ציור או קולנוע?

מזלג או מכונת כביסה?

יתוש או דינוזאור?

שמש או נמלה?

ואפשר להמשיך כך עד בלי די עם דברים שאין להם בכלל משמעות!

 

ציור זה ציור.

קולנוע זה קולנוע.

הגברת ביגלו, לא הצליחה להגיע לקהל באמצעות הציור שלה - מרוב שהיה "מתקדם" (הציור שלה).

ניסתה קולנוע.

יותר קל.

ברם, הסרט שנתת כדוגמה מצ'עמם...

כדאי שביגלו תשתפר או שתנסה כיוונים אחרים...

היא אכן רחוקה מלהיות קורסאואה - גם בציור וגם בקולנוע. הנ"ל מחזק ומעשיר כל אחד מהתחומים באמצעות האחר.

 

אבי,

אתה רואה את העולם בפיקסלים...

ניזון מחומרים וירטואליים ומנסה להאכיל אותנו (כמעט מאלץ) בהם.

אתה שוקל ת'עצמך במגות ובג'יגות ולא בקילוגרמים...

נושם יו-טיוב באובססיה...

עושה גרפסים מחומרים של URL

אוכל כרטיסי זכרון לארוחת בוקר

 

די.

לא בריא!

נסחפת במינון...

 

עכשיו חול-המועד - הזדמנות...

צא קצת מזה.

רד אלינו.

לפשוטי העם.

קח מכחול.

תסניף שמן פשתן.

תתלכלך - ואל תיגע במצלמה כדי שלא תמרח אותה בצבע וטרפנטין...

תזיז ת'יד על המשטח הקפוא (לדבריך) ותחמם אותו.

תתמודד מול הקפאון שלו.

תיצור משהו משמעותי, שידבר אלי ושאבין אותו בלי הרבה התפלספויות - בפריים אחד, חד וחלק!

אל תברח לכפתור המסרטה. אפילו שזה הרבה יותר קל...

 

קח את הכל בפרופורציה

אני לא מזלזל במה שאתה עושה - אבל לפי מה שאתה כותב, אתה מסוגל להרבה יותר!

תרים ת'כפפה,

תצליח - אני עושה לך סרט!!!

 

(:

 

צ

 

 

 

צטט: סטודיו אמן 2009-04-06 22:46:12

 

 על עקרונות פיזיים אנושיים ומדעיים אלה, מובנה השוני התפיסתי והפילוסופי בין תמונה (ציור פסל צילום) לבין תמונה בתנועה (וידיאו טלביזיה קולנוע או תנועה ממשית במרחב האמיתי). ההבדל העקרוני מוביל לדיכוטומיה ברורה, התמונה הבודדה מבקש צפייה זמן מעוכב לארגון התפיסה ומשמעותה במרחב הפרשני וחקירת עומק... התמונה בתנועה אינה מאפשרת לארגן את הפיסה ועוברת לתחום החוויה המעוגנת בצפיות מעוכבות קודמות, ביסוד תרבותי ואסכולות שיצרו מראות חיים ומציאות כקוד זמן דחוס כאוטי ורועש...   

תודה אנטון על ההסבר המלומד והמפורט!

  

הטענה שבמרחב המדיה אנו מצויים תמידית של אשליה תפיסתית, בהיות המרחב זמן דחוס... בישבך מול המסך, האירועים הופכים "שטוחים" ובו-זמניים אלה הקרובים במרחב הפיזי הממשי ואלה הרחוקים. ויריליו מתאר זאת כ"קצר" של המרחב זמן בו זמן היציאה למסע הוא גם זמן ההגעה ליעד (מהירות האור). מרחב המדיה הופך להמשכו של מרחב התודעה.

 

מחקרים שונים מגלים כי הטופולוגיה של מרחב התודעה האנושית, דומה לזו של הסייברספייס. המוח מורכב מרשתות תאים הנקראים נוירונים, המבקרים התנהגויות, פעולת מכאניות של איברי גוף, ופונקציות מנטאליות, כגון למידה, התמצאות וזיכרון. עמוד השדרה מהווה את המשכו התחתון של המוח ויוצר יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית, המקשרת את המוח לכל איברי הגוף, המקשרים אותנו אל העולם החיצוני. סביבה מגרה ומאתגרת מגדילה באופן דרמטי את הקשרים האלקטרו-כימיים בין תאי העצב (הנוירונים) במוח, דבר המגדיל את משקלו של המוח. המוח הוא מבנה דינאמי המשתפר עם השימוש (רסטאק 2004). כל נוירון שבמוח מקושר  בסינפסות (מסנפים, או רכזות) ל-1,000 עד 10,000 תאי עצב אחרים, ויוצר מסה של כ-100 מיליארד סינפסות. באופן תיאורטי מספר המסלולים האפשריים במוח הוא 10 בחזקת 100 מיליארד, שהוא מספר הגדול מאומדן מספר האטומים ביקום. רכישת הידע ותהליך הלמידה האנושי מושפע מיצירת קשרים חדשים ועיבוד קשרים ישנים המתרחשים במשך הזמן. תהליך יצירת זיכרון ארוך טווח,  מלווה ביצירת סינפסות חדשות בין קבוצות תאי עצב.

  הנוירונים  במוח מקובצים באזורים ובקבוצות המבצעות פעולות ייחודיות. כל אזור ומסלול במוח, אחראי למטלה מסוימת, כמו ראיה, דיבור, הרחה וכו'. התודעה נוצרות ממארג המידע המעובד במוח.

  באופן מעשי, רק חלקו הקטן של המוח – ביחס של  כ- 1:10,000 ממספר הנוירונים מטפל בגירויים של העולם החוץ גופי, (למשל התבוננות בציור) ורובו המכריע של מסת המוח (99.9%) עסוק בייצור ועיבוד מידע פנימי. המידע והידע נאגרים במודולים ההכרתיים. "הידע הוא כדור ענק ההולך וגדל ללא הרף במקום ובזמן, והוא עשוי מיליוני ערוצים המתקשרים זה עם זה וארוגים זה בזה" (ג'ימס ברק).

 דהינו גם אם התמונה סטטית המוח והתודעה דינמיים, דהינו לעולם לא נקבל את אותה ההתרשמות או "המדידה"! לכן אין משמעות לתמונה בודדת שמציינת רגע חולף.  המוח פועל באופן הדומה למונטאז' אסוציאטיבי שאינו קווי ואינו כרונולוגי. כפי שטען עמנואל קאנט, "הזמן המקום והכרונולוגיה הם בעצם רק יצירי מוחנו. לכן חשוב להיפטר מהרעיון שהעולם חייב להתאים לאשליות של רצף וסדר הגיוני" (למשל תמונה בודדת סטטית שאוצרת אמת כלשהי).

  ברור שבעולם האיקלידי ניסינו ליצור רפרנטים קבועים אליהם נתייחס, אך כאמור מות האלוהים, מות המחבר, מות המרחק, מות ההיסטוריה ומות האמנות, מציינים שזו מטרה בלתי אפשרית!

  מה שנותר זה צפייה ב"סרט", צונאמי של מידע המציף אותנו, המחשבים עוזרים לנו לתת מובן לנחשול זה...

 כיוון שהאצנו למהירויות עצומות בסייברספייס, לא ניתן יותר ל"הטיס" את הגוף הפיזי  בסביבה הדיגיטאלית כפי שהיה במרחב זמן האיטי, של הליכה בנחת, אלא באמצעות טייס אוטומטי ממוחשב, אחרת נתרסק. 

 

 

צטט: דורית ב. 2009-04-06 23:19:53

צטט: סטודיו אמן 2009-04-06 22:46:12

 

 על עקרונות פיזיים אנושיים ומדעיים אלה, מובנה השוני התפיסתי והפילוסופי בין תמונה (ציור פסל צילום) לבין תמונה בתנועה (וידיאו טלביזיה קולנוע או תנועה ממשית במרחב האמיתי). ההבדל העקרוני מוביל לדיכוטומיה ברורה, התמונה הבודדה מבקש צפייה זמן מעוכב לארגון התפיסה ומשמעותה במרחב הפרשני וחקירת עומק... התמונה בתנועה אינה מאפשרת לארגן את הפיסה ועוברת לתחום החוויה המעוגנת בצפיות מעוכבות קודמות, ביסוד תרבותי ואסכולות שיצרו מראות חיים ומציאות כקוד זמן דחוס כאוטי ורועש...   

 

בהחלט מסביר לי מדוע אני מעדיפה תמונה בודדת ( ציור וצילום ) על פני תמונה בתנועה.

גם לפני קריאת ההסבר הרגשתי שבתמונה בודדת יש קריאה אלי להשתתף באופן אקטיבי, אני מאותגרת יותר.

בווידאו וקולנוע " מאכילים" אותי, אני קולטת ללא מאמץ. אין לי שליטה לא על תנועת הענין במהלך תפיסה ולא על הזמן.

 

בקולנוע הדגש הוא על הנרטיב על הסיפור,  בתמונה בודדת על חוויה אסתטית. 

אין זה אומר שקולנוע אינו חוויה אסתטית , בודאי שכן. אבל היא מסוג פשוט וברור יותר.

 

הי דורית,

זה נכון שעד עידן המחשב האינטראקטיבי, האכילו את הצופים בכפית...

לא התייחסו כלל לדעותיהם.

הציור, כמו הבפר, הקולנוע והטלוויזיה, הם ערוצי מידע חד כיווניים, מהיוצר לצרכן הפסיבי, שבמקרה והוא אינטליגנטי, יקלוט את המסר.

 פול ויריליו בראייה פסימית, מדמה צפייה בטלוויזיה לזיהום הפוגע בגוף, ולכותונת משוגעים המרסנת את ראיית הצופים.

 

קפקא לפניו, ראה בקולנוע תלבושת אחידה הנכפת על הצופים . המדיה האלקטרונית מגבירה כפיית תכנים ייחודיים, ואת אופן צריכתם כמעט בכל מקום אליו נפנה.

אך יש שינוי דרמתי אחד, האינטראקטיביות של הצופה! הוא יכול להתערב ולשנות את התכנים בהם הוא צופה... כמו באח הגדול למשל. הטלוויזיה והקולנוע האינטראקטיבי הופכת רב ערוצית מרבים לרבים.

מה המשמעות בסביבה משתנה כזאת להתייחס לתמונה סטטית, ולא למשך?!

 

צטט: לילהlila 2009-04-07 01:33:37

צטט: דורית ב. 2009-04-06 23:19:53

צטט: סטודיו אמן 2009-04-06 22:46:12

 

בווידאו וקולנוע " מאכילים" אותי, אני קולטת ללא מאמץ. אין לי שליטה לא על תנועת הענין במהלך תפיסה ולא על הזמן.

 

בקולנוע הדגש הוא על הנרטיב על הסיפור,  בתמונה בודדת על חוויה אסתטית. 

אין זה אומר שקולנוע אינו חוויה אסתטית , בודאי שכן. אבל היא מסוג פשוט וברור יותר.

 

 

 בווידאו וקולנוע " מאכילים" אותי, אני קולטת ללא מאמץ. אין לי שליטה לא על תנועת הענין במהלך תפיסה ולא על הזמן.

 

במקרה הגרוע, הסרט הוא חד צדדי, ומאכיל את הצופה, במקרה הטוב, הקולנוע הוא תהליך דו צדדי.

 

בקולנוע הדגש הוא על הנרטיב על הסיפור,  בתמונה בודדת על חוויה אסתטית

 

תלוי באיזה קולנוע מדובר. לא בכל קולנוע הדגש הוא על הנרטיב והסיפור. כמו כן, נרטיב הוא לא בהכרח 'סיפור' בקולנוע.

 

כשלמדתי קולנוע, מורי ואחר כך פרופסור לקולנוע דגול הראו לנו איך התמונה הקולנועית  נוצרת מפרם אחרי פרם, וכל פרם חשוב ובכל פרם יש היזדמנות לחוויה אסתטית. מי שעורך סרטים באופן אמנותי יודע עד כמה כל פרם הוא בעצם תמונה עם משמעות וערכים אסתטיים.  

 

 

לילה הי,

כאמור את ודורית מדברות על קולנוע מסורתי ליניארי, שהינו הוא תמיד יחזור על עצמו, לעומתו משחקי המחשב, תוכניות ריאליטי, ואפילו יש כיום קולנוע אינטראקטיבי, יהיו שונים בכול פעם...

התמונה הקולנועית נוצרת בכול פעם פרם אחר פרם הך יהיו אלה פרמים שונים!

לדוגמה הציצירה שלי "קברניט", היא כזאת... הצופה המזיז את העכבר מעל התמונה (אותיות בעברית מתחלפות, אול לחיצה ארוכה על TV, או TXT) משנה אותה אקראית, בנוסף גם המחשב משנה בהתאם לרותינה ראנדומלית... בכול פעם תמונה שונה או סרט שונה...

 

אבי - ליאור אין לי ידע בצילום אבל אני יודעת שהעין מעבדת יותר מהר

סרטים ותמונות במדיות השונות מאשר ציורים לסוגיהם-הציור של ליאור

נראה בדיוק כהמשך אינטגרלי לסרט המלחמה,ממש אותה משפחה.

אולי אפשר לשלב בינהם?נראה לי מיוחד ומפתיע ולא שגרתי,לדעתי

השינוי בקולנוע התחיל כבר ראיתי סרט מצויר מומלץ בתפקיד הראשי

פינגווינים הסרט נקרא "תזיזו תרגליים" סרט מאלף שרוצים לחזור אליו.

סרט לכל המשפחה. מאחלת לכם חג אביב שמח ויצירתי

                                                                             מיכאלה 1713

                                                                             

צטט: avimedia 2009-04-07 13:37:20

מה המשמעות בסביבה משתנה כזאת להתייחס לתמונה סטטית, ולא למשך?!

 

 

 

המשך חולף הוא,

ואילו התמונה נשארת אל תוך הנצח.

 

צטט: A_Erez 2009-04-07 09:57:03

אבי,

הפתעת אותי,

אני חשבתי שאתה הולך קדימה ולא אחורה.

אם הבנתי נכון (ותמיד קיים סיכוי סביר שלא),

אז אתה מעדיף להסביר את טענותיך (כי למעט אלוהותו של הסייברסבייס אני כבר לא יודע מה עוד אתה מנסה להסביר.. ואני כבר לא מבין איך הטענה הזאת כל הזמן מתקשרת לאמנות..) ע"י תיאוריה מדעית מיושנת ו/או עקרון של חומר - יאנג - או כמו שטוענת ויקי -

 "מודול האלסטיות של החומר ידוע גם כמודול יאנג, באנגלית Young's modulus. על שמו של תומאס יאנג. מודול האלסטיות מוגדר כיחס בין מאמץ למעוות בתחום האלסטי. במודלים פשוטים של חוזק, גודל זה קבוע, אך במודלים מורכבים יותר ובחומרים שונים הקשר בין מאמץ למעוות חדל להיות לינארי. מודול האלסטיות הוא ערך המבטא את הגמישות של החומר."

לעומת זאת, הדוגמא שאני ציינתי מתייחס לעקרון הקוונטום, עקרון אי הודאות, משתנים חבויים, וזוגות "צמודים" -תיאוריות על אור,

שכל תורתו על רגל אחת אומרת

"ככל שמצבו של אחד המשתנים בזוג כזה ידוע בוודאות גבוהה יותר, כן מצבו של בן זוגו ידוע בוודאות מועטה יותר."

שתי נקודות:

 

1. ככל שאתה בטוח יותר שציור הוא חמור קפוא, כך מצבו כחומר חי ידוע לך בוודאות מועטה יותר.

2. הקורס הכי מעניין (לפחות לדעתי) שלמדתי בשנה א' בבצלאל (כזכור השנה האחרונה שביליתי במוסד הזה), היה קורס שנקרא "התפתחות מדעית במאה ה-20" והתעסק בכל התיאוריות הפיזיקאיות הנ"ל. (אמנם זה היה קורס מבוא, ולתלמידי אמנות רבתי.. כך שהחומר בו הועבר בצורה די איטית, אבל זה היה מרצה מדהים, וכן הוא לא ניסה להראות שהאגו שלו יותר גדול ו/או שהציורים שלו יותר גדולים... ).

 

ארז,

לא העתקת את הקטע המתאים מאצל ויקי ...

הכוונה ניסוי שני החרירים...

תקרא שוב את המאמר שלי ותבין: אתה לא יכול למדוד נכונה ובמדויק! כיוון שכלי המדידה שלך המוח והתודעה שלך משתנים כל הזמן.

זה כמו למדוד בלון מתנפח בעזרת סרגל גומי רוטט.

אז מה המשמעות לעשות תמונות קבועות על בד?!

מה זה אמור להביע איזו אמת או שלמות?

את המשפט הזה :

"1. ככל שאתה בטוח יותר שציור הוא חמור קפוא, כך מצבו כחומר חי ידוע לך בוודאות מועטה יותר. "

 לא הבנתי...

לגבי אמנות ומדע, נושא מאד חשוב במאה השנים האחרונות, האמנים הושפעו  ואף חזו ביצירותיהם את העתיד להתרחש...

ראה את יצירתו של דושן,

Marcel Duchamp: Three Standard Stoppages. 1913-14

דושן גם הושפע מן הפילוסוף הגרמני Max Stirner (1806-1856) שדחה כל סמכות של מערכות ריכוזיות, המנסות להתערב בענייניו של הפרט. שלושת המדידים (שאורך כ"א הוא 1 מטר, אך שונים זה מזה), של דושן נוצרו כאקט אקראי ופרספקטיבה (מדידה או מבט) אישית של האמן אל מול סטנדרטיזציה מתגברת (מטר סטנדרטי, מבט אחיד)...

עקרונית זה מה שמתרחש גם מול ציור "קבוע"... הוא למעשה הופך ל"סרט" תודעתי, המסה שלו משתנה במרחב זמן....

 בדומה למרומז בפסל של בוצ'וני.

 

 

אגב מי היה ראש החוג בבצלאל כשלמדת את השנה הראשונה שלך?

צטט: avimedia 2009-04-07 17:02:17

תקרא שוב את המאמר שלי ותבין: אתה לא יכול למדוד נכונה ובמדויק! כיוון שכלי המדידה שלך המוח והתודעה שלך משתנים כל הזמן.

זה כמו למדוד בלון מתנפח בעזרת סרגל גומי רוטט.

אז מה המשמעות לעשות תמונות קבועות על בד?!

מה זה אמור להביע איזו אמת או שלמות?

את המשפט הזה :

"1. ככל שאתה בטוח יותר שציור הוא חמור קפוא, כך מצבו כחומר חי ידוע לך בוודאות מועטה יותר. "

 לא הבנתי...

אגב מי היה ראש החוג בבצלאל כשלמדת את השנה הראשונה שלך?

 

נו,

סוף סוף אנחנו (כמעט) מסכימים על משהו, רק אומרים אותו קצת אחרת.

 

גם בניסוי של ההתאבכות של הייזנברג מדובר על חוסר היכולת שלנו למדוד,

ולכן כל מדידה שתמדוד תצא נכונה לפי הפרמטרים שאתה מודד בהם.

 

ומפה מגיע ההסבר של החלק שלא ברור לך,

ככל שאתה "מודד" את הציור/הפסל/האלמנט שאינו נמצא בתנועה, כמשהו סטטי,"קפוא" וכיו"ב

אז זה מה שאתה מקבל,

ולהיפך, ככל שאתה בוחר או בעל יכולת לראות את היצירה כמשהו קיים, חי, אז זה מה שאתה מקבל.

 

אין פה אובייקטיביות, כל מדידה היא לפי היכולת שלך למדוד.

 

ואם כבר נכנסו למדידות, מסקרן אותי לשאול אותך,

איפה מתחיל ואיפה נגמר הממשק משתמש של העבודות שאתה מציג ברשת?

אחדד שאני מדבר על הממשק משתמש במובן של GUI,

האם הוא מתחיל ונגמר ב PLAY? או בממשק של YOUTUBE או בדפדפן?

 

 

 

בשנה שלמדתי,

איציק ליבנה היה ממלא מקום ראש מחלקה.

יתכן שעקב כך לא היתה להם היכולת לפטור אותי מקורס מחשבים ונכשלתי בו.. 

(מה לעשות, התעקשתי לעמוד על שלי, ולא לשבת בשיעור שילמדו אותי מה זה ESC...

בכל זאת היו לי כבר אז כמה שנות פיתוח מערכות מידע בראש.. ).

 

צטט: A_Erez 2009-04-07 17:43:43

צטט: avimedia 2009-04-07 17:02:17

תקרא שוב את המאמר שלי ותבין: אתה לא יכול למדוד נכונה ובמדויק! כיוון שכלי המדידה שלך המוח והתודעה שלך משתנים כל הזמן.

זה כמו למדוד בלון מתנפח בעזרת סרגל גומי רוטט.

אז מה המשמעות לעשות תמונות קבועות על בד?!

מה זה אמור להביע איזו אמת או שלמות?

את המשפט הזה :

"1. ככל שאתה בטוח יותר שציור הוא חמור קפוא, כך מצבו כחומר חי ידוע לך בוודאות מועטה יותר. "

 לא הבנתי...

אגב מי היה ראש החוג בבצלאל כשלמדת את השנה הראשונה שלך?

 

נו,

סוף סוף אנחנו (כמעט) מסכימים על משהו, רק אומרים אותו קצת אחרת.

גם בניסוי של ההתאבכות של הייזנברג מדובר על חוסר היכולת שלנו למדוד,

ולכן כל מדידה שתמדוד תצא נכונה לפי הפרמטרים שאתה מודד בהם.

ומפה מגיע ההסבר של החלק שלא ברור לך,

ככל שאתה "מודד" את הציור/הפסל/האלמנט שאינו נמצא בתנועה, כמשהו סטטי,"קפוא" וכיו"ב

אז זה מה שאתה מקבל,

ולהיפך, ככל שאתה בוחר או בעל יכולת לראות את היצירה כמשהו קיים, חי, אז זה מה שאתה מקבל.

אין פה אובייקטיביות, כל מדידה היא לפי היכולת שלך למדוד.

ואם כבר נכנסו למדידות, מסקרן אותי לשאול אותך,

איפה מתחיל ואיפה נגמר הממשק משתמש של העבודות שאתה מציג ברשת?

אחדד שאני מדבר על הממשק משתמש במובן של GUI,

האם הוא מתחיל ונגמר ב PLAY? או בממשק של YOUTUBE או בדפדפן?

 

בשנה שלמדתי,

איציק ליבנה היה ממלא מקום ראש מחלקה.

יתכן שעקב כך לא היתה להם היכולת לפטור אותי מקורס מחשבים ונכשלתי בו.. 

(מה לעשות, התעקשתי לעמוד על שלי, ולא לשבת בשיעור שילמדו אותי מה זה ESC...

בכל זאת היו לי כבר אז כמה שנות פיתוח מערכות מידע בראש.. ).

 

הממשק משתמש שלי נזיל ומתפצל...

הוא מתחיל ב"הכנס" שלי, ובהיותו מקושר אקראית ללינקים ברשת, למשל  Annotations לווידיואים בחשבונות של משתמשים אחרים ביוטיוב אינני יודע, כיוון שאינני שולט בחשבונותיהם ובקישורים שהם עושים הלאה, וכו'... אך במרחב היפרבולי אין זה משנה כלל :-)

חוסר היכולת למדוד נובע מזה שאתה מודד למעשה את עצמך...

הציור הוא חלק מהתודעה שלך, אין הוא נפרד.

צטט: avimedia 2009-04-07 17:59:48

הממשק משתמש שלי נזיל ומתפצל...

הוא מתחיל ב"הכנס" שלי, ובהיותו מקושר אקראית ללינקים ברשת, למשל  Annotations לווידיואים בחשבונות של משתמשים אחרים ביוטיוב אינני יודע, כיוון שאינני שולט בחשבונותיהם ובקישורים שהם עושים הלאה, וכו'... אך במרחב היפרבולי אין זה משנה כלל :-)

חוסר היכולת למדוד נובע מזה שאתה מודד למעשה את עצמך...

הציור הוא חלק מהתודעה שלך, אין הוא נפרד.

 

אבי,

לדעתי אתה קצת מתבלבל או מגזים,

לינקים הם אינם חלק מהממשק משתמש של היצירה שלך,

אפשרי לקבל אותם כמצייני דרך (או מצביעים),

 אפשרי לקבל אותם כחלק מהממשק משתמש של פלטפורמה (למשל TUMBNAIL ב YouTube ).

וכמובן הם חלק בסיסי מאוד מהממשק משתמש בהיפר טקסט.

 

אבל, להגיד שהם חלק מהממשק משתמששל היצירה שלך מקביל להגיד שהשלטי רחוב שמכוונים איך להגיע למוזיאון או לסטודיו הם חלק מהממשק משתמש של היצירה או חלק מהיצירה...

 

אפשר הגדרה מצומצמת יותר בבקשה?

 

 

לגבי הציור והתודעה,

שמעתי על מחקרים (אין לי איזכורים שלהם, אז זה בגדר שמועה),

שטוענים שבזמן צפיה בטלויזה המוח פחות פעיל מאשר במצב שינה,

או לחלופין זה די קרוב למצב קטטוני ו/או מות.

 

יוצא מכך שאם נמדוד את מצב התודעה בעת חווית ציור,

ידרשו יותר משאבים מהמוח מאשר בעת צפיה בטלויזיה.

(כפי שטען לעיל ידידנו אנטון, וכפי שכונה "החויה האסטטית".)

יכול לנבוע מכך,

שדווקא הציור הסטטי הוא דבר הרבה יותר חי מאשר התמונה הדינמית/המתחלפת.. 

 

 

צטט: A_Erez 2009-04-07 19:20:17

צטט: avimedia 2009-04-07 17:59:48

הממשק משתמש שלי נזיל ומתפצל...

הוא מתחיל ב"הכנס" שלי, ובהיותו מקושר אקראית ללינקים ברשת, למשל  Annotations לווידיואים בחשבונות של משתמשים אחרים ביוטיוב אינני יודע, כיוון שאינני שולט בחשבונותיהם ובקישורים שהם עושים הלאה, וכו'... אך במרחב היפרבולי אין זה משנה כלל :-)

חוסר היכולת למדוד נובע מזה שאתה מודד למעשה את עצמך...

הציור הוא חלק מהתודעה שלך, אין הוא נפרד.

 

אבי,

לדעתי אתה קצת מתבלבל או מגזים,

לינקים הם אינם חלק מהממשק משתמש של היצירה שלך,

אפשרי לקבל אותם כמצייני דרך (או מצביעים),

 אפשרי לקבל אותם כחלק מהממשק משתמש של פלטפורמה (למשל TUMBNAIL ב YouTube ).

וכמובן הם חלק בסיסי מאוד מהממשק משתמש בהיפר טקסט.

 

אבל, להגיד שהם חלק מהממשק משתמששל היצירה שלך מקביל להגיד שהשלטי רחוב שמכוונים איך להגיע למוזיאון או לסטודיו הם חלק מהממשק משתמש של היצירה או חלק מהיצירה...

אפשר הגדרה מצומצמת יותר בבקשה?

לגבי הציור והתודעה,

שמעתי על מחקרים (אין לי איזכורים שלהם, אז זה בגדר שמועה),

שטוענים שבזמן צפיה בטלויזה המוח פחות פעיל מאשר במצב שינה,

או לחלופין זה די קרוב למצב קטטוני ו/או מות.

יוצא מכך שאם נמדוד את מצב התודעה בעת חווית ציור,

ידרשו יותר משאבים מהמוח מאשר בעת צפיה בטלויזיה.

(כפי שטען לעיל ידידנו אנטון, וכפי שכונה "החויה האסטטית".)

יכול לנבוע מכך,

שדווקא הציור הסטטי הוא דבר הרבה יותר חי מאשר התמונה הדינמית/המתחלפת.. 

 

ארז,

אתה לא מפנים את הדיונים שהיו בקפה, אני משתדל לכתוב ואתה מחפף!

ברור שהשלטים המכוונים להגיע אל המוזיאון הם חלק מהיצירה עצמה, כיוון שמה שמוצג במוזיאון הוא בדיוק מה שמוצג ברחוב מחוצה לו... להיזכר תקרא שוב "ציור שרוצה להיות שלט". ותבין שהמוזיאון הוא מקרה מאד פרטי של אמנות גלובאלית בסופרפוזיציה המצויה גם ברחוב :-)

לגבי הציור הסטטי, טוב על זה כבר ענית לך קודם בציטוט מ"שובו של המחבר".

לגבי הטלוויזיה אומרים שזאת טכנולוגיה של התרחקות מהמסך... (הראש נשען לאחור) כיוון שאתה שק תפוחי אדמה םסיבי, שמאכילים אותו במידע חד כיווני, מהיצרן לצרכן...

ואילו טכנולוגיית המחשב היא התקרבות למסך, הראש נשען קדימה לעבר המסך כיוון שאתה פעיל, אינטראקטיבי, קולט ומשדר מידע :-)

 טלוויזיה

 מחשב

 

אתה יכול לצטט אותי...:-)