צטט: avimedia 2009-04-10 15:35:13

צביקה,

ואני רציתי ציורי פרחים ופרפרים.... אמאל'ה!

 

רעיון נפלא אבי!

תודה!

פרחים ופרפרים!

הרבה יותר מעניין ממקלדות ועכברים!

אין מה לפחד - מוכן ומזומן ללכת איתך על זה יד-ביד,

לשמור עליך מהקוצים של השושנים,

ולהסביר לך שפרפרים לא נושכים.

צ

צ

טט: z-217 2009-04-11 00:57:31

צטט: avimedia 2009-04-10 15:35:13

צביקה,

ואני רציתי ציורי פרחים ופרפרים.... אמאל'ה!

 

 

 

רעיון נפלא אבי!

תודה!

פרחים ופרפרים!

הרבה יותר מעניין ממקלדות ועכברים!

אין מה לפחד - מוכן ומזומן ללכת איתך על זה יד-ביד,

לשמור עליך מהקוצים של השושנים,

ולהסביר לך שפרפרים לא נושכים.

 

 

צ

 

אם כבר מדברים על פרחים ופרפרים הנה

ציור סיני המבטא את ה- Chi gong

הקי גונג היא שיטה סינית עתיקה לחידוש האנרגיה,

שמירה והארכת החיים בעזרת Aikido ומדיטציה.

תחילתו של הקי גונג בסין, לפני יותר מ2000 שנה.

פותח ע"י כמרים בודהיסטים, טהואיסטים ורופאים.

רצונם היה להמציא שיטה כדי לשפר את הבריאות

ולהאריך את חיי האדם בעזרת אנרגיה המשלבת

את פעולות הנשימה והגונג.

לגבי ה"חגיגה" על השירה הדאדאיסטית והמופעים הפוטוריסטים.

לדעתי הלעג לא במקום. לאקטים המוקצנים האלו, שהיו מגוכחים במודע ומטרתם היתה פרובוקציה,

היתה השפעה מכרעת, על התפתחות השירה, המוזיקה והתאטרון.

לגבי השירה חסרת המשמעות, זה היה במסגרת דיון שהיה מהותי וחשוב בכך שכל מדיום אמנותי צריך לעסוק במדיום עצמו. כוון ששחרר לגמרי את הציור מתפקידו המסרותי של לייצג ולספר סיפורים והחל את התהליך המרתק של חקר השפה הציורית.( והוביל בסופו של דבר להפשטה ולמופשט..)

הרעיון היה ששירה תעסוק במילים באיך שהם נשמעים ובמקצב שלהם ולא בתוכן.  תבוא מתוך תהליכים לא מודעים וללא ביקורת ( כמו שעשו הסוריאליסטים בציור)

בניגוד לציור, נראה שבשירה זה לא ממש הצליח.

אבל תחשבו על השירים של היום ועל מה שהיה לפני 100 שנה ותמצאו השפעה מכרעת.

דורית,

לא היה שום לעג. ה"חגיגה" היתה סביב חוסר האינטלגציה שלנו.

בעיניי, כל ניסיון לשייך השפעה כלשהיא, לשירה כזו - היא היא הפטתיות שבלעג.

עובדה שבימינו, לא נשאר ממנה שום שמץ.

הנה לך טסקט של שיר עיברי עכשיווי בן זמננו, שתורגם כמדומני ל-49 שפות...

נאום האב למחזרי בתו / רוני סומק

אביחי,

בא נדבר על על מופעי מוסיקה ושירה( אני מתכוונת למילים+ מוזיקה ).

תחשוב על המופעים הקפואים והמעונבים של תחילת המאה מול מופעי הרוק המשלהבים של היום.

מוסיקה שגם לשקט המוחלט ( גון קייג') וגם לרעש יש ערף אסתטי.

מוסיקה שבהם לעיתים יש משפטים משמעותיים ומדי פעם חיבורי מילים שכל מטרתם לשרת את הצלילים.

הפוטוריסטים ערכו מופעי מוסיקה פרובוקטיביים שבהם השתמשו במכונות להשמיע מוסיקה !!.

קישור לוויקיפדיה עם כתבה מענינת על ההשפעה של הפוטוריסטים על מלחינים מכובדים ורציניים.

וכן קישור על מכונות המוסיקה שהם המציאו.

ובכלל קישור לפוטוריסטים עם הסבר על כל תחומי היצירה שבם נגעו.

חברים, מאוד קל להטפל לקטע קטן מיצירה, להוציא אותו מההקשר וללעוג לו.

עדיף לתת קרדיט, שאם מבקרי תרבות ואמנים מייחסים חשיבות לפעולות מסוימות, אז כנראה שיש בהם משהו.

עדיף ללמוד אותם ולנסות להבין. לא חייבים לאהוב, אבל לפחות להבין.

צטט: דורית ב. 2009-04-11 14:01:20

אביחי,

בא נדבר על על מופעי מוסיקה ושירה( אני מתכוונת למילים+ מוזיקה ).

תחשוב על המופעים הקפואים והמעונבים של תחילת המאה מול מופעי הרוק המשלהבים של היום.

מוסיקה שגם לשקט המוחלט ( גון קייג') וגם לרעש יש ערף אסתטי.

מוסיקה שבהם לעיתים יש משפטים משמעותיים ומדי פעם חיבורי מילים שכל מטרתם לשרת את הצלילים.

הפוטוריסטים ערכו מופעי מוסיקה פרובוקטיביים שבהם השתמשו במכונות להשמיע מוסיקה !!.

 

קישור לוויקיפדיה עם כתבה מענינת על ההשפעה של הפוטוריסטים על מלחינים מכובדים ורציניים.

 

וכן קישור על מכונות המוסיקה שהם המציאו.

 

ובכלל קישור לפוטוריסטים עם הסבר על כל תחומי היצירה שבם נגעו.

 

חברים, מאוד קל להטפל לקטע קטן מיצירה, להוציא אותו מההקשר וללעוג לו.

עדיף לתת קרדיט, שאם מבקרי תרבות ואמנים מייחסים חשיבות לפעולות מסוימות, אז כנראה שיש בהם משהו.

עדיף ללמוד אותם ולנסות להבין. לא חייבים לאהוב, אבל לפחות להבין.

 

הי דורית,

תודה על ההפניות.

אגב המכונות נקראות "מכונות רעש" ולא מכונות "מוזיקה" :-)

אפרופו שירה דאדאיסטית כתבתי פוסט על קורט שוויטרס שעסק גם בשירה פונטית, המתקשרת לשיר ה"תריס" למעלה.

בפוסט יש הקלטה שוויטרס של שירה כזאת.

עוד שני קישורים.

היום זה לא נשמע עד כדי כך מופרך, ואולי סתמי.

 תחשבו על זה שזה נוצר לפני 100 שנה ומה קרה לעולם המוזיקה מאז.

 הוגו בל 2

הוגו בל 1

צטט: דורית ב. 2009-04-11 14:01:20

אביחי,

בא נדבר על על מופעי מוסיקה ושירה( אני מתכוונת למילים+ מוזיקה ).

תחשוב על המופעים הקפואים והמעונבים של תחילת המאה מול מופעי הרוק המשלהבים של היום.

מוסיקה שגם לשקט המוחלט ( גון קייג') וגם לרעש יש ערף אסתטי.

מוסיקה שבהם לעיתים יש משפטים משמעותיים ומדי פעם חיבורי מילים שכל מטרתם לשרת את הצלילים.

הפוטוריסטים ערכו מופעי מוסיקה פרובוקטיביים שבהם השתמשו במכונות להשמיע מוסיקה !!.

דורית,

מה שאת רואה כמופעי הרוק המשולהבים של היום, הם סך הכל תוצר של הקידמה -

צמרת השורשים שהחלה עוד בבלוז של המאה ה-19.

גם אז היו מופעי המוסיקה משולהבים לא פחות (בכיכרות השחורים, וללא הגברה).

בלוז וג'אז - הם אבות המוסיקה העכשווית. כל ההסתעפויות החלו שם.

באמצע שנות העשרים- הם שודרגו. החל בארמסטרונג וקינג וכלה באמרסון לייק ופרמרס -

ששידרגו בעזרת מכונות מוסיקה אחרות - הסינטסייזרים.

וכנ"ל לגבי זאפה והג'אז.

הם הם - אבני דרך של מה שאנחנו במוסיקה היום.

שם גם היו המופעים הפרודקטיביים. זאפה. ג'ופלין, אליס קופר. מוריסון. ג'נסיס, יס. פינק פלויד.

עד היום יש להם השפעה, עד זמננו - מבקשים לראות אותם ולהיות בהופעות (של מי שנשאר חי).

אלו ההשפעות ושום דבר מזה - עדיין לא נגמר מאז,

בניגוד לכל הטרחנות סביב מילים חסרי פשר, שהגיחו, הגחיכו ונעלמו.

צטט: דורית ב. 2009-04-11 14:56:54

 תחשבו על זה שזה נוצר לפני 100 שנה ומה קרה לעולם המוזיקה מאז.

 שוב,

אין לזה שום נגיעה לעולם המוזיקה מאז.

שום כלום.

כמו לשירת "התריס"....

מקובל עליי שכדי לשנות, אומר זאת בלשון מליצית,

יש לפעמים צורך לחצות את הכביש ולעבור אל המדרכה 

שממול. אינני מקבל את התפיסה שכדי לשנות או

לחדש יש לנתץ ולשבור את כל מה שנעשה קודם לכן.

המוח האנושי לא עושה פרמוט ומוחק את כל הידע

שנצבר במשך דורות. כי גם כדי לשנות או לחדש צריך

לפעמים לראות דוגמא של הקודם או הישן.

בלשון פשוטה, כל תנועה פורצת דרך הציבה עצמה

מול היצירה שקדמה לה (לא בהכרח בסדר הכרונולוגי)

ולא התחילה מנקודת האפס.

אני גם מסכים בהחלט שתפיסת הדאדא תרמה רבות

לאמנות של זמננו. ואין לי כל בעיה עם אמנים המבינים

שמטרת התנועה לא הייתה לפרק עד היסוד את  הקיים

ולשלול מהאמנות כל מיומנות.

התפתחות המינימליזם, השימוש ברדי מייד ודרכי ההבעה

העכשוויות פותחים דלת גם ליוצרים חסרי ידע.

לכן חשוב מאוד לעקוב אחר הדרך, תהליך היצירה

והתפתחותה על ציר זמן ממושך כדי לעמוד על טיבה.

צטט: ראובן פלץ 2009-04-11 15:50:33

מקובל עליי שכדי לשנות, אומר זאת בלשון מליצית,

יש לפעמים צורך לחצות את הכביש ולעבור אל המדרכה 

שממול. אינני מקבל את התפיסה שכדי לשנות או

לחדש יש לנתץ ולשבור את כל מה שהנעשה הקודם.

המוח האנושי לא עושה פרמוט ומוחק את כל הידע

שנצבר במשך דורות. כי גם כדי לשנות או לחדש צריך

לראות דוגמא של הקודם או הישן.

בלשון פשוטה כל תנועה פורצת דרך הציבה עצמה

מול היצירה שקדמה לה (לא בהכרח בסדר הכרונולוגי)

ולא התחילה מנקודת האפס.

אני גם מסכים בהחלט שתפיסת הדאדא תרמה רבות

לאמנות של זמננו. ואין לי כל בעיה עם אמנים המבינים

שמטרת התנועה לא הייתה לפרק עד היסוד את

האמנות ולשלול מהאמנות כל מיומנות.

התפתחות המינימליזם ודרכי ההבעה העכשוויות

פותחים דלת גם ליוצרים חסרי ידע. לכן חשוב מאוד

לעקוב אחר דרכם והתפתחותם על ציר זמן ארוך

יותר כדי לעמוד על טיב יצירתם.

 

 

ראובן זה לא רק

"שמטרת התנועה לא הייתה לפרק עד היסוד את

האמנות ולשלול מהאמנות כל מיומנות. "

אם מורשת התרבותית עליה אתה מדבר הצליחה ליצר את זוועות המלחמה (העולם הראשונה), אז לא תודה!

איננו רוצים קולטורה כזאת...

אנחנו נעשה קולטורה מאנטי אמנות, ומזבל...

כך גם היה אחרי אוושוויץ...

לכן, האמנים חוצים כל הזמן את הכביש, לא "נדבקים" למדרכה הישנה והטובה...

למרות שאולי מחלקים שם פרסים וכיבודים

צטט: Flyart 2009-04-11 14:58:51

צטט: דורית ב. 2009-04-11 14:01:20

א

מה שאת רואה כמופעי הרוק המשולהבים של היום, הם סך הכל תוצר של הקידמה -

צמרת השורשים שהחלה עוד בבלוז של המאה ה-19.

גם אז היו מופעי המוסיקה משולהבים לא פחות (בכיכרות השחורים, וללא הגברה).

בלוז וג'אז - הם אבות המוסיקה העכשווית. כל ההסתעפויות החלו שם.

באמצע שנות העשרים- הם שודרגו. החל בארמסטרונג וקינג וכלה באמרסון לייק ופרמרס -

ששידרגו בעזרת מכונות מוסיקה אחרות - הסינטסייזרים.

וכנ"ל לגבי זאפה והג'אז.

הם הם - אבני דרך של מה שאנחנו במוסיקה היום.

שם גם היו המופעים הפרודקטיביים. זאפה. ג'ופלין, אליס קופר. מוריסון. ג'נסיס, יס. פינק פלויד.

עד היום יש להם השפעה, עד זמננו - מבקשים לראות אותם ולהיות בהופעות (של מי שנשאר חי).

 

אלו ההשפעות ושום דבר מזה - עדיין לא נגמר מאז,

בניגוד לכל הטרחנות סביב מילים חסרי פשר, שהגיחו, הגחיכו ונעלמו.

 

אביחי,

אני לא מספיק מכירה תולדות מוסיקה כדי לקיים דיון של מי השפיע הכי הרבה ומתי.

אבל מה שאתה מזכיר ארע כמעט 50 שנה אחרי.

החתרנות של הפעולות שלהם, עשתה מעין reset  למה שנחשב ראוי ונכון.

כך שהג'אז שנחשב למוסיקת עבדים נחותה, קבל פתאום במה ולגיטימציה.

עולם האמנות והמוסיקה האמריקאי שהיה רדום ובפגור אחרי אירופה, קבל תאוצה בעקבות מלחמת העולם השניה,

כיוון שאמנים רבים ( כולל אמני דאדא ) ברחו לארה"ב. ההשפעה שלהם על האמנות האמריקאית היתה מכרעת וכך 

ארה"ב קבלה עליונות.