תודה אטון על התרגום הייתי רוצה לקרא את הכל אם אפשר

"...הציורים הם  הרעיון - הם מראים ומתארים את הרעיון ותמיד הוא קריא גם ברמת הדימוי וגם ברמת ההקשר. מכל מקום אין זה חשוב אם הציורים מתפקדים כמו הרעיון, כי בסוף הם הרעיון עצמו. גם הצורה הלשונית והניסוח של הרעיון אינו מתורגם לציוריות, זה פשוט אינטרפרטציה ייחודית לרעיון - מילולית ובמחשבה של .."

  האם ניתן לומר כי משפט זה נכון גם לריאליזם, אמנות מושגית או אמנות עכשווית- הכל הוא בבסיס הוא רעיון שלו דרכים שונות של הבעה?

רונתי

"יש המון לקרוא על זה באינטרנט, הסברים אריכי נגן על איך להתבונן ביצירות אמנות מופשטות, תקצר היריעה. "

קודם כל תודה  ואשמח לקבל הכוונה לקריאה

מעבר להעדפות שלי, שכמובן תמיד קיימות,

הרי את משאירה אותי ותאוותי בידי

למה מירו או דקונינג קיבלו את המעמד שלהם?

  ברור שהמחדשים זכו לחדש ולתהילהאך האם ציור שלהם טוב יותר מציור מופשט של צייר מן השורה?

אם אין פרמטרים אז מה כן קובע?

צטט: limor65 2009-04-16 23:05:24

 

 תודה אטון על התרגום הייתי רוצה לקרא את הכל אם אפשר

 

"...הציורים הם  הרעיון - הם מראים ומתארים את הרעיון ותמיד הוא קריא גם ברמת הדימוי וגם ברמת ההקשר. מכל מקום אין זה חשוב אם הציורים מתפקדים כמו הרעיון, כי בסוף הם הרעיון עצמו. גם הצורה הלשונית והניסוח של הרעיון אינו מתורגם לציוריות, זה פשוט אינטרפרטציה ייחודית לרעיון - מילולית ובמחשבה של .."

  האם ניתן לומר כי משפט זה נכון גם לריאליזם, אמנות מושגית או אמנות עכשווית- הכל הוא בבסיס הוא רעיון שלו דרכים שונות של הבעה?

 

 לימור,

מה שאנטון מנסה לומר, דרך ציטוט של ריכטר, הוא שציורים מופשטים אינם רק ענין של קומפוזיציה, כתם,קו, צורה, צבע.

והם גם לא ענין של נסיון להעביר הלכי נפש בצורה אינטואיטיבית.

הרי לכולנו יש הלכי נפש ולרובנו יש חוש בסיסי לקומפוזיציה וצבע ( על זה מבוסס הרעיון של ציור אינטואיטיבי, נכון ?.)

אז מה עושה את ההבדל ?

הרעיון.( רעיון ולא סיפור !)

מאחורי הציורים המופשטים  האמריקאים יש רעיון. עמדה ציורית- כלומר אמירה ומחשבה של מה ציור יכול להיות.

( אגב, יש לי ספר עם טקסטים של ציירי האקספרסיוניזם המופשט, טקסטים בהם הם מביעים את רעיונותיהם ואת הכוח המניע מאחורי הציורים )

כשיש מאחורי ציור ( ובעצם כל ציור לא רק מופשט ) רעיון, יש בו סוג של לכידות, משהו שהוא מעבר להנאה מצבע וכתם וקומפוזיציה,  והוא עובר גם אם הוא לא תמיד מפוענח.

כלומר מאחורי הציורים של קנדינסקי עמד הרעיון של לברוא שפה ציורית מופשטת בדומה למוסיקה.

לא חייבים להרגיש את המוסיקה כדי לקלוט את הלכידות והכוח שיש בציורים.

ולגבי מקוריות, זה בעצם הענין.  אמן נחשב למענין אם הוא מביא משהו חדש.משהו שלו.

לצייר כמו מירו או קינדינסקי זה לא הענין, לחדש כמו שמירו וקנדינסקי חדשו זאת הבעיה.

כמובן שאפשר להיות מושפע, אפשר לצטט, אבל צריך להיות משהו מקורי.

חלק גדול מהציור היום עוסק בענין של לחדש, להשתמש ולעבד חומרים באופן אחר, ליצור סגנון יחודי שיכול להיות מזוהה איתך.

ואגב, הביקורת הקשה על הציירים העכשווים היא שהם עסוקים בחידוש וסגנון ולציור חסר עומק ואמירה.

ושאלת , איך מבדילים ואיך שופטים ?

אני באופן אישי נמשכת לציורים שאני מזהה בהם סוג של מחשבה ומחקר.

ציורים שבאים מהבטן בלבד, או נתלים על סיפור אישי בלבד, ללא מחקר של שפה ציורית,  פחות מענינים אותי.

האם זה אומר שאני יודעת לשפוט מה טוב ומה לא, ממש לא. אני יודעת מה מענין אותי.

ולסיום קישור לטקסט שלווה תערוכה שנערכה לא מזמן בגלריה קיימא שנקראה " אבסטרקט עכשיו".

האוצר מראיין את האמנים המשתתפים. לא בטוחה שזה עונה על שאלותייך, או בהכרח מייצג אמנות מופשטת טובה.

אבל בכל זאת מענין.

איזה יופי של דיון ,

נוגע בגרעין ,

אז אני אישית את ציור אבסטקרקט , בוחנת בדרך זו,

קודם כל אני מתבוננת מנסה להבין את מה שניגלה לעיני, מה זה ?  איזו תחושות הוא יוצר אצלי?

אם הוא נותן לי מרחב וראיה ותחושות של אסוסיציות שטובות לי ומעניינות אותי , אני ממשיכה הלאה, ובוחנת את היצירה ,

ואם היצירה לא מצליחה לעורר אותי לאותם תחושות , אני מחפשת להבין בדרכים אחרות ,

כמו  להבין על מה היצירה  מי היוצר לבדוק את הלך הדרך שלו.   מה מסתתר מאחורי.

אם היצירה מרשימה אותי ,אני הופכת להיות תלמידה , מנסה ללמוד את היצירה , אני מנסה לפענח , איך כל זה נוצר , בודקת את ההרמוניה של הצבעים , אם יש נושא פילוסופי סביב היצירה אני מנסה להבין את ההקשרים.

 ציור מופשט , הוא הפשטה של הראליזם ,מופשט  מתחיל מהתבוננות טבע דומם וכ'ו.

אבסטרקט הוא התמודדות ושיוויי משקל בין צבע חומר טקסטורה וכ'ו.הוא נוצר מתוך ללא כל הכנה מראש, לעיתים מאסוסיציות והעולם הפנימי .

כשהייתי במוזיאון מירו בברסה,

לא הייתי צריך לבחון כלום, לא לנתח.

פשוט לעמוד מול הציורים המדהימים האלה ולהרגיש ולשמוע אותם.

(וכן, הם עושים סאונד למי שיכול לשמוע דרך העיניים)

המופשט הוא מסקנה קיומית. הוא תיאור דרך ללא הידיעה... אנחנו מציירים ויוצרים אותו כתחליף ליצירת השמיים והגיהינום, האלוהות או השטניות. באמצעותו  אנחנו יוצרים לעצמנו אפשרויות יותר טובות להתקרב למה שלא נראה ולא מורגש , לבלתי ידוע... תהליכי המופשט הם הליכה ופעולה על דרך העיוורון... הצבעים ופעולת המכחול הם תחליף  לראייה. זה לא משחק של תחבולה, זה הכרחי כי כל דבר הוא בעצם בלתי ידוע הגורם לנו לחרדה באותו הזמן ומועבר למצב הרוח של התקווה". 

מסכימה עם כל מילה, תודה על הצטוט אנטון.

דורית, מסכימה איתך שחלק ממה שהופך את האמנים הגדולים ואת יצירתם ליצירת מופת, הוא בהקשר של התקופה שבה חיו והחדשנות שהביאו

אבל, לדעתי יש לבחון יצירה גם כמשהו שלם שעומד בפני עצמו ללא קשר לאמן ולתקופה.

ונכון לא כל ציור מהבטן הוא יצירת אמנות טובה, אבל גם לא כל ציור עם רעיון טוב הופך ליצירת אמנות טובה...

צריך את השלוב המנצח .

לימור תודה על הדיון המרתק והחשוב הזה.

 

 

 לימור,

מה שאנטון מנסה לומר, דרך ציטוט של ריכטר, הוא שציורים מופשטים אינם רק ענין של קומפוזיציה, כתם,קו, צורה, צבע.

 

 דורית

אנימצטטת את דברייך משכבכר על עידו בראל:

"אני שייכת לאותה קבוצת אנשים שמאמינה לאלו שאומרים שהאמנות של עידו בראל טובה, אבל לא מבינה למה."

 

 

גם את באותה הסירה השטה באפלה....

 

לי יש את האומץ להודות ולשאול

אגב, גם בזאת התלבטתי

ואודה מכל מלמדי והתגובותכן השכלתי

 

הבנתי שהעובדה שלא הבנתי משותפת לעוד

רבים מידידי בקפה

צרת רבים נחמת טפשים אבל זה המצב

 

מהתגובות עד כה די נשארתי עם

אוהבת לא אוהבת

 

הבנתי שמופשט הוא פענוח מאוד אישי

 

והבנתי שיהיו עוד דיונים עם הרבה מילים על הנושא בקפה

מן אמורפיות בדיוק כמו שהמופשט הוא

 

אשמח לנסיונות נוספים

 

לימור

 

אם היצירה מרשימה אותי ,אני הופכת להיות תלמידה , מנסה ללמוד את היצירה , אני מנסה לפענח , איך כל זה נוצר , בודקת את ההרמוניה של הצבעים , אם יש נושא פילוסופי סביב היצירה אני מנסה להבין את ההקשרים.

חן שפירא

 מעבר מציור פיגורטיבי לציור משוחרר מן הנאמנות לדימוי, ומחויב למשמעויות של הדימוי.

תהליך שהחל בעבודה מבור ספציפי ליד קיבוץ צובא, בור מיוחד. אבל זה היה קונקרטי מידי.

מה שעלה בעבודה נוספת על הציורים בסטודיו, מהן המשמעויות של בור בוער, קבר אחים וגם נשיות, רחם, חורים שחורים, היה טיול מחשבתי סביב המשמעויות הפילוסופיות של ה"בור" דרך החומר.

כך שהאבסטרקט, מחיקת הדימוי והכלתו בתהליך המסתיר את הקונקרטי – פיגורטיבי, שהוא אבסטרקט לכאורה מתחיל לדבר אל הרבדים התת – מודעים, פחות פיקצ'ר מייקינג ויותר החוויה המטפיזית.

ניסיתי למצוא את הבור שמסתתר מתחת לצבע. זהו ציור של פני השטח וככל שהוא מתקרב לפני השטח הוא מכיל עומק גדול יותר. אלה הם ציורים שנעשו במשך שנתיים, בניתי היסטוריה בתהליך הזה של יצירת מופשט מדומה, מופשט המכיל את הדימוי.

ונכון לא כל ציור מהבטן הוא יצירת אמנות טובה, אבל גם לא כל ציור עם רעיון טוב הופך ליצירת אמנות טובה...

צריך את השלוב המנצח .

 

אורלי

במה שונה עידו בראל ממה שאת עושה ?

אני מצרפת וידאו לדרך עבודתו

http://www.artistinaction.net/

למה הוא אמנות מופשטת הזוכה להד  ושלך נכנסת לקטגוריה של

אמנות אינטואיטיבית

אין גם אצלו רעיון/ רישום/התכוונות

אלא חיפוש בצבע

תודה על הוידיאו לימור

בעצם אין הבדל מהותי בין מה שעידו עושה לבין מה שאני עושה,

גם אני מציירת למעשה מופשט ומתעסקת עם צבע, כתמים, צורות, טקסטורות והיחסים ביניהם

גם אצלי קיים המתח בין הרצון לשלוט ו"לסדר" (אצלי זה בא מהעולם הגרפי) ובין הרצון לחופש מוחלט, לשבירת הכללים, הכאוס.

והאזון בינהם הוא שיוצר את האמנות שלי, הוא שמחליט מתי לעצור ומתי הציור הופך להיות ציור ולא רק משחק של צבע וצורה.

אני מכניסה את ציוריי תחת הכותרת "ציור אינטואיטבי", כיוון שאני בוחרת להתרכז בדרך העבודה שהיא אינטואיטיבית , (לפחות בחלקה הראשון ) ופחות בתוצאה, שאצלי היא בד"כ מופשטת, (אבל, יש המציירים ציור אינטואיטיבי פיגורטיבי לדוגמא).

 מה עושה את הציור שלי או של עידו לטוב או לא, זאת כבר שאלה לקהל הרחב ולטעמו האישי... או שאלה למביני העניין, שאלה של שיווק ויחסי ציבור :-)

הנה מאמר קליל ועינייני של עדן אוריון על אמנות מופשטת ,לקראת הסוף יש

תרגילים ב-איך לצייר מופשט.

אולי בשביל להבין,כדאי לצייר אבסטרקט...כי לפעמים הלמידה ב"לקרוא"היא חווייתית ולא רציונאלית,במיוחד כשמדובר בסוג של ספונטניות,אינסטינקטיוויות,אינטואיטיביות וכל המילים בעלי-המשמעות שמקשרת יותר ויותר לכיוון החוויה,ופחות ל-"הבנה". למרות שיש עבודות מופשטות שבמיידית מבינים את הדיבור/רעיון  של העבודה.

לצייר ריאליזם זה כמו לצייר מופשט,רק בלי הספונטאניות,כי כשמציירים  מתוך התבוננות יש לפשט את הצורות, להוציאן מהקשרן (חשיבה מופשטת)..ובהמשך בונים ומחברים. 

 המופשט הגיע עם המהפכה התעשייתית, ויותר נכון עם המהירות שלה...

טרנר נסע בקו הרכבת הראשונה באנגליה והוציא את ראשו מבעד לחלון ביום סערה...

הוא גם צייר כאשר נקשר עצמו לראשו של תורן בספינה בים סוער.