תסריט ידוע מראש.
מדוע לנסות לצייר או לפסל כאשר אפשר פשוט להציג
את הדבר האמיתי. תפיסה זו מתחילה להראות את
אותותיה בעבודותיו של פיקאסו בשנים הראשונות של
המאה שעברה. פיקאסו משלב בציוריו קרעי עיתון
מודפס, טפטים וקרטון גלי.
מספר שנים לאחר מכן מאמץ מרסל דושאן את הרעיון
ולוקח אותו רחוק יותר. מציג משתנה כעבודת אמנות
לכל דבר. מפליא בקו חשיבה זה ממשיך הרעיון, פיירו מנז'וני
המציג את צואתו בקופסאות שימורים.
כפי הנראה אין די בשימוש בנייר עיתון מודפס, בחפצים
ובהפרשות אדם כדי להביא את הצופה לריגושים
האמיתיים, לכן מחליט דמיאן הירסט להכניס לאמנות
כריש באקווריום בתוך פורמלין. שלב הצגת גופת האדם
בחומר משמר היה צפוי והוא מוצג היום בפני הקהל הרחב
(באצטלא של "תערוכה"מדעית) אין פלא בעיניי גם
שהמציג הוא גרמני. השלב הבא בודאי יהיה הצגת גופות
אמיתיות מרוטשות בתערוכת השלום.
הצרה שקו החשיבה הזה כבר לא מלהיב ואף מיושן בעיניי.
לא מדהים אותי כמו המיצג של "אמני" בין-לאדן
ב 11 בספטמבר שנת 2001.
וגם מתגמד אל מול הזוועה "האמנותית" של המחנות
"המשחררים" בעבודה, בגז ובתנורים של היטלר.
/null/text_64k_1#