מזה זמן אני מסתובב בתחושה שיש לפחות שני זרמים באימון (ואני לא מתכוון ל'אישי' מול 'עסקי').

יש מאמנים, ובתי"ס שמתמדקים יותר בעשייה, ואילו כאלו שמרכזם בהוויה.

אני רואה הבדל מהותי ביניהם, וחושב שאי אפשר להמשיך לקרוא לכולם פשוט 'מאמנים' - מכמה טעמים:

1. זה מטעה את מי שלא מבין

2. זהות מקצועית - כמו שפסיכולוג פסיכואנליטיקן לא היה מסכים שיערבבו אותו עם חברו הבהביוריסטי...

3. מקצוענות - הבחנות מדוייקות הן בסיס למקצוענות.

 

 

מה דעתכם - האם יש עוד זרמים?

האם כדאי להתחיל לדברבמושגים מובחנים על הזרמים השונים?

רעיונות לשמות של הזרמים?

 

 

עופר

 

כמו שיש

ישראלי

וקו-אקטיבי,

 

במינימום של המינימום

 

יש בהחלט שוני. השוני הוא בשינויים שחלים אצל המתאמן.

אם אתה מאמן הוויתי, זה יקרה גם למתאמן שלך. בסופו של דבר זה האימון הנכון יותר.

אבל הכי נכון- אימון הוליסטי;)

היי עופר,

בסופו של דבר הכל מתנקז לשלושת היסודות : be,do, have  וכל אחד מתייחס לזה בסדר שנראה לו "נכון". יש מתאמנים/אנשים שדרך הצלחה בעשייה. ההוויה שלהם משתנה ,ויש אנשים שדרך שינוי  ו"הרחבת" ההוויה שלהם העשייה שלהם משתנה . בסופו של דבר גם שינוי ההוויה וגם שינוי העשייה נועד להשיג havingness  יותר "גדול" .

בעיניי שילוב של השניים(be+do) יוצר איזון וכדאי להתחיל עם  ה beingness  של המתאמן כי משם נובעות כל דרכי הפעולה שלו..

דורין

עופר שלום,

עופר שלום,

 

צטט: doritb.com 2009-04-16 17:18:53

עופר שלום,

 

עופר שלום,מצטערת, התוכן סרבן ולא רוצה להגיע אליך, אם גם הפעם לא אצליח, אשלח לך בפרטי ובאם תרצה תעלה זאת לדיון, תודה. קשה לי לראות את החלוקה שאליה אתה מכוון  בין "זרמים" באימון. אני מכירה עשרות רבות של מאמנים  מאסכולות הכשרה שונות- בארץ ובחו"ל, אני גם מודעת לטכניקות המגוונות בניהול אימון - יכולה לומר את דעתי-כולן מכוונות בסופו של דבר לפעולה / פעולות.נכון-  יש חקירת הוויה, יש הבחנה מי אתה ולמען מה אתה  אך כל אלו ממוקדים בסופו של דבר למען "הפעולות".ראה לדוגמא מתחום הספורט יש טכניקות שונות לאימון הספורטאי בדר"כ עפ"י תפיסת  המאמן  ובהתאמה לספורטאי שלפניו - האחד יתמקד בתחילת הדרך על השליטה הטכנית והקצב ולאחר מכן על ההשגים ושדרוגם, השני יחתור מיד לשדרוג ההשג וישפר את הטכניקה של הספורטאי בד בבד. האחד יאמן קבוצה להתגונן ולנצח במתפרצות והשני יאמן רק להתקיף ותמיד לכבוש אחד יותר מהיריב, המתודולגיות וטכניקות האימון, הדגשים ויעדי הביניים יהיו שונים אבל המכנה המשותף -  לנקוט בפעולות ולנצח את המשחק יהיו משותפים לכולם.בברכה דורית

אנסה לענות בשליפה מהירה על כל הזרמים ומקווה שלא אשכח אף אחד

אימון בגישה התוצאתית

אימון אישי קו אקטיבי

האימון המכוון

האימון הרציונלי-חוויתי (ERC)

האימון האישי הרוחני 

יכול להיות ששכחתי משהו בדרך ומתנצל מראש בפני הנציגים של הזרמים שלא הוזכרו .

כמו כן רצוי לקחת בחשבון שגם בכל זרם יש מודלים שונים של אימון .

לסיכום :

חשוב לזכור שלמרות כל הזרמים כל הנחלים זורמים אל הים ! מהנסיון שלי,  אני מביא אל האימון האישי את עצמי כבן אדם ולא רק את המטודולוגיה שלמדתי . זה אומר שלתוך המכלול שלי כאדם נכנס הנסיון של 28 שנות עיסוק בתחום המודעות , למעלה מ 15 שנים של ותק באומנות הטאי-צ'י , גם עולם הריקוד נכנס לתוך המכלול הזה שלי כאדם ועוד ועוד ועוד כך שבשורה תחתונה ניתן לראות בפועל כיצד באימון אישי יכולים לבוא לידי ביטוי כל הזרמים כאשר לכל מתאמן יש את התמהיל המיוחד שיהיה נכון עבורו והאחריות שלי כמאמן היא לדעת בכל נקודת זמן להתאים את התמהיל לפי צרכיו של המתאמן .

 

יש הרבה יותר זרמים משני אלו, וממילא כל מאמן, לא חשוב מה בסיס המתודה בה הוא דוגל, מוסיף מעצמו ומגוון, כך שבפועל יש עוד יותר סוגי אימון מאלו שנקראים בשם. ובעצם, מה שמבדיל בין הזרמים השונים הוא לא רק השיטה, אלא גם מה שעומד בבסיסה, ולכן, אני חושש, לפני שאפשר לסווג את המאמנים לזרמים נדרשת הגדרה בסיסית הרבה יותר - מהו אימון? או בצורה אחרת - מה הוא המינימום, המכנה המשותף המצומצם ביותר, שניתן להסכים עליו, בקהילה זו, שהוא "אימון"?

 

אני חושב שכבר כאן תמצא שקשה מאוד להגיע להסכמה. וייעשה קשה עוד יותר ברגע שתוסיף עוד שאלה - "מהם הדברים אשר, אם מוסיפים אותם לאותו מינימום, הופכים אותו ל"לא-אימון"?

 

עוד יותר מאשר המתודה ועל מה מתמקדים, השאלות האלו יוצרות את ההפרדה העמוקה יותר בין קבוצות המאמנים השונים. 

 

 

כמו שנאמר לפני - be-do-have, לא ניתן להפריד בין ה הוויה לבין העשייה. הוויה ללא עשייה תתנפץ במהרה על סלע המציאות. אינני יודע להתבטא בנושא פסיכולוגיה, יחד עם זאת, כמאמן, שתפקידי לסייע למתאמן להגיע מנק' א לנק' ב, כאשר הדברים המעכבים אותו אמורים להתברר במהלך הדרך, יש בכך הרבה מההוויה כאשר העשייה היא האפשרות למאתאמן ולי לבדוק לאן הגיע המתאמן, עד כמה התקדם.

כמו שנאמר לפני - be-do-have, לא ניתן להפריד בין ה הוויה לבין העשייה. הוויה ללא עשייה תתנפץ במהרה על סלע המציאות. אינני יודע להתבטא בנושא פסיכולוגיה, יחד עם זאת, כמאמן, שתפקידי לסייע למתאמן להגיע מנק' א לנק' ב, כאשר הדברים המעכבים אותו אמורים להתברר במהלך הדרך, יש בכך הרבה מההוויה כאשר העשייה היא האפשרות למאתאמן ולי לבדוק לאן הגיע המתאמן, עד כמה התקדם.

צטט: shall we dance 2009-04-16 19:53:53

אנסה לענות בשליפה מהירה על כל הזרמים ומקווה שלא אשכח אף אחד

אימון בגישה התוצאתית

אימון אישי קו אקטיבי

האימון המכוון

האימון הרציונלי-חוויתי (ERC)

האימון האישי הרוחני 

יכול להיות ששכחתי משהו בדרך ומתנצל מראש בפני הנציגים של הזרמים שלא הוזכרו .

כמו כן רצוי לקחת בחשבון שגם בכל זרם יש מודלים שונים של אימון .

לסיכום :

חשוב לזכור שלמרות כל הזרמים כל הנחלים זורמים אל הים ! מהנסיון שלי,  אני מביא אל האימון האישי את עצמי כבן אדם ולא רק את המטודולוגיה שלמדתי . זה אומר שלתוך המכלול שלי כאדם נכנס הנסיון של 28 שנות עיסוק בתחום המודעות , למעלה מ 15 שנים של ותק באומנות הטאי-צ'י , גם עולם הריקוד נכנס לתוך המכלול הזה שלי כאדם ועוד ועוד ועוד כך שבשורה תחתונה ניתן לראות בפועל כיצד באימון אישי יכולים לבוא לידי ביטוי כל הזרמים כאשר לכל מתאמן יש את התמהיל המיוחד שיהיה נכון עבורו והאחריות שלי כמאמן היא לדעת בכל נקודת זמן להתאים את התמהיל לפי צרכיו של המתאמן .

 

 

שכחת אימון אונתולוגי

ואימון קו אקטיבי הוא לא אישי או עסקי - הוא פשוט קו-אקטיבי ומתאים גם וגם...

בכלל, קצת מצחיקה אותי ההבחנה בין אישי לעסקי - אבל כנראה שזה רק אני

 

 

צטט: Dorin 2009-04-16 17:12:22

היי עופר,

בסופו של דבר הכל מתנקז לשלושת היסודות : be,do, have  וכל אחד מתייחס לזה בסדר שנראה לו "נכון". יש מתאמנים/אנשים שדרך הצלחה בעשייה. ההוויה שלהם משתנה ,ויש אנשים שדרך שינוי  ו"הרחבת" ההוויה שלהם העשייה שלהם משתנה . בסופו של דבר גם שינוי ההוויה וגם שינוי העשייה נועד להשיג havingness  יותר "גדול" .

בעיניי שילוב של השניים(be+do) יוצר איזון וכדאי להתחיל עם  ה beingness  של המתאמן כי משם נובעות כל דרכי הפעולה שלו..

דורין

 

 be  ו do מכיר - מה הכוונה ב have?