תערוכה מדהימה, שונה, מעוררת מחשבה, מפעימה. קשה לי לתאר מה זה עשה לי.
ראיתי אותה בלונדון לפני כחמש שנים. הייתי מהופנטת . ביליתי שם הרבה שעות.
באו לשם אמנים שעמדו ורשמו בספרי סקיצות, אנשים צעירים וזקנים,כיתות של ילדים עם המורים שלהם.היה שם שקט ואוירה של כבוד ופליאה.
בתערוכה בלונדון היו כמה וכמה עשרות גופות, תצוגה גדולה של איברים מנותחים,(אפשר היה לראות איך נראה מפרק ברך, או ירך בתוך הגוף, ) אברים עם גידולים סרטניים, היו שם עוברים עם תסמונות שונות,אפילו אישה בהריון בחודש השמיני. מוח האדם זכה לפרוק והרכבה מחדש כך שאפשר היה לראותו לפניי ולפנים,עוד ועוד.
אופן ההצגה של הגופות , לדברי פון- האגן , ממציא שיטת השימור הזו ,הוא שהופך את העניין לאמנות.
הגופות מוצבות בפוזות דרמאטיות, שכאילו אמורות להדגיש פן מסויים באדם שפעם איכלס אותן. למשל אישה שוחה, או גבר שמשחק שחמט , רוכב אפניים (שגם הגדילו אותו פי אחד וחצי מגודלו האמיתי) והכי מדהים- גבר ואישה שמופשטים מכל תא ותא בגופם , פרט לעורקים ולנימי הדם שלהם. אין לי מושג איך הוא עשה את זה למרות שהוא לא מפסיק להסביר.
אפשר להתווכח הרבה אם זו אמנות או לא. אני לא חושבת שזה כל כך משנה.
מה שבטוח הוא שהתערוכה נראית כמו מיצב ענק ,מרשים ומטורף.
אתה עומד שם מול הסוף ,ומרגיש חיי מאוד.
כמובן שצריך מרחק מסויים , ריגשי , כדי להיות שם , או פשוט להיכנס לטירוף ה"מדעי " הטוטאלי של הפתולוג הגרמני הזה ולחוות חוויה.
ו גם - לא חייבים ללכת.
אתה היחידי שהצלחת לשכנע אותי. 
/null/text_64k_1#