צטט: דורית ב. 2009-04-11 16:04:46

אביחי,

אני לא מספיק מכירה תולדות מוסיקה כדי לקיים דיון של מי השפיע הכי הרבה ומתי.

אבל מה שאתה מזכיר ארע כמעט 50 שנה אחרי.

החתרנות של הפעולות שלהם, עשתה מעין reset  למה שנחשב ראוי ונכון.

כך שהג'אז שנחשב למוסיקת עבדים נחותה, קבל פתאום במה ולגיטימציה.

 

עולם האמנות והמוסיקה האמריקאי שהיה רדום ובפגור אחרי אירופה, קבל תאוצה בעקבות מלחמת העולם השניה,

כיוון שאמנים רבים ( כולל אמני דאדא ) ברחו לארה"ב. ההשפעה שלהם על האמנות האמריקאית היתה מכרעת וכך 

ארה"ב קבלה עליונות.

 

טעות

(:

מוסיקת השחורים, הבלוז, שורשיה נמצאים בתחילת המאה ה-19...

וג'אז היתה פריצת דרך.

בתקופת מלחמות העולם, עולם המוסיקה האירופאי היה דווקא זה שרדום. פה ושם עוד קלסיקה וונגרסיטית.

באותה תקופה, בארה"ב,  הבלוז, הריתם-נ-בלוז, הג'אז וניספחיו - היו בשיא תהילתם המוסיקלית.

בשנות החמישים והשישים, היו אלה דווקא האנגלים שאימצו לטובה את הג'אז והבלוז. הלא הוא: הפופ המוקדם  והרוק-נ-רול. אבל זה קרה בגלל אנשים טובים כמו קינג, הולידיי, אלביס ועוד ועוד - שהיו אמריקאים.

 ובאותה נשימה, הנה עוד אחד של סומק מ"אלג'יר"...

והלוואי הפלסטיקה והטקסטים שלה - היו כאלה פשוטים וחודרים...

(:

רפואה שלמה.

צטט: Flyart 2009-04-11 17:19:28

צטט: דורית ב. 2009-04-11 16:04:46

אביחי,

אני לא מספיק מכירה תולדות מוסיקה כדי לקיים דיון של מי השפיע הכי הרבה ומתי.

אבל מה שאתה מזכיר ארע כמעט 50 שנה אחרי.

החתרנות של הפעולות שלהם, עשתה מעין reset  למה שנחשב ראוי ונכון.

כך שהג'אז שנחשב למוסיקת עבדים נחותה, קבל פתאום במה ולגיטימציה.

 

עולם האמנות והמוסיקה האמריקאי שהיה רדום ובפגור אחרי אירופה, קבל תאוצה בעקבות מלחמת העולם השניה,

כיוון שאמנים רבים ( כולל אמני דאדא ) ברחו לארה"ב. ההשפעה שלהם על האמנות האמריקאית היתה מכרעת וכך 

ארה"ב קבלה עליונות.

 

טעות

(:

מוסיקת השחורים, הבלוז, שורשיה נמצאים בתחילת המאה ה-19...

וג'אז היתה פריצת דרך.

 

בתקופת מלחמות העולם, עולם המוסיקה האירופאי היה דווקא זה שרדום. פה ושם עוד קלסיקה וונגרסיטית.

באותה תקופה, בארה"ב,  הבלוז, הריתם-נ-בלוז, הג'אז וניספחיו - היו בשיא תהילתם המוסיקלית.

 

בשנות החמישים והשישים, היו אלה דווקא האנגלים שאימצו לטובה את הג'אז והבלוז. הלא הוא: הפופ המוקדם  והרוק-נ-רול. אבל זה קרה בגלל אנשים טובים כמו קינג, הולידיי, אלביס ועוד ועוד - שהיו אמריקאים.

 

טעות,

מוסיקת השחורים שורשיה נמצאים באפריקה, כמה אלפי שנה לאחור.

"תרבות המערב" ניסתה (ויתכן שהיא גם הצליחה) לבטל את שורשי התרבות והמוסיקה השחורה עוד מראשית הקוליאנליזים...

בתחילת המאה ה-20 האמנות השבטית, זכתה להערכה מחדש בעקבות אמנים כפיאקסו ואחרים ששילבו מוטיביים שיבטיים/פאגניים/ברבריים באמנות המערבית ה"יפה".

לאחר 400 שנות עבדות,

השחורים יצאו לחופשי,

ולאט לאט הם מפיצים את תרבותם בצורות כאלה ואחרות.

במוסיקה, בספורט,  באמנות

ובימינו אנו,

קרוב לביאת המשיח,

בחירותו של ברק אובמה!

Get up Stand up

Stand up for your right

Get up Stand up

Never give up the fight

צטט: udi.s 2009-04-08 12:22:03

בהרבה מהשיחות והדיונים על אמנות, מודרנית/עכשווית/קונספטואלית/לא ליניארית אמנות דיגיטלית, וידאו ארט, מייצג...  אני מקבל את התחושה, שמה שבסופו של דבר חסר לקהל הוא החוויה, ההתרגשות.אלפי דיונים ומילים ומילות הסברים, לא יועילו, אם בסופו של דבר הצופה נחשף ליצירה ואינו מתרגש.ההסברים שהמטאטא שעומד בפינה, הוא ציטוט/מחווה של האומן למיכאלאנג'לו. והוא עומד בכוונה עם המברשת כלפי מטה, כהתרסה למיכאלאנג'לו שצייר את הקפלה הסיסיטינית עם המברשת כלפי מעלה. הצופה, לא מתרגש. אישתו משאירה את המטאטא ככה בפינה מהיום שהכירו.ההסבר המלומד לא מעניין.

איפה החוויה, איפה ההתרגשות... כמה פעמים אפשר עוד להתפעל מורסיה חלושה על דושאן ומעוד רדימייד לעוס.

חג שמייח

אודי 

 לא קראתי את כל הדיון כאן

אבל אתיחס ספציפית למה שאתה אומר

לפעמים הטקסט עצמו מרגש

ולפעמים הוא פותח לי פתח להבנה ולהתרגשות

לפעמים לא

וזהו

מה לעשות שהכל נהיה מורכב יותר

החושים לבד לפעמים לא מספיקים

הי ג'ני

הבעייה היא לא עם עבודה לא מובנת מאתגרת שהטקסט מוסיף לה מימד נוסף.

הבעייה היא שהעבודה נדושה לעוסה משעממת. עד מתי ימשיכו להעלות גירה את הרדי מייד בהקשרים מרושלים כאלו.

צטט: jelly 2009-04-11 20:44:18

צטט: udi.s 2009-04-08 12:22:03

איפה החוויה, איפה ההתרגשות... כמה פעמים אפשר עוד להתפעל מורסיה חלושה על דושאן ומעוד רדימייד לעוס.

חג שמייח

אודי 

 

 לא קראתי את כל הדיון כאן

אבל אתיחס ספציפית למה שאתה אומר

לפעמים הטקסט עצמו מרגש

ולפעמים הוא פותח לי פתח להבנה ולהתרגשות

לפעמים לא

וזהו

מה לעשות שהכל נהיה מורכב יותר

החושים לבד לפעמים לא מספיקים

צטט: udi.s 2009-04-11 23:02:50

הי ג'ני

הבעייה היא לא עם עבודה לא מובנת מאתגרת שהטקסט מוסיף לה מימד נוסף.

הבעייה היא שהעבודה נדושה לעוסה משעממת. עד מתי ימשיכו להעלות גירה את הרדי מייד בהקשרים מרושלים כאלו.

צטט: jelly 2009-04-11 20:44:18

צטט: udi.s 2009-04-08 12:22:03

איפה החוויה, איפה ההתרגשות... כמה פעמים אפשר עוד להתפעל מורסיה חלושה על דושאן ומעוד רדימייד לעוס.

חג שמייח

אודי 

 

 לא קראתי את כל הדיון כאן

אבל אתיחס ספציפית למה שאתה אומר

לפעמים הטקסט עצמו מרגש

ולפעמים הוא פותח לי פתח להבנה ולהתרגשות

לפעמים לא

וזהו

מה לעשות שהכל נהיה מורכב יותר

החושים לבד לפעמים לא מספיקים

 

 

הי אודי,

יש איזו דוגמית או שתיים של משו עכשוי שאינו חוזר על דברים שנעשו קודם, שאינו לועס חומר לעוס?

שנוכל קצת להבין / ללמוד / לדסקס עליו...

צ

צטט: z-217 2009-04-13 12:50:59

זה לא הם – זה אני...

 

אני חלילה לא בא לפגוע בשני האמנים הללו ומתנצל בפניהם מראש – אני רק רוצה להבין...

מאמין שיש בפורום הזה חברה שיכולים להסביר.

במילים פשוטות.

לאהבל כמוני.

כדברי צביקה הדר - מה זה החרטה הזה???? 

 

 

 

או – לחילופין – אם יש עוד פגומים כמוני – שיחלקו עימי את תסכולי...

 

 

 

 (: 

סרקתי לכם את הכתבה.

קראו והגיבו.

 

לחצו על התמונה לקריאת הכתבה

 

 

חג חרות שמח.

 

 

 

 צ

 

 

 

היי צביקה,

רק עכשיו הצלחתי להגיע לדיון הזה, שאם איני טועה אליו התכוונתם אביחי ואתה כשנפגשנו בתערוכה במוצ"ש. נהניתי מאד לקרוא את התגובות השונות שחלקן הצחיקו אותי וחלקן האחר הצליחו להשכיל. דוקא הכתבה הזו שהבאת היא בין הביקורות הברורות והמובנות יותר לתערוכות שקראתי, אך אני בהחלט יורדת לסוף דעתך בנוגע למילים הגבוהות ולעיתים מנותקות הקשר המנסות לתאר תערוכות שונות ובמיוחד אני נתקלת בכך בדברי האוצרים או בהסברים שהם כותבים על התערוכה שאצרו.

כמו שכתבה כאן דורית גם אני מנסה לתת קרדיט לאמנים או לאוצרים ומנסה לרדת לסוף דעתם מבלי לפסול על הסף צרופי מילים או מבעים שאיני מבינה אך לעיתים זה באמת קשה ואני יוצאת בתחושה שמנסים לסבן אותי ע"י גיבובי מילים מבלי שינסו לעזור לי להבין על מה מדובר.