מעבר לדברים הבסיסיים איך אני מלמדת אותו לא לנשוך סתם בתור משחק, או איך לא לגשת לאנשים זרים שהם לא בני המשפחה, איך אני מלמדת אותו בכלל דברים?

כלב הוא חלק ממשפחה, ויש לאוהב אותו כמו כל חבר במשפחה, אך מעבר לאהבה יש משמעת שצריך להעביר, איך עושים זאת?

תודה לכולם.

נ.ב.

האתר הוא מעולה ומעניין מאוד, אני שמחה לקחת בו חלק.

הקשר בין פחדנות לתוקפנות הוא קלוש. לכלבים יש כמה סיבות להשתמש בשיניהם. היסטריה היא אחת מהם. ישנם כלבים שבמצב היסטריה עלולים לנשוך אולם ראשית סכנה זו קיימת בכלבים מסוימים בלבד (גנטיקה), שנית, התוקפנות היא תוצאה של פחד רק כאשר נמנעת מהכלב האפשרות לסגת לאחור (מוחזק על שולחן הוטרינר, נדחק אל פינת חדר המדרגות). כל תוקפנות אחרת אינה תוקפנות מתוך פחד. שלישית, המזג ההיסטרי ניכר על מראהו של הכלב ואין בהתפרצות ובנשיכה זו משום הפתעה. (גוף נוקשה, אוזניים לאחור, זנב מכונס אל הבטן, עיניים בולטות ונעוצות, שפתיים רוטטות ושיניים חשופות).

אין דבר כזה "פחדן כתוצאה מהתעללות". בעלי החיים בנויים להתאושש מחוויות טראומטיות, זוועתיות ככל שיהיו. (כלב שנדרס).

לגבי גזע הפאג. יציב מאוד יחסית, חסר פחדים (גנטית) ועליז.

לגבי מה ללמדו ואיך, זה כבר עניין של גישה. לדעתי, עלייך ללמוד בעצמך איך לתקשר אתו, ואז ללמדו להיות וותרן.

בכל מקרה, אין לך מה לחשוש מהתפתחות פחדים, ודאי שלא נשכנות.

תודה אלי

השאלה שנובעת מדבריך היא : איפה אני יכולה ללמוד תקשורת עם כלב?

לדעתי ליטוף ומשחק לא מספקים את הידע ללמד אותו ולהביא אותו למצב של משמעת רצוייה.

הוא אכן כלב מקסים ושובב, אך הוא מתחיל עכשיו עם תרגילי ליעסת הנעליים ואני רוצה למנוע את זה ממנו, הבנתי שהגמילה של הצרכים זה רק דרך הוצאה הרבה החוצה ושימוש בנייר עיתון, איך אני מונעת ממנו ללעוס נעליים או לאכול במקום מסויים ולישון במקום מסויים ולא איפה שהוא רוצה, אלו דברים בסיסיים שאין צורך לקחת אותו ממש לאילוף, אני רוצה לשמור גם על העליזות שלו.

אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי בעניין.

תודה ושבת שלום

עד עכשיו מניתי עובדות בלבד. כשאת שואלת אותי מה צריך לעשות, זה כבר עניין של גישה. עניין הגישה עלול לעורר פה ויכוח שיסתיים רק בשנה הבאה, וללא שום הסכמה. (שלוש אסכולות).

השאלה, אפוא, היא את מי את שואלת?

בכל מקרה, השאלות שלך מעידות על חוסר ידע. החשש מהתפתחות פחדים מאפיין את הבתים בהם גדלים כלבים פראיים וחסרי גבולות.

הגמילה מצרכים קשורה לגיל ולבגרות. כלב נורמאלי שמטייל ברחוב נגמל בגיל ארבעה חודשים בערך (לעיתים לפני) ומתחיל לשלוט בסוגריו. לטייל וזהו. אם אין שיפור ולא מופיעה התאפקות כנדרש, בגיל שבעה או שמונה חודשים כדאי לשנות את ההתיחסות. (אין קשר למשמעת).

יש צדק בטענה שליטוף ומשחק אינם מספיקים להשגת משמעת רצויה. יש צורך בעניין נוסף. כמו שאני מבין את הדברים, יש צורך בהצבת איסורים כלשהם.

החלק בתקשורת אותו עליך ללמוד הוא כיצד נראה "יצור" תקיף שאינו מתכוון לוותר, ולחילופין, כיצד נראה "יצור" מרוצה. אם תכנסי היטב להצגה, הזמן יפעל לטובתך. 

כמו כן, עליך ללמוד מהו איסור אפשרי לכלב ומהו איסור בלתי אפשרי. אי אפשר לאסור עליו, לדוגמא, ללעוס נעליים. בעניין זה נכון יהיה ללמד את בני הבית שנעליים, אינם נשכחות סתם כך על הרצפה. (עד גיל שנה או שנה וחצי). למעשה, לא להציב בפניו שום חוק הנוגע לזמן שהוא לבדו. כלב אינו מסוגל להפנים איסור שיתקשר גם לזמן בו האוסר אינו נוכח. 

מנגד, חינוכו יבוא לידי ביטוי בכיבודו של כלל כלשהו, אין זה כה חשוב איזה כלל, העיקר שיהיה אפשרי לכלב. לא נכנס לחדר אסור, נמנע מכורסא אסורה, לא יורד לכביש, מתיחס לקריאת האיסור "לא". 

לדעתי, מהרגע שהשגת כלל אחד(!) כעיקרון, יש לך כלב ממושמע. 

אלי היי,

המון תודה, אין ספק שעזרת לי המון.

שבת שלום

הסימנים אשר צויינו כאן יכולים להתאים לכמעט כל כלב שפגשתי בחיי ולכן הייתי מאוד נזהרת שלא להכשל בשיפוט מהיר. קרה לי בעבר שהתנפלתי על אדם שהחזיק בחצרו כלב שהיה רזה עד כאב. בסוף הסתבר שמדובר בכלב מעורב עם כלב רוח שידוע שהם רזים עד מאוד. כמובן שהתנצלתי. אבל זה היה מאוד לא נעים ומביך להווכח שהתנפלתי על אדם חף מכל פשע, אוהב גדול של כלבים שאסף את כלבו כשזה שוטט נטוש ברחובות, ללא ברור מעמיק.