הזרם המרכזי של עולם האמנות והמבקרים מתנגדים לאמנות מבוססת טכנולוגיה, כיוון שאינה מחוברת למסורת שהתפתחה. אמנות ווידאו  חסרה את ה "אורה" והערך המסחרי של יצירות מסורתיות, שכה מבוקשים ע"י מוסד הגלריה. צפייה בווידאו דורשת בדרך כלל התמקצעות וידע מוקדם של התיאוריה, אסתטיקה  וההיסטוריה של התחום. יש גם צורך להקדיש זמן לצפייה ולימוד מסובך של דימווים ורעיונות חדשים...

פרדריק ג'יימסון התייחס לכך בחיבור  "פוסט-מודרניזם, או ההגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר" :

"הצופה הניצב מול ריבוי מסכים המקרינים רצפי וידאו דיס-סינכרוניים אינסופיים, נדרש לעשות את הבלתי אפשרי... דבר מה שהמילה קולאז' דלה מכדי לתארו"... לדוגמה יצירותיו של נאם ג'ון  פאיק.

ואילו ג'ין בודריאר מציין ב ”Objects, Images, and the Possibilities of Aesthetic Illusion” כי : "סביבתנו  רוויה במסכים המקרינים דימויים, היוצרים מצב קריטי בו אין יותר מה לומר, או מה לראות, ולכן האובייקט האמנותי במובנו המסורתי נעלם. "

מה דעתכם?

אני לא מצאתי "התנגדות" לאמנות מבוססת טכנולוגיה, כפי שאתה קורא לה: לא בממסד ולא אצל היוצרים. נכון, לאספנים קצת קשה להראות לאורחים המכובדים עבודת וידיאו ששפתה אזוטרית ודורשת מאמצים גדולים מסוגים שונים ועוד נמשכת שמונה-עשרה דקות משעממות: יותר קל להשוויץ באיזו מריחה שחורה על רקע אדום בגודל 3X4 מ'.

אבל אנחנו, כל אוהבי האמנות, טורחים, צופים ומקשיבים, ואפילו נהנים. (רוצו לגלריה "קו 16" ושבו לראות את עבודתו של ירון אתר).

הבעייה העיקרית שלך, אבי (לפחות על פי התנהגותך כאן, בקהילה), היא להבין שבמקרה של אמנות המאה העשרים ואחת (ושתיים ושלוש וארבע וכו'), אין החדש מוציא את הישן. הם אפילו לא מתחרים זה בזה.

מאו צה דון: יפרחו מאה פרחים!

נ.ב.,

קראתי עוד פעם את המובאה מאת בודריאר והבנתי את מזימתך: אתה ובודריאר רוצים לאיין את האובייקט האמנותי המסורתי!

אז אני חוזר ואומר לך: כל הפרוגים דוברי הגאלית לא יוכלו לדברים המוטבעים - אוניברסלית! - ב DNA שלנו. אפילו המערכת הסינטקטית של אינסוף המסכים אינה יכולה לאפשר ייצור משמעות, אלא על בסיס נוכחותם של אובייקטים בעולם המושגים שלנו.

המשמעות הסובייקטיבית שעליה "משיחים" כל הגאלים ומשרתיהם הסלאביים ההם, אפשרית רק מתוקף קיומה של מערכת אובייקטיבית של ייחוס (לאקאן כאילו? דרידה כזה? כן?).

יאללה ביי וחג שמח :-)   

צטט: עמי 8 2009-04-08 11:07:58

אני לא מצאתי "התנגדות" לאמנות מבוססת טכנולוגיה, כפי שאתה קורא לה: לא בממסד ולא אצל היוצרים. נכון, לאספנים קצת קשה להראות לאורחים המכובדים עבודת וידיאו ששפתה אזוטרית ודורשת מאמצים גדולים מסוגים שונים ועוד נמשכת שמונה-עשרה דקות משעממות: יותר קל להשוויץ באיזו מריחה שחורה על רקע אדום בגודל 3X4 מ'.

אבל אנחנו, כל אוהבי האמנות, טורחים, צופים ומקשיבים, ואפילו נהנים. (רוצו לגלריה "קו 16" ושבו לראות את עבודתו של ירון אתר).

הבעייה העיקרית שלך, אבי (לפחות על פי התנהגותך כאן, בקהילה), היא להבין שבמקרה של אמנות המאה העשרים ואחת (ושתיים ושלוש וארבע וכו'), אין החדש מוציא את הישן. הם אפילו לא מתחרים זה בזה.

מאו צה דון: יפרחו מאה פרחים!

הי עמי,

אינני אומר שאין מקומות בהם מציגים אמנות מבוססת טכנולוגיה, גם אותי הציגו :-), אך היחס בין תצוגת אמנות (בממסד) זו למסורתית הוא ברור לטובת המסורתית.

כאמור אופייה הנדיף של אמנות טכנולוגית, (מקלטות משוכפלות, כבלים, שידורי לווין ואינטרנט) מיצאים אותה מיידית מחוץ לקירות המוסד, על כל מחשב, נגן MP4 וסלולארי, שם אין לו יותר שליטה עליה...

אך אם נבדוק היכן אמנות זו מוצגת במוזיאון  נמצא אותה בדרך כלל בחדרים אחוריים או צדדיים...

ציור אינו בנוי לתפוצה וצפייה מרובה, לעומת אמנות כמו ווידאו או מחשבים שבאופיים משתכפלים, ומאפשרים אינטראקציה של הצופה עם העבודה.

כאן דוגמה לעבודה כזאת במסגרת התערוכה EXPLORA 2002 בקלישר. הצופה מפעיל בשתי ידיו את הסביבה התלת-ממדית, קובע מה לראות ומוצג במוניטור כחלק ממנה...

גופים שאינם קשורים מסורתית לממסד האמנותי מאמצים אמנות זו ומשתמשים בה לקידום מטרותיהם, דוגמת ירידי EXPO לדורותיהם, וגם בארץ. 

הבעיה שלי כפי שציינת אינה "החדש מוציא את הישן " אלה להפך הישן לא נותן לחדש להיכנס...

צטט: עמי 8 2009-04-08 11:20:08

נ.ב.,

קראתי עוד פעם את המובאה מאת בודריאר והבנתי את מזימתך: אתה ובודריאר רוצים לאיין את האובייקט האמנותי המסורתי!

אז אני חוזר ואומר לך: כל הפרוגים דוברי הגאלית לא יוכלו לדברים המוטבעים - אוניברסלית! - ב DNA שלנו. אפילו המערכת הסינטקטית של אינסוף המסכים אינה יכולה לאפשר ייצור משמעות, אלא על בסיס נוכחותם של אובייקטים בעולם המושגים שלנו.

המשמעות הסובייקטיבית שעליה "משיחים" כל הגאלים ומשרתיהם הסלאביים ההם, אפשרית רק מתוקף קיומה של מערכת אובייקטיבית של ייחוס (לאקאן כאילו? דרידה כזה? כן?).

יאללה ביי וחג שמח :-)   

הי עמי,

מעניינת קביעתך בדבר רצונם של הפרוגים לאיין את האובייקט האמנותי...

בודריאר לאחר שהביא לעולם את הסימולקרה, שיכפול ללא מקור, הפך בערוב ימיו לצלם! יצר צילומים, שהם סוג של אובייקט משוכפל אמנם אך עדיין אובייקט!

תהיתי מדוע עשה כך?

הגעתי למסקנה שבודריאר שנפטר לא מזמן, בן הדור הקודם היה זקוק לאובייקט ממשי  וסטטי כמו צילום, כרפרנס, אליו ניתן לשוב בכול פעם. הרי קשה מאד המעבר מעבודת אלילים (אובייקט ממשי -צלמית), לאל שהוא אין, ללא גוף או מוחשות...(אלוהים כאינסוף, גם כאין וגם כהכול).

דווקא אנחנו כאן הלוונטינים עשינו את המהפך הזה :-)

Jean Baudrillard
Saint Beuve, 1987.2

יאללה חג שמח עמי...

אחד אלוהינו....אלוהינו....

תודה. לא ידעתי (על בודריאר הצלם).

אמן.

חג שמייח

צטט: avimedia 2009-04-08 13:35:05

אמנות המסך

הזרם המרכזי של עולם האמנות והמבקרים מתנגדים לאמנות מבוססת טכנולוגיה, כיוון שאינה מחוברת למסורת שהתפתחה.

 פעם ראשונה שאני נתקלת בתופעה הזאת שאתה מתאר. אמנות המבוססת על טכנולוגיות המסך מחוברת מאד לעולם האמנות החזותית ולאמנויות המופע ושורשיה אף נמצאים בתנועות האמנות של העבר.

אמנות ווידאו  חסרה את ה "אורה" והערך המסחרי של יצירות מסורתיות, שכה מבוקשים ע"י מוסד הגלריה.

 הייתה תקופה שהיה 'חשש' מכך שאמנות הווידיאו אינה בעלת "אורה" כמו האמנויות שקדמו לה אך החשש פג. אמנות הווידיאו יצרה 'אורה' משל עצמה.

בנוסף, אמנות הווידיאו היא בהחלט מבוקשת ע"י מוסד הגלריה כמו היצירות של האמן שהבאת ואחרים ואחרות שרכשו סטטוס בעולם האמנות ויצרו אמנות חדשה עם הטכנולוגיה החדשה והמתחדשת. לאחרונה, תכננתי הרצאה שבה רציתי להקרין עבודה של אמנית ווידיאו מאד מוערכת, וזה מאד לא זול ודורש חוזה להשכיר את העבודה שלה ואת יצירותיהן של רבים כמוה כפי שאתה יודע.

צפייה בווידאו דורשת בדרך כלל התמקצעות וידע מוקדם של התיאוריה, אסתטיקה  וההיסטוריה של התחום. יש גם צורך להקדיש זמן לצפייה ולימוד מסובך של דימווים ורעיונות חדשים... 

 נכון. וזה חלק מהאופי והיופי של אמנות המסך במיטבה.

חג שמח !

צטט: עמי 8 2009-04-08 11:20:08

נ.ב.,

קראתי עוד פעם את המובאה מאת בודריאר והבנתי את מזימתך: אתה ובודריאר רוצים לאיין את האובייקט האמנותי המסורתי!

אז אני חוזר ואומר לך: כל הפרוגים דוברי הגאלית לא יוכלו לדברים המוטבעים - אוניברסלית! - ב DNA שלנו. אפילו המערכת הסינטקטית של אינסוף המסכים אינה יכולה לאפשר ייצור משמעות, אלא על בסיס נוכחותם של אובייקטים בעולם המושגים שלנו.

המשמעות הסובייקטיבית שעליה "משיחים" כל הגאלים ומשרתיהם הסלאביים ההם, אפשרית רק מתוקף קיומה של מערכת אובייקטיבית של ייחוס (לאקאן כאילו? דרידה כזה? כן?).

יאללה ביי וחג שמח :-)   

 

 

עמי, כל מילה שלך חצובה באבן! לא ניתן לשינקינאים (הכזה והכאילו) הארופאיים לאיין לנו את האמנות!!!

חג שמח מאוד מאוד :-)))))))))))))

לאה

צטט: udi.s 2009-04-08 15:09:28

אבי

איך אתה מסביר את זה, שאמנות מבוססת טכנולוגיה מאד מבוקשת במוסיקה, בקולנוע, בוידאו/טלויזיה.

לכאורה הבעייה היתה צריכה להיות של הציירים, שאת עבודתם המקורית אי אפשר לשכפל, לעומת הוידיו ארט, שניתן כמו מוסיקה וקולנוע לשכפול מהיר וזול. ובתאוריה היה צריך להפוך לפופולארי מאד.

אי אפשר לשכפל? - עובדה שמשכפלים - בדיוק מעל ל"משביע רצון"

אבל ממילא מה שחשוב זה כנראה החתימה ולא היצירה  - לפחות בחלק גדול מהמיקרים,

אני גם חושב שבדיונים על אמנות צריך לעשות הבחנה דקה יותר בין סוגי אמנות - לפי דרך ההצגה של, קהל יעד ומשמעות טכנית ,

אמנות מיצג זה לא אמנות לבית אלא אומנות שבין גלריות למוזאונים, אם תשכפל אותה המשמעות לא תיפגם, גם לא בסרט קולנוע,

ציור זה (אמור להיות) הבעה חד-פעמית של יוצר שאם אין לך את המקור - אין לך דבר, אבל הסיבות הן כלכליות ולא אומנותיות, השאלה היא כמה צריך לשלם כדי שיהיה לי טרנר מקורי ולא "עותק זהה למקור" ואם אין כלל הבדל בינה - האם למקור יש איזה עדיפות,

אין לי בעיה להוציא היום במחשב את "מרלין" של ורהול בלחיצת כפתור - זה יהיה שוה משהוא?

נראה לי שהמבקרים יותר מתיחסים לאופן השגת התוצאה ע"י האומן מאשר לתוצאה עצמה , צילום - ככל שיהיה טוב - עדיין יהיה "זול" יותר" (למרות שמתחילים לראות שינויים בנושא)

אומנות שניתנת לשכפול בקלות אכן זולה יותר, השאלה היא מה יקרה לאמנות הציור אם לכל אחד תהיה בבית מדפסת שיכולה להוציא עותק "נאמן למקור" בלחיצת כפתור, - וזה רק עיניין של זמן,

צטט: לילהlila 2009-04-08 14:44:36

 

 פעם ראשונה שאני נתקלת בתופעה הזאת שאתה מתאר. אמנות המבוססת על טכנולוגיות המסך מחוברת מאד לעולם האמנות החזותית ולאמנויות המופע ושורשיה אף נמצאים בתנועות האמנות של העבר.

למרות שהטכנולוגיה מצויה בכול, אנא בדקי מה החשיפה שלה בממסד, קרי מוזיאון, גלריה, אספנים, וכן כמות האמנים העוסקים בכך...

 נכון. וזה חלק מהאופי והיופי של אמנות המסך במיטבה.

חג שמח !

צטט: udi.s 2009-04-08 15:09:28

אבי

איך אתה מסביר את זה, שאמנות מבוססת טכנולוגיה מאד מבוקשת במוסיקה, בקולנוע, בוידאו/טלויזיה.

לכאורה הבעייה היתה צריכה להיות של הציירים, שאת עבודתם המקורית אי אפשר לשכפל, לעומת הוידיו ארט, שניתן כמו מוסיקה וקולנוע לשכפול מהיר וזול. ובתאוריה היה צריך להפוך לפופולארי מאד.

הי אודי,

אני טוען לקונספירציה של הממסד האמנותי.

הגלריה דורשת אובייקט נסחר בעל ערך כספי גבוהה ככול שיותר.

לא ניתן לסחור באובייקטים המוניים הניתנים לשכפול ללא בקרה (קלטת ווידאו, דיסקט, קובץ...)

לכן הגלריה מאלצת את אמניה ליצור אובייקטים בטכנולוגיה "ישנה" (מאה -15), את תוצריה היא מווסתת ביד רמה (שלה בלבד).

ראה נקודה זו בתערוכתי "ארקדיה", 1990, בה טענתי שאפשרות השיכפול מייתרת  את האוריגינל באמנות ואת המוזיאון.

מנגד הקולנוע המוזיקה הווידאו והטלוויזיה מפיצים את התוצרים לא במקום ספציפי, אלא במסה המונית (שיטת הזנב הארוך).

האינטרנט מביא שיטה זו לקיצוניות, לכן אנו רואים היום אמנים שמפיצים את המוזיקה או האמנות בחינם ברשת שלא באמצעות המפיצים המסורתיים. לכן הMTV ודומיה מאד מצליחים, שלא לדבר על אתרי שיתוף קבצים...

חג שמח