מרגישה שלא יודעת לקרא את השפה,

משתדלת לשמוע צלילים של קנדינסקי , קומפוזיציה,  צבע..

מתרשמת מהתהליך שעבר מונדריאן ובכל זאת זקוקה לקביים

אשמח לטיפים...

לימור ציירת

צטט: limor65 2009-04-16 00:30:23

קריאה נכונה
אני עומדת לפני ציור   מופשט מנסה להבין, לחוש, אבל...

מרגישה שלא יודעת לקרא את השפה,

משתדלת לשמוע צלילים של קנדינסקי , קומפוזיציה,  צבע..

מתרשמת מהתהליך שעבר מונדריאן ובכל זאת זקוקה לקביים

אשמח לטיפים...

 

לימור ציירת

השיטה שלי בציור מופשט שמן

1. ראשית לעבוד רק עם צבעי בסיס - אדום, כחול, צהוב - ואפשר לבן וגם שחור.

2. לקחת צבע בסיס - להתמקד במרכז הקנוואס - ולמרוח - אני עובד עם שפכטלית

3. להתחיל למרוח את הצבע עד שאת רואה שהוא כאילו נגמר על הקנוואס- פשוט ליצור השטחה

4. נניח בחרת אדום - לקחת צבע דומיננטי נגדי - נניח שחור או לבן - תלוי בתחושה שלך או לערבב כדי לקבל ירוק

5. את הצבע הנגדי גם למרוח - להניח.

6. יש לך שני צבעים - נניח אדום ושחור- עכשיו עניין פסיכולוגי - מה את רוצה להביע - כעס, עצב, שימחה, אכזבה

7. אני בדרך כלל לא יוצר פילטר בסעיף 6 - אני משתולל ואז לוקח כמויות צבע על השפכטלית - ומורח אולם אם בא לי להיות נוגה ועדין אני בדר"כ משתמש בלבן ומורח

8. הקטע הכי כייפי - "להצחיק"- וזה אומר לבחור נקודות חולשה בקומפוזיצייה ולהוסיף גושים קטנים של צבע - כזה שיהיה לך כיף לערבב עם מה שיש.

9. אם כעס אז לקחת שפכטלית ולחרוט בקנוואס - פשוט להסיר צבע עם פינה חדה של שפכטלית.

10. לא ציינתי תנועה - נניח שאנו עובדים על תחושות של סגירות מול פתיחות - תנועה פתוחה תהייה מריחה על חלקים נרחבים של הקנוואס. אם את מרגישה סגורה - צרי צפיפות.

- לעדן יש מאמר על הפשטה - הוא כותב שצריך לערוך מעבר איטי מהריאליסטי למופשט - מעבר הדרגתי- נניח לצייר יד ואח"כ לאט לאט ציור אחרי ציור ליצור הפשטה - עדן סלח לי - כך אני זוכר - אני לא עובד כך - לטעמי הפשטה היא עניין ריגשי שלא קשור במציאות.

אם אני חרטטן, מצטער - ככה אני עובד..

בהצלחה..

צחי

צטט: צחי אופנה וסטיילינג 2009-04-16 02:10:47

 

9. אם כעס אז לקחת שפכטלית ולחרוט בקנוואס - פשוט להסיר צבע עם פינה חדה של שפכטלית.

9א.  ואם נורא כעס, או זעם,

אז לקחת סכין יפני ולעשות חראקירי לבד,

אם זה לא הספיק אז לקחת גפרורים ולשפוך על הבד טרפנטין...

אם זה לא הספיק אפשר לרדת לחדר בלוני הגז... 

אם זה לא הספיק, אז אפשר לקחת את ה AK-47! 

צטט: צחי אופנה וסטיילינג 2009-04-16 02:10:47

צטט: limor65 2009-04-16 00:30:23

קריאה נכונה
אני עומדת לפני ציור   מופשט מנסה להבין, לחוש, אבל...

מרגישה שלא יודעת לקרא את השפה,

משתדלת לשמוע צלילים של קנדינסקי , קומפוזיציה,  צבע..

מתרשמת מהתהליך שעבר מונדריאן ובכל זאת זקוקה לקביים

אשמח לטיפים...

 

לימור ציירת

 

השיטה שלי בציור מופשט שמן

 

1. ראשית לעבוד רק עם צבעי בסיס - אדום, כחול, צהוב - ואפשר לבן וגם שחור.

 

2. לקחת צבע בסיס - להתמקד במרכז הקנוואס - ולמרוח - אני עובד עם שפכטלית

 

3. להתחיל למרוח את הצבע עד שאת רואה שהוא כאילו נגמר על הקנוואס- פשוט ליצור השטחה

 

4. נניח בחרת אדום - לקחת צבע דומיננטי נגדי - נניח שחור או לבן - תלוי בתחושה שלך או לערבב כדי לקבל ירוק

 

5. את הצבע הנגדי גם למרוח - להניח.

 

6. יש לך שני צבעים - נניח אדום ושחור- עכשיו עניין פסיכולוגי - מה את רוצה להביע - כעס, עצב, שימחה, אכזבה

 

7. אני בדרך כלל לא יוצר פילטר בסעיף 6 - אני משתולל ואז לוקח כמויות צבע על השפכטלית - ומורח אולם אם בא לי להיות נוגה ועדין אני בדר"כ משתמש בלבן ומורח

 

8. הקטע הכי כייפי - "להצחיק"- וזה אומר לבחור נקודות חולשה בקומפוזיצייה ולהוסיף גושים קטנים של צבע - כזה שיהיה לך כיף לערבב עם מה שיש.

 

9. אם כעס אז לקחת שפכטלית ולחרוט בקנוואס - פשוט להסיר צבע עם פינה חדה של שפכטלית.

 

10. לא ציינתי תנועה - נניח שאנו עובדים על תחושות של סגירות מול פתיחות - תנועה פתוחה תהייה מריחה על חלקים נרחבים של הקנוואס. אם את מרגישה סגורה - צרי צפיפות.

 

- לעדן יש מאמר על הפשטה - הוא כותב שצריך לערוך מעבר איטי מהריאליסטי למופשט - מעבר הדרגתי- נניח לצייר יד ואח"כ לאט לאט ציור אחרי ציור ליצור הפשטה - עדן סלח לי - כך אני זוכר - אני לא עובד כך - לטעמי הפשטה היא עניין ריגשי שלא קשור במציאות.

 

אם אני חרטטן, מצטער - ככה אני עובד..

 

בהצלחה..

 

צחי

צחי יקר

תודה על ההסבר.

אני לא ציירת, אך מציירת את כאביי(עברתי תאונת עבודה שבוע לפני ראש השנה,מרפק יד שמאל מרוסק.עברתי ניתוח מורכב ויש לי פלטינות ביד)כל שינוי של מזג אוויר אני מציירת. הציור משרה עלי רוגע*

אם יורשה לי, הבנת הנקרא קשורה בהבנת התהליכים שהביאו את האמנות למקום בו היא נמצאת. בלי לקצר את תולדות האמנות, אני חושב שצריך להבין שהחשיבות של הויתור על ייצוגים היא יותר במתן האפשרות להפוך את מעשה-האמנות לתהליך של אינטרוספקציה.

אם את ואני חולקים את אותם יסודות (מכל הסוגים), המבט שלי למעמקי ה--- (נפש, רוח, חלומות, תשוקות וכו' וכו') הוא גם המבט שלך. 

קנדינסקי חוקר את אפשרות המבט הזה, ואת בתורך, צריכה למצוא באיזו טריטוריה המבט שלך מתלכד עם המבט שלו; איך החקירה שלו מאפשרת את החקירה שלך. בלי להיות מטיף, אני מאמין שכל מי שימצא את זה, השמים יפתחו לו.

תרבחו ותסעדו! 

צטט: יהודית מליק-שירן 2009-04-16 10:05:46

צחי יקר

תודה על ההסבר.

אני לא ציירת, אך מציירת את כאביי(עברתי תאונת עבודה שבוע לפני ראש השנה,מרפק יד שמאל מרוסק.עברתי ניתוח מורכב ויש לי פלטינות ביד)כל שינוי של מזג אוויר אני מציירת. הציור משרה עלי רוגע*

 

 יהודית בוקר טוב

אני מאחל לך החלמה מהירה, הרבה בריאות ויצירה כביטוי

כל טוב

צטט: A_Erez 2009-04-16 09:46:17

צטט: צחי אופנה וסטיילינג 2009-04-16 02:10:47

 

9. אם כעס אז לקחת שפכטלית ולחרוט בקנוואס - פשוט להסיר צבע עם פינה חדה של שפכטלית.

 

 

9א.  ואם נורא כעס, או זעם,

אז לקחת סכין יפני ולעשות חראקירי לבד,

אם זה לא הספיק אז לקחת גפרורים ולשפוך על הבד טרפנטין...

אם זה לא הספיק אפשר לרדת לחדר בלוני הגז... 

אם זה לא הספיק, אז אפשר לקחת את ה AK-47! 

 

אתה יכול פשוט לתת גז מעצמך - מכמה חרירים - וזה יהיה זרם חדש - מתאניזם-אוטניטיזם :))))))

תודה לכל המגיבים ולמפרטי תוכנית העבודה

קריאה נכונה משמעה

כשאני עומדת לפני עבודה מופשטת, בלי שם היוצר,

איך אני יכולה למדר אותה מעבר של אוהבת לא אוהבת?

בציור ריאליסטי יש שפה איתה אני בוחנת יצירה, מעבר למוזה של הצייר

האם יש כלים לבחינת המופשט?

מתי אקבע שזו יצירה טובה?

צטט: limor65 2009-04-16 14:24:36

תודה לכל המגיבים ולמפרטי תוכנית העבודה

קריאה נכונה משמעה

כשאני עומדת לפני עבודה מופשטת, בלי שם היוצר,

איך אני יכולה למדר אותה מעבר של אוהבת לא אוהבת?

בציור ריאליסטי יש שפה איתה אני בוחנת יצירה, מעבר למוזה של הצייר

האם יש כלים לבחינת המופשט?

מתי אקבע שזו יצירה טובה?

 

 

אם הצלחתי להבין אומנות עכשוית

(ואני מבחינה בינה לבין אומנות מודרנית)

אין עוד קריטריונים של יופי, נכון, טוב,

במקומם יש רגש.

ולכן, זאת בדיוק מהותה... אוהבת לא אוהבת 

נ.ב. בכלל מותר להביע פרשנות אישית?

צטט: limor65 2009-04-16 14:24:36

תודה לכל המגיבים ולמפרטי תוכנית העבודה

קריאה נכונה משמעה

כשאני עומדת לפני עבודה מופשטת, בלי שם היוצר,

איך אני יכולה למדר אותה מעבר של אוהבת לא אוהבת?

בציור ריאליסטי יש שפה איתה אני בוחנת יצירה, מעבר למוזה של הצייר

האם יש כלים לבחינת המופשט?

מתי אקבע שזו יצירה טובה?

 

 

 השאלה שלך נכונה וחשובה - כבר שמעתי דברים דומים מפי אמנים ותיקים ומצוינים, שמתקשים ללמד בלי המסגרת של ריאליזם קלאסי.

כדאי, מה שלא יהיה - לקרוא על ההיסטוריה של אמנות מופשטת, להבין את ההתפתחות שלה, את הזרמים השונים בה, לנצל כל הזדמנות כדי לראות יצירות במוזיאונים ולסמן לעצמך את מי את אוהבת ולמה.

בסופו של דבר המדד היחידי החשוב הוא מידת הנאתך מיצירה! מה אכפת לך אם יצירה כלשהי היא "טובה"? האם זה מזיז לך משהו כשאת עומדת מולה? זה כל מה שקובע. שימי את עצמך במרכז ותתעלמי מה"אמור להיות" של כל המבינים.

יכול להיות שאבסטרקט הוא טעם נרכש, עם הזמן והניסיון הטעם משתנה, אצל כולם.

בוודאי אי אפשר לשים כאן חוקים, ולקבוע שאמנות שעומדת בחוקים האלה היא טובה.

יש המון לקרוא על זה באינטרנט, הסברים אריכי נגן על איך להתבונן ביצירות אמנות מופשטות, תקצר היריעה.

מסכימה עם רונתי, שהמדד ליצירה טובה הוא סובייקטיבי

ובכל זאת, גם בציור מופשט (כבציור ריאליסטי)

קיימת שפה, וכללים שבונים ומרכיבים את היצירה

ועושים אותה ליצירת אמנות (המובחנת מסתם שרבוט אקראי לדוגמא)

בציור המופשט ניתן לדבר על

קומפוזיציה, תנועה, הרמוניה, כתם, קו, קצב, שלובי צבעים, מרקמים, רעיון, התרחשות, דרמה...

ובעיקר התחושה שהציור יוצר אצל המתבונן

האם זה "עובד" או לא, האם הציור מצליח להניע משהו במתבונן או לא.

גם בציור הריאליסטי לא מספיקה טכניקה לטעמי

צריך את המשהו הנוסף שהאמן מביא איתו

שמצליח לגעת ולרגש את המתבונן.

צטט: צחי אופנה וסטיילינג 2009-04-16 12:28:26

צטט: A_Erez 2009-04-16 09:46:17

צטט: צחי אופנה וסטיילינג 2009-04-16 02:10:47

 

9. אם כעס אז לקחת שפכטלית ולחרוט בקנוואס - פשוט להסיר צבע עם פינה חדה של שפכטלית.

 

 

9א.  ואם נורא כעס, או זעם,

אז לקחת סכין יפני ולעשות חראקירי לבד,

אם זה לא הספיק אז לקחת גפרורים ולשפוך על הבד טרפנטין...

אם זה לא הספיק אפשר לרדת לחדר בלוני הגז... 

אם זה לא הספיק, אז אפשר לקחת את ה AK-47! 

 

 

אתה יכול פשוט לתת גז מעצמך - מכמה חרירים - וזה יהיה זרם חדש - מתאניזם-אוטניטיזם :))))))

גז צחוק? גז מזגנים? הליום? 

או פול גז?

יאלה, צחי, צוחקים איתך.. 

לימור, תשובות לשאלתך אין בנמצא... ובכל זאת מספר הארות להבנה...רפי לביא ביקש פעם מתלמידיו לצייר כאב ראש.... לא את הדמות הכואבת בפוזות של המעטפת אלא את מהות הכאב... מה זה? מכאן העיוורון למציאות הצילומית והמעבר לפנים היוצר.... ההפשטה כבר החלה אצל טרנר שמיזג בין צורה תוכן חומר לחוויה אמורפית...אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם קוביזם פוטוריזם וכל ממשיכי האיזימים פירקו את המציאות והרכיבו אותה מחדש ובעיקרון אלו תהליכים מופשטים... כך גם קאנדינסקי, נוימן, רותקו, פולוק  ואחרים... ובכל זאת כדי להביא מעט טעם ליצירה וחשיבה מופשטת הבאתי קטעים מתורגמים שציטטתי לפני שנים רבות מדברי גרהרד ריכטר בשיחתו עם בוכלו. 

לא חיפשתי כל כוונה או פרט או שיטה או כיוון. לא הייתה לי כל תכנית, סגנון או דרך... גם לא ביקשתי להעלות בעיה או משהו מעניין כנושא משמעותי. אני לא יודע מה אני רוצה, יש לי מגבלה, אני ביישן. אני לא עקבי, פסיבי ושונה. אני אוהב דברים לא מוגדרים וגבוליים ואני מתמיד בסתמיות. הערך האחד תומך באחר ומושג על ידי תהליך שמחליף את האידיאולוגיה... אין לנו יותר כמרים, אין לנו יותר פילוסופים - האמנים הם האנשים החשובים ביותר בעולם, וזה הדבר היחיד שמעניין אותי. הרושם של דברים שנראים יפים הם מעוררי חמלה ומזויפים. זה לא יהיה נכון לומר שלא רציתי משהו מיוחד כמו בציורי הנוף שלי...ראייתי וצילמתי הרבה מאוד נופים, אבל בקושי מצאתי צילום אחד למאה הראוי לציור, לאותו משהו מיוחד שאני מבקש. אני יכול להסיק מכך שאני יודע את מה שאני מחפש. 

הציורים הם  הרעיון - הם מראים ומתארים את הרעיון ותמיד הוא קריא גם ברמת הדימוי וגם ברמת ההקשר. מכל מקום אין זה חשוב אם הציורים מתפקדים כמו הרעיון, כי בסוף הם הרעיון עצמו. גם הצורה הלשונית והניסוח של הרעיון אינו מתורגם לציוריות, זה פשוט אינטרפרטציה ייחודית לרעיון - מילולית ובמחשבה של לאחר מכן.  אם כך למה אני מתכוון בציור האינדיבידואלי?  זה לבנות ציור שלם. אפילו אם אולי יש לי פקפוק במילוליות. מעל הכל הציורים מתייחסים יותר לסקאלה הצבעונית ולסידור האין סופי שלהם. התחומים והנושאים הם חסרי משמעות, אני מתחשב בהם אבל לא כסיסמה... כשמתארים תהליכים, מעלים ציור, מצלמים עצים ללא הבנה לידיעה על הטבע והמציאות, אנחנו כמו החיות. הציורים המופשטים הם בדיה המתארת מציאות שהיא לא תיאור של הראייה.

המופשט הוא מסקנה קיומית. הוא תיאור דרך ללא הידיעה... אנחנו מציירים ויוצרים אותו כתחליף ליצירת השמיים והגיהינום, האלוהות או השטניות. באמצעותו  אנחנו יוצרים לעצמנו אפשרויות יותר טובות להתקרב למה שלא נראה ולא מורגש , לבלתי ידוע... תהליכי המופשט הם הליכה ופעולה על דרך העיוורון... הצבעים ופעולת המכחול הם תחליף  לראייה. זה לא משחק של תחבולה, זה הכרחי כי כל דבר הוא בעצם בלתי ידוע הגורם לנו לחרדה באותו הזמן ומועבר למצב הרוח של התקווה. 

גם בציור הפיגורטיבי יש צד טרנסנדנטי, מפני שכל אובייקט הוא חלק מהעולם שהוא גם סופי אבל הוא גם ראשוני. זה מה שיוצר את המיסטיפיקציה ליצירה. ההסבר הוא שתמיד אנחנו מוסיפים ליצירה איזשהו קסם. קסם שהוא יותר חכם, יותר משוגע, יותר קיצוני, יותר מטפורי, יותר משהו...משהו לא מובן... של המציאות. האמנות היא הצורה הגבוהה ביותר של התקווה. 

אני רק חלק מהכלל הגדול ואינני יכול לעשות דבר אחר למעט הפעולה המדויקת של עצמי שלעטים אני גם אותה לא מקבל. זה כמו ג'ונגל,  הכל צומח כפי שהוא צומח ואינו מתוכנן, לא בעל משמעות ולא הכרחי. ואם כך הדבר אז אין שום חשיבות לתנאים, למקום, לשינויים, לטוב ולרע ולחופש, לציור או ליעדים כלשהם. הציור בוקע מהצמיחה של העשייה, לא הבריאה, ולא המוזה, וגם לא מהמילים ומהשקרים של העולם. תיאור סדר העולם דומה לארגון הג'ונגל. כילד אחרי שאכלתי הייתי משחק עם שארית האוכל, יוצר באצבעות בתוך הצלחת צורות ותנועות... נוצרו ממבנים נהדרים. אני נזכר בדברים האלה מפני שהם נותנים לי סימנים ליצירה, שאני מפרש אותם היום כסטרוקטורה של החיים בניגוד למוות.