ייתכן שעליך קודם לשמוע את 'שלזינגר ושלזינגר' של הגשש החיוור, לפני שאתה ניגש לתערוכה.

כך או כך, מבקר אומנות לרוב משתמש בשפה פיוטית-לירית בכדי להסתיר איזשהו משהו. לנו, כמובן, הקוראים, אסור לדעת מהו.

חג שמח

צטט: דורית ב. 2009-04-08 12:20:15

רק כדי להשלים קישור לביקורת של רותי דירקטור.

 

צביקה, אני  לא מבינה מה אתה רוצה.

לטקסטים של פילוסופיה אתה מתחבר ? שירה עכשווית מדברת אליך ?

ספרות כמו של מרסל פרוסט או ג'יימס גויס אתה מצליח לקרוא ?

 

אתה מעדיף לראות את הדברים פשוט וישיר, לא להסתבך.

הטקסטים של ךמקסימים בפשטות ובישירות ובחמלה שבהם.

אבל יש גם דברים אחרים, יש רגישוות אחרות, רעיונות מורכבים.

אתה לא רוצה לא צריך, אבל תפסיק להתייחס לזה כאילו עובדים על כולם בעיניים.

 

ורק כדי להסיר ספק. התשובות שלי לשאלות ששאלתי אותך :

 לטקסטים של פילוסופיה אתה מתחבר ?מאוד מענין אותי אבל לרוב אני לא מבינה. אני כן מצליחה להבין טקסטים שמסבירים את הטקסטים של הפילוסופיה

שירה עכשווית מדברת אליך ? לפעמים, הרבה פעמים לא

ספרות כמו של פסואה , מרסל פרוסט או ג'יימס גויס אתה מצליח לקרוא ?מרסל פרוסט הצלחתי לקרוא את הכרך הראשון של 'בעקבות הזמן האבוד', יוליסיס ניסיתי אבל לא הצלחתי, פסואה - נהנתי מאוד מ'ספר האי נחת'.

 

בקיצור זה לא שאני תמיד מבינה או מתחברת, אבל אני מאמינה להם ולכן הסיכוי שלי כן לקחת משהו מהטקבטים האלה גבוה יותר.

הי דורית,

את לא מבינה מה אני רוצה...

ברוכה הבאה למועדון  (:

אגיד לך מה - אני באמת לא חכם גדול - לא מבין הרבה בפילוסופיה, בשירה, בספרות - ביובל שנותי ספגתי פה ושם אבל לא בשמיים.

אז מה הבעיה?

הבעיה שאם כבר אני פותח עיתון ומציץ בביקורות אמנות / סקירות אמנות (לאמשנה איך נקרא לזה) אני מסוגל להבין את דפי המוסיקה, קצת את עמודי השירה, יותר את מדורי הספרות... הכי את מדור הסודוקו.

אבל... דווקא את מדורי האמנות, התחום שהכי מעניין אותי, מגרה אותי, מעסיק אותי, לא מבין! לא את האמנות ובהרבה מקרים גם לא את המלל.

כדי למנוע אי הבנות - אחת ל... אני כן מבין - אבל רק אחת ל........................

איך היד/הכתף? את כבר עושה שכיבות שמיכה?  (:

חג שמח!

צ

צטט: udi.s 2009-04-08 12:22:03

בהרבה מהשיחות והדיונים על אמנות, מודרנית/עכשווית/קונספטואלית/לא ליניארית אמנות דיגיטלית, וידאו ארט, מייצג...  אני מקבל את התחושה, שמה שבסופו של דבר חסר לקהל הוא החוויה, ההתרגשות.אלפי דיונים ומילים ומילות הסברים, לא יועילו, אם בסופו של דבר הצופה נחשף ליצירה ואינו מתרגש.ההסברים שהמטאטא שעומד בפינה, הוא ציטוט/מחווה של האומן למיכאלאנג'לו. והוא עומד בכוונה עם המברשת כלפי מטה, כהתרסה למיכאלאנג'לו שצייר את הקפלה הסיסיטינית עם המברשת כלפי מעלה. הצופה, לא מתרגש. אישתו משאירה את המטאטא ככה בפינה מהיום שהכירו.ההסבר המלומד לא מעניין.

איפה החוויה, איפה ההתרגשות... כמה פעמים אפשר עוד להתפעל מורסיה חלושה על דושאן ומעוד רדימייד לעוס.

חג שמייח

אודי 

 מאוד מסכימה איתך !!!!!!!

תאור מדיוק של מה שאני מרגישה.

ספציפית לגבי אריאל שלזינגר, ראיתי את העבודה שלו בביאלה בהרצליה וכן היה בה משהו מרגש.

פשטות פואטית, תחושה של חמלה למראה שני הניירות שמלטפים זה את זה נוגעים ולא נוגעים.

יש בעבודות שלו משהו שהוא מעבר להתחכמות, הוא מצליח ליצר באמצעים פשוטים  רגעים מרגשים.

צ

אז מה הבעיה?

הבעיה שאם כבר אני פותח עיתון ומציץ בביקורות אמנות / סקירות אמנות (לאמשנה איך נקרא לזה) אני מסוגל להבין את דפי המוסיקה, קצת את עמודי השירה, יותר את מדורי הספרות... הכי את מדור הסודוקו.

אבל... דווקא את מדורי האמנות, התחום שהכי מעניין אותי, מגרה אותי, מעסיק אותי, לא מבין! לא את האמנות ובהרבה מקרים גם לא את המלל.

כדי למנוע אי הבנות - אחת ל... אני כן מבין - אבל רק אחת ל........................

 

איך היד/הכתף? את כבר עושה שכיבות שמיכה?  (:

 

חג שמח!

 

צ

 צביקה, נו באמת. מה יש לא להבין בטקסט הזה ?

אולי מרגיז אותך שכותבים מילים כל גבוהות על משהו שבעיניך הוא כלום, אבל לא להבין ?

אולי אם היית רואה לתערוכה או מכיר את האמן היית מבין את הקשר שבין הטקסט לאמנות.

אולי אם היית קורא את זה בפחות ספקנות אז זה כן היה מגיע אליך ?

היד, משתפר. אבל מסתבר שמרפק זה סיפור מסובך. יקח אי אלו חודשים לשכיבות שמיכה , אם בכלל ?

מחכה עדיין לביקור סטודיו עם פלאפל. 

חג שמח גם ממני,

דורית

צטט: z-217 2009-04-08 12:06:38

צטט: עדן אוריון 2009-04-08 10:38:28

חג שמח

 

נתחיל מהסוף - דני יהב בראון חוזר לטעמי על אמנותם של פישלי ווויס משנות השבעים או השמונים

אפשר גם לייחס את זה לרוב-גולדברג, שעליו מתבססים שני החבר'ה לעיל. נחמד למי שלא מכיר את ההסטוריה, פחות למי שכן.

לא הבנתי - הוא מחקה את קודמיו או ממשיך דרכם?

וזה טוב או לא טוב?

 

אני לא יודע אם זה טוב או לא, אותי זה לא מעניין, כי כבר ראיתי את המקור (בהקשר של השרות שביקורת עיתונאית עושה לציבור)

 

לגבי שלזינגר - ראיתי את העבודה שלו בביאנאלה. הוא מינימליסט מאוד מרשים. צריך לדעת איך להוציא מכמעט כלום כל כך הרבה.

אני רואה את זה טיפל'ה שונה - צריך לדעת איך להוציא כמעט כלום ולברבר על זה כל כך הרבה...

זווית ראייה זה דבר מאוד אישי ,שמחתי לראות שיש עוד כותבים בשרשור הזה שהתרגשו מהעבודה שלו בביאנאלה בהרצליה.

 

ולהרגשתך הביקורת - יכולה לגרום לך לחשוב שזה "חרטה" וזה בסדר גמור. אחרים דווקא מתענגים עליה.

לא עדן, זו לא הביקורת... זה קודם כל האמנות, אחר-כך כל השאר (כולל הביקורת). כנ"ל

 

בזמן שירותי בצבא, אי שם לפני יותר משנות דור, דרשתי מהורי לגזור את הביקורות (הדי ארסיות בד"כ) של רפי לביא ולשלוח לי אותן, זה גרם לי עונג לקרוא.

(:   כל אחד וההנאות שלו... נכון

 

לי דווקא הביקורת של דירקטור על שלזינגר גורמת ללכת ולראות, אני לפחות יודע למה להתכונן. אם מראש זה לא לטעמי - לא אלך.   אני לא אלך - אין לי מושג למה להתכונן - לא חושב שיש משהו ששוה להתכונן אליו...

זה בסדר, לא יעמידו אותך בפינה על זה...  אגב היא מסבירה היטב למה יש להתכונן מה רואים ולאן מכוונים. מביקורים קודמים בגלריה דביר, אני יכול להגיד שזה קו די מאפיין של הגלריה ושל האמנים המיוצגים בה. תערוכות שדורשות קריאה, פתיחות, הקשבה, התבוננות ואח"כ באה התרגשות ולעיתים גם ממש התעלות נפש. (ויש שחושבים שבמקרים כאלה אולי הייתי צריך או ששכחתי לקחת כדורים)

 

נראה לי יותר כשרות לציבור.  שרותים ציבוריים זה כבר נושא בפני עצמו. נמוך מדי לטעמי

צ

  חג שמח

 

עדן

 

 

 

זה תמיד זה לא הם – זה אני...

השאלה היא, עם איזה מטען וכלים מגיעים ליצירה...

אם הרפרטואר מצומצם, אזי כל מה שמחוץ לחריר לא מובן.

השבוע היינו עם עמיתים לעבודה במסעדת גורמה,

הזמנו מנות שונות מהתפריט... חבר שישב לידי לא נגע באוכל המצויין,

שאלתי אותו למה הוא לא אוכל? 

הוא ענה: "אני רגיל לאכול ת'אוכל של הבית... מה זה החרטה הזה?  מה אתם מאכילים אותי בכול הגורמה הזה?

רק מהשמות אפשר להיחנק..."

איך אמרו אם לא מבינים סינית, זה לא אומר שאין שפה כזאת

צטט: ב נ י 2009-04-08 12:20:50

שי ידידי, 

נראה לי שאתה שבוי בקונספט של שיווק הוא חזות הכול. 

לא הדימוי הוא שיוצר את המחיר, אלא קודם כול האיכות. 

אנו מוכנים לשלם יותר עבור מוצר איכותי, יהא זה מרצדס, שעון רולקס, או עבודת אמנות משובחת. 

אינני מקל ראש חלילה בחשיבותו של השיווק. ברור ששיווק נכון ויעיל הוא הכרחי. 

השיווק מביא את קיומו של המוצר לידיעת הקונים הפוטנציאלים , ועוזר במיתוג מוצר כמוצר איכותי. 

בטווח הקצר ניתן אולי ליצור גם למוצר נחות תדמית איכותית, אבל הבלוף לא מחזיק מעמד לאורך זמן. 

אני מניח שתסכים איתי, שקל בהרבה לשווק מוצר מעולה מאשר זבל. 

הדבר נכון הן לגבי מכוניות והן לגבי יצירות אמנות. 

שיהיה לך חג שמח,

ברור. אתה לגמרי צודק. איכות הוא תנאי ראשוני מחייב שבלעדיו כל העסק לא יעבוד. לכן אני לא מזכיר אותו.

ומאחר ויש הרבה מוצרים איכותיים וטובים והרבה יצרני אמנות, מה שמבדיל בינהם הוא הדימוי שנוצר סביב העבודות.

ואחת הדרכים ליצור את הדימוי הזה, היא בעזרת הררי טקסטים לא מובנים מלכתחילה.

עם הזמן ומרוב מבקרים וכותבים למינהם, הפך האמצעי למטרה.

צטט: avimedia 2009-04-08 13:34:17

הי אבי,

צביקה,

זה תמיד זה לא הם – זה אני...  הכותרת היא בקטע של משחק מילים עם הכותרת של הכתבה...

השאלה היא, עם איזה מטען וכלים מגיעים ליצירה...  ליצירה מגיעים עם כלי אחד בלבד - הלב - אחרכך מפעילים גם מוח, מכחול, טרפנטין, ובמקרה שלך מצלמה...

אם הרפרטואר מצומצם, אזי כל מה שמחוץ לחריר לא מובן.  אני מסוגל להתלהב ולהנות גם מדברים שלא מובנים לי ולהיפך 2 קרטונים מתנשקים, מובנים לי ואני ממש לא מתלהב מאהבתם...

השבוע היינו עם עמיתים לעבודה במסעדת גורמה,

הזמנו מנות שונות מהתפריט... חבר שישב לידי לא נגע באוכל המצויין,

שאלתי אותו למה הוא לא אוכל? 

הוא ענה: "אני רגיל לאכול ת'אוכל של הבית... מה זה החרטה הזה?  מה אתם מאכילים אותי בכול הגורמה הזה?

רק מהשמות אפשר להיחנק..."  אוכל אני אוהב - גם אם השמות פלצניים אבל את החבר שלך אני מבין ומסכים איתו - אתה מקבל צלחת בגודל של חללית, עם יצירה של פולק בקטשופ ושאר מיני רטבים ובאמצע פיסת מזון, ביס קטנטן עם שם פלצני. נחמד, אבל מפלאפל טוב אתה גם שבע!!!

איך אמרו אם לא מבינים סינית, זה לא אומר שאין שפה כזאת  לא אומר שאין סינית, יש, עובדה מיליונים מתקשרים בה!!! לא כך באמנות עכשוית.

צ

אני והטקסט - סיפור קצר

:

הגעתי למוזיאון ישראל.

תערוכה של אמנות עכשיווית,

מיצבים מעניינים ואפילו (ואני יודעת שזו מילה אסורה) יפים!

אבל הייתי חייבת (וזאת היתה טעות) ללכת ולקרוא את הטקסט המלווה .

קראתי פעם אחת

וקראתי פעם שניה

בפעם השלישית גיליתי שלידי עומד בחור  

 אז שאלתי אותו אם לו ברור מהי כוונת המשורר.

הוא אמר לי שאת המילים הוא מבין אבל לפענח את הכוונה הוא לא מצליח.

זאת היתה הרגשת הקלה מדהימה

זה לא רק אני!

אמנם אני באה מעולם העיצוב אבל אמנות אינה זרה לי, וכן, אני מבינה למה אתה מתכוון, הרבה פעמים אני תוהה אם הטקסטים שמלווים עבודות אמנות תורמים לחוויה או שמטרתם היחידה היא לגרום לצופה בלבול ומבוכה

חג שמח!.

יעל.

. 

צטט: z-217 2009-04-08 12:58:36

 

אז מה הבעיה?

הבעיה שאם כבר אני פותח עיתון ומציץ בביקורות אמנות / סקירות אמנות (לאמשנה איך נקרא לזה) אני מסוגל להבין את דפי המוסיקה, קצת את עמודי השירה, יותר את מדורי הספרות... הכי את מדור הסודוקו.

אבל... דווקא את מדורי האמנות, התחום שהכי מעניין אותי, מגרה אותי, מעסיק אותי, לא מבין! לא את האמנות ובהרבה מקרים גם לא את המלל.

כדי למנוע אי הבנות - אחת ל... אני כן מבין - אבל רק אחת ל........................

 

איך היד/הכתף? את כבר עושה שכיבות שמיכה?  (:

 

חג שמח!

 

צ

היי צביקה,

את החדשות אתה מבין?

את הרצח והאלימות בכל פינה?

את השקרים הבוטים של נבחרי הציבור החדשים/ישנים/חדשים/ממוחזרים?

את העליה בכל מה שרע?

אני לא מבין.

אם הביקורת של האמנות רוצה לברבר (ולדעתי היא תמיד הייתה כזאת),

שתברבר,

נזק היא לא ממש עושה.

ביום שיתקעו למבקרת את המקל של המטאטא בתחת,

כמחווה למשהו..

אני בטוח שהיא תתחיל גם לזמר ובקול שכולנו נבין. 

בעצם,

במחשה שניה,

המקל של המטאטא מספיק ארוך ואפשר על אותו מקל להשחיל את כל השרשרת,

החל מהאמן, דרך העוצרת וכלה בעורך העיתון..

למה שרק המבקרת תזמר? שתהיה מקהלה!!

עבודות של מרסל דושאן

קשה היה לי להסכים עם רעיונותיו הפרובוקטיביים

של מרסל דושאן אך אימצתי אותו מהסיבה

הפשוטה שלצד הפרובוקציה היה לו עדיין  ידע

מכובד מאוד באמנות ושליטה באפשרויות הטכניות

והרגישויות הנחוצים לאמן גם לצורך הצבת

שהם יוצרים רק מהנקודה הפרובוקטיבית

ולרובם חסר הידע העצום באמנות הנדרש לכך.

לכן אינני מקנא כלל במבקר אמנות הנדרש למכור

לצופה את הרדי מייד של הרדי מייד של דושאן.

כי כאשר אין האמנות ברורה יש צורך לשלב

יותר מלל כדי להסבירה, ולעיתים ההסבר הופך

ליצירה.

צטט: דורית ב. 2009-04-08 13:21:30

 

צביקה, נו באמת. מה יש לא להבין בטקסט הזה ?

אולי מרגיז אותך שכותבים מילים כל גבוהות על משהו שבעיניך הוא כלום, אבל לא להבין ?

אולי אם היית רואה לתערוכה או מכיר את האמן היית מבין את הקשר שבין הטקסט לאמנות.

אולי אם היית קורא את זה בפחות ספקנות אז זה כן היה מגיע אליך ?

צודקת!

במקרה זה, הטקסט הזה סביר יחסית. גם המילים לא גבוהות (אפילו בשבילי).

וס"ה בא למלא חלל בעיתון - יש הרבה גרועים ממנו בין הפרסומות.

אז את גורמת לי לחשוב (תודה) מה בעצם הבעיה שלי עם הקטע הספציפי.

אני חושב ש...

המכלול כולו היה עבורי "טריגר".

שני בחורים צעירים שמתמודדים עם נושא שגם לזקני השבט קשה איתו.

מתמודדים בכלים שמוצו בארצנו הקטנטונת לפני 50 שנה. ובעולם עוד קודם - כך שגימיק כבר אין כאן.

יש מינימליזם.

בואי נתייחס רק לזה.

מינימליזם!

איזה כייף ליצור אומנות במינימליזם.

לדעתי - אחוז גדול מאד מהגולשים כאן בפורום שלנו, יכול היה בקלי-קלות לעשות תערוכה מינימליסטית - כן - אפילו על נושא כמו זוגיות. 

לדוגמה - מהמותן:

חדר ריק (כמובן)

בפינה הרחוקה, חצי צילום ישן.

הפוך (כמובן) לא יודעים מי מה מצולם... (משאיר את הצופה בסקרנות מדהימה...)

איפה החצי השני??? (כולם מחפשים - אבל אין - איזו דרמה - חלק מהצופים מתיישבים בשלב זה, כדי להסדיר את הנשימה).

כתם של נוזל כלשהו, מטשטש את חותמת הפוטו שעל גב הצילום... (מה זה הנוזל הזה??? דם??? קפה??? ווואוו איזה מתח פתאומי נוצר... הצופים פעורי פה - הדופק עולה...)

האור לא ממוקד על הצילום, הוא מאיר מצידו הימני של הצילום, מדגיש את הפינה המקופלת - למה - למה היא מקופלת - בצורת משולש היא מקופלת - משולש!!! כמה אירוטי!!!  (חלק מהצופים, בעיקר הגברים לא יכולים להסתיר את הגירוי העז שנפל עליהם - איך חודר האמן לתחתונים שלהם??? איך הוא עושה זאת במינימליזם מדהים שכזה????)

פתאום נשמע ציפצוף מכונית קצרצר הקורע את השקט הטעון שבחלל הגלריה - ציפצוף כאילו מישהו ממתין באוטו כלשהו בחוסר סבלנות... (המאהב של זו שבתמונה? זו עם החצי השני של התמונה? מליון סימני שאלה - מי יכול לעמוד בזה??? מי??? - אנו כמובן יודעים מהביוגרפיה של האמן שזה לא מכבר סיים פרשיית נישואין בוגדנית וכו' וכו' וכיו"ב... )

איזה אמן!!!

איזו יצירה!!!

ביציאה אנו רואים על המשקוף, ליד המזוזה, נקודה אדומה... מישהו כבר קנה את היצירה - התמזל מזלו - קנה רק ב-10000 דולר, מחר כבר תהיה היצירה שווה פי 4 - יש אנשים עם מזל בחיים...

והצפצוף מסתבר היה של נהג מונית חסר סבלנות שחנה בפתח הגלריה...

אבל איזה יופי זה השתלב ביצירה - אין מקריות בחיים!

אין!!!

(:

צ

מה לעשות - מצות משפיעות עלי...